תנ"ך - והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך
על־פני
תהום
ורוח
אלהים
מרחפת
על־פני
המים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָאָ֗רֶץ
הָיְתָ֥ה
תֹ֙הוּ֙
וָבֹ֔הוּ
וְחֹ֖שֶׁךְ
עַל־פְּנֵ֣י
תְה֑וֹם
וְר֣וּחַ
אֱלֹהִ֔ים
מְרַחֶ֖פֶת
עַל־פְּנֵ֥י
הַמָּֽיִם:
(בראשית פרק א פסוק ב)
וְהָאָרֶץ
הָיְתָה
תֹהוּ
וָבֹהוּ
וְחֹשֶׁךְ
עַל־פְּנֵי
תְהוֹם
וְרוּחַ
אֱלֹהִים
מְרַחֶפֶת
עַל־פְּנֵי
הַמָּיִם:
(בראשית פרק א פסוק ב)
והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך
על־פני
תהום
ורוח
אלהים
מרחפת
על־פני
המים:
(בראשית פרק א פסוק ב)
והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך
על־פני
תהום
ורוח
אלהים
מרחפת
על־פני
המים:
(בראשית פרק א פסוק ב)
וְאַרעָא
הֲוָת
צָדיָא
וְרֵיקָניָא
וַחֲשׁוֹכָא
עַל
אַפֵּי
תְהוֹמָא
וְרוּחָא
מִן
קֳדָם
יְיָ
מְנַשׁבָא
עַל
אַפֵּי
מַיָא
:
והארץ
-
ח'
ראשי
פסוקים:
*בר'
א
,
ב;
*וי'
כה
,
כג;
כו
,
מג;
דב'
יא
,
יא;
יהו'
יג
,
ה;
יש'
כד
,
ה;
יח'
לו
,
לד;
הו'
ב
,
כד.
וחד:
הארץ
-
במ'
לב
,
ד.
ובהו
-
ב':
בר'
א
,
ב;
יר'
ד
,
כג.
וחשך
-
ב':
בר'
א
,
ב;
איוב
לח
,
יט.
פני
תהום
-
ג'
(בלישנא):
בר'
א
,
ב;
מש'
ח
,
כז;
איוב
לח
,
ל.
ורוח
אלהים
-
ב':
בר'
א
,
ב;
דה"ב
כד
,
כ.
ורוח
אלהים
-
ח'
(בלישנא):
בר'
א
,
ב;
מא
,
לח;
שמ'
לא
,
ג;
לה
,
לא;
במ'
כד
,
ב;
יח'
יא
,
כד;
דה"ב
טו
,
א;
כד
,
כ.
(וכל
שמואל
דכותהון
בר
מן
ה'
'רוח
יי'':
ש"א
י
,
ו;
טז
,
יג
,
יד;
יט
,
ט;
ש"ב
כג
,
ב).
והארץ
ח'
ראש'
פסוק'
והארץ
היתה
תהו
ובהו
והארץ
אשר
אתם
עברים
שמה
והארץ
לא
תמכר
והארץ
תעזב
מהם
והארץ
הגבלי
והארץ
חנפה
תחת
ישביה
והארץ
הנשמה
תעבד
תחת
והארץ
תענה.
וחד
הארץ
אשר
הכה
יי'.
והארץ
-
ח'
ראש'
פסוק';
ובהו
-
ב';
וחשך
-
ב';
ורוח
אלהים
-
ב';
מרחפת
-
ל'.
בראשית
ברא
אלהים
-
אמר
רבי
יצחק
(תנ"ב
בראשית
יא):
לא
היה
צריך
להתחיל
את
התורה
אלא
מ"החדש
הזה
לכם"
(שמ'
יב
,
ב)
,
שהיא
מצוה
ראשונה
שנצטוו
ישראל
,
ומה
טעם
פתח
בבראשית?
משום
"כח
מעשיו
הגיד
לעמו
לתת
להם
נחלת
גוים"
(תה'
קיא
,
ו);
שאם
יאמרו
אומות
העולם
לישראל:
לסטים
אתם
שכבשתם
ארצות
שבעה
גוים
,
אומרים
להם:
כל
הארץ
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
הוא
בראה
ונתנה
לאשר
ישר
בעיניו
(ראה
יר'
כז
,
ה)
,
ברצונו
נתנה
להם
,
וברצונו
נטלה
מהם
ונתנה
לנו.
בראשית
ברא
אלהים
-
אין
המקרא
הזה
אומר
אלא
דורשני
,
כמו
שדרשוהו
רבותינו
(ב"ר
א
,
ו):
בשביל
התורה
שנקראת
"ראשית
דרכו"
(מש'
ח
,
כב)
ובשביל
ישראל
שנקראו
"ראשית
תבואתה"
(יר'
ב
,
ג);
עד
הנה
מדרש
חכמים.
ואם
באתה
לדורשו
כפשוטו
,
כך
פרשהו:
בראשית
בריאת
שמים
וארץ
והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך...
ויאמר
אלהים
יהי
אור.
ולא
בא
המקרא
להורות
סדר
הבריאה
ולומר
שאֵילוּ
קדמו;
שאם
בא
להורות
כך
,
היה
לו
לכתוב:
'בראשונה
ברא
אלהים
את
השמים';
שאין
לך
'ראשית'
במקרא
שאינו
דבוק
לתיבה
של
אחריו
,
כמו:
"בראשית
ממלכות
יהויקים"
(יר'
כו
,
א);
"ראשית
ממלכתו"
(בר'
י
,
י);
"ראשית
דגנך"
(דב'
יח
,
ד);
אף
כאן
אתה
אומר:
בראשית
ברא
-
כמו
בראשית
בְּרֹא
הקדוש
ברוך
הוא
את
השמים.
ודומה
לו
"תחלת
דבר
יי'
בהושע"
(הו'
א
,
ב)
,
שהוא
כמו
'תחלת
דיבורו
של
הקדוש
ברוך
הוא
בהושע':
"ויאמר
יי'
אל
הושע".
ואם
תאמר:
להורות
בא
שאֵילו
תחלה
נבראו
,
ופירושו:
בראשית
הכל
ברא
אילו
―
ויש
לך
מקראות
שמקצרים
את
לשונם
וממעטים
תיבה
אחת
,
כמו
"כי
לא
סגר
דלתי
בטני"
(איוב
ג
,
י)
,
ולא
פירש
מי
הסוגר;
וכמו
"ישא
את
חיל
דמשק"
(יש'
ח
,
ד)
,
ולא
פירש
מי
ישאנו;
וכמו
"אם
יחרוש
בבקרים"
(עמ'
ו
,
יב)
,
ולא
כתב
'אם
יחרוש
אדם
בבקרים';
וכמו
"מגיד
מראשית
אחרית"
(יש'
מו
,
י)
,
ולא
כתב
'מגיד
מראשית
דבר
אחרית
דבר'
―
אם
כן
תמה
על
עצמך
,
שהרי
המים
קדמו
,
שהרי
כתיב
ורוח
אלהים
מרחפת
על
פני
המים
,
ועדיין
לא
גלה
בריאת
המים
מתי;
למדת
שקדמו
לארץ.
ועוד
,
שהשמים
מאש
ומים
נבראו
(ראה
חגיגה
יב
,
א);
על
כרחך
לא
למד
המקרא
בסדר
הקדומים
והמאוחרים
כלום.
ברא
אלהים
-
ולא
נאמר
'ברא
יי''
,
שבתחילה
עלה
במחשבה
לבראותו
במדת
הדין
,
ראה
שאין
העולם
מתקיים
,
הקדים
מדת
רחמים
ושתפה
למדת
הדין
(ראה
ב"ר
יב
,
טו);
והיינו
דכתיב:
"ביום
עשות
יי'
אלהים
ארץ
ושמים"
(בר'
ב
,
ד).
והארץ
היתה
תוהו
וגו'
-
תהו
-
לשון
'תמה
ושממון'
,
שאדם
תוהא
ומשתומם
על
בהו
שבה.
תהו
-
'אשטורדישון'
בלעז.
ובהו
-
לשון
'ריקות
וצָדוּ'
(ראה
ת"א).
על
פני
תהום
-
על
פני
המים
שעל
הארץ.
ורוח
אלהים
מרחפת
-
כסא
הכבוד
עומד
באויר
ומרחף
על
המים
ברוח
פיו
של
הקדוש
ברוך
הוא
ובמאמרו
,
כיונה
המרחפת
על
הקן
(ראה
חגיגה
טו
,
א);
'אקובטיר'
בלשונינו.
בראשית
ברא
אלהים
-
יבינו
המשכילים
,
כי
כל
דברי
רבותינו
ודרשותיהם
כנים
ואמתים
,
וזהו
האמור
במסכת
שבת
(סג
,
א):
הוינא
בר
תמני
סרי
שנין
,
ולא
ידענא
דאין
מקרא
יוצא
מידי
פשוטו.
ועיקר
ההלכות
והדרשות
יוצאין
מיתור
המקראות
או
משינוי
הלשון
,
שנכתב
פשוטו
של
מקרא
בלשון
שיכולין
ללמוד
הימנו
עיקר
הדרשה
,
כמו
"אלה
תולדות
השמים
והארץ
בהבראם"
(בר'
ב
,
ד)
,
ודרשו
חכמים
(ב"ר
יב
,
ט):
'באברהם'
,
מאריכות
הלשון
,
שלא
היה
צריך
לכתוב
"בהבראם".
עתה
אפרש
פירושי
הראשונים
בפסוק
זה
,
להודיע
לבני
אדם
למה
לא
ראיתי
לפרש
כמותם.
יש
מפרשים
(ראה
ת"א):
בראשונה
ברא
אלהים
את
השמים
ואת
הארץ;
אי
אפשר
לומר
כן
,
שהרי
המים
קדמו
,
כדכתיב:
ורוח
אלהים
מרחפת
על
פני
המים;
ועוד
,
שאין
כתוב
כאן
'בראשונה';
אלא
בראשית
-
דבוק
הוא
,
כמו
"ותהי
ראשית
ממלכתו
בבל"
(בר'
י
,
י).
והמפרש
(ראה
רש"י)
כמו
"תחלת
דבר
יי'
בהושע"
,
כלומר:
'בתחלת
ברא
אלהים
את
השמים'
-
כלומר:
בטרם
ברא
שמים
וארץ
,
הארץ
היתה
תוהו
ובהו
וחשך
על
פני
תהום
ורוח
אלהים
מרחפת
על
פני
המים;
נמצא
שהמים
נבראו
תחלה
-
גם
זה
הבל
,
שכן
לא
היה
לכתוב
והארץ
היתה
תוהו
ובהו
,
שמאחר
שעדיין
לא
נבראת
,
לא
היה
לו
לקרותה
'ארץ'
קודם
יצירת
המים
,
מאחר
שהמים
קדמו.
אך
זה
הוא
עיקר
פשוטו
לפי
דרך
המקראות
,
שרגיל
להקדים
ולפרש
דבר
שאין
צריך
בשביל
דבר
הנזכר
לפניו
במקום
אחר
,
כדכתיב
"שם
חם
ויפת"
,
וכתיב
"וחם
הוא
אבי
כנען"
(בר'
ט
,
יח)
,
אלא
מפני
שכתוב
לפניו
"ארור
כנען"
(שם
,
כה)
,
ואילו
לא
פורש
תחילה
מי
כנען
,
לא
היינו
יודעין
למה
קללו
נח;
"וישכב
את
בלהה
פלגש
אביו
וישמע
ישראל"
(בר'
לה
,
כב)
-
למה
נכתב
כאן
"וישמע
ישראל"
,
והלא
לא
נכתב
כאן
שדיבר
יעקב
מאומה
על
ראובן?
אלא
לפי
שבשעת
פטירתו
אמר
"פחז
כמים
אל
תותר
כי
עלית
משכבי
אביך
אז
חללת
יצועי
עלה"
(בר'
מט
,
ד)
,
לפיכך
הקדים
"וישמע
ישראל"
,
שלא
תתמה
בראותך
שהוכיחו
על
כך
בסוף
ימיו;
וכן
בכמה
מקומות.
גם
כל
הפרשה
הזאת
של
מלאכת
ששה
ימים
הקדימה
משה
רבינו
,
לפרש
לך
מה
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
בשעת
מתן
תורה
"זכור
את
יום
השבת
לקדשו"
,
"כי
ששת
ימים
עשה
יי'
את
השמים
ואת
הארץ
את
הים
ואת
כל
אשר
בם
וינח
ביום
השביעי"
(שמ'
כ
,
ח
,
יא);
וזהו
שכתוב
"ויהי
ערב
ויהי
בקר
יום
הששי"
(להלן
,
לא)
-
אותו
ששי
שהוא
גמר
ששה
ימים
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
במתן
תורה.
לכך
אמר
להם
משה
לישראל
,
להודיעם
כי
דבר
הקדוש
ברוך
הוא
אמת:
וכי
אתם
סבורים
,
שהעולם
הזה
כל
הימים
בנוי
כמו
שאתם
רואים
אותו
עכשיו
מלא
כל
טוב?
לא
היה
כן
,
אלא
בראשית
ברא
אלהים
וגו';
כלומר:
בתחילת
בריאת
שמים
וארץ
,
כלומר:
בעת
שנבראו
כבר
שמים
העליונים
והארץ
,
הן
זמן
מרובה
הן
זמן
מועט
,
אז
והארץ
היתה
-
הבנויה
כבר
היתה
תוהו
ובהו
-
שלא
היה
בם
שום
דבר
,
כדכתיב
בירמיה
"ראיתי
את
הארץ
והנה
תהו
ובהו
ואל
השמים
ואין
אורם"
(יר'
ד
,
כג)
,
"ראיתי
ואין
אדם"
(ראה
שם
,
כה)
,
"מעוף
השמים
ועד
בהמה
נדדו
הלכו"
(יר'
ט
,
ט);
וזהו
תהו
ובהו
-
חורבו
מאין
יושב;
וחשך
על
פני
תהום
-
זהו
"ואל
השמים
ואין
אורם";
ורוח...
מנשבת
על
פני
המים.
והוצרך
ה'רוח'
למה
שכתוב
לפנינו
"ויאמר
אלהים
יקוו
המים
מתחת
השמים
אל
מקום
אחד"
וגו'
(להלן
,
ט)
,
כי
על
ידי
הרוח
נקוו
המים
,
כמו
בקיעת
ים
סוף
,
שנתראית
היבשה
על
ידי
"ויולך
יי'
את
הים
ברוח
קדים
עזה
כל
הלילה
וישם
את
הים
לחרבה
ויבקעו
המים"
(שמ'
יד
,
כא).
והארץ
-
זאת
המלה
זרה
,
בעבור
קמצות
האל"ף
עם
הה"א
בכל
מקום;
ואיננה
כמו
"האֶלף
לך"
(שה"ש
ח
,
יב);
"והאֶבן
הזאת"
(בר'
כח
,
כב).
תהו
-
אמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
שהוא
מתהום;
וזה
לא
יתכן
,
כי
מ"ם
תהום
-
שורש
,
כמו
מ"ם
"הדום"
(יש'
סו
,
א).
ובספר
יצירה
(ו
,
ו):
תהו
-
זה
קו
ירוק
,
ובוהו
-
אבנים
מפולמות.
והנכון
,
שהוא
כאשר
אמר
המתרגם
ארמית;
וכן
"ובתוהו
ייליל
ישימון"
(דב'
לב
,
י);
וכן
"אחרי
התהו"
(ש"א
יב
,
כא)
-
שאין
בו
ממש.
ובהו
-
אחי
תהו.
והווי"ן
-
תחת
ה"א
,
כו"ו
"וישתחו"
(בר'
יח
,
ב);
גם
ו"ו
"באחו"
(בר'
מא
,
ב).
והטעם
,
כי
בראשית
בריאת
הרקיע
והיבשה
לא
היה
בארץ
ישוב
,
כי
היתה
מכוסה;
וכן
שם
האלהים
בה
כח
תולדתה
להיותה
למטה
מהמים.
ואל
תתמה
על
ו"ו
והארץ
,
כי
פירושו
כפ"ה
רפה
בלשון
ישמעאל;
וכמוהו:
"ואיד
יעלה
מן
הארץ"
(בר'
ב
,
ו).
כי
לא
דבר
משה
על
העולם
הבא
,
שהוא
עולם
המלאכים
,
כי
אם
על
עולם
ההיות
והשחתה.
והמפרשים
,
שה'שמים'
בפסוק
הראשון
הם
"שמי
השמים"
(דב'
י
,
יד)
,
מה
יעשו
ב'ארץ'?
והנה
ראיות
גמורות
לאנשי
הדעת
,
שאין
שם
,
רק
ארץ
אחת.
ודרש
(ממ"ש
ט
,
א)
שבע
ארצות
הוא
,
שהישוב
נחלק
על
שבעה
,
ובית
המקדש
באמצע
הישוב
,
כי
רחוקה
היא
(ירושלים)
מאמצע
הארץ.
ורוח
אלהים
-
סמך
הרוח
אל
השם
,
בעבור
היותו
שלוח
בחפץ
ליבש
המים.
והמים
-
לשון
רבים
,
גם
לא
יתפרדו
,
והם
על
בניין
'שְנַיִם'
,
כי
הם
זכרים
ונקבות
(ראה
ב"ר
יג
,
יג);
ונמצא
"לא
זורק
עליו"
(במ'
יט
,
יג).
וטעם
מרחפת
-
מנשבת
למעלה
במים;
וכן
"על
גוזליו
ירחף"
(דב'
לב
,
יא).
והארץ
-
מלה
זרה
בדקדוק.
ועשו
כן
,
כי
הקמצות
באל"ף
קל
מה'פתח
קטן'
(סגול)
,
והם
ידברו
בה
הרבה.
היתה
תהו
-
כמו
"תחת
אשר
היתה
שממה"
(יח'
לו
,
לד).
מרחפת
-
כמו
"על
גוזליו
ירחף"
(דב'
לב
,
יא).
ואין
צריך
להוסיף
מלה
אחרת
כאשר
אמר
המדקדק
הירושלמי.
הגאון
אמר
(רס"ג
בראשית
ע' 210
- 211
)
,
כי
בראשית
בריאה
ברא
השם
השמים
,
שהם
כמו
הקו
הסובב
בעגול
,
והארץ
,
שהיא
הנקודה
האמצעית.
ואחר
שהקו
והמוצק
נבראים
,
הנה
האש
והמים
,
שהם
בין
הקו
ובין
הנקודה
,
נבראים
,
על
כן
לא
הזכירם
הכתוב.
וטעם
והארץ
היתה
תהו
ובהו:
כאשר
בראה
היתה
ככה.
ואין
טענה
ממלת
"לא
תוהו
בראה"
(יש'
מה
,
יח)
,
כי
לא
דבר
הנביא
על
עת
הבריאה
,
רק
על
קצת
נֶצַח
ותמיד.
והאומר
(ראה
רש"י)
כי
פירושו:
בראשית
ברוא
אלהים...
,
והארץ
היתה
תהו
ובוהו
-
איננו
נכון
,
כי
היה
ראוי
שיחל:
'ראשית'
,
כמו
"יי'
קנני
ראשית
דרכו"
(מש'
ח
,
כב).
ועוד:
מה
טעם
לוי"ו
והארץ?
ועוד:
למה
הזכיר
הארץ
לבדה
והניח
השמים?
ועוד
ראינו
,
כי
הנביא
אומר
"ראיתי
את
הארץ
והנה
תהו"
(יר'
ד
,
כג)
-
והנעדר
איננו
נראה!?
גם
הנביא
פירש
דברו
,
והוא
כי
אין
אדם
ולא
בהמה
ועוף
(ראה
שם
,
כה)
,
כי
משפט
הנביאים
לדבר
ככה
,
כמו
"יהיה
שבעתיים"
(יש'
ל
,
כו)
שפירושו:
"כאור
שבעת
הימים"
(שם).
ועוד:
כי
אין
מלת
ברא
כאשר
חשבו
רבים
,
לעשות
את
שאיננו
-
ישנו;
והמוכיח:
"ויברא
אלהים
את
האדם"
(בר'
א
,
כז);
"ויברא
אלהים
את
התנינים"
(שם
,
כא).
והנה
מצאנו:
"ואם
בריאה
יברא
יי'"
(במ'
טז
,
ל)
,
שהוא
כמו
'גזרה
שגזר'.
וככה
הכתוב
"ולכבודי
בראתיו"
(יש'
מג
,
ז)
,
שהוא
הכח
בָּעֶצֶם
,
ואחר
כן
"יצרתיו"
,
שהוא
הצורה
,
ואחר
כן
"עשיתיו"
(שם)
,
שהוא
התיקון
,
כמו
"וימהר
לעשות
אותו"
(בר'
יח
,
ז).
ומלת
"וברא
אתהן"
(יח'
כג
,
מז)
-
לשון
'חתוך
וגזרה'
,
ואם
זאת
הגזרה
מהבנין
הכבד;
על
כן
כתוב
"בורא
קצות
הארץ"
(יש'
מ
,
כח)
,
בעבור
כי
הקצות
אינן
גופות;
וככה
"ובורא
חשך"
(יש'
מה
,
ז)
,
כי
החשך
איננו
'דבר'
,
והוא
'מקרה'
על
דעת
רבים
,
רק
הוא
העדרת
דבר.
ובעל
'ספר
יצירה'
(ג
,
ג)
יקראנה
'תמורה':
תמורת
חיים
-
מות
,
תמורת
עושר
-
עוני
,
תמורת
חכמה
-
אולת.
והצל
איננו
דבר
,
רק
דמות
העדרת
דבר.
ואנשי
המחקר
מתחלקים;
יש
אומרים
,
כי
השם
בורא
תמיד
התורה
וכסא
הכבוד
,
ואין
להם
ראשית
זמן
ולא
יהיה
להם
סוף.
ואחרים
מכחשים
הכסא
,
גם
התורה
,
ואומרים
כי
השם
לבדו
הוא
,
וברא
את
העולם
בעת
הראויה
בחכמתו
להברא
בה.
ואלה
לא
דברו
נכונה
,
כי
העת
-
תנועת
הגלגל
היא
,
ואם
אין
גלגל
אין
עת.
ואם
כן
אין
לחקור
למה
נברא
היום
קרוב
מחמשת
אלפי
שנה
ולא
טרם
זה
המספר
,
כי
אין
טרם
-
קודם
שיברא
העולם
,
כי
השם
לבדו
קדמון;
והנם
צריכים
שיברא
העולם
בחפץ
,
ולא
יהיה
החפץ
קדמון;
והוא
מקרה
ואיננו
נשוא
בעצם.
ואלה
דברי
תהו
ובוהו.
ועתה
כלל
אתן
לך:
דע
,
כי
משה
אדוננו
לא
נתן
התורה
לחכמי
לב
לבדם
,
כי
אם
לכל
,
ולא
לאנשי
דורו
לבדם
,
כי
אם
לכל
דור
ודור.
והוא
לא
דבר
ב'מעשה
בראשית'
,
כי
אם
על
העולם
השפל
שנברא
בעבור
האדם
,
על
כן
לא
הזכיר
המלאכים
הקדושים.
ואמר
אחד
מן
הגאונים
(רס"ג
,
אמונות
ודעות
ע'
קנ
ואי')
,
כי
המלאכים
נבראו
בעבור
האדם
,
גם
ככה
הכֹכבים
והגלגלים;
וסמך
על
דברי
אחד
מקדמונינו
(סנה'
צג
,
א)
,
והוא
לא
עמד
על
סוד
האמת.
ואלה
הם
ראיותיו:
אמר
כי
הכתוב
אומר:
"הנה
אנכי
שולח
מלאך
לפניך
לשמרך
בדרך"
(שמ'
כג
,
כ)
-
והשמור
נכבד
מהשומר.
והנה
שכח
,
כי
יעקב
אבינו
ומשה
אדוננו
ודוד
מלכנו
היו
שומרי
צאן
,
ועוד
כתוב
"הנה
לא
ינום
ולא
יישן
שומר
ישראל"
(תה'
קכא
,
ד);
"ושמרתיך
בכל
אשר
תלך"
(בר'
כח
,
טו).
ואם
ישראל
נכבדים
ממיכאל
,
למה
נקרא
"כי
אם
מיכאל
שרכם"
(דנ'
י
,
כא);
"השר
הגדול"
(דנ'
יב
,
א)?
ולמה
כתוב
"השמר
מפניו"
(שמ'
כג
,
כא)
,
ועוד
"כי
לא
ישא
לפשעכם"
(שם)?
ויהושע
היה
מהנביאים
הגדולים
,
והוא
אמר
"מה
אדוני
מדבר
אל
עבדו"
(יהו'
ה
,
יד);
ודניאל
אמר:
"והיך
יוכל
עבד
אדוני
זה
לדבר
אל
(בנוסחנו:
עם)
אדוני
זה"
(דנ'
י
,
יז);
והתקועית
אמרה:
"ואדוני
חכם
כחכמת
מלאך
האלהים"
(ש"ב
יד
,
כ)
-
ולא
באה
לחרף
את
דוד;
ובאיוב:
"ובמלאכיו
ישים
תהלה.
אף
שוכני
בתי
חומר"
(ד
,
יח
-
יט);
ועוד
אפרש
כי
המלאכים
נקראו
'אלהים'
,
והככבים
-
'בני
אלהים':
"ויריעו
כל
בני
אלהים"
(איוב
לח
,
ז).
ובאיוב:
"הן
עד
ירח
ולא
יאהיל
וככבים
לא
זכו
בעיניו.
אף
כי
אנוש
רמה"
(כח
,
ה
-
ו)
-
וזה
אמת
בראיות
גמורות
מחכמי
המחקר
,
כי
המניעים
הגלגלים
נכבדים
ועומדים
,
ולא
יחסרו
ולא
יכלו
,
ואיך
יִבָּרְאוּ
הנכבדים
,
שהם
משרתי
השם
הנכבד
,
והם
במעלה
העליונה
,
בעבור
הנמשל
לציץ
(ראה
תה'
קג
,
טו)
ולחציר
גגות
(ראה
תה'
קכט
,
ו)?!
ועוד
,
כי
לחכמי
המזלות
ראיות
,
כי
האחד
מחמשה
עשר
ככבים
גדולים
,
שהם
מהכבוד
הראשון
,
גדול
מכל
הארץ
הנושבת
ושאיננה
נושבת
תשעים
פעמים!
גם
חכמינו
אמרו
(פסחים
צד
,
א):
'כל
העולם
כלו
תחת
כוכב
אחד
עומד'
,
ואיך
יִבָּרֵא
צבא
גדול
,
אין
מספר
לו
אצל
האדם
,
בעבור
נוצר
מעפר
וכלה
שָׁנָיו
כמו
הגה
(ע"פ
תה'
צ
,
ט)?
והנה
יוכיח
המזמור
האחרון
ב'ספר
תהלות'?
,
שאמר
"הללוהו
במרומים"
(תה'
קמח
,
א)
,
והזכיר
המלאכים
ואחר
כן
הצבא
הגדול
(שם
,
ב)
,
ואחר
כן
המאורות
ואחר
כן
כוכבי
אור
(שם
,
ג)
,
שהם
המשרתים;
והזכיר
הגלגלים
והמים
אשר
מעל
הרקיע
(שם
,
ד)
,
ועל
אלה
אמר
"כי
הוא
צוה
ונבראו.
ויעמידם
לעד
לעולם"
(שם
,
ה
-
ו);
ואחר
כן
הזכיר
המורכבים
מחֹמר
,
הנולדים
מארבעה
שרשים
(שם
ז
-
י)
,
גם
הזכיר
באחרונה
האדם
(שם
,
יא
-
יב)
,
ואמר
בסוף
"כי
נשגב
שמו
לבדו"
(שם
,
יג)
,
בעבור
כי
יאבדו
הכל.
ועוד
אמר
"יי'
אדוננו
מה
אדיר
שמך
בכל
הארץ"
(תה'
ח
,
ב);
וטעם
"הודך
על
השמים"
(שם):
השמש
,
שהוא
הבריאה
הגדולה
,
שאין
גוף
בריאה
גדול
ממנו;
ואחר
כן
הזכיר
הירח
והככבים
(שם
,
ד)
,
ואמר
אחריהם
"מה
אנוש
כי
תזכרנו"
(שם
,
ה)
-
והטעם:
הנה
יש
לך
בריאות
גדולות
ונכבדות
שאין
מספר
להם
,
והתימה
,
איך
שמת
כבוד
לבן
אדם
,
שהוא
נבזה
,
כנגדם?!
ואמר
"ותחסרהו
מעט
מאלהים"
(שם
,
ו)
,
שהם
המלאכים
-
והנה
הוא
חסר!
"וכבוד
והדר
תעטרהו"
(שם
,
ו)
-
בעבור
כח
הנשמה
העליונה
שנפח
בקרבו;
"תמשילהו
במעשה
(בנוסחנו:
במעשי)
ידיך"
(שם
,
ז)
-
על
אלה
השפלים
,
כאשר
כתוב
בתורה
"ורדו
בדגת
הים"
(בר'
א
,
כח).
וכפי
דברו
(של
הגאון)
-
תהיה
הארץ
נכבדת
מהשמים!
והנה
הכתוב
יכחיש
דעתו:
"השמים
כסאי
והארץ
הדום
רגלי"
(יש'
סו
,
א);
"כי
גבהו
שמים
מארץ"
(יש'
נה
,
ט);
וכתוב
בדניאל
(ד
,
לא)
"עיני
לשמייא
נטלית";
ובאבות
(א
,
ג):
'ויהי
מורא
שמים
עליכם'.
ואשר
הזכיר
(אמונות
ודעות
ע'
קנ)
,
כי
הנכבד
בפרי
התפוח
הוא
הזרע
,
שהוא
שומר
המין
-
גם
זאת
איננה
ראיה
,
בעבור
כי
זה
מורכב
,
ואין
השמים
ככה;
ועוד
,
כי
פרי
התפוח
שיצא
למעשה
,
נכבד
מההוה
בכח
להיות.
ואשר
אמר
,
כי
האדום
בביצה
הוא
החלמון
ממנו
יצא
האפרוח
,
הוא
כזב
,
כי
החלמון
הוא
מאכל
לו.
ומה
אוסיף
עוד
לדבר
,
והנה
כתוב
בספר
הגאון
בעצמו
,
כי
האדם
אמצעי
בין
המלאך
ובין
הבהמה
,
כי
הוא
דומה
בנשמתו
למלאך
ובגופתו
לבהמה.
והנה
מה
שיש
למלאך
יש
לו
,
ולא
יוסיף
עליו
כי
אם
הגוף
,
אם
כן
תהיה
הבהמה
נכבדת
מהאדם!
ובספר
אחר
אמר
(אמונות
ודעות
ע'
קמו):
אם
ישאל
שואל:
איך
השכין
כבודו
עם
בשר
ודם
שהם
מלאים
טנוף
,
והניח
המלאכים
הקדושים?
והשיב
,
כי
הכבוד
שהשכין
עם
המלאכים
-
כֵּפֶל
הכבוד
שהשכין
למטה.
ואשר
הזכירו
קדמונינו
(סנה'
צג
,
א)
,
שהאדם
נכבד
מהמלאך
,
לא
אמרו
זה
על
מיכאל
וגבריאל
והמלאכים
המשרתים
לכסא
הכבוד
,
רק
על
הנבראים
מאש
ורוח
בעבור
צורך
האדם
,
והם
אינם
עומדים.
ואל
יעלה
על
לבך
,
שהמלאכים
הקדושים
הם
גופות
כלל
,
והכתוב
אומר
"עושה
מלאכיו
רוחות"
(תה'
קד
,
ד)
,
אין
פירושו
,
רק
הרוחות
הם
מלאכיו
,
ישלחם
למקום
חפצו
,
כמו
"רוח
סערה
עושה
דברו"
(תה'
קמח
,
ח).
אולי
יטעון
טוען:
בעבור
המאורות
שהם
עליונים
והם
נזכרים
בפרשה
הזאת
,
והכתוב
למה
הזכירם?
רק
בעבור
היותם
"למאורות
ברקיע
השמים"
ו"לאותות
ולמועדים"
לצורך
האדם
,
כאשר
אפרש
במקומו
(להלן
,
יד
-
טו).
ואנחנו
נסמוך
על
דברי
משה
,
שנתן
כמה
אותות
ומופתים
שהוא
שליח
השם
,
ולא
נוסיף
ולא
נגרע.
רק
אם
מצאנו
דברים
לאנשי
המחקר
שיתנו
ראיות
על
דבריהם
,
והם
כדברי
משה
אדוננו
,
נשמח
בהם;
וככה
אם
מצאנו
סודות
בדברי
קדמונינו
שהם
דומים
לסודות
חכמי
המחקר
,
אז
נשמח.
על
כן
לא
נחקור
מתי
נבראו
המלאכים
או
שֵדִים
,
ואם
השמים
נבראו
תחלה
או
הארץ
,
רק
נאמין
,
כי
הרקיע
והיבשה
והדשאים
והמאורות
ברקיע
ושרץ
המים
ועוף
וחיה
ואדם
בראם
השם
היום
קרוב
מחמשת
אלפי
שנה
,
ולא
נחפש
אם
נבראו
מיש.
ומצאנו
בדברי
חכמינו
(ע"ז
ג
,
ב)
,
כי
שמנה
עשר
אלף
עולמות
ברא
השם;
גם
זה
נכון
,
רק
איננו
כמשמעו
,
והמשכיל
יבין.
וככה
(ע"ז
ט
,
א):
'שתא
אלפי
שני
הוי
עלמא
וחד
חרוב'
-
רק
זה
אחר
הבריאה.
והכתוב
"קורא
אני
אליהם
יעמדו
יחדו"
(יש'
מח
,
יג)
,
ופשוטו:
כי
אני
יסדתי
ארץ
(ראה
שם)
בעבור
כי
היסוד
למטה;
והנה
הארץ
,
אם
היא
הנקֻדה
,
היא
למטה
,
וכל
השמים
מכל
צד
עליה.
ואל
תחשוב
הדבר
כנגדך
,
כי
יש
שמים
תחתיך
,
וחכמי
המדות
מורים
כן.
ואמר
על
השמים
שהם
נכבדים
,
שנבראו
בימין
(ראה
שם);
ובעת
שיקראם
לעשות
רצון
שליחותו
,
יעמדו
יחדיו
כעבדים
לפני
השם.
וכמוהו
"לעולם
יי'
דברך
נצב
בשמים"
(תה'
קיט
,
פט)
-
ו'דְבַר
השם'
הם
גזרותיו
,
וכלם
מהשמים.
ואחר
כן
הזכיר
הארץ
,
ואמר
"כוננת
ארץ
ותעמוד"
(שם
,
צ)
,
כי
אין
לה
תנועה
,
והיא
לעולם
עומדת
כנגד
הדורות
,
כאשר
אמר
שלמה
(קה'
א
,
ד);
ואחר
זה
כתוב
"למשפטיך
עמדו
היום"
(תה'
קיט
,
צא)
-
והעד:
כי
איך
יקרא
אליהם
(ראה
יש'
מח
,
יג)
והנה
אינם?
והנה
פירוש
בראשית:
שיש
להם
ראשית
זמן;
או
בעבור
היותם
גוף
,
כי
מה
שאיננו
גוף
אין
לו
ראשית.
ועתה
שים
לבך
לדברי
הכתוב
,
כי
כתוב
ב'מעשה
בראשית'
עד
סוף
"ויכלו"
(בר'
ב
,
ג):
אלהים
,
ואחר
כן
-
"יי'
אלהים"
(מבר'
ב
,
ד
עד
ג
,
כד);
ומעת
שנולד
קין
תמצא
השם
הנכבד
לבדו
(מבר'
ד
,
א).
ומלת
אלהים
-
צורות
אמת
שאינן
גופות
ולא
כגופות
,
וכן
אמר
דניאל
(ב
,
יא):
"אלהין
די
מדרהון
עם
בשרא
לא
איתוהי".
והעד:
"והיה
הוא
יהיה
לך
לפה
ואתה
תהיה
לו
לאלהים"
(שמ'
ד
,
טז)
,
ועוד:
"ואתם
תהיו
לי
לעם
ואני
אהיה
לכם
לאלהים"
(וי'
כו
,
יב)
-
שמעמדם
בשם
,
כמו
"ארזים
לא
עממוהו
בגן
אלהים"
(יח'
לא
,
ח).
וקדושי
הארץ
המקימים
משפטי
אלהים
בארץ
גם
הם
נקראו
"אלהים"
(תה'
פב
,
ח)
,
ו"בני
עליון"
(שם
,
ו)
,
ובעבור
כי
מעשה
השם
-
על
יד
המלאכים.
וכן
כתוב
בתורה
במהפכת
סדום
ועמורה
(ראה
בר'
יט
,
יג)
,
וכן
"וישלח
מלאך
ויוציאנו
ממצרים"
(במ'
כ
,
טז)
-
ואינו
משה
,
כי
הוא
דִבֵּר
זה
-
וכתוב
"ומלאך
פניו
הושיעם"
(יש'
סג
,
ט)
,
וכתוב
"הנה
אנכי
שולח
מלאך"
(שמ'
כג
,
כ)
,
ולפני
זה
"ויסע
מלאך
האלהים"
(שמ'
יד
,
יט);
ואברהם
אמר
"ישלח
מלאכו
לפניך"
(בר'
כד
,
ז);
ובספר
דניאל
(י
,
כא)
מפורש
ומבואר
באר
היטב.
גם
המלאכים
יקראו
'אלהים'
,
והכֹּכבים
-
'בני
אלהים'
,
והעד:
"ברן
יחד
כוכבי
בקר
ויריעו
כל
בני
אלהים"
(איוב
לח
,
ז);
כי
הטעם
שוה
במלות
כפולות.
והנה
השם
הוא
"אלהי
האלהים"
(דב'
י
,
יז)
,
שהם
המלאכים;
גם
יקרא
אלהים
,
כי
כן
הוא
להם
,
כמו
מקום
קדש
הקדשים
שקרא
'קדש'
,
כמו
"ואל
יבא
בכל
עת
אל
הקדש"
(וי'
טז
,
ב).
ואחר
שמעשה
השם
יֵרָאֶה
על
ידם
,
יִקָרֵא
אלהים
―
כמו
ה'לשון'
וה'שפה':
"איש
ללשונו"
(בר'
י
,
ה);
"ושפה
אחת
לכלם"
(בר'
יא
,
ו);
בעבור
שיֵרָאוּ
האותיות
יוצאות
מהשפה
,
והלשון
חותך
מקצתם
,
נקראו
כן.
ואתן
לך
משל:
ידוע
בראיות
גמורות
,
שאין
אור
ללבנה
כי
אם
מהשמש
,
והרואה
אור
הלבנה
,
אם
יאמר
האומר
ככה
,
או
'ראיתי
אור
השמש'
,
הדבור
שוה
בטעם
―
על
כן
כתוב
"ויסע
מלאך
האלהים
ההולך
לפני
מחנה
ישראל"
(שמ'
י
,
יט)
,
וכתוב
"ויי'
הולך
לפניהם
יומם"
(שמ'
יג
,
כא).
ומנהג
כל
לשון
איננו
כמנהג
לשון
אחר
,
כי
הנה
יש
לשון
שלא
ידבר
אדם
לגדול
ממנו
,
רק
בלשון
רבים;
גם
בלשון
ערבית
יאמר
הגדול
'נעשה'
תחת
'אעשה'
,
ולא
כן
בלשון
הקדש
,
רק
אם
יספר
על
גדול
ממנו
יאמר
בלשון
רבים:
"אם
אדונים"
(מל'
א
,
ו);
"ביד
אדונים
קשה"
(יש'
יט
,
ד);
"אם
בעליו
עמו"
(שמ'
כב
,
יד);
"כי
בועליך
עושיך"
(יש'
נד
,
ה)
-
אעפ"י
שהוא
אחד.
והנה
בעבור
השני
דרכים
אמר
הכתוב:
בראשית
ברא
אלהים.
ופירוש
את
השמים
-
הם
העליונים
על
הרקיע.
ואת
הארץ
-
שהיתה
מכוסה
במים
,
כי
גלגל
האש
למעלה
על
גלגל
הרוח
,
והוא
למעלה
על
גלגל
המים;
והארץ
היתה
תחת
תהום
,
ובחפץ
השם
יִבְּשָה
הרוח
קצת
מהמים
המכסים
את
הארץ
,
וכן
כתוב
"בל
ישובון
לכסות
הארץ"
(תה'
קד
,
ט).
והשמים
העליונים
נקראו
על
לשון
שְנַיִם
,
בעבור
שני
מקומות
התחברות
הגלגלים
הגבוהים
הנקראים
'ראש
התלי'
ו'זנבו'
,
או
בעבור
היות
חצי
השמים
לעולם
למעלה
מהארץ
והחצי
למטה
,
או
בעבור
הסדנים.
והנה
הפירוש:
בתחילת
בריאת
השם
השמים
והארץ
,
והארץ
היתה
תהו
ובהו;
וטעם
שניהם
קרוב.
והיה
חושך
על
פני
תהום
,
שהיה
כדור
המים;
והזכיר
זה
בעבור
שהוא
צריך
להזכיר
האור
אחר
כן.
ורוח
אלהים
-
בעבור
שחפץ
השם
להיות
אדם
בארץ
,
שהוא
העיקר
,
סמך
הרוח
אל
השם
הנכבד.
והנה
הטעם:
שהרוח
רחפה
ויִבְּשָׁה
מכדור
המים
,
כמו
"ויולך
יי'
את
הים
ברוח
קדים
עזה
כל
הלילה"
(שמ'
יד
,
כא)
,
אז
סרה
חשכת
המים
והיה
אור.
והנה
הזכיר
אלהים
ב'מעשה
בראשית'
לבדו
,
ואחר
כן
שם
השם
הנכבד
סמוך
אל
'אלהים'
,
כמו
שהוא
סמוך
אל
'צבאות'
,
בעבור
כבוד
האדם
שנברא
בצלם
המלאכים;
וכבר
אמרו
קדמונינו
זכרם
לברכה
(ב"ר
יג
,
ג):
נקרא
שם
מלא
על
עולם
מלא.
ובמקום
קין
(ראה
בר'
ד
,
א)
אפרש
למה
השם
נזכר
לבדו.
והארץ
היתה
תוהו
ובוהו
-
כלומר:
כשנבראת
הארץ
בתחילה
,
היתה
שממה
וריקנית
,
שלא
היה
בה
לא
אילן
ולא
עשב
ולא
אדם
ולא
בהמה
ולא
חיה
ולא
עוף
ולא
דגים
ורמש
,
ולא
חושך
ולא
אור
ולא
רוח
ולא
מים
,
כמו
שתירגם
אונקלוס:
"צדיא
וריקניא";
ואין
אתה
רשאי
לישאול:
אם
כן
מה
היה?
דאין
אדם
רשאי
לישאול
מה
לפנים
ומה
לאחור
,
והיא
עבירה
חמורה
,
כמו
שאמרו
חכמים
על
זה
(משנה
חגיגה
ב
,
א):
כל
שאינו
חס
על
כבוד
קונו
,
ראוי
לו
שלא
היה
בא
לעולם
,
וכן
אמר
הנביא:
"הוא
יודע
ליי'
לא
יום
ולא
לילה"
(זכ'
יד
,
ז)
-
אין
בריה
יודעת
,
רק
הקדוש
ברוך
הוא
,
שאינו
לא
יום
ולא
לילה.
[והמפרש:
קודם
בריאתה
היתה
תוהו
ובוהו
,
עתיד
ליתן
את
הדין;
ועוד
,
דאם
כן
היה
לו
לכתוב:
'והארץ
היה
תהו
ובהו'
,
כלומר:
מה
שהוא
עתה
ארץ
היה
תחלה
תוהו
ובוהו
,
ומדקאמר
היתה
-
משמע
דהארץ
היתה
בתחילת
בריאתה
תוהו
ובוהו.
הג"ה]
וחשך
על
פני
תהום
-
עתה
חוזר
לסדר
הבריות
,
ואין
עונה
על
הארץ
היתה
תוהו
ובוהו
,
אלא
הפסיק
דבריו
,
לומר:
הארץ
,
שאני
אומר
שנבראת
,
לא
נבראת
כמו
שהיא
עתה
בתיקוניה
,
אלא
שממה
וריקנית
,
ולפי
שהוא
רוצה
לומר
לפנים
שברא
הקדוש
ברוך
הוא
האילנות
והעשבים
והבהמות
והאדם
,
כשבראה
לא
נבראו
עמה;
ואחר
כך
חוזר
למנות
הבריות
שנבראו
ביום
ראשון
,
ואומר:
וחושך
ברא
הקדוש
ברוך
הוא
על
פני
תהום
,
כי
החושך
'בריאה'
היא
,
כמו
שכתוב
"יוצר
אור
ובורא
חושך"
(יש'
מה
,
ז)
-
בדבר
שיש
לו
צורה
וממשות
שייך
לומר
'יצירה'
ו'בריאה'
,
אבל
בדבר
שאין
לו
ממשות
לא
שייך
לומר
'יצירה'
,
רק
'בריאה'
,
ולפיכך
אומר
ובורא
חושך.
וכן
דרך
הפסוק
להפסיק
דבריו
ולחזור
למניניינו
,
כמו
שהוא
אומר
"ובני
צבעון
ואיה
וענה"
,
ומפסיק
ואומר
"הוא
ענה"
כו'
(ראה
בר'
לו
,
כד)
,
ואחר
כך
חוזר
למניין
התולדות
ואומר
"ואלה
בני
דשון"
וגו'
(בר'
לו
,
כה)
,
והכא
נמי
הפסיק
מניין
הבריות.
מוהארץ
וגו'
,
ואחר
כך
חוזר
למניין
הבריות
ואומר
וחושך
על
פני
תהום
,
כלומר:
עיקר
מעמדו
על
פני
תהום
,
כי
כל
דבר
שהוא
עמוק
מאוד
אין
האור
שולט
בה
,
ויש
שם
חושך
לעולם.
ורוח
אלהים
מרחפת
-
כלומר:
ורוח
ברא
אלהים
,
שהיא
מרחפת
על
פני;
כי
כן
דרך
הפסוקים
,
כשהמאמר
ארוך
,
מחזיר
שם
הדבר
שהוא
מדבר
בו:
"וזרח
משעיר
למו
הופיע
מהר"
פארן
וגו'
,
וסגי
ליה
ב"למו"
בתראה
(דב'
לג
,
ב);
על
כרחינו
בששת
ימי
בראשית
נבראו
,
כדכתיב
"כי
ששת
ימים
עשה
יי'
את
השמים
ואת
הארץ
את
הים
ואת
כל
אשר
בם"
(שמ'
כ
,
יא).
בראשית
ברא
אלהים
-
אמר
רבי
יצחק
(תנ"ב
בראשית
יא):
לא
היה
צריך
להתחיל
התורה
אלא
מ"החדש
הזה
לכם"
(שמ'
יב
,
ב)
,
שהיא
מצוה
ראשונה
שנצטוו
ישראל;
ומה
טעם
פתח
בבראשית?
שאם
יאמרו
אומות
העולם:
ליסטים
אתם
,
שכבשתם
לכם
ארצות
שבעה
גוים
,
הם
אומרים
להם:
כל
הארץ
של
הקדוש
ברוך
הוא
היא
,
ונתנה
לאשר
ישר
בעיניו
,
וברצונו
נתנה
להם
,
וברצונו
נטלה
מהם
ונתנה
לנו.
וזו
אגדה
בלשון
שכתבה
רבנו
שלמה
בפירושיו.
ויש
לשאול
בה
,
כי
צורך
גדול
הוא
להתחיל
התורה
בבראשית
ברא
אלהים
,
כי
הוא
שורש
האמונה
,
ושאינו
מאמין
בזה
,
וחושב
שהעולם
קדמון
,
הוא
כופר
בעיקר
ואין
לו
תורה
כלל.
והתשובה
-
מפני
שמעשה
בראשית
סוד
עמוק
,
איננו
מובן
מן
המקראות
,
ולא
יוָדע
על
בוריו
אלא
מפי
הקבלה
עד
משה
רבנו
מפי
הגבורה
,
ויודעיו
חייבין
להסתיר
אותו
,
לכך
אמר
רבי
יצחק
שאין
להתחלת
התורה
צורך
בבראשית
ברא;
והסיפור
במה
שנברא
ביום
ראשון
,
ומה
נעשה
ביום
שני
ושאר
הימים
,
והאריכות
ביצירת
אדם
וחוה
,
וחטאם
וענשם
,
וספור
גן
עדן
וגרישת
אדם
ממנו
,
כי
כל
זה
לא
יובן
בינה
שלימה
מן
הכתוב;
וכל
שכן
ספור
המבול
והפלגה
,
שאין
הצורך
בהם
גדול
,
ויספיק
לאנשי
התורה
בלעדי
הכתובים
האלה
,
ויאמינו
בכלל
בנזכר
להם
בעשרת
הדברות
"כי
ששת
ימים
עשה
יי'
את
השמים
ואת
הארץ
את
הים
ואת
כל
אשר
בם
וינח
ביום
השביעי"
(שמ'
כ
,
יא)
,
ותשאר
הידיעה
ליחידים
שבהם
,
הלכה
למשה
מסיני
עם
תורה
שבעל
פה.
ונתן
רבי
יצחק
טעם
לזה
,
כי
התחילה
התורה
בבראשית
ברא
אלהים
וספור
כל
ענין
היצירה
עד
בריאת
אדם
,
ושהמשילו
במעשה
ידיו
וכל
שת
תחת
רגליו
(ע"פ
תה'
ח
,
ז)
,
וגן
עדן
,
שהוא
מבחר
המקומות
הנבראים
בעולם
הזה
,
נעשה
מכון
לשבתו
,
עד
שגירש
אותו
חטאו
משם;
ואנשי
המבול
בחטאם
גורשו
מן
העולם
כלו
,
והצדיק
בהם
לבדו
נמלט
הוא
ובניו;
וזרעם
-
חטאם
גרם
להם
להפיצם
במקומות
ולזרותם
בארצות
(ע"פ
תה'
קו
,
כז)
,
ותפשו
להם
המקומות
"למשפחותם
בגוייהם"
(בר'
י
,
ה)
,
כפי
שנזדמן
להם.
אם
כן
ראוי
הוא
,
כאשר
יוסיף
הגוי
לחטוא
,
שיאבד
ממקומו
ויביא
גוי
אחר
לרשת
את
ארצו
,
כי
כן
הוא
משפט
האלהים
בארץ
(ע"פ
מ"ב
יז
,
כו)
מעולם
,
וכל
שכן
עם
המסופר
בכתוב
,
כי
כנען
מקולל
ונמכר
לעבד
עולם
,
ואיננו
ראוי
שיירש
מבחר
מקומות
היישוב
,
אבל
יירשוהו
עבדי
יי'
זרע
אוהבו
(ע"פ
יש'
מא
,
ח)
,
כענין
שכתוב
"ויתן
להם
ארצות
גוים
ועמל
לאומים
יירשו.
בעבור
ישמרו
חקיו
ותורותיו
ינצורו"
(תה'
קה
,
מד
-
מה);
כלומר
,
שגירש
משם
מורדיו
,
והשכין
בו
עובדיו
,
שידעו
כי
בעבודתו
ינחלוה
,
אם
יחטאו
לו
תקיא
אותם
הארץ
,
כאשר
קאה
הגוי
אשר
לפניהם
(ע"פ
וי'
יח
,
כח).
ואשר
יבאר
הפירוש
שכתבתי
לשונם
בבראשית
רבא
(א
,
ב)
שאמרוה
שם
בלשון
הזה:
רבי
יהושע
דסכנין
בשם
רבי
לוי
פתח:
"כח
מעשיו
הגיד
לעמו"
(תה'
קיא
,
ו)
-
מה
טעם
גלה
הקדוש
ברוך
הוא
לישראל
מה
שנברא
ביום
ראשון
ומה
שנברא
ביום
שני?
מפני
אומות
העולם
,
שלא
יהיו
מונין
את
ישראל
ואומרין
להם:
הלא
אומה
של
בזיזות
אתם!
וישראל
משיבין
להם:
ואתם
הלא
בזיזה
היא
בידכם
,
הלא
"הכפתורים
היוצאים
מכפתור
השמידום
וישבו
תחתם"
(דב'
ב
,
כג)!
העולם
ומלואו
של
הקדוש
ברוך
הוא
הוא
,
כשרצה
נתנו
לכם
,
כשרצה
נוטלו
מכם
ונותנו
לנו;
הדא
היא
דכתיב
"לתת
להם
נחלת
גוים"
"כח
מעשיו
הגיד
לעמו"
(תה'
קיא
,
ו)
-
בשביל
"לתת
להם
נחלת
גוים"
-
הגיד
להם
את
הבראשית.
וכבר
בא
להם
במקום
אחר
עוד
הענין
שהזכרתי
בתעלומת
מעשה
בראשית
,
אמרו
ז"ל
(במ"ד
ע'
רנא):
להגיד
כח
מעשה
בראשית
לבשר
ודם
אי
איפשר
,
לפיכך
סתם
לך
הכתוב:
בראשית
ברא
אלהים.
אם
כן
נתבאר
מה
שאמרנו
בזה.
בראשית
ברא
אלהים
וגו'
-
כתב
רבנו
שלמה:
אין
המקרא
הזה
אומר
אלא
דרשני
,
כמו
שדרשוהו
רבותינו
(או"מ
ע' 411
):
בשביל
התורה
שנקראת
"ראשית
דרכו"
(מש'
ח
,
כב)
,
ובשביל
ישראל
שנקראו
"ראשית
תבואתו"
(יר'
ב
,
ג).
והמדרש
הזה
לרבותינו
סתום
וחתום
מאד
,
כי
דברים
רבים
מצאו
שנקראו
'ראשית'
,
ובכולם
להם
מדרשים
,
וקטני
אמנה
יספרו
בהם
לרובם.
אמרו
(ב"ר
א
,
ד):
בזכות
שלשה
דברים
נברא
העולם:
בזכות
חלה
,
בזכות
מעשרות
ובזכות
בכורים;
בראשית
ברא
אלהים
-
אין
'ראשית'
אלא
חלה
,
שנאמר
"ראשית
עריסותיכם"
(במ'
טו
,
כ)
,
ואין
'ראשית'
אלא
מעשרות
,
שנאמר
"ראשית
דגנך"
(דב'
יח
,
ד)
,
ואין
'ראשית'
אלא
בכורים
,
שנאמר
"ראשית
בכורי
אדמתך"
(שמ'
כג
,
יט);
ועוד
אמרו
(ב"ר
א
,
ד):
בזכות
משה
,
שנאמר
"וירא
ראשית
לו"
(דב'
לג
,
כא).
וכונתם
זו
שמלת
בראשית
תרמוז
כי
בעשר
ספירות
נברא
העולם
(ראה
ס"י
א
,
א)
,
ורמז
לספירה
הנקראת
'חכמה'
,
שבה
יסוד
כל
,
כענין
שנאמר
"יי'
בחכמה
יסד
ארץ"
(מש'
ג
,
יט)
,
היא
התרומה
,
והיא
קדש
,
אין
לה
שיעור
,
למיעוט
התבוננות
הנבראים
בה
,
וכאשר
ימנה
אדם
עשר
מדות
ויפריש
אחת
מעשר
,
רמז
לעשר
ספירות
,
יתבוננו
החכמים
בעשירית
וידברו
בה;
והחלה
,
מצוה
יחידה
בעיסה
,
תרמוז
בזה.
וישראל
שנקראו
'ראשית'
,
הוא
כנסת
ישראל
,
המשולה
בשיר
השירים
לכלה
,
שקראה
הכתוב
'בת'
ו'אחות'
ו'אם'
,
וכבר
בא
להם
זה
במדרש
'בעטרה
שעטרה
לו
אמו'
(שה"ר
ג
,
כא)
,
ובמקומות
רבים.
וכן
"וירא
ראשית
לו"
דמשה
(דב'
לג
,
יא)
-
יסברו
כי
משה
רבנו
נסתכל
באיספקלריא
המאירה
וראה
ראשית
לו
(ע"פ
דב'
לג
,
כא)
,
ולכן
זכה
לתורה;
הכל
כונה
אחת
להם.
ואי
אפשר
להאריך
בפירוש
זה
הענין
במכתב
,
והרמז
-
רב
הנזק
,
כי
יסברו
בו
סברות
אין
בהם
אמת
,
אבל
הזכרתי
זה
לבלום
פי
קטני
אמנה
מיעוטי
חכמה
,
המלעיגים
על
דברי
רבותינו.
כתב
רבנו
שלמה:
ואם
באת
לדרשו
כפשוטו
,
כך
דרשהו:
בראשית
בריאת
שמים
וארץ
,
והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך
,
"ויאמר
אלהים
יהי
אור"
(להלן
,
ג);
אם
כן
הכל
נמשך
לבריאת
האור.
ורבי
אברהם
פירש
כענין
הזה
בעצמו
,
אבל
תקן
כי
הו"ו
במלת
והארץ
אינה
משמשת
,
ורבות
כן
במקראות;
והטעם
,
כי
בראשית
בריאת
הרקיע
והיבשה
לא
היה
בארץ
ישוב
,
אבל
היתה
תהו
ובהו
מכוסה
במים
,
ואמר
אלהים
יהי
אור;
ולפי
דעתו
,
לא
נברא
ביום
ראשון
,
רק
האור.
והקושיא
לרבנו
שלמה
בפירוש
הזה
,
כי
אמר
,
שאם
בא
להורות
סדר
הבריאה
באלו
,
לומר
שהם
קדמו
,
היה
לו
לכתב
'בראשונה';
שאין
'ראשית'
במקרא
שאינו
סמוך;
והנה
"מגיד
מראשית
אחרית"
(יש'
מו
,
י)!?
ואם
יסמוך
אותו
לדבר
,
גם
כן
תסמוך
אותו;
ועוד
"וירא
ראשית
לו"
(דב'
לג
,
כא).
וטען
בזה
עוד
טענות.
ועתה
שמע
פירוש
המקרא
על
פשטו
,
נכון
וברור.
הקדוש
ברוך
הוא
ברא
כל
הנבראים
מאפיסה
מוחלטת
,
ואין
אצלנו
בלשון
הקדש
בהוצאת
היש
מאין
אלא
לשון
'ברא'
,
ואין
כל
הנעשה
תחת
השמש
,
או
למעלה
(ע"פ
קה'
ב
,
יז)
,
הווה
מן
האין
התחלה
ראשונה
,
אבל
הוציא
מן
האפס
הגמור
המוחלט
יסוד
דק
מאד
אין
בו
ממש
,
אבל
הוא
כח
ממציא
,
מוכן
לקבל
הצורה
,
ולצאת
מן
הכח
אל
הפֹּעַל
,
והוא
החומר
הראשון
,
נקרא
ליוונים
'היולי'
,
ואחר
ההיולי
לא
'ברא'
דבר
,
אבל
'יצר'
ו'עשה'
,
כי
ממנו
המציא
הכל
והלביש
הצורות
ותקן
אותם.
ודע
,
כי
השמים
וכל
אשר
בם
חומר
אחד
,
והארץ
וכל
אשר
בה
חומר
אחד
,
והקדוש
ברוך
הוא
ברא
אלו
שניהם
מאין
,
ושניהם
לבדם
נבראים
,
והכל
נעשים
מהם.
והחומר
הזה
,
שקראו
'היולי'
,
נקרא
בלשון
הקדש
תהו
,
והמלה
נגזרת
מלשונם
(קידושין
מ
,
ב):
'בתוהה
על
הראשונות'
,
מפני
שאם
בא
אדם
לגזור
בו
שם
,
תוהה
ונמלך
לקראו
בשם
אחר
,
כי
לא
לבש
צורה
שיתפס
בה
השם
כלל.
והצורה
הנלבשת
לחומר
הזה
נקראת
בלשון
הקדש
בהו
,
והמלה
מורכבת
,
כלומר:
'בו
הוא'
,
כמלת
"לא
תוכל
עשהו"
(שמ'
יח
,
יח)
,
שמחוסר
הו"ו
והאל"ף:
'עשו
הוא';
וזהו
שאמר
הכתוב
"ונטה
עליה
קו
תהו
ואבני
בהו"
(יש'
לד
,
יא)
,
כי
הקו
הוא
אשר
יתחם
בו
האומן
מחשבת
בנינו
,
ומה
שיקוה
לעשות
,
נגזר
מן
"קוה
אל
יי'"
(תה'
כז
,
יד)
,
והאבנים
הם
צורות
בבנין;
וכן
כתוב
"מאפס
ותהו
נחשבו
לו"
(יש'
מ
,
יז)
,
כי
התהו
אחר
האפס
,
ואיננו
דבר.
וכך
אמרו
ב'ספר
יצירה'
(ס"י
ה
,
ה):
יצר
מתהו
ממש
,
ועשה
אינו
-
ישנו;
ועוד
אמרו
במדרש
של
רבי
נחוניא
בן
הקנה
(הבהיר
ב):
אמר
רבי
ברכיה:
מאי
דכתיב
והארץ
היתה
תהו
ובהו?
מאי
משמע
היתה?
שכבר
היתה
תהו;
ומאי
בהו?
אלא
תהו
היתה
―
ומאי
תהו?
דבר
המתהא
בני
אדם
―
וחזרה
לבהו
,
ומאי
בהו?
דבר
שיש
בו
ממש
,
דכתיב:
בו
הוא.
ויאמר
אלהים
-
בעל
הכחות
כלם
,
כי
המלה
עיקרה
'אֵל'
,
שהוא
כח
,
והיא
מלה
מורכבת:
אֵל
הם
[כאילו
'אל'
סמוך
,
ו'הם'
ירמוז
לכל
שאר
הכחות
,
כלומר:
כח
הכחות
כולם];
ועוד
יתבאר
סוד
זה.
אם
כן
יהיה
פשט
הכתובים
על
נכון
משמעותו:
בתחלה
ברא
אלהים
את
השמים
,
כי
הוציא
חומר
שלהם
מאין
,
ואת
הארץ
-
שהוציא
החומר
שלה
מאין.
והארץ
תכלול
ארבע
היסודות
כלם
,
כמו
"ויכלו
השמים
והארץ
וכל
צבאם"
(בר'
ב
,
א)
,
שתכלול
כל
הכידור
התחתון;
וכן
"הללו
את
יי'
מן
הארץ
תנינים
וכל
תהמות"
וגו'
(תה'
קמח
,
ז)
,
וזולתם
רבים.
והנה
בבריאה
הזאת
,
שהיא
כנקודה
קטנה
דקה
ואין
בה
ממש
,
נבראו
כל
הנבראים
בשמים
ובארץ.
ומלת
את
-
כמו
עצם
הדבר
,
ודרשו
בה
(פסחים
כב
,
ב)
,
שהיא
לעולם
לרבות
,
כי
היא
נגזרת
מן
"אתא
בקר
וגם
לילה"
(יש'
כא
,
יב)
,
וכך
אמרו
רבותינו
(ב"ר
א
,
יד):
את
השמים
-
לרבות
חמה
ולבנה
,
כוכבים
ומזלות;
ואת
הארץ
-
לרבות
אילנות
ודשאים
וגן
עדן;
ואלו
כלל
כל
הנבראים
בעלי
הגוף.
ואחר
שאמר
כי
בתחלה
במאמר
אחד
ברא
אלהים
את
השמים
והארץ
וכל
צבאם
,
חזר
ופירש
,
כי
הארץ
אחר
הבריאה
הזו
היתה
תהו
,
כלומר:
חומר
אין
בו
ממש
,
והיתה
בהו
,
כי
הלביש
אותה
צורה;
ופירש
שבצורה
הזאת
צורת
ארבע
יסודות
,
שהם
האש
והמים
והעפר
והאויר
,
ומלת
הארץ
תכלול
ארבעת
אלה.
והאש
נקראת
חשך
מפני
שהאש
היסודית
-
חֲשֵכָה
,
ואלו
היתה
אדומה
,
היתה
מאדימה
לנו
הלילה.
והמים
שנגבל
בהם
העפר
יקרא
תהום
,
ולכן
יקראו
מי
הים
'תהומות'
,
כדכתיב
"תהומות
יכסיומו";
"קפאו
תהמות"
(שמ'
טו
,
ה
,
ח);
"אפפוני
מים
עד
נפש
תהום
יסובבני"
(יונה
ב
,
ו);
ויקרא
קרקע
הים
'תהום':
"ויוליכם
בתהומות
כמדבר"
(תה'
קו
,
ט);
"מוליכם
בתהומות
כסוס
במדבר"
(יש'
סג
,
יג)
,
והאויר
יקרא
רוח.
וכבר
נודע
כי
היסודות
הארבע
מקשה
אחת
,
והעמוד
שלה
הוא
עגול
הארץ
,
והמים
מקיפין
על
הארץ
,
והאויר
מקיף
על
המים
,
והאש
מקיף
על
האויר.
ואמר
הכתוב
,
כי
הארץ
לבשה
צורה
,
והיה
האש
מקיף
למעלה
על
המים
והעפר
המעורבים
,
והרוח
מנשבת
ותכנס
בחשך
ותרחף
על
המים.
ויראה
לי
שהנקודה
הזו
,
בלבשה
הצורה
והיתה
בהו
,
היא
שחכמים
קורין
אותה
(יומא
נד
,
ב)
'אבן
שתיה'
-
שממנה
נשתת
העולם.
והנה
שיעור
הכתובים:
בתחלה
ברא
אלהים
מאין
את
השמים
,
וברא
מאין
את
הארץ
,
והארץ
בהבראה
היתה
תהו
והיתה
בהו
,
ובהם
חשך
ומים
ועפר
ורוח
נושבת
על
המים;
והנה
הכל
נברא
ונעשה.
וסמך
הרוח
לאלהים
,
בעבור
שהיא
דקה
מכולם
ולמעלה
מהם
,
רק
שהיא
מרחפת
על
המים
במאמרו
של
הקדוש
ברוך
הוא.
ואם
תבקש
בריאה
למלאכים
שאינם
גוף
,
לא
נתפרש
זה
בתורה.
ודרשו
בהם
(ב"ר
ג
,
ח)
,
שנבראו
ביום
שני
,
שלא
תאמר
שסייעו
בבריאת
העולם;
אבל
אם
תזכה
ותבין
סוד
מלת
בראשית
ולמה
לא
הקדים
לומר
אלהים
ברא
בראשית
,
תדע
כי
על
דרך
האמת
,
הכתוב
יגיד
בתחתונים
וירמוז
בעליונים.
ומלת
בראשית
תרמוז
בַּחָכְמָה
,
שהיא
ראשית
הראשים
,
כאשר
הזכרתי
,
ולכך
תרגמו
בתרגום
הירושלמי:
"בחכמתא"
,
והמלה
מוכתרת
בכתר
בי"ת.
והארץ
היתה
תוהו
ובהו
וחשך
על
פני
תהום
ורוח
אלהים
מרחפת
על
פני
המים
-
אחר
שזכר
בפסוק
הראשון
,
כי
בראשונה
ברא
שמים
וארץ
,
ובכלל
'ארץ'
-
היסודות
,
אמר
,
כי
לא
היתה
בריאת
הארץ
בתחלתה
כבריאת
השמים;
כי
השמים
נבראו
בשלמותם
כלם:
הגלגלים
שהם
תשעה
,
עם
צבאות
השמֹנָה
כוכבי
אור
,
שהם
שבעה
בשבעה
גלגלים
,
והגלגל
השמיני
,
שבו
שנים
עשר
מזלות
ושאר
צבא
השמים
,
והגלגל
התשיעי
,
שאין
בו
כוכב
,
המקיף
הכל
,
ומניע
כל
הגלגלים
עמו
פעם
אחת
בכל
עשרים
וארבע
שעות.
והארץ
בתחלת
בריאתה
לא
היתה
בשלמותה
,
כי
היתה
תוהו
ובהו
,
כלומר:
רקה
מכל
בריאה
,
שלא
היה
לא
בה
ולא
עליה
,
כי
היתה
כולה
מכוסה
במים
,
כמו
שהמציא
הטבע
ברצון
האל
הממציא
הטבע.
ובדברי
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
ב
,
ב):
היתה
תוהו
ובהו
-
היתה
הארץ
תוהה
ובוהה;
אמרה:
העליונים
והתחתונים
נבראו
בבת
אחת;
העליונים
חיים
,
והתחתונים
מתים?
הנה
למדנו
מזה
,
שארבע
היסודות
-
גופים
מתים
,
אין
להם
רצון
ובחירה
,
אלא
הטבע
שהונח
בהם;
ואם
יצא
איש
מהם
ממקומו
,
בהכרח
ישוב
למקומו
בסור
המכריח
בטבעו
בתנועה
ישרה.
וחשך
על
פני
תהום
-
והיה
חושך
על
פני
התהום.
ותהום
יקרא
מקום
רבוי
המים
ועומקם.
והיה
האויר
אשר
על
פני
המים
חושך
,
כי
לא
היה
עדין
אור
העליון
נוצץ
באויר
,
כי
לא
היה
ראוי
לקבלו;
ובמקום
שאין
אור
הוא
חושך
באמת.
ופירוש
על
פני
תהום
-
במה
שהיה
על
פני
תהום
,
והוא
האויר
,
היה
חושך
,
וכל
שכן
התהום
עצמו.
ומה
שלא
ברא
הארץ
בתחלה
בתכונה
השלמה
שהיתה
עתידה
להיות
בה
,
להורות
לבני
שכלו
שיהיו
נמצאים
בה
,
המאמינים
בחדוש
העולם
,
והם
רוב
בני
אדם
,
כי
מי
שברא
הטבעים
על
תכונתם
,
הוא
משנה
אותם
ברצונו
,
והכל
הוא
בכונה
מאתו
יתברך.
והוית
האור
ברקיע
(ראה
להלן
,
ג)
והֵעָשוֹת
הרקיע
(ראה
להלן
,
ז)
והֵרָאוֹת
היבשה
(ראה
להלן
,
ט)
-
הוא
שהיה
,
אחר
שלא
היה
בתחלת
הבריאה.
ואותם
שאינם
מאמינים
בחדוש
העולם
הם
מעט
מן
המעט;
והראות
היבשה
הוא
טענה
גדולה
עליהם
,
לא
ינצלו
ממנה
אלא
בטענה
חלושה
,
כי
לפי
הטבע
ראוי
שיהיו
המים
מכסים
הארץ
מכל
צד
,
כי
הארץ
כבדה
מכלם
,
לפי
טבעה
ששם
בה
האל
יתברך
,
היא
קרה
ויבשה
,
לפיכך
היא
נדבקת
,
עומדת
,
לא
תזוז
ממקומה
,
כמו
שאמר
"בצקת
עפר
למוצק
ורגבים
ידובקו"
(איוב
לח
,
לח);
פירוש:
כשהוצק
העפר
בשפל
המקומות
להיותו
מוצק
,
כלומר:
נקודה
לעגולה
,
וזה
הוא
בהִדָּבֵק
הרגבים;
כי
מפני
הקרירות
יגבר
היובש
,
והוא
מקבץ
ומדבק
החלקים
ומנגב
הלחות.
ומפני
שהיא
שוקטת
,
רץ
עליה
הגלגל
כמו
שכתבנו.
ועליה
המים
,
שהם
קרים
ולחים;
והם
קלים
מהארץ
,
שהרי
הם
עליה
,
והם
נגרים.
ועל
המים
-
האויר
,
שהוא
חם
ולח
,
סוכך
אותם
מכל
צד
,
והוא
קל
מהמים
ונִגָּר
,
לפיכך
אינו
נתפש
ביד;
הוא
שאמר
בעל
'ספר
יצירה'
(ד
,
ה):
"ועשה
עמודים
גדולים
מאויר
שאינו
נתפש".
ועל
האויר
-
האש
היסודי
,
שהוא
קל
מהאויר
והוא
חם
ויבש
סובב
אותו
מכל
צד.
והושמו
על
הסדר
הזה
בחכמת
האל
יתברך
להיות
שלום
ביניהם
,
כדי
שיִמָּצְאוּ
היצורים
מהם
,
כמו
שכתב
בעל
ספר
יצירה:
(א
,
ג):
שלש
אמות
אמ"ש
,
רוצה
לומר:
אש
מים
שלום;
כלומר:
שהאויר
שלום
בין
האש
והמים
,
שהם
הפוכים
בשתי
איכיותיהם
,
ולא
יתכן
להעשות
יצור
מהם
,
אם
לא
היה
האויר
ביניהם
שעושה
השלום;
שהוא
דומה
לכל
אחד
מהם
באיכות
אחת
,
כמו
שכתבנו.
וכל
אחד
עומד
במקומו
,
לא
ישיג
גבול
חבירו;
הוא
שאמר
בעל
ספר
יצירה
(ד
,
ו):
הציבן
כמין
חומה.
ואע"פ
שישתנה
קצת
זה
לקצת
זה
,
כדור
כל
אחד
עומד
במקומו;
והאל
בחכמתו
יתברך
שנה
הוָיתם
הראשונה
לצורך
העולם
,
ולא
תקנם
מתחלה
כן
בשלמותם
לטעם
שזכרנו.
ועוד
לטעם
אחר:
להורות
,
שהנמצאות
אשר
בעולם
השפל
,
ימצאם
שנוי
והתחלפות
כמו
שהיו
בתחלת
בריאתם.
ורוח
אלהים
-
סמך
אותו
לאלהים
בעבור
היותו
שליח
האל
להתנועע
על
פני
המים
וליבשם
קצת
,
כמו
שפירש
החכם
רבי
אברהם
אבן
עזרא.
ואיפשר
שסמך
אותו
לאלהים
לפי
שהיתה
חזקה;
כי
מנהג
הלשון
,
כשירצה
להגדיל
הדבר
,
סומך
אותו
ל'אלהים'
ול'יה'
,
כמו
"עיר
גדולה
לאלהים"
(יונה
ג
,
ג);
"כהררי
אל"
(תה'
לו
,
ז);
"ארזי
אל"
(תה'
פ
,
יא);
"שלהבת
יה"
(שה"ש
ח
,
ו);
"מאפליה"
(יר'
ב
,
לא).
מרחפת
-
מתנועעת
,
כמו
"על
גוזליו
ירחף"
(דב'
לב
,
יא).
על
פני
המים
-
נקראו
בלשון
'שְנַיִם'
לפי
שהם
שנים:
העליונים
והתחתונים;
וכל
אחד
מהם
יש
לו
שניות
מפני
חברו
,
לפיכך
נקרא
כל
אחד
מים.
והחכם
רבי
יצחק
ברבי
שלמה
,
המכונה
הישראלי
,
פירש
תהו
ובהו
-
האויר
הנח
,
השוקט
קודם
התנועעו
ברצון
האל
,
והאויר
הנח
קודם
לבראשית;
והמים
נהוו
ממנו
בתחתיתו
,
כי
הדבר
הכבד
ירד
למטה.
והחכם
הכוזרי
(ד
,
כה)
פרש
תהו
ובהו
-
החמר
הראשון
קודם
שהִתְאַיֵּךְ
,
כי
אם
אין
בו
'איכות'
הוא
באמת
תהו
ובוהו.
וכנה
אותו
גם
כן
במים;
הוא
שאמר:
על
פני
המים.
ופירש
ורוח
אלהים
-
חפץ
האלהים
הסובב
אותו
,
המְאַיֵּךְ
אותו;
וכנה
אותו
במים.
כי
העבה
יותר
מן
המים
,
והיא
הארץ
,
לא
ישתוו
פעולות
הטבע
בכל
חלקיו
,
מפני
שהם
חזקים
וקשים
,
ואינו
ראוי
כי
אם
למלאכה;
והמלאכה
אינה
כוללת
כל
חלקי
החמר
אלא
שטחיו
,
והטבע
הוא
כולל
כל
חלקי
הדבר
שהוא
זב
ונגר
בתכונת
המים
,
ופועל
בו
ברצונו.
וב'ספר
יצירה'
,
וכן
זכרו
רבותינו
ז"ל
במסכת
חגיגה
(יב
,
א):
תהו
-
זהו
קו
ירוק
המקיף
את
העולם
,
שממנו
יוצא
חשך;
בהו
-
אלו
אבנים
מפולמות
המשוקעות
בתהום
,
ומביניהם
יצאו
מים.
'מפולמות'
-
לחות
,
כמו
'דגים
מפולמים'
(ביצה
כד
,
ב).
ופירש
רב
סעדיה
(רס"ג
בראשית
ע' 211
- 212
):
'קו
ירוק'
זהו
חשך
שנראה
סביב
העולם
קודם
עלות
השחר.
והחכם
הגדול
הרב
רבינו
משה
ז"ל
פירש
(מו"נ
ב
,
ל)
והארץ
שהוא
תחלת
הפסוק
,
כמו
"הארץ"
(לעיל
,
א)
שהוא
בסוף
הפסוק
,
כמו
שכתבנו
(שם);
כן
נראה
מדבריו.
ואמר
,
כי
בזה
הפסוק
השני
נזכרו
היסודות
כפי
הנחתם
הטבעי:
הארץ
ועליה
המים
,
רוצה
לומר:
כי
כיון
שזכר
המים
,
באמת
תחתיהן
ארץ;
כי
על
מה
ינוחו
המים?
אלא
על
הארץ.
והאויר
דבק
עם
המים
,
והאש
למעלה
מן
האויר;
כי
בְּיַחֲדוֹ
האויר
על
פני
המים
,
יהיה
החשך
אשר
על
פני
תהום
למעלה
מן
האויר
בלא
ספק.
והחשך
שזכר
הוא
האש
היסודי.
ונקרא
'האש
היסודי'
בזה
השם
,
להיותה
בלתי
מאירה
אבל
ספירית.
כי
אלו
היתה
האש
היסודית
מאירה
,
היינו
רואים
האויר
בלילה
כאלו
מתלהב
אש.
ולא
פירש
תהו
ובהו
-
ב'נראה'.
ואולי
דעתו
בהם
כדעת
המפרשים
,
כי
כיון
שלא
היה
כל
יסוד
נראה
לבדו
,
והארץ
היתה
מכוסה
במים
,
הנה
הכל
תהו
ובהו
,
כי
לא
יצא
מהם
דבר
נמצא
בהיותם
על
התכונה
ההיא.
וכותב
(שם)
,
כי
על
פני
המים
שזכר
,
אלא
המים
לבד
אשר
בימים
,
אבל
חמר
אחד
משותף
,
נבדל
לשלש
צורות
אחר
כן:
קצתו
-
אלה
המים
אשר
בימים
(ראה
להלן
,
י)
,
וקצתו
נעשה
רקיע
(ראה
להלן
,
ז)
,
וקצתו
-
המים
אשר
על
הרקיע
(ראה
שם).
ותוהו
ובוהו
-
הם
החומר
והצורה
,
אשר
הם
התחלות
ההוייה
,
כמו
שהתבאר
בראשון
מ'השמע'
,
והם
החומר
הראשון
והצורה
האחרונה
,
רוצה
לומר:
הצורה
אשר
יקבלה
החומר
הראשון
תחלה
,
קודם
קבולו
שאר
הצורות
,
כאלו
תֹאמר:
הצורות
היסודיות.
אמרו
ז"ל
(חגיגה
יב
,
א):
תוהו
-
זה
קו
ירוק
שמקיף
העולם;
והוא
רמז
לצורה.
בהו
-
אלו
אבנים
מפולמות;
והוא
רמז
לחומר.
וכן
נמצא
בכתוב
שייחס
ה'קו'
ל'תוהו'
,
ו'אבנים'
ל'בהו':
"ונטה
עליה
קו
תהו
ואבני
בהו"
(יש'
לד
,
יא).
ולהיות
חלק
אלו
ההתחלות
במציאוּת
חלוש
,
עד
שטבעם
קרוב
לטבע
ההעדר
,
נתפרסם
בדברי
רבותינו
(שבת
פח
,
א;
ועוד)
,
שיְכַנו
הפסד
זה
העולם
אל
חזרתו
לתוהו
ובוהו.
והנה
ידוע
,
שנטיית
הקו
בבניין
הוא
הצורה
האחרונה
לבניין
ההוא
,
והאבנים
אשר
הם
שתותיו
ויסודותיו
,
הם
החומר
הראשון
לו.
ורְאֵה
אמרם
בתוהו
שזה
קו
ירוק
שמקיף
את
העולם
,
כי
ההויה
תהיה
בהשתנות
הנושא
מהֶפֶך
אל
הפך
,
כמו
שהתבאר
ב'טבעיות';
והממוצע
בין
ההפכים
תמצא
בו
הדריכה
אל
ההויה
,
והיותר
מפורסם
מהממוצעים
אשר
בין
ההפכים
הוא
במראים;
ולזה
לקח
הירוק
,
שהוא
הממוצע
במראים
,
תמורת
הממוצע
בין
ההפכים;
ועוד
,
שהממוצע
יש
בו
חלק
מכל
אחד
מההפכים
,
וההפכים
והנושא
הם
התחלות
,
כמו
שנזכר
בראשון
מ'השמע'.
וקרא
החומר
הראשון:
'אבנים
מפולמות'
,
רוצה
לומר:
נעלמות
ונסתרות
,
ונגזר
מ"פלמוני"
(דנ'
ח
,
יג)
,
שהוא
מורכב
מ'פלוני'
ו'אלמוני';
ו'פלוני'
-
שם
ההסתר
וההעלם
,
כאמרו
"והוא
פלאי"
(שו'
יג
,
יח)
,
וכן
'אלמוני';
ו"פלמוני"
-
המקובץ
משניהם
,
וממנו
נגזר
'מפולמות'.
ואמנם
קרא
זה
החומר
'אבנים
מפולמות'
,
להיותו
בתכלית
מן
ההעלם
וההסתר
,
עד
שאי
אפשר
שיצוייר
עניינו
,
כמו
שהתבאר
בראשון
מ'השמע'.
וחשך
-
פירש
בו
הרב
המורה
(מו"נ
ב
,
ל):
הוא
האש
היסודי;
והביא
דמיונים
מהפסוקים
,
מהם
אָמְרוֹ
"כשמעכם
את
הקול
מתוך
החשך"
(דב'
ה
,
כ)
,
ואמר
במקום
אחר
"ודבריו
שמעת
מתוך
האש"
(דב'
ד
,
לו)
-
וזה
ממה
שיורה
שהחשך
הוא
אש;
ואמר
גם
כן
"כל
חשך
טמון
לצפוניו
תאכלהו
אש
לא
נופח"
(איוב
כ
,
כו).
וכבר
יסופק
על
זה
הדמיון
ספק
חזק
,
כמו
שאבאר;
וזה
כי
העניין
אשר
היה
ממנו
האש
במתן
תורה
ראוי
שיקרא
'חשך'
,
להיותו
חשוך
מאד
,
ולזה
אמר
"כשמעכם
את
הקול
מתוך
החשך"
(דב'
ה
,
כ)
,
ואמר
גם
כן
"את
הדברים
האלה
דבר
יי'
אל
כל
קהלכם
בהר
מתוך
האש
הענן
והערפל"
(דב'
ה
,
יט)
-
כבר
ביאר
לך
,
שהם
שמעו
דבריו
מתוך
האש
ומתוך
הענן
והערפל
אשר
הוא
חשך.
ולזה
יתבאר
שאָמְרוֹ
"מתוך
החשך"
(דב'
ה
,
כ)
לא
יחוייב
שיהיה
נאמר
על
האש
,
כמו
שהבין
הרב
המורה
(שם).
והוא
מבואר
,
שאין
ראוי
שיפול
שֵם
ה'חשך'
על
האש
המתלקחת
,
כי
היא
מאירה
,
ולא
על
האש
היסודי
,
לפי
שהיא
ספיריית
ולא
יקרה
ממנה
חשך;
ואולם
נאמר
בזה
הפסוק
הנזכר
,
על
העניין
אשר
נתחדש
בו
זה
האש
במתן
תורה;
ולזה
גם
כן
אמר
"כל
חשך
טמון
לצפוניו
תאכלהו
אש
לא
נופח"
(איוב
כ
,
כו)
-
וזה
כי
הענן
שיֵצְאו
ממנו
הלהבות
והדברים
המפסידים
הוא
ברוב
העתים
חשוך
מאד.
והנראה
בעיני
,
שהכונה
במלת
חשך
יהיה
בזה
המקום
אשר
אנחנו
בו:
'היסוד
הארצי';
כי
הוא
בעצמו
חשוך
מאד
,
ונעדר
מהצורה
,
אשר
הוא
האור
,
יותר
משאר
היסודות
,
עד
שאתה
לא
תמצא
ביסודות
גוף
חשוך
זולת
הארץ
,
כי
שאר
היסודות
הם
ספיריים
זולת
הארץ
,
והארץ
היא
גם
כן
הגשם
אשר
קנה
מהצורה
יותר
מעט
מכל
הגשמים
הנמצאים
בזה
העולם
השפל
,
עד
שמדרגתו
קרובה
למדרגת
החומר
הראשון
,
אמר
"כי
עפר
אתה
ואל
עפר
תשוב"
(בר'
ג
,
יט);
וכבר
תמצא
שיוחס
החשך
אל
העדר
הצורה
והשלמוּת
,
אמר
"אבן
אפל
וצלמות"
(איוב
כח
,
ג)
-
והוא
החומר
הראשון
,
כמו
שביארנו
בביאורינו
לספר
איוב;
ולזאת
הסבה
ראוי
שיוחס
שם
החשך
לארץ.
וכבר
יתבאר
זה
עוד
ממה
שאמר
וחשך
על
פני
תהום
,
וזה
כי
התהום
בלי
ספק
השטח
השפל
מהמים
,
והוא
עומק
המים
,
ויהיה
אמרו
על
פני
תהום
-
אצל
פני
עומק
המים
,
רוצה
לומר:
אצל
השטח
השפל
מיסוד
המים
,
לא
עליו
,
כמו
"עליו
מטה
מנשה"
(במ'
ב
,
כ);
"ונתת
על
המערכת
לבנה
זכה"
(וי'
כד
,
ז)
-
שהרצון:
אצל
המערכת
,
כמו
שהתבאר
באחד
עשר
ממנחות
(צח
,
א);
ולזה
ייחס
החשך
לפני
תהום
,
שהוא
עומק
המים
והשטח
השפל
מהם
,
והרוח
לפני
המים
,
והוא
שִטְחָם
העליון
,
לפי
שפני
תהום
הוא
שטחם
השפל.
וכבר
יקשה
לרב
המורה
(מו"נ
ב
,
ל)
למה
ייחס
החשך
על
פני
תהום
,
שהוא
עומק
המים
,
כאמרו
"תהום
אמר
לא
בי
היא"
(איוב
כח
,
יד)
,
והנה
היה
ראוי
שייחסהו
על
פני
הרוח
,
לא
שייחס
היותו
על
שפל
המים
,
כי
זה
בתכלית
הזרוּת.
ורוח
אלהים
-
הוא
האויר
היסודי;
וסמכו
לאלהים
להורות
על
גודל
כמותו
,
כי
הרוח
המנשבת
מעטת
הכמות
ביחס
אל
היסוד
האוירי
,
ולפי
ששֵם
הרוח
משותף
ל'אויר'
ול'רוח
המנשבת'
,
תֵאֲרוֹ
בגודל
להורות
מאיזה
רוח
ידבר.
כבר
תמצא
זה
בלשוננו
הרבה
,
רוצה
לומר
,
שיסמך
אחד
משמות
השם
יתעלה
לְדָבָר
,
כשירצה
להפליג
בגודלו
או
בחזקו:
אמר
"כהררי
אל"
(תה'
לו
,
ז);
"שלהבת
יה"
(שה"ש
ח
,
ו);
"חצי
שדי"
(איוב
ו
,
ד);
"כקול
שדי"
(יח'
א
,
כד).
והנה
כלל
במלת
רוח
-
ה'אויר'
וה'אש'
,
לפי
שכבר
ברחה
התורה
מלקרא
אותו
'אש'
,
להורות
על
המרחק
אשר
בינו
ובין
האש
המוחש
,
והנה
הוא
כמו
אויר
,
אלא
שהוא
יבש;
ובזה
יאמרו
החכמים
שהאויר
הוא
שלשה
חלקים:
החלק
שיהיה
בו
הגשם
והמטר
ושאר
הדברים
הנוהגים
מנהגם;
והחלק
האמצעי
,
והוא
חם
ולח;
והחלק
העליון
,
והוא
חם
ויבש.
מרחפת
-
רוצה
לומר:
נחה
,
כי
הרוח
המנשבת
היא
מורכבת
,
לא
פשוטה
,
וכן
"על
גזליו
ירחף"
(דב'
לב
,
יא)
-
ינוח.
אמר
כי
בראשית
הבריאה
,
כאשר
ברא
השם
השמים
ומה
שתחתיהם
,
וברא
בשפלים
התחלותיו
הראשונות
-
אשר
הם
החומר
הראשון
,
והצורה
ההיולאנית
הראשונה
,
והיא
הצורות
היסודיות
אשר
קבל
החומר
השפל
במקומותיו
-
רוצה
לומר
,
שהיתה
הארץ
במרכז
,
למטה
משטח
המים
השפל
,
והאש
והאויר
למעלה
משטח
המים
העליון;
הנה
בראשית
זאת
הבריאה
כולה
אמר
השם
יתעלה
,
שיִמָּצֵא
עולם
האור
,
והוא
עולם
המלאכים;
ותכף
שרצה
זה
,
נהיה
,
לא
נצטרך
לשום
מעשה.