תנ"ך - ויברא
אלהים
את־התנינם
הגדלים
ואת
כל־נפש
החיה
׀
הרמשת
אשר
שרצו
המים
למינהם
ואת
כל־עוף
כנף
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּבְרָ֣א
אֱלֹהִ֔ים
אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם
הַגְּדֹלִ֑ים
וְאֵ֣ת
כָּל־נֶ֣פֶשׁ
הַחַיָּ֣ה
׀
הָרֹמֶ֡שֶׂת
אֲשֶׁר֩
שָׁרְצ֨וּ
הַמַּ֜יִם
לְמִינֵהֶ֗ם
וְאֵ֨ת
כָּל־ע֤וֹף
כָּנָף֙
לְמִינֵ֔הוּ
וַיַּ֥רְא
אֱלֹהִ֖ים
כִּי־טֽוֹב:
(בראשית פרק א פסוק כא)
וַיִּבְרָא
אֱלֹהִים
אֶת־הַתַּנִּינִם
הַגְּדֹלִים
וְאֵת
כָּל־נֶפֶשׁ
הַחַיָּה
׀
הָרֹמֶשֶׂת
אֲשֶׁר
שָׁרְצוּ
הַמַּיִם
לְמִינֵהֶם
וְאֵת
כָּל־עוֹף
כָּנָף
לְמִינֵהוּ
וַיַּרְא
אֱלֹהִים
כִּי־טוֹב:
(בראשית פרק א פסוק כא)
ויברא
אלהים
את־התנינם
הגדלים
ואת
כל־נפש
החיה
׀
הרמשת
אשר
שרצו
המים
למינהם
ואת
כל־עוף
כנף
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק כא)
ויברא
אלהים
את־התנינם
הגדלים
ואת
כל־נפש
החיה
׀
הרמשת
אשר
שרצו
המים
למינהם
ואת
כל־עוף
כנף
למינהו
וירא
אלהים
כי־טוב:
(בראשית פרק א פסוק כא)
וּברָא
יְיָ
יָת
תַּנִינַיָא
רַברְבַיָא
וְיָת
כָּל
נַפשָׁא
חַיתָא
דְּרָחֲשָׁא
דְּאַרחִישׁוּ
מַיָא
לִזנֵיהוֹן
וְיָת
כָּל
עוֹפָא
דְפָרַח
לִזנוֹהִי
וַחֲזָא
יְיָ
אֲרֵי
טָב
:
ויברא
אלהים
-
ב':
בר'
א
,
כא
,
כז.
התנינם
-
ג'
חסר
(בלישנא):
*בר'
א
,
כא;
*שמ'
ז
,
יב;
דב'
לב
,
לג.
הרמשת
-
ג':
בר'
א
,
כא
,
כח;
וי'
יא
,
מו.
למינהו
-
י"ד:
ראה
בר'
א
,
יב.
תנינם
ג'
חס'
ויברא
אלהים
וישליכו
איש
מטהו
חמת
תנינם.
התנינם
-
ג'
חס';
הרמשת
-
ג'.
התנינים
-
דגים
גדולים
שבים.
ובדברי
אגדה
(ב"ב
עד
,
ב):
הוא
לויתן
ובן
זוגו
שבראם
זכר
ונקבה
,
והרג
את
הנקבה
,
ולקח
הנקיבה
ומלחה
לצדיקים
לעתיד
לבא
,
שאם
יפרו
וירבו
לא
יתקיים
העולם
בפניהם.
נפש
החיה
-
נפש
שיש
בה
חִיּוּת.
התנינים
הגדולים
-
אע"פ
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
"ישרצו"
(לעיל
,
כ)
,
שהם
דגים
שאינם
גדולים
כל
כך
,
אע"פ
כן
גם
התנינים
הנזכרים
במקום
אחר
ברא
עמהם:
"לויתן
נחש
בריח"
ו"לויתן
נחש
עקלתון"
האמורים
בנביאים
(יש'
כז
,
א)
,
והאמור
באיוב
"התמשוך
לויתן
בחכה"
(ראה
איוב
מ
,
כה).
הרומשת
-
כטעם
'הולכת'.
ויש
אומרים
,
שהשי"ן
תחת
סמ"ך.
ואמר
אחר
כן
ויברא
אלהים
את
התנינים
הגדולים
-
והזכירם
בעבור
שהם
בריאות
גדולות
,
כאשר
כתוב
בדברי
השם
לאיוב
(מ
,
כה
-
מא;
כו).
ואת
כל
עוף
כנף
-
דבק
במלת
ויברא
,
כאלו
כתוב:
ויברא
אלהים
את
התנינים
ואת
כל
נפש
החיה
ואת
כל
עוף
כנף
וסמך
עוף
אל
כנף
,
והוא
שם
פרט
יורה
על
כלל
,
כמו
"ויהי
לי
שור
וחמור"
(בר'
לב
,
ו).
ויברא
אלהים
את
התנינים
הגדולים
-
בעבור
גֹדל
הנבראים
האלה
,
שיש
מהם
ארכם
פרסאות
רבות
―
הגידו
היונים
בספריהם
שידעו
מהם
ארוכים
חמש
מאות
פרסה
,
ורבותינו
(ב"ב
עג
,
ב)
גם
כן
הפליגו
בהם
―
בעבור
זה
ייחס
בהם
הבריאה
לאלהים
,
כי
הוא
שהמציאם
מֵאַיִן
מבראשית
,
כאשר
פירשתי
לשון
'בריאה'
(לעיל
,
א);
וכן
יעשה
באדם
למעלתו
(ראה
להלן
,
כז)
,
להודיע
כי
הוא
מוּצָא
מֵאַיִן
עם
דעתו
ושכלו.
ואני
תמה:
למה
לא
אמר
ביום
הזה
'ויהי
כן'?
ואולי
לא
יתכן
להזכיר
ויברא
אחרי
'ויהי
כן'
,
כי
למבראשונה
ידבר.
ורבותינו
אמרו
(ב"ב
עד
,
ב)
,
כי
התנינים
הגדולים
הוא
לויתן
ובת
זוגו
,
שבראם
זכר
ונקבה
,
והרג
הנקבה
ומלחה
לצדיקים
לעתיד
לבא.
ואפשר
כי
מפני
זה
לא
היה
ראוי
שיאמר
בהם
'ויהי
כן'
,
כי
לא
עמדו
עוד.
ויברא
אלהים
את
התנינים
הגדולים
-
לא
נאמר
בפרשה
זו
'ויהי
כן'
,
ואמר
ויברא
-
לפי
שהמים
לא
היה
בהן
כח
טבעי
חזק
להוציא
נפש
חיה
מבלתי
עזר
אלהי
,
ומלבד
הטבע
שנתן
בהם
,
ומשניהם
נעשו
היצורים
בהם;
לפיכך
אמר
ויברא
,
ואמר
אשר
שרצו
המים;
תדע
,
שהרי
במקומות
מן
המים
שהם
רחוקים
מאד
מן
היבשה
,
לא
יהיו
בהם
דגים;
כי
אין
כח
במים
לבדם
שירבו
בם
נפשות
חיות
,
לפי
שאין
בהם
עזר
מאכל
מן
היבשה
,
או
צמחים
מהסלעים
הקרובים
אל
היבשה
,
או
מה
שיפול
להם
מבני
אדם
הצדים
,
או
מעוברי
הים
באניות.
ובאותם
המקומות
לא
יכנס
ציד
,
כי
לא
תוכל
שום
ספינה
להכנס
שם.
אבל
ידעו
הצידים
שהולכים
קרוב
למקומות
ההם
,
שאין
שם
דגים
,
ולא
יראו
שם
שום
מתנועע
,
והים
סוער
מאד
שם.
ואמר
הגדולים
-
כי
יש
בנבראיהם
גדולים
,
אין
ביבשה
כמו
הם.
ראה
מה
הפליג
הספור
בלויתן
בספר
איוב
(מ
,
כה
ואי').
ויש
אומרים
(ב"ב
עד
,
ב)
,
כי
הוא
מין
אחד
,
ויש
אומרים
(שם)
,
כי
הוא
איש
אחד
לבדו.
ויש
אומרים
עוד
,
כי
כל
התנינים
הגדולים
מאד
יקראו
'לויתן'.
וכתב
החכם
רבי
אברהם
ברבי
חייא
ז"ל
(הגיון
הנפש
ז
,
א):
ואמר
בדגים
ויברא
ולא
אמר
'ויעש'
,
מפני
שאין
חלקם
בחיים
חלק
שלם
,
אבל
חיותם
הוא
כח
חיות
שאינה
שלימה
,
מפני
שאין
להם
ריאה
שיתנשמו
בה
,
ואין
להם
כח
לחיות
חוץ
מן
המים.
וברכם
האל
בעת
בריאתם
,
שנאמר
ויברך
אותם
אלהים;
ולא
נזכרה
ברכה
בחיות
ובבהמות
אלא
בדגים.
ובברכה
הזאת
היו
קיימים
שרוצי
המים
בגזרת
המבול.
ועוד
,
כי
מפני
הברכה
הזאת
כל
דגי
הים
ושרציהם
פרים
ורבים
כל
ימות
השנה
,
שנאמר
"פרו
ורבו
ומלאו
את
המים
בימים"
(להלן
,
כב);
וכן
העופות
מילדים
ורבים
בכל
זמני
השנה
,
כדכתיב
"והעוף
ירב
בארץ"
(שם).
והיו
העופות
והדגים
נוהגים
מנהג
בני
אדם
המבורכים
בהם
,
ודומים
בענין
הזה
לענין
אדם.
והחיות
והבהמות
אשר
לא
ברכם
האל
,
אינם
יולדים
כי
אם
בזמנים
ידועים
מהשנה.
הרומשת
-
המהלכת
,
ורמישתה
היא
שְׂחוֹתָהּ.
אמר
השם
יתעלה
שישרצו
המים
שרץ
נפש
חיה
,
ושיתהוה
עוף
יעופף
על
הארץ
על
פני
רקיע
השמים
,
וכן
היה;
רוצה
לומר
,
שכבר
ברא
השם
בזה
האופן
כל
מיני
הדגים
המולידים
מינם
הנמצאים
במים
,
וכל
מיני
העוף
המולידים
מינם.
וידע
השם
יתעלה
שמה
שהמציאוֹ
מזה
הוא
טוב
מאד
לתכלית
אשר
בעבורו
ברא
,
וכבר
בראוֹ
גם
כן
באופן
היותר
שלם
שאפשר
בבריאתם
,
עד
שמה
שנשיגהו
מן
הטוב
והחנינה
אשר
המציא
בבריאתם
,
ואם
הוא
רב
מאד
,
כמו
שהתבאר
ב'חכמה
הטבעית'
אצל
זכרון
תועלת
אברי
הבעלי
חיים
,
הנה
הוא
מעט
מזער
בהיקש
אל
מה
שיש
מן
הטוב
ומן
החנינה
בבריאתם.