תנ"ך - ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ: (בראשית פרק א פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ: (בראשית פרק א פסוק כב)

טקסט בלבד:

ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ: (בראשית פרק א פסוק כב)

תיקון קוראים:

ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ: (בראשית פרק א פסוק כב)
וּבָרֵיך יָתְהוֹן יְיָ לְמֵימַר פּוּשׁוּ וּסגוֹ וּמלוֹ יָת מַיָא בְּיַמְמַיָא וְעוֹפָא יִסגֵּי בְאַרעָא :

ויברך אתם אלהים - ב': בר' א , כב , כח. ומלאו - ד': בר' א , כב , כח; ט , א; יח' מג , כו. בימים - ה': בר' א , כב; *וי' יא , ט , י; יח' לב , ב; תה' קלה , ו. והעוף - ג': בר' א , כב; מ , יז; *וי' יא , מו. ירב - ב': בר' א , כב; דה"ב כד , כז (קרי). (ואחד: וַיִרב - שמ' א , כ).

ויברך אתם אלהים - ב'; בימים - ה'; והעוף - ג'; ירב - ב'.

ויברך אותם - לפי שמחסרין אותן וצדין מהן ואוכלין , הוצרכו לברכה (ראה ב"ר יא , ב). ואף החיות היו צריכין לברכה , אלא מפני הנחש העתיד לקללה לכך לא ברכן , שלא יהא הוא בכלל. פרו - לשון 'פרי': עשו פירות. [ורבו - אם לא אמר אלא פרו , היה אחד מוליד אחד ולא יותר , ובא ורבו - שאחד מוליד הרבה.]

ויברך אותם אלהים - בכל מיני חיים תמצא שבירכן , בדגים ובעופות , באדם (ראה להלן , כח) ובהמה וחיה (?). ומלאו את המים - לשון ציווי , והוא משקל רפי , כמו "אמרו לאלהים" (תה' סו , ג); "רדפו מהר" (יהו' ב , ה). אבל מַלְּאוּ - לשון ציווי , משקל דגש , כמו "דברו אל כל עדת בני ישראל" (ראה וי' יט , ב) , ו"חזקו ידים רפות" (יש' לה , ג). ירב - כמו "ירבה"; (שמ' א , ט) כמו "יפנה" (דב' ל , יז); וכן כל תבת פעל שסופם ה"י , כמו 'פנה' , 'קנה' , 'בנה' , 'מחה' , יאמר: וַיִפֶן (שמ' ב , יב); וַיִקֶן (בר' לג , יט); וַיִבֶן (בר' ב , כב); וַיִמַח (בר' ז , כג).

ויברך. טעם פרו ורבו - תפרו ותרבו; וכן "ומות בהר" (דב' לב , נ) , כי אין זה בכוחו וידו.

פרו ורבו - הטעם: תפרו ותרבו; כמו "עלה... ומות בהר" (דב' לב , מט) , והטעם: שיכין מקום לנפשו להיות קבר לו. והנה אמר באחרונה: והעוף ירב בארץ - שנברא ממנה. ואם ישאל שואל: אם העוף נברא מהאדמה , כאשר כתוב "וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים" (בר' ב , יט) , למה יצרו ביום החמישי? ויש להשיב , כי הדג שוחה במים , גם כן העוף כדמות שוחה באויר הדומה למים , וההפרש ביניהם במעט: באויר שהוא דק , וחלקיו שוים יותר מחלקי המים.

ויברך אותם אלהים לאמר - גזר בהם הברכה , ואמר בהם שיפרו וירבו , כלומר , שיעשו פירות רבים , שיוציא האחד רבים כמותו. וענין ה'ברכה' - בילידה , כענין "וברכתיה והיתה לגוים" (בר' יז , טז). וגם בצמחים תבא לשון 'ברכה': "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית" (וי' כה , כא); אבל לא נאמר כן בשלישי , לפי שהנבראים בכל בעלי הנפש היו שנים בלבד , זכר ונקבה למיניהם , כענין באדם , והוצרכו לברכה שירבו מאד; אבל בצמחים - צמחו על פני כל האדמה רבים מאד כאשר הם היום. ולא אמר בבהמות ובחיות ברכה , שמזו הגזרה , שגזר בבעלי הנפש התנועה שבמים הרבוי , נתרבו בעלי נפש התנועה שבארץ , כי בעלי נפש חיה שאינה מדברת כולם ענין אחד בבריאתם. ורבותינו אמרו (ראה ב"ר יא , ג) , כי בעבור היות בני אדם צדין ואוכלין , הוצרכו לברכה. ומלאו את המים בימים - ברך אותם שימלאו לרובם הימים , אף כי הנחלים והאגמים; או שמלואם בימים הוא , כי בנחלים מעטים הם. והעוף ירב בארץ - אע"פ שברִיָתוֹ מן המים , ברכתו תהיה בארץ , שיפרו וירבו עליה , כי אין בעוף שיטיל בציו במים ויגדלם שם , רק השוכנים תמיד במים ונזונין מהם , עושין ביציהם בארץ ונולדים בה.

ויברא אלהים את התנינים הגדולים - לא נאמר בפרשה זו 'ויהי כן' , ואמר ויברא - לפי שהמים לא היה בהן כח טבעי חזק להוציא נפש חיה מבלתי עזר אלהי , ומלבד הטבע שנתן בהם , ומשניהם נעשו היצורים בהם; לפיכך אמר ויברא , ואמר אשר שרצו המים; תדע , שהרי במקומות מן המים שהם רחוקים מאד מן היבשה , לא יהיו בהם דגים; כי אין כח במים לבדם שירבו בם נפשות חיות , לפי שאין בהם עזר מאכל מן היבשה , או צמחים מהסלעים הקרובים אל היבשה , או מה שיפול להם מבני אדם הצדים , או מעוברי הים באניות. ובאותם המקומות לא יכנס ציד , כי לא תוכל שום ספינה להכנס שם. אבל ידעו הצידים שהולכים קרוב למקומות ההם , שאין שם דגים , ולא יראו שם שום מתנועע , והים סוער מאד שם. ואמר הגדולים - כי יש בנבראיהם גדולים , אין ביבשה כמו הם. ראה מה הפליג הספור בלויתן בספר איוב (מ , כה ואי'). ויש אומרים (ב"ב עד , ב) , כי הוא מין אחד , ויש אומרים (שם) , כי הוא איש אחד לבדו. ויש אומרים עוד , כי כל התנינים הגדולים מאד יקראו 'לויתן'. וכתב החכם רבי אברהם ברבי חייא ז"ל (הגיון הנפש ז , א): ואמר בדגים ויברא ולא אמר 'ויעש' , מפני שאין חלקם בחיים חלק שלם , אבל חיותם הוא כח חיות שאינה שלימה , מפני שאין להם ריאה שיתנשמו בה , ואין להם כח לחיות חוץ מן המים. וברכם האל בעת בריאתם , שנאמר ויברך אותם אלהים; ולא נזכרה ברכה בחיות ובבהמות אלא בדגים. ובברכה הזאת היו קיימים שרוצי המים בגזרת המבול. ועוד , כי מפני הברכה הזאת כל דגי הים ושרציהם פרים ורבים כל ימות השנה , שנאמר "פרו ורבו ומלאו את המים בימים" (להלן , כב); וכן העופות מילדים ורבים בכל זמני השנה , כדכתיב "והעוף ירב בארץ" (שם). והיו העופות והדגים נוהגים מנהג בני אדם המבורכים בהם , ודומים בענין הזה לענין אדם. והחיות והבהמות אשר לא ברכם האל , אינם יולדים כי אם בזמנים ידועים מהשנה. הרומשת - המהלכת , ורמישתה היא שְׂחוֹתָהּ.

ויברך אותם. פרו ורבו ומלאו - צווי במקום תי"ו אית"ן , כמו 'תפרו ותרבו ותמלאו'; כלומר: אני נותן בכם כח שתפרו. והברכה - שיפרו לרוב; וכן הם רבים מאד מחיות היבשה. את המים בימים - את המים שהם בימים הנזכרים; כי בנהרות אינם רבים כל כך. והאמירה אינו להם ממש , כי אינם בני דעת שיבא אליהם מאמר אלוה; אלא רצון האל היה בהם , כאלו אמר להם: הֱיוּ כך וכך. והעוף ירב בארץ - אע"פ שנברא מן המים , גדולו ותרבותו יהיה בארץ.

ולפי שהכח שנתן להם ביצירתם על ההולדה הוא כח חסר , ברכם השם יתעלה בשיפרו וירבו וימלאו הדגים את הארץ בימים , והעוף יפרה וירבה בארץ. וזאת הברכה היתה , שנתן להם בטבע כחות עוזרים להשלים תולדתם החסרה , כמו שקדם (בפתיחה לחלק חמישי). וכבר נתיחסה זאת הבריאה ליום החמישי. (חלק שישי: "ויאמר אלהים תוצא הארץ"; א , כד - לא).
ריכוז קישורים