תנ"ך - ויאמר
אלהים
נעשה
אדם
בצלמנו
כדמותנו
וירדו
בדגת
הים
ובעוף
השמים
ובבהמה
ובכל־הארץ
ובכל־הרמש
הרמש
על־הארץ:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֣אמֶר
אֱלֹהִ֔ים
נַעֲשֶׂ֥ה
אָדָ֛ם
בְּצַלְמֵ֖נוּ
כִּדְמוּתֵ֑נוּ
וְיִרְדּוּ֩
בִדְגַ֨ת
הַיָּ֜ם
וּבְע֣וֹף
הַשָּׁמַ֗יִם
וּבַבְּהֵמָה֙
וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ
וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ
הָרֹמֵ֥שׂ
עַל־הָאָֽרֶץ:
(בראשית פרק א פסוק כו)
וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים
נַעֲשֶׂה
אָדָם
בְּצַלְמֵנוּ
כִּדְמוּתֵנוּ
וְיִרְדּוּ
בִדְגַת
הַיָּם
וּבְעוֹף
הַשָּׁמַיִם
וּבַבְּהֵמָה
וּבְכָל־הָאָרֶץ
וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ
הָרֹמֵשׂ
עַל־הָאָרֶץ:
(בראשית פרק א פסוק כו)
ויאמר
אלהים
נעשה
אדם
בצלמנו
כדמותנו
וירדו
בדגת
הים
ובעוף
השמים
ובבהמה
ובכל־הארץ
ובכל־הרמש
הרמש
על־הארץ:
(בראשית פרק א פסוק כו)
ויאמר
אלהים
נעשה
אדם
בצלמנו
כדמותנו
וירדו
בדגת
הים
ובעוף
השמים
ובבהמה
ובכל־הארץ
ובכל־הרמש
הרמש
על־הארץ:
(בראשית פרק א פסוק כו)
וַאֲמַר
יְיָ
נַעֲבֵיד
אֱנָשָׁא
בְּצַלמַנָא
כִּדמוּתַנָא
וְיִשׁלְטוּן
בְּנוּנֵי
יַמָא
וּבעוֹפָא
דִשׁמַיָא
וּבִבעִירָא
וּבכָל
אַרעָא
וּבכָל
רִחשָׁא
דְּרָחֵישׁ
עַל
אַרעָא
:
ויאמר
אלהים
-
כ"ה:
ראה
לעיל
,
ג.
ויאמר
אלהים
-
ג'
בטעמא
(זקף)
בעינינא:
*בר'
א
,
ו
,
כ
,
כו.
ובעוף
-
ג':
בר'
א
,
כו
,
כח;
הו'
ד
,
ג.
ובכל
-
ה'
פסוקים
'ובכל
ובכל':
בר'
א
,
כו;
יש'
ז
,
יט;
יר'
טו
,
יג;
אס'
ח
,
יז;
*נחמ'
ט
,
י.
ויאמר
אלהים
-
כ"ה;
ובעוף
-
ג'.
נעשה
אדם
-
ענותנותו
של
הקדוש
ברוך
הוא
למדנו
מכאן:
לפי
שהאדם
בדמות
המלאכים
ויתקנאו
בו
,
לפיכך
נמלך
בהם
(ראה
ב"ר
ח
,
ד);
וכשהוא
דן
את
המלכים
נמלך
בפמליא
שלו
,
שמצינו
באחאב
שאמר
לו
מיכה:
"ראיתי
את
יי'
יושב
על
כסאו
וכל
צבא
השמים
עומדים
עליו
מימינו
ומשמאלו"
(מ"א
כב
,
יט);
וכי
יש
ימין
ושמאל
לפניו?
אלא
אילו
מימינים
לזכות
ואילו
משמאילים
לחובה
(ראה
תנחומא
משפטים
,
ו);
וכן
"בגזירת
עירין
פתגמא
ובמאמר
(בנוסחנו:
ומאמר)
קדישין
שאלתא"
(דנ'
ד
,
יד);
אף
כאן
בפמליא
שלו
נטל
רשות.
אמר
להם:
יש
בעליונים
בדמותי;
אם
אין
בתחתונים
כך
בדמותי
,
הרי
יש
קנאה
במעשה
בראשית.
נעשה
אדם
-
אע"פ
שלא
סייעוהו
ביצירתו
ויש
מקום
למינין
לרדות
,
לא
נמנע
הכתוב
מללמד
דרך
ארץ
ומדת
ענוה
שיהא
הגדול
נמלך
ונוטל
רשות
מן
הקטן
(ראה
ב"ר
ח
,
ח).
ואם
כתב
'אעשה
אדם'
,
לא
למדנו
שיהא
מדבר
עם
בית
דינו
אלא
לעצמו;
ותשובת
המינים
כתוב
בצדם:
"ויברא
את
האדם"
(להלן
,
כז)
,
ולא
כתב
'ויבראו'.
בצלמנו
-
בדפוסינו.
כדמותינו
-
להבין
ולהשכיל.
וירדו
בדגת
הים
-
יש
בלשון
הזה
לשון
'רידוי'
ולשון
'ירידה':
זכה
-
רודה
בחיות
ובבהמות
,
לא
זכה
-
נעשה
ירוד
לפניהם
(ראה
ב"ר
ח
,
יב)
והחיה
מושלת
בו.
ויאמר
למלאכיו:
נעשה
אדם
-
כמו
שמצינו
במיכיהו
בן
ימלא
במלכים
(מ"א
כב
,
יט
-
כב)
,
ובישעיהו
"את
מי
אשלח
ומי
ילך
לנו"
(יש'
ו
,
ח)
,
וגם
באיוב
(א
,
ו).
בצלמנו
-
בצלם
המלאכים.
כדמותנו
-
בעינין
חכמתנו;
שהרי
כשמתקלקל
האדם
כתיב
"נמשל
כבהמות
נדמה
(בנוסחנו:
נדמו)"
(תה'
מט
,
יג).
וירדו
-
מן
'רדה'
,
כמו
'ויעשו'
(במ'
ט
,
ב)
-
'עשה';
'בכה'
-
"ויבכו"
(בר'
לג
,
ד);
'שבה'
-
"וישבו"
(במ'
לא
,
ט).
ויאמר.
יש
אומרים
,
כי
מלת
נעשה
-
'שם
התואר'
מבניין
'נפעל'
,
כמו
"ואשר
היה
נעשה
ליום
אחד"
(נחמ'
ה
,
יח)
,
ואמרו
כי
בצלמנו
כדמותינו
-
דברי
משה;
ופרשו
ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו
-
שהו"ו
שב
אל
אדם;
ויפרשו
"בצלם
אלהים"
(בר'
ט
,
ו)
-
ש"אלהים"
דבק
עם
"עשה"
(שם)
,
כאילו
אמר
,
כי
האלהים
עשה
את
האדם
בצלם.
וזה
פירוש
חסירי
לב
,
כי
היה
הראשון
ראוי
להיות
כן:
'ויאמר
אלהים
יהי
נעשה
אדם';
וכן
'עשהו
בצלמנו'.
גם
ו"ו
בצלמו
,
איך
ישוב
על
האדם
,
והנה
יש
לו
צלם
קודם
שיהיה?!
ומה
טעם
יש
כי
"שופך
דם
האדם
באדם
ישפך
דמו"
(בר'
ט
,
ו)
,
בעבור
שנברא
אדם
בצלם?
גם
לכל
נפש
חיה
צלם!
ויאמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
,
כי
פירוש
בצלמנו
כדמותינו
-
בממשלה
,
וטעמו:
בצלם
,
שראה
בחכמה
כי
טוב
הוא;
ובעבור
כבוד
האדם
סמכו
אל
אלהים;
וכן
"ומארצו
יצאו"
(יח'
לו
,
כ)
,
כי
ליי'
הארץ
ומלואה
(ע"פ
תה'
כד
,
א).
ואמר
במלת
נעשה
,
ואם
היא
לשון
רבים
,
שכן
מנהג
המלכים
לדבר;
וכמוהו
"ונתנה
לך
גם
את
זאת"
(בר'
כט
,
כז);
"נאמר
קדם
מלכא"
(דנ'
ב
,
לו);
"אולי
אוכל
נכה
בו"
(במ'
כב
,
ו).
ואלה
העדים
עדי
שקר
הם
,
כי
"ונתנה
לך"
(בר'
כט
,
כז)
-
בניין
'נפעל'
,
כמו
"והעיר
נתנה"
(יר'
לב
,
כד)
,
והו"ו
השיבו
לעתיד
,
כמשפט
כל
פעל
עבר;
והטעם:
ותנתן
לך.
ו"נכה
בו"
(במ'
כב
,
ו)
-
הוא
ומחנהו;
או
יהיה
'שם
הפועל'
,
כמו
"ונקה
לא
ינקה"
(שמ'
לד
,
ז)
,
ואף
כי
שמצאנו
"לא
נכו"
(שמ'
ט
,
לב)
,
כי
לא
יבוא
בניין
שלא
נקרא
שם
פועלו
,
כי
אם
מהכבד;
ורבי
משה
הכהן
הספרדי
טעה
בספרו.
ומלת
"נאמר
קדם
מלכא"
(דנ'
ב
,
לו)
-
ארמית
היא;
ואיך
ידבר
דניאל
בלשון
גדולה
עם
נבוכדנצר
שהיה
מלך
מלכים
(ראה
שם
,
לז)?
ועתה
אפרש:
דע
,
כי
כל
מעשה
בראשית
לכבוד
האדם
נברא
במצות
השם.
והצמחים
-
הוציאם
הארץ
,
והיא
והמים
-
כל
נפשות
החיות.
ואחר
כן
אמר
השם
למלאכים:
נעשה
אדם
-
אנחנו
נתעסק
בו
,
ולא
המים
והארץ.
ואחר
שידענו
שהתורה
תדבר
כלשון
בני
אדם
,
כי
המדבר
אדם
,
גם
כן
השומע
,
ולא
יוכל
איש
לדבר
דברים
בגבוה
עליו
או
בשפל
ממנו
,
רק
על
דרך
דמות
האדם
-
וכן
אמר
'פי
הארץ'
(ראה
במ'
טז
,
לב);
"יד
הירדן"
(במ'
יג
,
כט);
"וראש
עפרות
תבל"
(מש'
ח
,
כו)
-
וחלילה
חלילה
להיות
דמות
לשם!
וכן
אומר
"ואל
מי
תדמיוני"
(יש'
מ
,
כה).
ובעבור
שנשמת
האדם
העליונה
,
שאיננה
מתה
,
נמשלת
בחיתה
לשם;
ושאיננה
גוף
,
והיא
מלאה
כולו;
וגוף
האדם
כעולם
קטן
-
יהי
השם
מבורך
אשר
בגדול
החל
ובקטן
כלה
(ע"פ
בר'
מד
,
יב).
גם
אמר
הנביא
,
שראה
כבוד
השם
"כמראה
אדם"
(יח'
א
,
כו).
והשם
הוא
האחד
,
שהוא
יוצר
הכל
,
והוא
הכל
,
ולא
אוכל
לפרש.
ואדם
נברא
בתחלה
בשני
פרצופין
(ב"ר
ח
,
א)
,
והנו
אחד
,
גם
הוא
שנים;
והנה
בצלם
אלהים
-
מלאך
,
והוא
נברא
זכר
ונקבה.
ומלת
'פריה
ורביה'
באדם
(ראה
להלן
,
כח)
-
ברכה
היא
,
כמו
בבריאות
המים
(ראה
לעיל
,
כב)
,
רק
היא
מצוה
העתיקוה
קדמונינו
(קידושין
לה
,
א)
,
ושָׂמוּ
זה
הפסוק
זֵיכֶר
לדבר.
ויש
אומרים
,
כי
נעשה
אדם
-
כמו
"ואשר
היה
נעשה"
(נחמ'
ה
,
יח);
ואילו
היה
כן
,
היה
ראוי
להיותו
'יהי
נעשה'.
אמר
אחד
מגאוני
הדור
(רס"ג
בראשית
ע' 252
;
אמונות
ודעות
ע'
צד)
,
כי
מלת
נעשה
-
תחת
'אעשה'
,
כי
כן
מנהג
המלכים
לאמור
היחיד
'נעשה';
וכמוהו
"אולי
אוכל
נכה
בו"
(במ'
כב
,
ו);
"ונתנה
לך
גם
את
זאת"
(בר'
כט
,
כז);
"ופשריה
נאמר
קדם
מלכא"
(דנ'
ב
,
לו).
ואלה
העדים
עדי
שקר
הם
,
כי
"נכה
בו"
הוא
'שם
הפועל'
,
כמו
"ונקה
לא
ינקה"
(שמ'
לד
,
ז)
,
כי
הנה
מפורש
כי
השורש
'נכה':
"והחטה
והכוסמת
לא
נכו"
(שמ'
ט
,
לב).
"ונתנה
לך"
-
בנין
'נפעל'
,
כמו
"והעיר
נתנה"
(יר'
לב
,
כד)
-
בנין
'נפעל'
,
פועל
עבר
,
והו"ו
השיבו
לעתיד
כמשפט.
"נאמר
קדם
מלכא"
-
איננו
לשון
הקדש;
גם
יתכן
לפרש
בו
דרך
מוסר
,
כי
דניאל
אמר
,
כי
אין
יכולת
באדם
לדעת
את
החלום
,
רק
פתרונו:
אני
,
גם
אחרים
,
נוכל
לפתור
אותו.
ויאמר
ישועה
(מפרש
קראי)
,
כי
בצלמנו
-
דברי
משה.
והנה
מה
יעשה
בכתוב
אחריו
"ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו"
(להלן
,
כז)?
גם
טעה
,
שפירש
בו
כי
ו"ו
"בצלמו"
שב
אל
האדם;
והנה
יהיה
לו
צלם
טרם
הבראו!
ועוד
,
מה
יעשה
שהכתוב
פירש:
"בצלמו
בצלם
אלהים
ברא
אותו"
(שם)?
ואחרים
רצו
לעזרו
,
וענו
כי
"בצלם"
איננו
סמוך
אל
"אלהים".
אם
כן
,
מה
טעם
לאמר
הדבר
פעמים?
ועוד
,
כי
הוא
מטעה
בעל
הטעמים
שדִבֵּק
"בצלם"
עם
"אלהים"
,
והיה
ראוי
להיות
ב'זקף
גדול'
,
או
הדומה
לו.
ואם
החרשנו
על
כל
אלה
,
מה
יעשה
בדברי
יחזקאל
(א
,
כו)
,
שאמר
"כמראה
אדם
עליו
מלמעלה"?
כי
האדם
-
עולם
קטן
,
או
העולם
-
אדם
גדול.
והאומרים
,
כי
תשובת
המין
כנגד
כל
הכתוב
,
ואמרו
כי
בתחילה
אמר
ויאמר
,
לא
'ויאמרו';
והמין
יוכל
להשיב:
"ויאמר
העם"
(יהו'
כד
,
כא);
"ויאמר
יהודה
לשמעון
אחיו"
(שו'
א
,
ג)
,
ועוד:
"כי
התעו
אותי
אלהים"
(בר'
כ
,
יג);
"אך
יש
אלהים
שופטים
בארץ"
(תה'
נח
,
יב);
"ישמח
ישראל
בעושיו"
(תה'
קמט
,
ב).
והנכון
בעיני
,
כי
הַשֵּׁם
שָׂם
כח
בארץ
להדשיא
,
ובמים
-
לשרץ
,
וכן
בארץ;
אלה
הנולדים
מהם
יאבדו
וכללם
עומד
,
כאשר
הוא
כתוב
בתחילת
ספר
קהלת
(א
,
ט)
,
ואפס
עומד
בארץ
רק
האדם
לבדו
,
שנברא
בצלם
אלהים
,
שהם
המלאכים
העומדים
,
ואם
האדם
בדמותם
על
כן
יעמוד;
על
כן
אמר
השם
למלאכים:
אנחנו
נברא
האדם.
והנה
נעשה
-
הוא
והמלאכים.
וידענו
כי
אין
לשם
הנכבד
צלם
,
והנה
עתה
טעם
בצלמנו:
המלאכים
שהם
רבים
,
כאשר
כתוב
בספר
דניאל
(ז
,
י):
"אלף
אלפין
ישמשוניה
ורבו
רבבן
קדמוהי
יקומון".
והנה
טעם
בצלמנו:
כמו
דפוס
,
וכן
כתוב
"ויולד
בדמותו
כצלמו"
(בר'
ה
,
ג).
והנה
הבי"ת
-
כמו
כלי
לעשות.
ויאמר
הגאון
(רס"ג
בראשית
ע' 257
)
,
כי
אמר
הכתוב
בצלמנו
-
בעבור
כבוד
האדם
,
כי
כל
הצלמים
הוא
עשם;
כאשר
יאמר
לחלק
מהארץ
"ומארצו
יצאו"
(יח'
לו
,
כ);
ואמר
כי
בדמותנו
-
בממשלה.
והנה
יהיה
וירדו
בדגת
הים
הטעם
כפול!
והזכיר
דגת
הים
,
כי
בעבורו
נברא
הכל
,
גם
העוף
,
כאשר
אמר
המשורר:
"צפור
שמים
ודגי
הים"
(תה'
ח
,
ט);
ואחר
כן
הזכיר
הנבראים
עמו
ביום
אחד
,
והם
הבהמה
וכל
הרמש.
וטעם
ובכל
הארץ:
מיני
הצמחים
והעצים
והזהב
והכסף
וכל
הנמצא
בארץ.
נעשה
אדם
-
כלומר:
נתקן
אדם
,
את
האדם
העתיד
לבראות
,
שתהא
צלמו
,
צורתו
ודמותו
מאוימת
להיות
מושל
ושליט
,
כמו
שהוא
אומר:
וירדו.
בצלמינו
כדמותינו
-
שהיא
מאוימת
להיות
מושל
ושליט
על
כל;
ולא
שזו
דומה
לזו
,
כי
אין
לתת
דמיון
ודמות
ותמונה
למעלה
,
כדכתיב
"כי
לא
ראיתם
כל
תמונה"
(דב'
ד
,
טו)
,
וכן
"אל
מי
תדמיוני
ואשוה"
(יש'
מ
,
כה)
,
וכמו
"אל
מי
תדמיון
אל
ומה
דמות
תערכו
לו"
(שם
,
יח)
,
ובאיוב
הוא
אומר
"העיני
בשר
לך
אם
כראות
אדם
תראה"
(ראה
איוב
י
,
ד)
,
בתמיה.
ומה
שאומר
הכתוב
"עיני"
(דב'
יא
,
יב)
,
"הדום
רגליו"
(איכה
ב
,
א)
,
"יד"
(שמ'
ט
,
ג)
,
אינו
אלא
לשבר
את
האזן
,
שיבין
בראייה
ובהילוך
ובלקיחה
,
דאין
דרכם
רק
בעינים
ורגלים
וידים
,
לפי
שלא
ראה
מעולם
אדם
עיניין
אחר.
ומה
שכתוב
"ועל
דמות
הכסא
דמות
כמראה
אדם"
(יח'
א
,
כו)
-
כך
היה
נראה
בעיניו
על
עניין
החזיון
,
כמו
חלום
שנראה
לו
,
שהוא
רואה
ואינו
רואה
,
דהא
כתיב
"כי
לא
יראני
האדם
וחי"
(שמ'
לג
,
כ)
,
כלומר:
ולא
שום
דבר
חי.
ונדמה
לו
כאדם
,
שלא
להבעיתו
בדבר
שאינו
רגיל
לראות
,
שהקדוש
ברוך
הוא
ופמליא
שלמעלה
מדמין
עצמן
בכל
עניין
שירצו
להראות
לאדם
,
כדאמרינן
בתלמוד
(שבת
קט
,
ב):
אידמי
ליה
כפרשא;
אידמי
ליה
כדובא
וטרדינהו
,
גבי
ר'
חייא
באליהו
(ב"מ
פה
,
ב);
וכן:
אידמי
ליה
כזונה
,
גבי
רבי
מאיר
,
בע"ז
(יח
,
ב);
וכן
הוא
אומר
"וביד
הנביאים
אדמה"
(הו'
יב
,
יא)
-
כלומר
אני
מדמה
עצמי
בכל
עניין
שאני
רוצה.
ולפיכך
אינו
אומר
בצלמינו
כדמותינו
אלא
על
דרך
האיום
,
ואעפ"י
שאין
האיום
שוה
,
מכל
מקום
דימהו
הכתוב
,
כאדם
שאומר:
הפרעוש
הלז
בין
הפרעושים
כהמלך
בין
האנשים
,
ואינן
דומין
זה
לזה
,
וכן
שכן
כאן.
ועוד
יש
לפרש
בצלמינו
כדמותינו
-
כלומר
,
שהיה
הכותב
מפרש
לאותן
שמדבר
עמהן:
אמר
הקדוש
ברוך
הוא
לתקן
את
האדם
בצלמינו
כדמותינו
שאנו
מְתֻקָּנִין
בו
עכשיו
,
ועל
עצמו
ועל
אותן
שמדבר
להם
היה
אומר.
ולשון
נעשה
הוא
לשון
'תיקון'
ואינו
לשון
'בריאה'
,
כמו
שפירשתי
לעיל
(פס'
ז).
והאי
דנקט
לשון
רבים
,
דרך
הכתוב
לומר
ליחיד
לשון
רבים
ולרבים
לשון
יחיד
,
ולזכר
לשון
נקיבה
ולנקיבה
לשון
זכר
,
כמו
הכא
שאומר
על
אדם:
וירדו
,
והיה
לו
לומר
'ויִרְדֶה'.
ואם
יאמר
לך
מין:
בשביל
'שלשה
חלקים'
הוא
אומר
לשון
רבים
,
וזה
האדם
-
לשון
'אומנא'
בלעז
,
ומדבר
על
כל
אדם
הנולדים
,
ולכך
הוא
אומר
וירדו
,
כי
זה
הוא
פשט
הפסוק
,
אמור
לו:
והלא
משמואל
לבדו
אמרה
בעלת
אוב:
"ראיתי
אלהים
עולים
מן
הארץ"
(ראה
ש"א
כח
,
יג);
"ובני
פלוא
אליאב"
(במ'
כו
,
ח);
"ובני
דן
חושים"
(בר'
מו
,
כג);
ולרבים
לשון
יחיד
,
כמו
"ותקח
האשה
את
שני
האנשים
ותצפנו"
(יהו'
ב
,
ד);
ולזכר
לשון
נקיבה
,
כמו
"ואת
תדבר
אלינו"
(דב'
ה
,
כד)
,
וכמו
"ואת
שדוד
מה
תעשי"
(יר'
ד
,
ל);
ולנקיבה
לשון
זכר
,
כמו
"ויאמר
אליה
עמוד
פתח
האוהל"
(שו'
ד
,
כ)
,
אע"פ
שיש
לומר
ש'עָמוֹד'
-
כמו
'לעמוד';
ויש
תיבות
-
חֶצְיָם
לשון
זכר
וחצים
לשון
נקיבה
,
כמו
"ויחמנה"
(בר'
ל
,
לח);
"וישרנה"
(ש"א
ו
,
יב).
ואין
להם
להביא
ראיה
מ"אלהים
קדושים"
(יהו'
כד
,
יט)
,
"אלהים
קרובים"
(דב'
ד
,
ז)
,
כי
גם
שם
פקרו
המינין;
וגם
יש
לומר
להם
כי
דרך
הקדוש
ברוך
הוא
לימלך
בפמליא
שלמעלה
שלו
,
כמו
שאמר
מיכה
"ראיתי
את
יי'
יושב
על
כסאו
וכל
צבא
השמים...
מימינו
ומשמאלו
ויאמר...
מי
יפתה
את
אחאב
ויעל"
וגו'
(מ"א
כב
,
יט)
,
וכן
באיוב
(א
,
ו)
"ויהי
היום
ויבאו
בני
האלהים...
ויבא
גם
השטן"
-
ונשאו
ונתנו
באיוב;
וכן
בדניאל
"הנה
מיכאל
שרכם
אחד
מן
השרים
הראשונים
בא
לעוזרני
ושר
יון
עומד
לנגדי"
(ראה
דנ'
י
,
יג)
,
ואומר
"בגזירת
עירין
פתגמא
ובמאמר
קדישין
שאילתא"
(דנ'
ד
,
יד);
והכא
נמי
לבש
הקדוש
ברוך
הוא
דרך
ענוה
ואמר:
נתקן
את
האדם
להיות
מושל
הבריות
,
ורוצה
אני
שתֵאוֹתוּ
לעשותו
שליט
,
לפי
שנתתי
לכם
ממשלת
הבריות.
כשהוא
אומר
"מיכאל
שרכם"
(דנ'
י
,
כא)
ו"שר
יון"
(שם
,
כ)
נמצא
שכל
אומה
ואומה
יש
לה
שר;
לפיכך:
איני
רוצה
לעשות
ממשלה
אחרת
,
אלא
ברצונכם
,
ולכך
אמר:
נעשה
אדם
-
נתקן
אדם
להיות
מושל
,
כמו
שאומר:
נעשה
פקיד
ומלך;
ואינם
בוראים
אותו
,
אלא
כמה
שניאותים
לו
עושים
אותו
פקיד
או
מלך
,
וכן
המלאכים
עשו
אותו
שליט
,
שנאותו
לדָבָר;
ולכך
הוא
אומר:
נעשה;
אבל
על
הבריאה
הוא
אומר
"ויברא
אלהים
את
האדם"
(להלן
,
כז)
,
"את
האדם
אשר
יצר"
(בר'
ב
,
ח)
,
כולם
לשון
יחיד
,
כי
הבורא
הוא
יחיד
,
מיוחד
,
יתברך
ויתעלה
זכרו.
ולפתיותם
יש
להשיב
,
שאומרים
שעל
שהם
שלשה
חלקים
ולכך
אומר
לשון
רבים;
ואף
אתה
הקהה
את
שיניו
ואמור
לו
(ע"פ
מכיל'
פסחא
יח):
אי
אתה
מודה
ששלשתם
שוה
ודעתם
שוה
וכח
אחד
להם
,
אם
כן
,
למה
הוצרך
לומר
לחבירו
נעשה
אדם
,
להזהירם
ולהזמינם?
הלא
גם
להם
היה
זה
הדעת
והמחשבה
,
ולמה
נטל
עטרה
על
חבירו
להזמינם?
שהפסוק
אומר
ויאמר
נעשה
אדם
,
משמע
שהאחד
הזמין
את
חבירו
,
ואם
כן
אין
דעתם
שוה;
ולפי
דבריהם
היה
להם
לומר
'ויאמרו:
נעשה
אדם'
,
ואז
היה
משמע
שכולם
באו
באמירה
אחת
ובמחשבה
אחת;
נמצאו
דבריהם
הבל
וריק.
ויאמר
אלהים
נעשה
אדם
-
נתיחד
בעשיית
האדם
'מאמר'
בעבור
גֹדל
מעלתו
,
כי
אין
טבעו
כטבע
החיה
והבהמה
אשר
ברא
ב'מאמר'
הקודם
לו
(לעיל
,
כד).
והפשט
הנכון
במלת
נעשה
הוא
,
מפני
שכבר
הָרְאֵיתָ
לדעת
כי
האלהים
ברא
יש
מאין
ביום
הראשון
לבדו
,
ואחר
כן
מן
היסודות
ההם
הנבראים
יצר
ועשה;
וכאשר
נתן
במים
כח
השֵרוּץ
לשרוץ
נפש
חיה
,
והיה
המאמר
בהם
"ישרצו
המים"
(לעיל
,
כ)
,
והיה
המאמר
בבהמה
"תוצא
הארץ"
(לעיל
,
כד)
,
אמר
באדם
נעשה
,
כלומר:
אני
והארץ
הנזכרת
נעשה
אדם
,
שתוציא
הארץ
הגוף
מיסודיה
כאשר
עשתה
בבהמה
ובחיה
,
כדכתיב
"וייצר
יי'
אלהים
את
האדם
עפר
מן
האדמה"
(בר'
ב
,
ז)
,
ויתן
הוא
יתברך
הרוח
מפי
עליון
,
כדכתיב
"ויפח
באפיו
נשמת
חיים"
(שם).
ואמר
בצלמנו
כדמותנו
,
כי
ידמה
לשניהם:
ידמה
במתכֹנת
גופו
לארץ
אשר
לוקח
ממנה
,
וידמה
ברוח
לעליונים
,
שאינה
גוף
ולא
תמות;
ואמר
בכתוב
השני
כי
"בצלם
אלהים
ברא
אותו"
(להלן
,
כז)
,
לספר
הפלא
אשר
נפלא
בו
משאר
הנבראים.
וזה
פשט
המקרא
הזה
מצאתיו
לרבי
יוסף
הקמחי
,
והוא
הנאה
מכל
מה
שחשבו
בו.
ופירוש
'צלם'
-
כמו
"תואר"
(בר'
כט
,
יז)
,
"וצלם
אנפוהי
אשתני"
(דנ'
ג
,
יט)
,
וכן
"אך
בצלם
יתהלך
איש"
(תה'
לט
,
ז);
"צלמם
תבזה"
(תה'
עג
,
כ)
-
תאר
מראיתם.
ו'דמות'
הוא
דמיון
בצורה
ובמעשה
,
כי
הקרובים
בענין
יקראו
דומים
זה
לזה;
והנה
האדם
דומה
לתחתונים
ולעליונים
בתאר
והדר
,
כדכתיב
"וכבוד
והדר
תעטרהו"
(תה'
ח
,
ו)
,
והיא
מגמת
פניו
בחכמה
ובדעת
וכשרון
המעשה
,
ובדמות
ממש
,
שידמה
גופו
לעפר
ונפשו
לעליונים.
וירדו
בדגת
הים
-
בעבור
היותו
זכר
ונקבה
אמר
וירדו
,
לשון
רבים.
ובבראשית
רבא
אמרו
(ב"ר
ז
,
ה):
"תוצא
הארץ
נפש
חיה
למינה"
(לעיל
,
כד)
-
אמר
רבי
אלעזר:
"נפש
חיה"
זה
רוחו
של
אדם
הראשון.
ולא
יתכן
שיאמר
רבי
אלעזר
,
כי
"תוצא
הארץ"
יתפרש
בנפשו
של
אדם
הראשון
כלל
,
אלא
שיתכון
למה
שהזכרתי
,
לומר
כי
יצירת
האדם
ברוחו
,
הוא
הנפש
אשר
בדם
,
נעשה
בארץ
במאמר
החיה
והבהמה
,
כי
כל
נפשות
התנועה
נעשו
יחד
,
ואחר
כך
ברא
להן
גופות;
עשה
תחלה
גופי
הבהמה
והחיה
,
ואחר
כן
גוף
לאדם
,
ונתן
בו
הנפש
הזו
,
ואחר
כך
נפח
בו
נשמה
עליונית
,
כי
הנפש
הנפרדת
אשר
בו
,
היא
שנתיחד
בה
מאמר
אחר
אל
האלהים
אשר
נתנה
(ע"פ
קה'
יב
,
ז)
,
כדכתיב
"ויפח
באפיו
נשמת
חיים"
(בר'
ב
,
ז).
ודרך
האמת
בפסוק
הזה
יוָדע
למשכיל
בכתוב
השני
(להלן
,
כז)
,
ואפשר
שנתכון
לו
רבי
אלעזר
ודרש
ב"תוצא
הארץ"
(לעיל
,
כד)
-
ארץ
החיים
,
שתוציא
נפש
חיה
לעולם
עומדת;
וכן
מה
שאמר
"זכר
ונקבה
ברא
אותם"
(להלן
,
כז)
,
כי
היתה
ה'בריאה'
מתחלה
מזכר
ונקבה
ונשמתו
כלולה
בהם
,
אבל
ה'יצירה'
היתה
יצירה
לאדם
ובנין
צלע
לאשה
,
כאשר
יספר
בסוף
(בר'
ב
,
כא
-
כב);
ולכך
הזכיר
כאן
'בריאה'
ובפרשה
שלמטה
הזכיר
'יצירה'
(ראה
בר'
ב
,
ז)
,
והמשכיל
יבין.
וטעם
וירדו
-
שימשלו
בחזקה
בדגים
ובעוף
ובבהמה
ובכל
הרמש;
וה'בהמה'
תכלול
החיה.
ואמר
ובכל
הארץ
-
שימשלו
בארץ
עצמה
,
לעקור
ולחפור
ולחצוב
נחשת
וברזל.
ולשון
'רדיה'
-
ממשלת
האדון
בעבדו.
ויאמר
אלהים
נעשה
אדם
-
בשאר
נבראי
מטה
אמר:
"תדשא
הארץ"
(לעיל
,
יא);
"ישרצו
המים"
(לעיל
,
כ);
"תוצא
הארץ"
(לעיל
,
כד);
וכשבא
לברא
את
האדם
,
שהוא
המורכב
האחרון
,
אמר:
נעשה
אדם.
ולמעלת
האדם
ולכבודו
בְּרָאוֹ
באחרונה
,
להודיע
שכל
נבראי
מטה
נבראו
בעבורו
,
וְשָׂמַהוּ
אדון
על
כלם.
ומה
שאמר
נעשה
-
בלשון
רבים
,
פירשו
אדני
אבי
ז"ל
,
כי
כנגד
היסודות
אמר;
שמכחם
יצאו
הנבראים
ברצון
האל
,
כמו
שאמר
"תדשא"
(לעיל
,
יא);
"ישרצו"
(לעיל
,
כ);
"תוצא"
(לעיל
,
כו).
וכאלו
אמר
ליסודות:
נעשה
אני
ואתם
בשתוף;
כי
הגוף
יהיה
מן
היסודות
,
והרוח
יהיה
עליוני
,
כמו
המלאכים.
וכן
מצאנו
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
ח
,
ג):
במלאכת
שמים
וארץ
נִמְלַך.
ויש
מפרשים
(ראה
רש"י)
,
כי
כנגד
המלאכים
אמר
,
שהם
שכלים
נפרדים;
אמר:
נעשה
בארץ
נוצר
אחד
,
שיהיה
בו
חלק
עליוני
ממנו
,
רוצה
לומר:
שיהיה
פועל
בו
שכל
נפרד.
וכן
מצאנו
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
ח
,
ד):
במלאכי
השרת
נִמְלַך.
ואמרו
(ב"ר
ח
,
ח):
למדה
תורה
דרך
ארץ
,
שיהיה
גדול
נמלך
בקטן
ממנו.
ועוד
אמר
רבי
שמואל
בר
נחמן
בשם
רבי
יונתן
(שם):
בשעה
שהיה
כותב
משה
את
התורה
,
היה
כותב
מעשה
כל
יום
ויום;
כיון
שהגיע
לפסוק
זה
,
נעשה
אדם
,
אמר
לפניו:
רבונו
של
עולם!
למה
אתה
נותן
פתחון
פה
למִינִין?
אמר
לו:
כתוב!
והרוצה
לטעות
יטעה.
וקרא
אותו
אדם
,
כמו
שאמר
'נעשה
אדם';
ואמר
"ויקרא
את
שמם
אדם"
(בר'
ה
,
ב).
ו'אדם'
הוא
לקוח
מ'אדמה';
ואם
כן
למה
נקרא
שמו
'אדם'
,
כי
גם
החיים
האחרים
הם
מאדמה?
אלא
רצה
להבדילו
בשמו
משאר
בעלי
חיים
,
כמו
שהוא
מובדל
מהם
ברוח
ובגוף.
כי
החיים
האחרים
-
ידוע
כי
הם
מאדמה
,
רוחם
וגופם
,
ואין
צורך
ליחסם
לאדמה.
אבל
אדם
,
שרוחו
מן
השמים
,
קרא
אותו
אדם
-
להבדילו
מחיים
העליונים
,
בעלי
גוף
ושאינם
בעלי
גוף
,
שאין
בהם
חלק
כלל
מאדמה.
ואין
צריך
לומר:
אותם
שאינם
גופות
,
שהם
כלם
רוחנים
,
אלא
אפילו
אותם
שהם
בעלי
גוף
,
אין
גופם
מאדמה
כלל
,
ואין
יסודם
מארבע
יסודות
שהם
אדמיים
,
כי
הם
יסוד
חמישי
,
כמו
שחקרו
בעלי
המחקר.
וכשברא
האל
יתברך
את
האדם
מהעליונים
ומהתחתונים
,
קראו
אדם
,
כלומר:
אעפ"י
שרוחו
מן
השמים
,
אדם
הוא
,
כי
גופו
נוצר
מן
האדמה
,
כמו
שאמר
"עפר
מן
האדמה"
(בר'
ב
,
ז)
,
ומושבו
באדמה
וחיותו
ותרבותו;
ולא
יטה
לצד
העליון
אשר
בו
אלא
אחד
מיני
אלף
(ע"פ
איוב
לג
,
כג)
,
כמו
שאמר
שלמה:
"אדם
אחד
מאלף
מצאתי"
(קה'
ז
,
כח).
בצלמנו
כדמותינו
-
לפירוש
אדני
אבי
יהיה
פירוש
בצלמנו
גם
כן:
צלם
גופני
וצלם
רוחני
,
זה
הוא
שתוף
נו"ן
-
ו"ו
הכינוי
,
כמו
נו"ן
נעשה.
ואם
נפרש
נעשה
-
כנגד
המלאכים
,
יהיה
פירוש:
צלם
ודמות
רוחני
,
כלומר
,
שנשים
בו
חלק
מצלמנו
ומדמותנו
,
שהוא
צלם
ודמות
רוחני;
כי
'צלם'
ו'דמות'
שמות
משותפים:
יאמר
'צלם'
לדבר
גשמי
,
כמו
"צלמי
טחוריכם"
(ש"א
ו
,
ה);
"צלמי
מסכותם"
(במ'
לג
,
נב);
והדומים
להם.
ויאמר
גם
כן
לדבר
רוחני
,
כמו
בצלמנו;
"בצלם
אלהים"
(להלן
,
כז).
וכן
'דמות'
יאמר
לדבר
גשמי
,
כמו
"קומתך
דמתה
לתמר"
(שה"ש
ז
,
ח)
והדומים
לו;
ולדבר
רוחני
-
"ודמות
החיות"
,
(יח'
א
,
יג);
"כפיר
גוים
נדמית"
(יח'
לב
,
ב);
"דמיתי
לקאת
מדבר"
(תה'
קב
,
ז)
-
בענין
,
לא
בגוף;
וכן
הדומים
להם.
וענין
נעשה
-
לפי
שהם
אמצעים
,
ובי"ת
בצלמנו
תהיה
'בי"ת
העזר'
,
כלומר:
עם
צלמנו
,
שהוא
השכל
,
נעשה
ונתקין
אותו
,
אע"פ
שהוא
מן
האדמה.
או
תהיה
הבי"ת
-
בי"ת
כלי
,
כלומר:
שיהיה
כענין
נעשה
בשכל
,
רוצה
לומר:
שיהיה
אחד
מחלקיו
-
השכל.
ואמר
אחר
כן
כדמותינו
,
כלומר:
למה
נעשהו
בצלמנו?
כדי
שיהיה
דומה
לנו
,
שישתמש
בשכליות.
ותהיה
כ"ף
כדמותינו
-
כ"ף
הדמיון;
שלא
יוכל
להיות
דמותנו
ממש
,
שיהיה
דומה
לנו
בכל
חלקיו
,
מפני
חלק
העפר
שיש
בו
,
אלא
יהיה
דומה
לדמותנו
-
שישתמש
בשכליות
,
והוא
באדמה
,
לפי
הכח
שיהיה
לו
בעודנו
גוף.
כי
אם
ירצה
,
יוכל
להדמות
קצת
אלינו
,
כי
בידו
תהיה
הבחירה.
וזהו
שאמר
שלמה
"אשר
עשה
האלהים
את
האדם
ישר"
וגו'
(קה'
ז
,
כט)
,
רוצה
לומר
'ישר':
שוה
וישר
,
שלא
יעדיף
חלק
אחד
על
חבירו
כפי
מה
שהונח
כל
אחד
מהם
,
כי
זה
הוא
ענין
'ישר'.
והאלהים
עשה
אותו
שכלי
ועפרי
,
כדי
שישתמש
בכל
אחד
כפי
הראוי
לו:
ישתמש
בשכל
כדי
חיותו
ובעפר
כדי
חיותו;
בעפר
-
כדי
חיותו
לבד
,
לא
מותרות
,
ולהשאיר
מינו
בעולם
הזה;
ובשכל
-
כדי
חיותו
לעולם
הבא.
ואמר
"והמה
בקשו
חשבונות
רבים"
(שם)
,
כלומר:
בקשו
אותם
"חשבונות"
שהם
"רבים"
,
והם
התאוות
העפריות
,
ועזבו
החשבון
שהוא
אחד
,
והוא
השכל;
והנה
איננו
'ישר'
,
כי
כף
העפר
מכרעת
,
ונשאר
המסכן
וחכמתו
בזויה
,
ואדם
לא
זכר
את
האיש
המסכן
ההוא
(ע"פ
קה'
ט
,
טו
,
טז).
וירדו
בדגת
הים
-
להודיע
,
כי
כל
נבראי
מטה
לא
נבראו
אלא
בעבור
האדם
,
ושיהיה
הוא
בשכלו
מלך
ומושל
עליהם;
שאם
לא
כן
,
לא
יהיה
בעולם
השפל
מי
שיכיר
מי
בְּרָאוֹ.
ואמר
וירדו
-
לשון
רבים
,
כי
אדם
כולל
זכר
ונקבה
,
כמו
שאמר
"ויברך
אותם
אלהים"
(להלן
,
כח).
ואמר
גם
כן
וירדו
,
כי
הממשלה
תהיה
לאדם
בברואים
בכח
שני
חלקיו:
בכח
השכל
-
לחשוב
מחשבות
איך
יִרְדֶה
בהם
,
ובכח
הגוף
-
בתכונת
ידיו
שנעשו
בתכונה
נפלאה
,
לעשות
בהם
כל
מלאכת
מחשבת
,
מה
שאין
כן
בשאר
הנבראים.
ואמר
גם
כן
וירדו
-
עליו
ועל
התולדות
העתידות
לצאת
ממנו
,
שיהיו
יותר
צריכים
להם
,
שיאכלו
בשרם
מהמבול
ואילך
(ראה
בר'
ט
,
ג).
כי
עד
המבול
לא
אכלו
בשר
,
ולא
היו
צריכים
לבהמה
ולחיה
,
אלא
למלאכה
,
ולעוף
-
לבצים
ולנוצה
,
והצאן
-
לחלב
ולגזה.
והדגים
לא
היו
צריכים
להם
אלא
מהמבול
ואילך.
אם
כן
מה
שאמר
וירדו
בדגת
הים
,
לא
אמר
אלא
על
הדורות
מהמבול
ואילך.
בדגת
הים
ובעוף
השמים
-
מה
שאי
אפשר
למשול
בהם
אלא
בתחבולה
גדולה
,
כי
הדגים
אינם
עמו
ביבשה
,
והעוף
מעופף
באויר;
והוא
-
אינו
בטבעו
לעוף
באויר
,
ומושל
בהם
בחכמתו
ובערמתו
ובכלי
הציד
שעושה
בידיו.
לפיכך
זכרם
ראשונה
,
לומר
,
כי
גם
באלה
מושל
,
כל
שכן
בבהמה
ובחיה
וברמש
,
שהם
עמו
ביבשה.
ובעוף
השמים
-
בעוף
שהוא
מעופף
בשמים
,
שהוא
האויר.
ובבהמה
-
היא
שגְדֵלָה
עמו
,
כמו
שפירשנו
(לעיל
,
כה).
ובכל
הארץ
-
רוצה
לומר:
בכל
בהמת
הארץ
,
והיא
החיה
שאינה
בישוב
,
כמו
שקראה
"חית
הארץ"
(שם).
ובהמה
שזכר
,
עומד
במקום
שנים
,
כי
החיה
בכלל
בהמה
,
ובהמה
בכלל
חיה.
ורמש
-
גם
כן
פירשנוהו
,
והם
קטני
החיות
,
מדבריות
ושאינם
מדבריות;
אבל
רובם
מדבריות.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
(ב"ר
ח
,
יב)
וירדו
בשתי
לשונות:
לשון
'רדיה'
ולשון
'ירידה'
,
כי
לכך
אמר
וירדו
-
ולא
אמר
'וימשלו'
,
לרמוז
בו
זה
הדבר
שאמרו:
כל
שהוא
בצלמנו
כדמותנו
-
יִרְדו
בהם
,
ואת
שאינו
בצלמנו
כדמותינו
יֵרְדו.
ואמרו
עוד
(ברכות
י
,
א):
בצלמנו
כדמותנו
-
מה
הוא
טהור
,
אף
היא
טהורה;
מה
הוא
קדוש
,
אף
היא
קדושה;
מה
הוא
רואה
ואינו
נראה
,
אף
היא
רואה
ואינה
נראית;
מה
הוא
סובל
את
כל
העולם
,
אף
היא
סובלת
את
כל
הגוף.
ואמרו
(ב"ר
ח
,
יא):
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
אם
אני
בורא
אותו
מן
העליונים
,
הוא
חיה
ואינו
מת;
ואם
אני
בורא
אותו
מן
התחתונים
,
הוא
מת
ואינו
חיה.
אלא
הריני
בורא
אותו
מן
העליונים
ומן
התחתונים.
אם
חיה
-
ימות
,
ואם
ימות
-
יחיה
,
כלומר:
אם
הוא
משתדל
להחיות
גופו
-
ימות
,
כלומר:
תמות
נפשו
עם
גופו;
ואם
ממית
עצמו
מהתאוות
הבהמיות
,
יחיה
במות
גופו
חיי
עד.
בצלמנו
כדמותינו
-
נאמר
על
השכל
האנושי
,
כמו
שביאר
הרב
המורה
(א
,
א)
,
אשר
הוא
מתיחס
,
בפָנים
מה
,
אל
עולם
המלאכים
,
כמו
שהוא
מבואר
למי
שידע
טבע
השכל
האנושי
והשגתו
איך
הוא.
והנה
אמר
זה
השם
יתעלה
בלשון
רבים
―
רוצה
לומר:
מה
שאמר
נעשה
אדם
בצלמינו
כדמותינו
―
לפי
שמה
שקדם
מן
ההויות
השפלות
מהבעלי
נפש
,
תמצא
שגזר
השם
ליסודות
שתתהוה
מהם
ההויה
ההיא:
אמר
"תדשא
הארץ"
(לעיל
,
יא)
,
"ישרצו
המים"
(לעיל
,
כ)
,
"תוצא
הארץ"
(לעיל
,
כד);
ואולם
באדם
,
להִמָצֵא
בו
צורה
בלתי
היולאנית
בפָנים
מה
,
לא
ייחס
הוייתו
אל
היסודות
נפרדים
,
אבל
אל
היסודות
תיוחס
הוית
חָמְרוֹ
,
והויית
צורתו
הנבדלת
אל
העליונים
,
כאמרו
"והרוח
תשוב
אל
האלהים
אשר
נתנה"
(קה'
יב
,
ז).
ולזה
תמצא
לרבותינו
ז"ל
במקומות
רבים
,
שהאדם
נברא
מהעליונים
ומהתחתונים.
ומה
שאמר
שישלטו
בשאר
ההווים
על
הארץ
,
הוא
מבואר
,
שכולם
נבראים
לעבודתו
,
כמו
שהתבאר
ב'חכמה
הטבעית';
והוא
גם
כן
סבה
תכליתית
בבריאתם
באופן
מה
,
וזה
כי
החומר
קבל
אלו
הצורות
קצתם
באמצעות
קצת
,
כדי
שיוכן
לקבל
הצורה
האנושית
,
והיא
הצורה
האחרונה
אשר
החומר
הראשון
כֹּחִיִי
בקִבולה.
ואמנם
ברכם
השם
יתעלה
בנתינת
זה
השולטנוּת
להם
,
לפי
שכבר
תמצא
רבים
מהבעלי
חיים
,
אשר
הם
צריכים
מאד
לעבודת
האדם
,
יותר
חזקים
מאד
מן
האדם
,
ולולא
זה
השולטנוּת
אשר
לאדם
עליהם
,
לא
היה
מגיע
מהם
לאדם
התכלית
אשר
בעבורו
נמצאו.
ואחר
כן
אמר
השם
יתעלה
לעליונים
ולתחתונים
שיעשה
מהם
אדם
בעל
שכל;
ואמר
השם
גם
כן
,
שיהיה
זה
האדם
באופן
מהבריאה
שישלטו
אישיו
בכל
הבעלי
נפש
הנמצאים
בעולם
ההויה
וההפסד.