תנ"ך - ויברא
אלהים
׀
את־האדם
בצלמו
בצלם
אלהים
ברא
אתו
זכר
ונקבה
ברא
אתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּבְרָ֨א
אֱלֹהִ֤ים
׀
אֶת־הָאָדָם֙
בְּצַלְמ֔וֹ
בְּצֶ֥לֶם
אֱלֹהִ֖ים
בָּרָ֣א
אֹת֑וֹ
זָכָ֥ר
וּנְקֵבָ֖ה
בָּרָ֥א
אֹתָֽם:
(בראשית פרק א פסוק כז)
וַיִּבְרָא
אֱלֹהִים
׀
אֶת־הָאָדָם
בְּצַלְמוֹ
בְּצֶלֶם
אֱלֹהִים
בָּרָא
אֹתוֹ
זָכָר
וּנְקֵבָה
בָּרָא
אֹתָם:
(בראשית פרק א פסוק כז)
ויברא
אלהים
׀
את־האדם
בצלמו
בצלם
אלהים
ברא
אתו
זכר
ונקבה
ברא
אתם:
(בראשית פרק א פסוק כז)
ויברא
אלהים
׀
את־האדם
בצלמו
בצלם
אלהים
ברא
אתו
זכר
ונקבה
ברא
אתם:
(בראשית פרק א פסוק כז)
וּברָא
יְיָ
יָת
אָדָם
בְּצַלמֵיהּ
בְּצֶלֶם
אֱלֹהִים
בְּרָא
יָתֵיהּ
דְּכַר
וְנוּקבָּא
בְּרָא
יָתְהוֹן
:
ויברא
אלהים
-
ב':
בר'
א
,
כא
,
כז.
בצלם
-
ג':
*בר'
א
,
כז;
ט
,
ו;
תה'
לט
,
ז.
בצלם
ג'
ויברא
אלהים
את
האדם
האדם
אך
בצלם
יתהלך
איש.
ויברא
אלהים
-
ב';
בצלמו
-
ל';
בצלם
-
ג'.
ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו
-
בדפוס
העשוי
לו;
שהכל
נברא
במאמר
,
והוא
-
בידים
,
שנאמר
"ותשת
עלי
כפכה"
(תה'
קלט
,
ה);
ונעשה
בחותם
כמטבע
העשויה
על
ידי
רושם
,
שקורין
'קוין'
(בלעז)
,
וכן
הוא
אומר
"תתהפך
כחומר
חותם"
(איוב
לח
,
יד).
בצלם
אלהים
ברא
אותו
-
פירש
לך
,
שאותו
צלם
המתוקן
לו
,
צלם
דיוקן
יוצרו
הוא.
זכר
ונקיבה
ברא
אותם
-
ולהלן
הוא
אומר
"ויקח
אחת
מצלעותיו"
וגו'
(בר'
ב
,
כא)!?
מדרש
אגדה
(ב"ר
ח
,
א):
שנבראו
שתי
פרצופות
בריאה
ראשונה
,
ואחר
כך
חלקו.
ופשוטו
של
מקרא:
כאן
הודיעך
שנבראו
שניהם
בששי
,
ולא
פירש
לך
כיצד
ברייתן
,
ופירש
לך
במקום
אחר.
בצלמו
של
אדם
הוא
בצלם
אלהים
-
מלאכים.
ואל
תתמה
אם
לא
נתפרש
יצירת
המלאכים
,
כי
לא
כתב
משה
כאן
לא
מלאכים
ולא
גיהנם
ולא
מעשה
מרכבה
,
אלא
דברים
שאנו
רואים
בעולם
,
הנזכרים
בעשרת
הדברות
,
כי
לכך
נאמר
כל
מעשה
ששת
הימים
,
כמו
שפירשתי
למעלה
(פס'
א).
זכר
ונקבה
ברא
אותם
-
כמו
שמפרש
לפנינו
"ויקח
אחת
מצלעותיו"
(בר'
ב
,
כא)
,
כָּלַל
ואחר
כך
פירש.
וכן
מצאתי
ב'ל"ב
מדות
של
רבי
אליעזר
בנו
של
רבי
יוסי
הגלילי'
(מידה
יג)
,
שלמד
מפסוק
זה
'כלל
ואחר
כך
פרט'.
ויאמר.
יש
אומרים
,
כי
מלת
נעשה
-
'שם
התואר'
מבניין
'נפעל'
,
כמו
"ואשר
היה
נעשה
ליום
אחד"
(נחמ'
ה
,
יח)
,
ואמרו
כי
בצלמנו
כדמותינו
-
דברי
משה;
ופרשו
ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו
-
שהו"ו
שב
אל
אדם;
ויפרשו
"בצלם
אלהים"
(בר'
ט
,
ו)
-
ש"אלהים"
דבק
עם
"עשה"
(שם)
,
כאילו
אמר
,
כי
האלהים
עשה
את
האדם
בצלם.
וזה
פירוש
חסירי
לב
,
כי
היה
הראשון
ראוי
להיות
כן:
'ויאמר
אלהים
יהי
נעשה
אדם';
וכן
'עשהו
בצלמנו'.
גם
ו"ו
בצלמו
,
איך
ישוב
על
האדם
,
והנה
יש
לו
צלם
קודם
שיהיה?!
ומה
טעם
יש
כי
"שופך
דם
האדם
באדם
ישפך
דמו"
(בר'
ט
,
ו)
,
בעבור
שנברא
אדם
בצלם?
גם
לכל
נפש
חיה
צלם!
ויאמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
,
כי
פירוש
בצלמנו
כדמותינו
-
בממשלה
,
וטעמו:
בצלם
,
שראה
בחכמה
כי
טוב
הוא;
ובעבור
כבוד
האדם
סמכו
אל
אלהים;
וכן
"ומארצו
יצאו"
(יח'
לו
,
כ)
,
כי
ליי'
הארץ
ומלואה
(ע"פ
תה'
כד
,
א).
ואמר
במלת
נעשה
,
ואם
היא
לשון
רבים
,
שכן
מנהג
המלכים
לדבר;
וכמוהו
"ונתנה
לך
גם
את
זאת"
(בר'
כט
,
כז);
"נאמר
קדם
מלכא"
(דנ'
ב
,
לו);
"אולי
אוכל
נכה
בו"
(במ'
כב
,
ו).
ואלה
העדים
עדי
שקר
הם
,
כי
"ונתנה
לך"
(בר'
כט
,
כז)
-
בניין
'נפעל'
,
כמו
"והעיר
נתנה"
(יר'
לב
,
כד)
,
והו"ו
השיבו
לעתיד
,
כמשפט
כל
פעל
עבר;
והטעם:
ותנתן
לך.
ו"נכה
בו"
(במ'
כב
,
ו)
-
הוא
ומחנהו;
או
יהיה
'שם
הפועל'
,
כמו
"ונקה
לא
ינקה"
(שמ'
לד
,
ז)
,
ואף
כי
שמצאנו
"לא
נכו"
(שמ'
ט
,
לב)
,
כי
לא
יבוא
בניין
שלא
נקרא
שם
פועלו
,
כי
אם
מהכבד;
ורבי
משה
הכהן
הספרדי
טעה
בספרו.
ומלת
"נאמר
קדם
מלכא"
(דנ'
ב
,
לו)
-
ארמית
היא;
ואיך
ידבר
דניאל
בלשון
גדולה
עם
נבוכדנצר
שהיה
מלך
מלכים
(ראה
שם
,
לז)?
ועתה
אפרש:
דע
,
כי
כל
מעשה
בראשית
לכבוד
האדם
נברא
במצות
השם.
והצמחים
-
הוציאם
הארץ
,
והיא
והמים
-
כל
נפשות
החיות.
ואחר
כן
אמר
השם
למלאכים:
נעשה
אדם
-
אנחנו
נתעסק
בו
,
ולא
המים
והארץ.
ואחר
שידענו
שהתורה
תדבר
כלשון
בני
אדם
,
כי
המדבר
אדם
,
גם
כן
השומע
,
ולא
יוכל
איש
לדבר
דברים
בגבוה
עליו
או
בשפל
ממנו
,
רק
על
דרך
דמות
האדם
-
וכן
אמר
'פי
הארץ'
(ראה
במ'
טז
,
לב);
"יד
הירדן"
(במ'
יג
,
כט);
"וראש
עפרות
תבל"
(מש'
ח
,
כו)
-
וחלילה
חלילה
להיות
דמות
לשם!
וכן
אומר
"ואל
מי
תדמיוני"
(יש'
מ
,
כה).
ובעבור
שנשמת
האדם
העליונה
,
שאיננה
מתה
,
נמשלת
בחיתה
לשם;
ושאיננה
גוף
,
והיא
מלאה
כולו;
וגוף
האדם
כעולם
קטן
-
יהי
השם
מבורך
אשר
בגדול
החל
ובקטן
כלה
(ע"פ
בר'
מד
,
יב).
גם
אמר
הנביא
,
שראה
כבוד
השם
"כמראה
אדם"
(יח'
א
,
כו).
והשם
הוא
האחד
,
שהוא
יוצר
הכל
,
והוא
הכל
,
ולא
אוכל
לפרש.
ואדם
נברא
בתחלה
בשני
פרצופין
(ב"ר
ח
,
א)
,
והנו
אחד
,
גם
הוא
שנים;
והנה
בצלם
אלהים
-
מלאך
,
והוא
נברא
זכר
ונקבה.
ומלת
'פריה
ורביה'
באדם
(ראה
להלן
,
כח)
-
ברכה
היא
,
כמו
בבריאות
המים
(ראה
לעיל
,
כב)
,
רק
היא
מצוה
העתיקוה
קדמונינו
(קידושין
לה
,
א)
,
ושָׂמוּ
זה
הפסוק
זֵיכֶר
לדבר.
וטעם
האדם
-
יש
לו
סוד
,
כי
אין
משפט
הלשון
להכניס
ה"א
הדעת
על
שם
אדם;
ואין
טענה
ממלת
"המנשה"
(דב'
ג
,
יג)
,
כי
הה"א
תחת
יו"ד
היחס
,
ואיננו
שם
פרט.
ותוכל
להבין
קְצֵה
הסוד
בפרשת
'כתנות
עור'
(בר'
ג
,
כא).
ויש
להשיב
,
כי
אדם
-
שם
עצם
,
ונקרא
כן
בעבור
שנלקח
מן
האדמה;
והנה
הוא
תואר
,
על
כן:
האדם;
וכמוהו
"אמר
הקהלת"
(קה'
יב
,
ח).
ויתכן
שלא
הזכיר
'ובכל
חית
הארץ'
,
בעבור
שאין
ממשלה
לאדם
על
רובם
,
כי
אם
על
הרמשים
הקטנים
,
ולא
על
החיה
שנקראת
'בהמות':
"הנה
נא
בהמות
אשר
עשיתי
עמך"
(איוב
מ
,
טו).
זכר
ונקבה
-
שני
פרצופין
,
כאשר
יפרש
עוד
,
וככה
אמרו
קדמונינו
ז"ל
(ב"ר
ח
,
א).
ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו
-
כלומר:
בצלמו
של
אדם.
ואיכא
למימר:
בצלם
אלהים
,
ועל
דרך
האיום
,
כי
בצלם
אלהים
ברא
אותו;
ויש
לומר
שהוא
דרך
חול
,
כמו
"נתתיך
אלהים
לפרעה"
(שמ'
ז
,
א)
,
וכמו
"אני
אמרתי
אלהים
אתם
ובני
עליון
כולכם"
(תה'
פב
,
ו)
,
וכמו
"עד
האלהים
יבוא
דבר
שניהם"
(שמ'
כב
,
ח)
,
כלומר:
בצלם
של
דיין
ושופט
ברא
אותו.
זכר
ונקיבה
ברא
אותם
-
כדמפרש
בפרשה
אחריתי
(בר'
ב
,
כא
-
כב)
,
אלא
כאן
קיצר
דבריו;
וגם
גבי
"ותוצא
הארץ
דשא"
קיצר
(לעיל
,
יב)
,
ובפרשה
אחריתי
פירש
איך
יצאו
וצמחו
(בר'
ב
,
ה
-
ו).
ויברא
אלהים
את
האדם
בצלמו
-
'בריאה'
זו
-
על
הנפש
נאמרה
,
כמו
שאמר
בצלמו;
לפיכך
אמר
ויברא:
להבדיל
בין
הגוף
והנפש;
כי
בספור
יצירת
הגוף
אמר
"וייצר
יי'
אלהים
את
האדם
עפר
מן
האדמה"
(בר'
ב
,
ז)
,
כי
אין
לשון
'יצירה'
נופל
על
הנפש
,
כי
אינינה
גוף.
אבל
לשון
'בריאה'
וכן
לשון
'מעשה'
נופל
בין
על
מה
שאיננו
גוף
בין
על
מה
שהוא
גוף.
ומה
שאמר
"ויוצר
רוח
אדם
בקרבו"
(זכ'
יב
,
א)
,
אמר
על
כלי
הגוף
שהם
בקרבו
,
שנושאים
כח
הרוח
,
כמו
הלב
והמוח.
ולא
זכר
יצירת
הגוף
הנה
,
כי
בפרשת
"אלה
תולדות
השמים"
(בר'
ב
,
ד)
יזכרנה
עוד
,
עם
דברים
אחרים
שהניח
לזכור
בפרשה
זו
,
שיזכור
בפרשת
"אלה
תולדות
השמים".
וכל
הספור
ההוא
בששת
ימי
בראשית
היה.
בצלם
אלהים
-
מלאך
,
כי
צלמו
יתברך
וצלם
מלאך
-
אחד
,
שהכל
הוא
שכל
נפרד.
אלא
שיש
לו
מעלה
גדולה
על
כל
שכל
נפרד
,
עד
שאין
כח
בכל
שכל
נפרד
זולתו
,
שישיגהו
על
אמתתו;
כי
הוא
עילה
והם
עלולים
,
הוא
בורא
והם
נבראים.
לפיכך
פירש
אחר
שאמר
בצלמו
,
ואמר
בצלם
אלהים
,
שהוא
מלאך.
זכר
ונקבה
ברא
אותם
-
ובפרשה
אחרת
יפרש
איך
ברא
אותם
זכר
ונקבה
(בר'
ב
,
ז
,
כב).
וכן
עשה
,
רוצה
לומר
,
שכבר
ברא
השם
יתעלה
בזה
האופן
את
האדם
בצורה
האנושית
המיוחסת
לו
,
והוא
השכל
ההיולאני
,
ולזה
ברא
אותו
בצלם
העליונים
,
כמו
שקדם
(בה"מ
לעיל
,
כו)
,
כי
שכל
האדם
מתיחס
באופן
מה
לשכל
העליונים.
והנה
ברא
אותם
זכר
ונקבה
,
כי
בזולת
זה
לא
תשלם
ההולדה.
וכזה
ראוי
שנבין
,
שיהיה
העניין
במה
שבראו
השם
יתעלה
משאר
הבעלי
חיים.