תנ"ך - בראשית פרק א פסוק כז - ויברא אלהים ׀ את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם: (בראשית פרק א פסוק כז)

טקסט וניקוד:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים ׀ אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (בראשית פרק א פסוק כז)

טקסט בלבד:

ויברא אלהים ׀ את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם: (בראשית פרק א פסוק כז)

תיקון קוראים:

ויברא אלהים ׀ את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם: (בראשית פרק א פסוק כז)
וּברָא יְיָ יָת אָדָם בְּצַלמֵיהּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בְּרָא יָתֵיהּ דְּכַר וְנוּקבָּא בְּרָא יָתְהוֹן :

ויברא אלהים - ב': בר' א , כא , כז. בצלם - ג': *בר' א , כז; ט , ו; תה' לט , ז.

בצלם ג' ויברא אלהים את האדם האדם אך בצלם יתהלך איש.

ויברא אלהים - ב'; בצלמו - ל'; בצלם - ג'.

ויברא אלהים את האדם בצלמו - בדפוס העשוי לו; שהכל נברא במאמר , והוא - בידים , שנאמר "ותשת עלי כפכה" (תה' קלט , ה); ונעשה בחותם כמטבע העשויה על ידי רושם , שקורין 'קוין' (בלעז) , וכן הוא אומר "תתהפך כחומר חותם" (איוב לח , יד). בצלם אלהים ברא אותו - פירש לך , שאותו צלם המתוקן לו , צלם דיוקן יוצרו הוא. זכר ונקיבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר "ויקח אחת מצלעותיו" וגו' (בר' ב , כא)!? מדרש אגדה (ב"ר ח , א): שנבראו שתי פרצופות בריאה ראשונה , ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא: כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי , ולא פירש לך כיצד ברייתן , ופירש לך במקום אחר.

בצלמו של אדם הוא בצלם אלהים - מלאכים. ואל תתמה אם לא נתפרש יצירת המלאכים , כי לא כתב משה כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה , אלא דברים שאנו רואים בעולם , הנזכרים בעשרת הדברות , כי לכך נאמר כל מעשה ששת הימים , כמו שפירשתי למעלה (פס' א). זכר ונקבה ברא אותם - כמו שמפרש לפנינו "ויקח אחת מצלעותיו" (בר' ב , כא) , כָּלַל ואחר כך פירש. וכן מצאתי ב'ל"ב מדות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי' (מידה יג) , שלמד מפסוק זה 'כלל ואחר כך פרט'.

ויאמר. יש אומרים , כי מלת נעשה - 'שם התואר' מבניין 'נפעל' , כמו "ואשר היה נעשה ליום אחד" (נחמ' ה , יח) , ואמרו כי בצלמנו כדמותינו - דברי משה; ופרשו ויברא אלהים את האדם בצלמו - שהו"ו שב אל אדם; ויפרשו "בצלם אלהים" (בר' ט , ו) - ש"אלהים" דבק עם "עשה" (שם) , כאילו אמר , כי האלהים עשה את האדם בצלם. וזה פירוש חסירי לב , כי היה הראשון ראוי להיות כן: 'ויאמר אלהים יהי נעשה אדם'; וכן 'עשהו בצלמנו'. גם ו"ו בצלמו , איך ישוב על האדם , והנה יש לו צלם קודם שיהיה?! ומה טעם יש כי "שופך דם האדם באדם ישפך דמו" (בר' ט , ו) , בעבור שנברא אדם בצלם? גם לכל נפש חיה צלם! ויאמר הגאון (רס"ג תורה) , כי פירוש בצלמנו כדמותינו - בממשלה , וטעמו: בצלם , שראה בחכמה כי טוב הוא; ובעבור כבוד האדם סמכו אל אלהים; וכן "ומארצו יצאו" (יח' לו , כ) , כי ליי' הארץ ומלואה (ע"פ תה' כד , א). ואמר במלת נעשה , ואם היא לשון רבים , שכן מנהג המלכים לדבר; וכמוהו "ונתנה לך גם את זאת" (בר' כט , כז); "נאמר קדם מלכא" (דנ' ב , לו); "אולי אוכל נכה בו" (במ' כב , ו). ואלה העדים עדי שקר הם , כי "ונתנה לך" (בר' כט , כז) - בניין 'נפעל' , כמו "והעיר נתנה" (יר' לב , כד) , והו"ו השיבו לעתיד , כמשפט כל פעל עבר; והטעם: ותנתן לך. ו"נכה בו" (במ' כב , ו) - הוא ומחנהו; או יהיה 'שם הפועל' , כמו "ונקה לא ינקה" (שמ' לד , ז) , ואף כי שמצאנו "לא נכו" (שמ' ט , לב) , כי לא יבוא בניין שלא נקרא שם פועלו , כי אם מהכבד; ורבי משה הכהן הספרדי טעה בספרו. ומלת "נאמר קדם מלכא" (דנ' ב , לו) - ארמית היא; ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים (ראה שם , לז)? ועתה אפרש: דע , כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם. והצמחים - הוציאם הארץ , והיא והמים - כל נפשות החיות. ואחר כן אמר השם למלאכים: נעשה אדם - אנחנו נתעסק בו , ולא המים והארץ. ואחר שידענו שהתורה תדבר כלשון בני אדם , כי המדבר אדם , גם כן השומע , ולא יוכל איש לדבר דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו , רק על דרך דמות האדם - וכן אמר 'פי הארץ' (ראה במ' טז , לב); "יד הירדן" (במ' יג , כט); "וראש עפרות תבל" (מש' ח , כו) - וחלילה חלילה להיות דמות לשם! וכן אומר "ואל מי תדמיוני" (יש' מ , כה). ובעבור שנשמת האדם העליונה , שאיננה מתה , נמשלת בחיתה לשם; ושאיננה גוף , והיא מלאה כולו; וגוף האדם כעולם קטן - יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה (ע"פ בר' מד , יב). גם אמר הנביא , שראה כבוד השם "כמראה אדם" (יח' א , כו). והשם הוא האחד , שהוא יוצר הכל , והוא הכל , ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין (ב"ר ח , א) , והנו אחד , גם הוא שנים; והנה בצלם אלהים - מלאך , והוא נברא זכר ונקבה. ומלת 'פריה ורביה' באדם (ראה להלן , כח) - ברכה היא , כמו בבריאות המים (ראה לעיל , כב) , רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו (קידושין לה , א) , ושָׂמוּ זה הפסוק זֵיכֶר לדבר.

וטעם האדם - יש לו סוד , כי אין משפט הלשון להכניס ה"א הדעת על שם אדם; ואין טענה ממלת "המנשה" (דב' ג , יג) , כי הה"א תחת יו"ד היחס , ואיננו שם פרט. ותוכל להבין קְצֵה הסוד בפרשת 'כתנות עור' (בר' ג , כא). ויש להשיב , כי אדם - שם עצם , ונקרא כן בעבור שנלקח מן האדמה; והנה הוא תואר , על כן: האדם; וכמוהו "אמר הקהלת" (קה' יב , ח). ויתכן שלא הזכיר 'ובכל חית הארץ' , בעבור שאין ממשלה לאדם על רובם , כי אם על הרמשים הקטנים , ולא על החיה שנקראת 'בהמות': "הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך" (איוב מ , טו). זכר ונקבה - שני פרצופין , כאשר יפרש עוד , וככה אמרו קדמונינו ז"ל (ב"ר ח , א).

ויברא אלהים את האדם בצלמו - כלומר: בצלמו של אדם. ואיכא למימר: בצלם אלהים , ועל דרך האיום , כי בצלם אלהים ברא אותו; ויש לומר שהוא דרך חול , כמו "נתתיך אלהים לפרעה" (שמ' ז , א) , וכמו "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם" (תה' פב , ו) , וכמו "עד האלהים יבוא דבר שניהם" (שמ' כב , ח) , כלומר: בצלם של דיין ושופט ברא אותו. זכר ונקיבה ברא אותם - כדמפרש בפרשה אחריתי (בר' ב , כא - כב) , אלא כאן קיצר דבריו; וגם גבי "ותוצא הארץ דשא" קיצר (לעיל , יב) , ובפרשה אחריתי פירש איך יצאו וצמחו (בר' ב , ה - ו).

ויברא אלהים את האדם בצלמו - 'בריאה' זו - על הנפש נאמרה , כמו שאמר בצלמו; לפיכך אמר ויברא: להבדיל בין הגוף והנפש; כי בספור יצירת הגוף אמר "וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה" (בר' ב , ז) , כי אין לשון 'יצירה' נופל על הנפש , כי אינינה גוף. אבל לשון 'בריאה' וכן לשון 'מעשה' נופל בין על מה שאיננו גוף בין על מה שהוא גוף. ומה שאמר "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכ' יב , א) , אמר על כלי הגוף שהם בקרבו , שנושאים כח הרוח , כמו הלב והמוח. ולא זכר יצירת הגוף הנה , כי בפרשת "אלה תולדות השמים" (בר' ב , ד) יזכרנה עוד , עם דברים אחרים שהניח לזכור בפרשה זו , שיזכור בפרשת "אלה תולדות השמים". וכל הספור ההוא בששת ימי בראשית היה. בצלם אלהים - מלאך , כי צלמו יתברך וצלם מלאך - אחד , שהכל הוא שכל נפרד. אלא שיש לו מעלה גדולה על כל שכל נפרד , עד שאין כח בכל שכל נפרד זולתו , שישיגהו על אמתתו; כי הוא עילה והם עלולים , הוא בורא והם נבראים. לפיכך פירש אחר שאמר בצלמו , ואמר בצלם אלהים , שהוא מלאך. זכר ונקבה ברא אותם - ובפרשה אחרת יפרש איך ברא אותם זכר ונקבה (בר' ב , ז , כב).

וכן עשה , רוצה לומר , שכבר ברא השם יתעלה בזה האופן את האדם בצורה האנושית המיוחסת לו , והוא השכל ההיולאני , ולזה ברא אותו בצלם העליונים , כמו שקדם (בה"מ לעיל , כו) , כי שכל האדם מתיחס באופן מה לשכל העליונים. והנה ברא אותם זכר ונקבה , כי בזולת זה לא תשלם ההולדה. וכזה ראוי שנבין , שיהיה העניין במה שבראו השם יתעלה משאר הבעלי חיים.