תנ"ך - ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב׀ זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה: (בראשית פרק א פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב׀ זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: (בראשית פרק א פסוק כט)

טקסט בלבד:

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב׀ זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה: (בראשית פרק א פסוק כט)

תיקון קוראים:

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב׀ זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה: (בראשית פרק א פסוק כט)
וַאֲמַר יְיָ הָא יְהַבִית לְכוֹן יָת כָּל עִסבָּא דְּבַר זַרעֵיהּ מִזדְּרַע דְּעַל אַפֵּי כָל אַרעָא וְיָת כָּל אִילָן דְּבֵיהּ פֵּירֵי אִילָנָא דְּבַר זַרעֵיהּ מִזדְּרַע לְכוֹן יְהֵי לְמֵיכַל :

ויאמר אלהים - כ"ה: ראה לעיל , ג. פרי - עץ - ב': בר' א , כט; וי' כג , מ.

ויאמר אלהים - כ"ה; פרי - עץ - ב' פרי עץ הדר.

לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - השוה להם הבהמות והחיות למאכל , ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר , אך כל ירק עשב יאכלו כולם יחד; וכשבאו בני נח , התיר להם בשר , שנאמר "כל רמש אשר הוא חי" וגו' "כירק עשב" , שהתרתי לאדם הראשון , "נתתי לכם את כל" (בר' ט , ג).

הנה נתתי לכם - נותן אני לכם עתה; 'דויינש' (בלעז); וכן "הרימותי ידי" (בר' יד , כב) - מרים אני; "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג) - נותן אני.

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם - התיר לבני אדם ולכל שיש בו נפש חיה לאכול כל עשב , וכל פרי עץ מותר לאדם , והעשב הירק לַחַיוֹת ולכל רומש. ועד נח לא הותר הבשר , עד אחר המבול (ראה בר' ט , ג).

הנה נתתי לכם - לא התיר לאדם לאכול בשר , רק שיאכל העשב ופרי העץ , הוא והנוֹצָרִים עמו ביום אחד.

הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע - לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכל בשר , אך כל ירק עשב יאכלו יחדו כולם; כשבאו בני נח התיר להם בשר , שנאמר "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל" (בר' ט , ג) - כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון התרתי לכם את כל; לשון רבנו שלמה. וכך פירש הרב במסכת סנהדרין (נט , ב): ולכל חית הארץ - לכם ולחיות נתתי העשבים ואת האילנות ואת כל ירק עשב לאכלה. ואם כן יהיה פירוש את כל ירק עשב לאכלה: ואת כל ירק עשב; ואינו כן , אבל הכתוב נתן לאדם ולאשתו כל עשב זורע זרע וכל פרי עץ , אבל לחית הארץ ולעוף השמים נתן כל ירק עשב , לא פרי העץ ולא הזרעים , ואין מאכלם יחד כולם בשוה; אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח , כדעת רבותינו (סנה' נט , ב); והוא פשוטו של מקרא. והיה זה מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם , ידמו בה לבעלי הנפש המַשְׂכֶּלֶת , ויש להם בחירה בטובתם ומזונותיהם , ויברחו מן הצער והמיתה , והכתוב אמר "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" (קה' ג , כא). וכאשר חטאו והשחית כל בשר את דרכו על הארץ , ונגזר שימחו במבול ובעבור נח הציל מהם לקיום המינין , נתן להם רשות לשחוט ולאכול , כי קיומם בעבורו; ועם כל זה לא נתן הרשות בנפש ואסר להם אבר מן החי. והוסיף לנו במצות לאסור כל דם מפני שהוא מעמד לנפש , כדכתיב "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו היא" (וי' יז , יד) , כי התיר הגוף בחי - שאינו - מדבר אחר המיתה , לא הנפש עצמה; וזהו טעם השחיטה , ומה שאמרו (שבת קכח , ב): 'צער בעלי חיים - דאוריתא' , וזה ברכתנו שנברך 'אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה'. ועוד אדבר בענין המצוה בדם בהגיעי שם (ראה וי' יז , יד) , אם גומר השם עלי. וטעם את כל עשב זורע זרע... ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה - שיאכלו זרועי העשב , כגרגרי החטה והשעורה והקטניות וזולתם , ויאכלו כל פרי העץ , אבל העץ עצמו אינו להם לאכלה , וגם לא העשב , עד שנתקלל אדם ונאמר לו "ואכלת את עשב השדה" (בר' ג , יח).

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם - כמו "הנני נותן" (במ' כה , יב); וכן "נתתי כסף השדה" (בר' כג , יג). או פירושו: כשבראתי אותם , לכם נתתים , כי בעבורכם נבראו הפירות והטוב שבעשבים - לאדם , ושאר כל ירק עשב - לחיות ולעופות; מהכל - הלב לאדם , והקלפות לחיות , כמו שהאדם לב העולם השפל. זורע זרע - כמו "מזריע זרע" (לעיל , יא) , כמו שפירשנו. לכם יהיה לאכלה - זה הנזכר בפסוק. ולא התיר להם הבשר לאכול עד אחר המבול , ולא ידענו למה. אולי לפי שהיה גלוי וידוע לפניו , כי דור המבול עתיד להיות , ונח עתיד להציל עמו שאר החיים אמר לתתם לו חלף עבודתו בהם; שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה , כל שכן האדם. וכן מצאנו בנבוכדנצר שאמר "ושכר לא היה לו ולחילו" (יח' כט , יח) , ונתן לו ארץ מצרים חלף עבודתו בצר (ראה שם , כ).

ואמרוֹ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' - הוא בריאה ונתינת טבע , לא מצוה , והעד הנאמן: אָמְרוֹ בסוף העניין ויהי כן; ואופן הבריאה הזאת , הוא שנתן בכח האדם שיהיו הצמחים מזון לו , עם היותם רחוקים מאד מטבעו; וכן נתן זה הכח לשאר הבעלי חיים. ומזה המקום יוסר הספק אשר יסופק מזה המאמר , וזה , שהוא מבואר מצד העיון ומצד התורה , שהרצון האלהי לא ישתנה , וכבר יֵחָשֵב שיחוייב מזה המאמר , שישתנה רצון השם במה שיצוהו מהמצוות , וזה שכבר יחשב שהשם יתעלה מנע בזה המאמר אכילת הבשר לאדם , ואחר כן התירוֹ לנח , אָמְרוֹ "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" (בר' ט , ג); וזהו שקר עצום , ראוי שיברח ממנו כל בעל דת. וכבר אמרו זה במדרש קצת מרבותינו ז"ל (סנה' נט , ב) , אלא שבאלו העניינים וכיוצא בהם לא נביט למאמר אומר , כמו שהורה אותנו הרב המורה (מו"נ ב , ל) , אבל נִמָשֵׁך אל מה שיאות אל שרשי התורה והעיון. והוא מבואר , שאין ההאמנה בכל מה שאמרוהו ז"ל מחוייבת לנו , כי כבר ימָצְאו בהם דברים סותרים קצתם קצת , ולזה לא נרחיק היות בהם דברים בלתי צודקים בכמו אלו הדברים. וכבר יֵחָשֵב , שעם כל זה יתחייב לנו שישתנה הרצון האלהי במה שיצוהו מהמצות; שכבר התיר לבני נח אכילת כל הבעלי חיים: אמר "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" (בר' ט , ג) , ואחר כך אסר קצתם בתורה!? ונֹאמר , שאם היה בא האיסור לבני נח בכללם , היה זה בלי ספק שנוי בחק הרצון האלהי , אבל לְמָה שלא נאסר זה אלא לקצתם , והם בני ישראל , הנה אין זה שנוי , כי אמנם רצה השם יתעלה בישראל שיהיו יותר קדושים מכל האומות , כמו שאמר בזה העניין בפרשת 'ביום השמיני': "והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (וי' יא , מד); ולזה מנע מהם קצת מה שהתיר לבני נח. וכזה תמצא שאסר לבני אהרן קצת דברים הם מותרים לנו , לִרְצותו בהם שיהיו יותר קדושים משאר בני ישראל , ואסר לכהן גדול קצת דברים הותרו לבני אהרן , לרצותו שיהיה יותר קדוש מהם , כמו שנזכר בתורה (וי' כא , א - טו). ולזה אמר "יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (יש' מב , כא) , רוצה לומר: כי ברצותו בצדק ישראל הגדיל להם התורה והאדירה במה שהרבה להם מהמצות; ובכאן הותר זה הספק.

ואחר שנשלם לנו ביאור שרשי המצוה הזאת ותועלתה , הנה נשוב למה שהיינו בו מהביאור. אמר השם יתעלה: הנני נותן לכם כח שיהיה כל עשב זורע זרע ופרי העץ הזורע זרע נאות לכם למזון.
ריכוז קישורים