תנ"ך - ויאמר
אלהים
יהי
אור
ויהי־אור:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֥אמֶר
אֱלֹהִ֖ים
יְהִ֣י
א֑וֹר
וַֽיְהִי־אֽוֹר:
(בראשית פרק א פסוק ג)
וַיֹּאמֶר
אֱלֹהִים
יְהִי
אוֹר
וַיְהִי־אוֹר:
(בראשית פרק א פסוק ג)
ויאמר
אלהים
יהי
אור
ויהי־אור:
(בראשית פרק א פסוק ג)
ויאמר
אלהים
יהי
אור
ויהי־אור:
(בראשית פרק א פסוק ג)
וַאֲמַר
יְיָ
יְהֵי
נְהוֹרָא
וַהֲוָה
נְהוֹרָא
:
ויאמר
אלהים
-
כ"ה:
*בר'
א
,
ג
,
ו
,
ט
,
יא
,
יד
,
כ
,
כד
,
כו
,
כט;
ו
,
יג;
ט
,
ח
,
יב
,
יז;
יז
,
ט
,
טו
,
יט;
כא
,
יב;
לה
,
א;
מו
,
ב;
שמ'
ג
,
יד;
במ'
כב
,
יב;
מ"א
ג
,
ה
,
יא;
*יונה
ד
,
ט;
דה"ב
א
,
יא.
ויאמר
אלהים
כ"ה
יהי
אור
יהי
רקיע
יקוו
המים
תדשא
הארץ
יהי
מארת
ישרצו
המים
תוצא
הארץ
נעשה
אדם
הנה
נתתי
לכם
קץ
כל
בשר
אל
נח
זאת
אות
הברית
וחבירו
ואתה
את
בריתי
שרי
אשתך
אבל
שרה
אל
ירע
עלה
בית
אל
במראת
הלילה
אהיה
אשר
אהיה
בלעם
שאל
שאלת
ההיטב
לשלמה
דדברי
הימים.
בראשית
ברא
אלהים
-
אמר
רבי
יצחק
(תנ"ב
בראשית
יא):
לא
היה
צריך
להתחיל
את
התורה
אלא
מ"החדש
הזה
לכם"
(שמ'
יב
,
ב)
,
שהיא
מצוה
ראשונה
שנצטוו
ישראל
,
ומה
טעם
פתח
בבראשית?
משום
"כח
מעשיו
הגיד
לעמו
לתת
להם
נחלת
גוים"
(תה'
קיא
,
ו);
שאם
יאמרו
אומות
העולם
לישראל:
לסטים
אתם
שכבשתם
ארצות
שבעה
גוים
,
אומרים
להם:
כל
הארץ
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
הוא
בראה
ונתנה
לאשר
ישר
בעיניו
(ראה
יר'
כז
,
ה)
,
ברצונו
נתנה
להם
,
וברצונו
נטלה
מהם
ונתנה
לנו.
בראשית
ברא
אלהים
-
אין
המקרא
הזה
אומר
אלא
דורשני
,
כמו
שדרשוהו
רבותינו
(ב"ר
א
,
ו):
בשביל
התורה
שנקראת
"ראשית
דרכו"
(מש'
ח
,
כב)
ובשביל
ישראל
שנקראו
"ראשית
תבואתה"
(יר'
ב
,
ג);
עד
הנה
מדרש
חכמים.
ואם
באתה
לדורשו
כפשוטו
,
כך
פרשהו:
בראשית
בריאת
שמים
וארץ
והארץ
היתה
תהו
ובהו
וחשך...
ויאמר
אלהים
יהי
אור.
ולא
בא
המקרא
להורות
סדר
הבריאה
ולומר
שאֵילוּ
קדמו;
שאם
בא
להורות
כך
,
היה
לו
לכתוב:
'בראשונה
ברא
אלהים
את
השמים';
שאין
לך
'ראשית'
במקרא
שאינו
דבוק
לתיבה
של
אחריו
,
כמו:
"בראשית
ממלכות
יהויקים"
(יר'
כו
,
א);
"ראשית
ממלכתו"
(בר'
י
,
י);
"ראשית
דגנך"
(דב'
יח
,
ד);
אף
כאן
אתה
אומר:
בראשית
ברא
-
כמו
בראשית
בְּרֹא
הקדוש
ברוך
הוא
את
השמים.
ודומה
לו
"תחלת
דבר
יי'
בהושע"
(הו'
א
,
ב)
,
שהוא
כמו
'תחלת
דיבורו
של
הקדוש
ברוך
הוא
בהושע':
"ויאמר
יי'
אל
הושע".
ואם
תאמר:
להורות
בא
שאֵילו
תחלה
נבראו
,
ופירושו:
בראשית
הכל
ברא
אילו
―
ויש
לך
מקראות
שמקצרים
את
לשונם
וממעטים
תיבה
אחת
,
כמו
"כי
לא
סגר
דלתי
בטני"
(איוב
ג
,
י)
,
ולא
פירש
מי
הסוגר;
וכמו
"ישא
את
חיל
דמשק"
(יש'
ח
,
ד)
,
ולא
פירש
מי
ישאנו;
וכמו
"אם
יחרוש
בבקרים"
(עמ'
ו
,
יב)
,
ולא
כתב
'אם
יחרוש
אדם
בבקרים';
וכמו
"מגיד
מראשית
אחרית"
(יש'
מו
,
י)
,
ולא
כתב
'מגיד
מראשית
דבר
אחרית
דבר'
―
אם
כן
תמה
על
עצמך
,
שהרי
המים
קדמו
,
שהרי
כתיב
ורוח
אלהים
מרחפת
על
פני
המים
,
ועדיין
לא
גלה
בריאת
המים
מתי;
למדת
שקדמו
לארץ.
ועוד
,
שהשמים
מאש
ומים
נבראו
(ראה
חגיגה
יב
,
א);
על
כרחך
לא
למד
המקרא
בסדר
הקדומים
והמאוחרים
כלום.
ברא
אלהים
-
ולא
נאמר
'ברא
יי''
,
שבתחילה
עלה
במחשבה
לבראותו
במדת
הדין
,
ראה
שאין
העולם
מתקיים
,
הקדים
מדת
רחמים
ושתפה
למדת
הדין
(ראה
ב"ר
יב
,
טו);
והיינו
דכתיב:
"ביום
עשות
יי'
אלהים
ארץ
ושמים"
(בר'
ב
,
ד).
והארץ
היתה
תוהו
וגו'
-
תהו
-
לשון
'תמה
ושממון'
,
שאדם
תוהא
ומשתומם
על
בהו
שבה.
תהו
-
'אשטורדישון'
בלעז.
ובהו
-
לשון
'ריקות
וצָדוּ'
(ראה
ת"א).
על
פני
תהום
-
על
פני
המים
שעל
הארץ.
ורוח
אלהים
מרחפת
-
כסא
הכבוד
עומד
באויר
ומרחף
על
המים
ברוח
פיו
של
הקדוש
ברוך
הוא
ובמאמרו
,
כיונה
המרחפת
על
הקן
(ראה
חגיגה
טו
,
א);
'אקובטיר'
בלשונינו.
ויאמר
אלהים
יהי
אור
-
לתקן
האמור
"וחשך
על
פני
תהום"
(לעיל
,
ב).
ויאמר
-
אמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
,
כי
פירוש
ויאמר
-
כמו
'וירצה'.
ואילו
היה
כן
,
היה
ראוי:
'להיות
אור';
רק
הוא
כמשמעו
,
וכן
"בדבר
יי'
שמים
נעשו"
(תה'
לג
,
ו);
"כי
הוא
צוה
ונבראו"
(תה'
קמח
,
ה).
והטעם:
כינוי
על
המעשה
שלא
היה
ביגיעה
,
ועל
דרך
מלך
ומשרתיו.
וזה
האור
היה
למעלה
מן
הרוח.
והאומר
כי
ויאמר
תלוי
באחרים
,
וראויה
תיבת
לשון
לשמש
אחריה
,
לא
דבר
נכונה
,
כי
אין
הפרש
בין
ויאמר
ובין
'אָמַר'
,
כי
שניהם
מהבנין
הקל;
רק
,
כאשר
רצו
העברים
להקל
על
הלשון
,
שלא
יניעו
האל"ף
,
החליפוהו
בוי"ו
,
על
כן
הוא
החולם;
וכבד
על
הלשון
לאמר
חולם
אחר
חולם
,
על
כן
פתחוהו.
אמר
הגאון
(רס"ג
בראשית
ע' 219
)
,
כי
ויאמר
אלהים
-
כמו
'וירצה'
,
וכמוהו
"ויאמר
להכות
את
דוד"
(ש"ב
כא
,
טז)
,
והיא
אמירה
בלב;
דעתו
שמחשבת
הקדושים
הוא
כמעשה.
ורבי
משה
הכהן
אמר:
אילו
היה
כן
,
היה
ראוי
להיותו
ויאמר
אלהים
להיות
אור.
ועוד:
כתוב
"בדבר
יי'
שמים
נעשו"
(תה'
לג
,
ו)
-
שה'דבר'
הוא
"יהי
רקיע"
(להלן
,
ו).
והנה
,
אם
אמרנו
שהדבור
בלב
,
כמו
"דברתי
אני
עם
לבי"
(קה'
א
,
טז)
,
מה
נעשה
במלת
"וברוח
פיו
כל
צבאם"
(תה'
לג
,
ו)?
והטעם:
"יהי
מאורות"
(להלן
,
יד).
ולא
גלה
לנו
סוף
דעתו
,
כי
יש
לשאול:
מה
טעם
לדבור?
ויש
אומרים;
שישמעו
המלאכים;
ואחרים
אמרו
,
כי
הם
"עושי
דברו"
(תה'
קג
,
כ)
,
וראייתם:
"כי
הוא
צוה
ונבראו"
(תה'
קמח
,
ה).
ורבי
יהודה
הלוי
,
מנוחתו
כבוד
אמר
(הכוזרי
ד
,
כה)
,
כי
הטעם:
בלא
עיכוב
ובלי
כלי
ובלי
זמן;
ודברה
תורה
כלשון
בני
אדם
,
כי
הדבור
יותר
קל
מהמעשה.
וכבר
רמזתי
לך
האמת.
ויאמר
אלהים
יהי
אור
-
הוא
השמש
,
הירח
והכוכבים
,
שכולם
נבראו
ביום
ראשון
,
אלא
שלא
נתלו
עד
יום
רביעי;
וכן
אמרו
רבותינו
(חגיגה
יב
,
א):
ברביעי
נתלו
המאורות
,
ולא
אמרו:
'נבראו
המאורות'.
ואֵלוּ
נבראו
ביום
ראשון:
שמים
וארץ
וחושך
ורוח
ואור;
וכן
מפורש
בחגיגה
(יב
,
א)
,
אלא
שאומרין
ש"תוהו
ובוהו"
(לעיל
,
ב)
-
בריות
,
ולפי
הפשט
הוא
לשון
'שממה'.
ועתה
ברא
הקדוש
ברוך
הוא
כל
תיקוני
העולם
,
להבדיל
,
כאדם
שרוצה
לבנות
בית
,
ומכין
כל
צרכי
ביניינו
,
ואחר
כך
בונה
ביתו
ומשים
כל
אחד
על
מקומו
,
ואחר
כך
עושה
לו
מטלטלין
,
כך
הקדוש
ברוך
הוא
תיקן
כל
צורכי
הבניין
ביום
ראשון;
ותיקן
הרקיע
ביום
שני
והושיבו
על
כנו
,
ונתן
עליו
מקצת
המים
להמטיר
על
הארץ
להולידה
ולהצמיחה
(ע"פ
יש'
נה
,
י);
ובשלישי
נמי
הפריש
המים
לצד
אחד
,
שהיא
מקום
דגים
ותנינים
,
ומשם
המשיך
נהרות
ומעיינות
לתוך
היבשה
ללחלח
את
הארץ
ולהשקות
כל
בריותיו
,
והיבשה
לצד
אחד
,
והוציא
מהיבשה
דשא
ואילנות
,
שהוא
לצורך
הבריות
למאכל
ולעידון
,
כאדם
שמייפה
ומְרַבֵּץ
קרקע
ביתו
,
כדי
שיהנו
ההולכים
והיושבים
בה;
וברביעי
תלה
בו
האור
ליראות
לבריות
שבתוכו
,
כאדם
שפותח
חלונות
אל
ביתו
להאיר;
ואחר
שגמר
ביניינו
,
ברא
בחמישי
ובששי
דגים
ועופות
ורמשים
ובהמה
וחיה
,
שהם
כמְטלטלין
בתוך
הבית
,
שמִיטלטלין
לכאן
ולכאן.
תדע
,
שלא
תמצא
מיום
ראשון
ועד
יום
חמישי
לא
לשון
'יצירה'
ולא
לשון
'בריאה'
,
שביום
השני
ובשלישי
וברביעי
תיכן
ונתן
מקום
למה
שברא
בראשון
,
ובחמישי
ובששי
עשה
מטלטלין;
וכן
הוא
אומר
בקבלה
"כי
הוא
אמר
ויהי
הוא
צוה
ויעמד"
(תה'
לג
,
ט)
-
בתחילה
אמר
"ויהי"
ולבסוף
אמר
"צוה
ויעמוד"
-
כל
אחד
במקומו.
ולפי
שנגמר
ביניין
העולם
ברביעי
,
אמרו
רבותינו
(או"מ
ע' 353
):
אין
מסיימין
ברביעי;
דמשסיים
הקדוש
ברוך
הוא
עולמו
ברביעי
,
שוב
לא
התחיל
אחרי
כן;
וכן
נוהג
,
שמי
שמסיים
ברביעי
מעכב
להתחיל
אחר.
ויאמר
אלהים
יהי
אור
-
מלת
'אמירה'
בכאן
,
להורות
על
החפץ
,
כדרך
"מה
תאמר
נפשך
ואעשה
לך"
(ש"א
כ
,
ד)
-
מה
תרצה
ותחפוץ
,
וכן
"ותהי
אשה
לבן
אדניך
כאשר
דבר
יי'"
(בר'
כד
,
נא)
-
כאשר
רצה
,
כי
כן
הוא
הרצון
לפניו;
או
הוא
כגון
מחשבה
,
כמו
"האומרה
בלבבה"
(יש'
מז
,
ח);
"ואמרו
אלופי
יהודה
בלבבם"
(זכ'
יב
,
ה);
והענין
לומר
,
שלא
היה
בעמל.
וכך
קראו
רבותינו
לזה
'מחשבה'
,
אמרו
(ב"ר
יב
,
יד):
'מחשבה'
-
ביום
,
ו'מעשה'
-
עם
דמדומי
חמה;
והוא
להורות
על
דבר
מחושב
,
שיש
בו
טעם
,
לא
חפץ
פשוט
בלבד.
ומלת
'הויה'
מורה
על
מעשה
הזמן
העומד
,
כמו
"ואתה
הווה
להם
למלך"
(נחמ'
ו
,
ו)
,
ולכן
אמר
הכתוב
,
כי
כשברא
חומר
השמים
,
אמר
שיהיה
מן
החומר
ההוא
דבר
מזהיר
קראו
אור.
ויהי
אור
-
לא
אמר
'ויהי
כן'
,
כאמור
בשאר
הימים
,
לפי
שלא
עמד
בתכונה
הזאת
כל
הימים
כשאר
מעשה
בראשית
,
ויש
לרבותינו
בזה
מדרש
בסוד
נעלם
(ראה
הבהיר
קצ).
ודע
,
כי
הימים
הנזכרים
במעשה
בראשית
היו
בבריאת
השמים
והארץ
ימים
ממש
,
מחוברים
משעות
ורגעים
,
והיו
ששה
כששת
ימי
המעשה
,
כפשוטו
של
מקרא.
ובפנימיות
הענין
יקראו
'ימים'
הספירות
האצולות
מעליון
,
כי
כל
מאמר
פועל
הויה
תקרא
'יום'
,
והיו
ששה
,
כי
ליי'
הגדולה
והגבורה
(ע"פ
דה"א
כט
,
יא)
,
והמאמרים
עשרה
(ראה
משנה
אבות
ה
,
א)
,
כי
הראשונות
אין
שם
היום
נתפס
בהם.
והפירוש
בסדור
הכתובים
בזה
נשגב
ונעלם
,
ודעתנו
בו
פחות
מטפה
מן
הים
הגדול.
ויאמר
אלהים
יהי
אור
ויהי
אור
-
האור
כבר
היה
בשמים
,
שהמאורות
נבראו
עם
הגלגלים;
והגלגלים
גם
כן
היו
מזהירים
בעצמם
,
כמו
שאמר
"כזוהר
הרקיע"
(דנ'
יב
,
ג);
ואמר
"וכעצם
השמים
לטוהר"
(שמ'
כד
,
י);
אלא
שלא
היה
מאיר
על
פני
תהום
,
שלא
היה
ראוי
לקבלו.
ואין
ה'אמירה'
כי
אם
לנבראים
,
לפיכך
לא
אמר
בתחלה:
'ויאמר
אלהים
יהי
שמים'
,
אלא
'ברא'.
וכשהחלו
הגלגלים
להסב
,
סבבו
שתים
עשרה
שעות
,
והיה
העולם
התתתון
חשך;
ובסוף
שתים
עשרה
שעות
אמר:
יהי
אור!
פירוש:
במקום
שהיה
בו
חשך;
כי
כרחף
הרוח
על
פני
המים
,
יִבֵּש
המים
קצת
,
עד
שהיו
ראויים
לקבל
אור
חלוש;
כי
לא
היה
האור
חזק
על
הארץ
עד
יום
הרביעי.
ואולי
"זוהר
הרקיע"
(דנ'
יב
,
ג)
היה
אותו
האור
,
כי
השמים
בעצמם
מזהירים
,
כמו
שכתבנו;
והיה
האור
ההוא
שתים
עשרה
שעות
אחרות
,
והיה
יום
שלם
עשרים
וארבע
שעות.
ונעדר
האור
מעל
פני
העולם
התחתון
,
והחל
יום
אחד
ביום
הראשון.
ובהעדר
האור
יהיה
חושך;
ולא
היה
להעדר
הזה
בשלשה
ימים
הראשונים
סבה
,
אלא
רצון
האל
לבד
,
אם
נאמר
שהיה
כי
האור
הנֶהֱוֶה
בשלשת
הימים
היה
"זוהר
הרקיע".
אבל
אם
נאמר
שהיה
מאור
השמש
,
שהיה
מתנוצץ
באויר
,
אור
חלוש
,
שלא
היה
האויר
ראוי
לקבלו
בשלמותו
עדין
,
כל
שכן
שלא
קבל
זוהר
הרקיע
או
אור
הכוכבים
כלל
,
לפיכך
היה
בשלשת
הימים
הלילה
חושך
גמור
,
אם
כן
היה
להעדר
ההוא
סבה
אחר
רצון
,
האל
יתברך.
ולא
ראה
האל
בחכמתו
להיות
כלו
אור
,
אחר
שהאור
טוב
,
לפי
שהחשך
גם
כן
צורך
העולם
,
כמו
שכתוב
,
"תשת
חשך
ויהי
לילה"
וגו'
(תה'
קד
,
כ).
וכתב
הרב
רבינו
משה
ז"ל
(מו"נ
ב
,
ל)
,
כי
ראש
סבת
ההויה
וההפסד
אחר
הכחות
הגלגליות
הוא
האור
והחושך
,
למה
שיִמָּשֵׁךְ
אחריהם
מן
החום
והקור;
ובאור
ובחשך
ישתנו
מזגיהם;
והתחלת
ההִמָּזְגוּת
-
שיתחדשו
מהם
שני
האדים
,
אשר
הם
תחלת
סבות
אותות
השמים
,
אשר
המטר
מהם.
וה'חשך'
הוא
טבע
מציאות
עולם
השפל
,
וה'אור'
מתחדש
עליו.
והחכם
רבי
אברהם
בן
עזרא
כתב:
וזה
האור
היה
למעלה
מהרוח.
ומה
שאמר
ויאמר
והוא
דרך
משל;
וכן
"בדבר
יי'
שמים
נעשו"
(תה'
לג
,
ו);
כי
אין
לו
יתברך
'אמירה'
ו'דבור'
ולא
שנוי
רצון.
יהי
אור
-
זה
האור
הוא
עולם
המלאכים
,
אשר
הוא
האור
על
דרך
האמת
,
אמר
"ונהורא
עמיה
שריה"
(בנוסחנו:
שרא;
דנ'
ב
,
כב).
אמרו
במדרש
תילים
,
במזמור
"יי'
אורי
וישעי"
(תה'
כז):
"וירא
אלהים
את
האור
כי
טוב"
(להלן
,
ד)
-
אמר
רבי
יהודה
ברבי
סימון:
הבדיל
הקדוש
ברוך
הוא
את
האור
לעצמו
,
משל
למלך
שראה
מנה
יפה
,
ואמר:
זו
לעצמי!
כך
,
כשברא
הקדוש
ברוך
הוא
אמר:
אין
כל
ברייה
יכולה
להשתמש
בו
,
אלא
אני;
הדא
הוא
דכתיב
"ונהורא
עמיה
שרא"
(דנ'
ב
,
כב).
אמר
רבי
אבין
הלוי:
נטלו
הקדוש
ברוך
הוא
ונתעטף
בו
כטלית
,
והבריק
את
עולמו
מזיוו
,
הדא
הוא
דכתיב
"עוטה
אור
כשלמה"
(תה'
קד
,
ב).
ורבנן
אמרי:
הבריק
לו
,
ליתנו
לצדיקים
לעתיד
לבא;
משל
למלך
שראה
מנה
יפה
ואמר:
זו
לבני!
הדא
הוא
דכתיב
"אור
זרוע
לצדיק"
(תה'
צז
,
יא).
רְאֵה
איך
הסכימו
כולם
,
שזה
האור
אינו
אור
מוחש
,
אבל
הוא
אצלם
אור
השכל;
ומה
נפלא
מאמרם
בזה
למי
שיתבונן
בו
ויבין
אופן
המחלוקת
אשר
ביניהם
,
וזה
שרבי
יהודה
ברבי
סימון
ראה
שאי
אפשר
לשכל
האנושי
שישיג
השכלים
הנפרדים
בשום
צד
מההשגה;
וחכמים
יראו
שאפשר
לו
השגתם
במה
שישפע
לו
מאורם
וזיום
,
בדרך
שיִשְלַם
לו
ההשארוּת
בזאת
ההשגה
,
ואע"פ
שאי
אפשר
לו
השגתם
באופן
שלם
,
כמו
שהתבאר
בראשון
מ'ספר
מלחמות
יי'';
ואולם
מאמר
רבי
אבין
הלוי
,
הוא
מאמר
נפלא
מאד
,
מבאר
שזה
האור
קודם
בסבה
לשאר
הנמצאות
,
ובזה
אמר
החכם
,
שהשם
עיין
בעולם
השכלים
הנפרדים
והשפיע
מהם
המציאוּת.
(חלק
שני:)
"ויאמר
אלהים
יהי
רקיע"
וגו'
(א
,
ו
-
ח).
אמר
כי
בראשית
הבריאה
,
כאשר
ברא
השם
השמים
ומה
שתחתיהם
,
וברא
בשפלים
התחלותיו
הראשונות
-
אשר
הם
החומר
הראשון
,
והצורה
ההיולאנית
הראשונה
,
והיא
הצורות
היסודיות
אשר
קבל
החומר
השפל
במקומותיו
-
רוצה
לומר
,
שהיתה
הארץ
במרכז
,
למטה
משטח
המים
השפל
,
והאש
והאויר
למעלה
משטח
המים
העליון;
הנה
בראשית
זאת
הבריאה
כולה
אמר
השם
יתעלה
,
שיִמָּצֵא
עולם
האור
,
והוא
עולם
המלאכים;
ותכף
שרצה
זה
,
נהיה
,
לא
נצטרך
לשום
מעשה.