ואמרוֹ
ויאמר
אלהים
הנה
נתתי
לכם
את
כל
עשב
וגו'
-
הוא
בריאה
ונתינת
טבע
,
לא
מצוה
,
והעד
הנאמן:
אָמְרוֹ
בסוף
העניין
ויהי
כן;
ואופן
הבריאה
הזאת
,
הוא
שנתן
בכח
האדם
שיהיו
הצמחים
מזון
לו
,
עם
היותם
רחוקים
מאד
מטבעו;
וכן
נתן
זה
הכח
לשאר
הבעלי
חיים.
ומזה
המקום
יוסר
הספק
אשר
יסופק
מזה
המאמר
,
וזה
,
שהוא
מבואר
מצד
העיון
ומצד
התורה
,
שהרצון
האלהי
לא
ישתנה
,
וכבר
יֵחָשֵב
שיחוייב
מזה
המאמר
,
שישתנה
רצון
השם
במה
שיצוהו
מהמצוות
,
וזה
שכבר
יחשב
שהשם
יתעלה
מנע
בזה
המאמר
אכילת
הבשר
לאדם
,
ואחר
כן
התירוֹ
לנח
,
אָמְרוֹ
"כל
רמש
אשר
הוא
חי
לכם
יהיה
לאכלה"
(בר'
ט
,
ג);
וזהו
שקר
עצום
,
ראוי
שיברח
ממנו
כל
בעל
דת.
וכבר
אמרו
זה
במדרש
קצת
מרבותינו
ז"ל
(סנה'
נט
,
ב)
,
אלא
שבאלו
העניינים
וכיוצא
בהם
לא
נביט
למאמר
אומר
,
כמו
שהורה
אותנו
הרב
המורה
(מו"נ
ב
,
ל)
,
אבל
נִמָשֵׁך
אל
מה
שיאות
אל
שרשי
התורה
והעיון.
והוא
מבואר
,
שאין
ההאמנה
בכל
מה
שאמרוהו
ז"ל
מחוייבת
לנו
,
כי
כבר
ימָצְאו
בהם
דברים
סותרים
קצתם
קצת
,
ולזה
לא
נרחיק
היות
בהם
דברים
בלתי
צודקים
בכמו
אלו
הדברים.
וכבר
יֵחָשֵב
,
שעם
כל
זה
יתחייב
לנו
שישתנה
הרצון
האלהי
במה
שיצוהו
מהמצות;
שכבר
התיר
לבני
נח
אכילת
כל
הבעלי
חיים:
אמר
"כל
רמש
אשר
הוא
חי
לכם
יהיה
לאכלה"
(בר'
ט
,
ג)
,
ואחר
כך
אסר
קצתם
בתורה!?
ונֹאמר
,
שאם
היה
בא
האיסור
לבני
נח
בכללם
,
היה
זה
בלי
ספק
שנוי
בחק
הרצון
האלהי
,
אבל
לְמָה
שלא
נאסר
זה
אלא
לקצתם
,
והם
בני
ישראל
,
הנה
אין
זה
שנוי
,
כי
אמנם
רצה
השם
יתעלה
בישראל
שיהיו
יותר
קדושים
מכל
האומות
,
כמו
שאמר
בזה
העניין
בפרשת
'ביום
השמיני':
"והתקדישתם
והייתם
קדושים
כי
קדוש
אני"
(וי'
יא
,
מד);
ולזה
מנע
מהם
קצת
מה
שהתיר
לבני
נח.
וכזה
תמצא
שאסר
לבני
אהרן
קצת
דברים
הם
מותרים
לנו
,
לִרְצותו
בהם
שיהיו
יותר
קדושים
משאר
בני
ישראל
,
ואסר
לכהן
גדול
קצת
דברים
הותרו
לבני
אהרן
,
לרצותו
שיהיה
יותר
קדוש
מהם
,
כמו
שנזכר
בתורה
(וי'
כא
,
א
-
טו).
ולזה
אמר
"יי'
חפץ
למען
צדקו
יגדיל
תורה
ויאדיר"
(יש'
מב
,
כא)
,
רוצה
לומר:
כי
ברצותו
בצדק
ישראל
הגדיל
להם
התורה
והאדירה
במה
שהרבה
להם
מהמצות;
ובכאן
הותר
זה
הספק.