תנ"ך - וירא
אלהים
את־האור
כי־טוב
ויבדל
אלהים
בין
האור
ובין
החשך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיַּ֧רְא
אֱלֹהִ֛ים
אֶת־הָא֖וֹר
כִּי־ט֑וֹב
וַיַּבְדֵּ֣ל
אֱלֹהִ֔ים
בֵּ֥ין
הָא֖וֹר
וּבֵ֥ין
הַחֹֽשֶׁךְ:
(בראשית פרק א פסוק ד)
וַיַּרְא
אֱלֹהִים
אֶת־הָאוֹר
כִּי־טוֹב
וַיַּבְדֵּל
אֱלֹהִים
בֵּין
הָאוֹר
וּבֵין
הַחֹשֶׁךְ:
(בראשית פרק א פסוק ד)
וירא
אלהים
את־האור
כי־טוב
ויבדל
אלהים
בין
האור
ובין
החשך:
(בראשית פרק א פסוק ד)
וירא
אלהים
את־האור
כי־טוב
ויבדל
אלהים
בין
האור
ובין
החשך:
(בראשית פרק א פסוק ד)
וַחֲזָא
יְיָ
יָת
נְהוֹרָא
אֲרֵי
טָב
וְאַפרֵישׁ
יְיָ
בֵּין
נְהוֹרָא
וּבֵין
חֲשׁוֹכָא
:
ויבדל
-
ג':
בר'
א
,
ד
,
ז;
דה"א
כה
,
א.
וחד:
וַיִבָּדֵל
בקמץ
-
דה"א
כג
,
יג.
ויבדל
-
ג'
וחד
ויבּדל
אהרן.
וירא
אלהים
את
האור
כי
טוב
ויבדל
-
אף
בזה
אנו
צריכין
לדברי
אגדה
(חגיגה
יב
,
א):
ראה
שאין
כְּדַי
להשתמש
בו
רשעים
,
והבדילו
לצדיקים.
ולפי
פשוטו
כך
פרשהו:
ראהו
כי
טוב
,
ואין
נאה
לאור
ולחשך
שיהו
משתמשין
בערבוביא
,
וקבע
לזה
תחומו
ביום
ולזה
תחומו
בלילה
(ראה
ב"ר
ג
,
ז).
וירא
אלהים
את
האור
-
נסתכל
במראהו
,
כי
יפה
הוא;
וכן
"ותרא
אותו
כי
טוב
הוא"
(שמ'
ב
,
ב)
-
נסתכלה
במשה
שנולד
לששה
חדשים
,
כמו
שמואל
"לתקופת
הימים"
(ש"א
א
,
כ)
,
וראתהו
כי
טוב
ויפה
הוא
,
שנגמרו
סימניו
וצפרניו
ושערו
,
ותצפנהו
שלשה
ירחים
,
כלומר
עד
סוף
תשעה
חדשים
שהרי
ראתהו
וידעה
שהוא
טוב
ויפה
בסימנים
,
שאינו
נֵפֶל.
ויבדל
אלהים
בין
האור
ובין
החשך
-
ששתים
עשרה
שעות
היה
היום
,
ואחר
כך
הלילה
שתים
עשרה;
האור
תחלה
ואחר
כך
החשך
,
שהרי
תחלת
בריאת
העולם
היה
במאמר
"יהי
אור"
(לעיל
,
ג)
,
וכל
חשך
שמקודם
לכך
,
דכתיב
"וחשך
על
פני
תהום"
(לעיל
,
ב)
,
לא
זהו
לילה.
וירא
-
כמו
"ראיתי
אני"
(קה'
ב
,
יג);
והיא
במחשבת.
וטעם
ויבדל
-
בקריאת
השמות.
ויש
אומרים
(בר'
ג
,
ו)
,
כי
זה
האור
גנזו
השם
לצדיקים
לעתיד
לבוא
יום
רביעי
בעשותו
המאורות
והכֹּכבים
,
ואחרים
אמרו
(רס"ג
בראשית
ע' 229
)
כי
מזה
האור
נבראו.
ולפי
דעתי
,
שנראה
האור
שהיה
יום
,
ולא
כיום
השמש
זורח
,
רק
כיום
המעונן.
וטעם
כי
טוב
-
לנולדים
באדמה.
וזאת
ההבדלה
הוא
בשם
שקרא
ליום
,
כאשר
פירש
אחר
כן
(להלן
,
ה).
או
ההבדלה
-
ששם
קץ
לחשך.
וירא
אלהים
את
האור
כי
טוב
-
מעתה
התחיל
לתקן
ולתת
מקום
הראוי
לכל
אחד:
והיה
מתחלה
האור
מעורב
עם
החושך
,
וראה
כי
טוב
האור
ומתוק
לעינים
לראות
את
השמש
,
ונתן
לו
מקום
בפני
עצמו
,
שיהא
מְבוּקָר
ומבורר
מן
החושך
,
והבדילו
ממנו
,
וקרא
לאור
המבוקר
יום
,
ולחושך
-
למקום
שאור
וחושך
מעורבין
שם
,
קרא
לילה
,
שאף
בלילה
אור
הירח
וכוכבים
שולט
,
אלא
שהחושך
מעורב
בו;
ולפיכך
אמר
ויהי
ערב
-
שעת
העירוב
,
ויהי
בוקר
-
שעת
הביקור;
אעפ"י
שהאור
לא
היה
עדיין
במקום
קביעותו
,
משמש
היה
במצות
בוראו
מקום
שהוא
שם
,
כאילו
נתלה.
יום
אחד
-
דרך
המונה
לומר:
אחד
,
שנים
,
שלשה
,
ולא:
ראשון
,
שנים
,
שלשה
,
לפיכך
אמר
אחד
,
לפי
שמונה
והולך.
וירא
אלהים
את
האור
כי
טוב
-
כתב
רבנו
שלמה:
אף
בזה
אנו
צריכין
לדברי
אגדה
(חגיגה
יב
,
א):
ראה
שאינו
כדאי
להשתמש
בו
רשעים
,
והבדילו
לצדיקים
לעתיד
לבא;
ולפי
פשוטו
כך
פרשהו:
ראה
כי
טוב
,
ואין
לו
ולחשך
להשתמש
בערבוביא
,
וקבע
לזה
תחומו
ביום
ולזה
תחומו
בלילה.
ורבי
אברהם
פירש:
וירא
-
כמו
"וראיתי
אני"
(קה'
ב
,
יג)
,
והיא
במחשבת
הלב;
וטעם
ויבדל
-
בקריאת
השמות.
ואין
דברי
שניהם
נכונים
,
שאם
כן
יראה
כאלו
בַענין
המלכה
ועצה
חדשה
,
שיאמר
כי
אחרי
שאמר
אלהים
"יהי
אור"
(לעיל
,
ג)
,
והיה
אור
,
ראה
אותו
כי
טוב
הוא
,
ולכן
הבדיל
בינו
ובין
החשך
,
כענין
באדם
שלא
ידע
טיבו
של
דבר
עד
היותו;
אבל
הסדר
במעשה
בראשית
,
כי
הוצאת
הדברים
אל
הפועל
יקרא
'אמירה':
"ויאמר...
יהי
אור"
(לעיל
,
ג);
"ויאמר...
יהי
רקיע"
(להלן
,
ז);
"ויאמר...
תדשא
הארץ"
(להלן
,
יא);
וקיומם
יקרא
'ראיה'
,
כענין
"וראיתי
אני"
דקהלת
(ד
,
ד)
,
וכן
"ותרא
האשה
כי
טוב
העץ
למאכל"
(בר'
ג
,
ו);
והוא
כענין
שאמרו
(כתובות
קט
,
א):
רואה
אני
את
דברי
אדמון;
וכמהו
"ויאמר
המלך
אל
צדוק
הכהן
הרואה
אתה
שובה
העיר
בשלום"
וגו'
(ש"ב
טו
,
כז).
והענין
להורות
,
כי
עמידתם
בחפצו
,
ואם
יתפרד
החפץ
רגע
מהם
יהיו
לאין.
וכאשר
אמר
בכל
מעשה
יום
ויום
"וירא
אלהים
כי
טוב"
(להלן
,
י
,
יב
,
יח
,
כא
,
כה)
,
ובששי
,
כאשר
נשלם
הכל
,
"וירא
אלהים
את
כל
אשר
עשה
והנה
טוב
מאד"
(להלן
,
לא)
,
כן
אמר
ביום
הראשון
בהויית
האור:
וירא
אלהים
כי
טוב
-
שרצה
בקיומו
לעד;
והוסיף
בכאן
את
האור
,
שֶאִלו
אמר
סתם
'וירא
אלהים
כי
טוב'
,
היה
חוזר
על
בריאת
השמים
והארץ
,
ולא
גזר
בהם
עדין
הקיום
,
כי
לא
עמדו
ככה
,
אבל
מן
החומר
הנברא
בראשון
נעשה
בשני
רקיע
,
ובשלישי
נפרדו
המים
והעפר
ונעשית
היבשה
שקראה
'ארץ'
,
ואז
גזר
בהם
הקיום
,
ואמר
בהם
"וירא
אלהים
כי
טוב"
(להלן
,
י
,
יב).
ויבדל
אלהים
בין
האור
ובין
החשך
-
איננו
החשך
הנזכר
בפסוק
הראשון
שהוא
האש
,
אבל
הוא
אפיסת
האור
,
כי
נתן
האלהים
מדה
לאור
,
ושיהיה
נעדר
אחרי
כן
עד
שובו.
ואמרו
קצת
המפרשים
(ראה
הכוזרי
ב
,
כ)
,
כי
האור
הזה
נברא
לפניו
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
כאלו
במערב
,
ושִׁקְעוֹ
מיד
כדי
מדת
לילה
ואחרי
כן
האיר
כמדת
יום;
וזה
טעם
"ויהי
ערב
ויהי
בקר"
(להלן
,
ה)
,
שקדם
והיה
לילה
ואחר
כן
יום
,
ושניהם
אחרי
הוית
האור.
ואיננו
נכון
כלל
,
כי
יוסיפו
על
ששת
ימי
בראשית
יום
קצר;
אבל
יתכן
שנאמר
כי
האור
נברא
לפניו
יתעלה
ולא
נתפשט
ביסודות
הנזכרים
,
והבדיל
בינו
ובין
החשך
-
שנתן
לשניהם
מדה
,
ועמד
לפניו
כמדת
לילה
,
ואחרי
כן
הזריח
אותו
על
היסודות
,
והנה
קדם
הערב
לבקר.
ועוד
יתכן
שנאמר
,
כי
משיצאו
השמים
והארץ
מן
האפס
אל
היש
הנזכר
בפסוק
הראשון
,
נהיה
זמן
,
כי
אע"פ
שזמננו
ברגעים
ושעות
שהם
באור
ובחשך
,
משיהיה
'יש'
יִתָפֵס
בו
זמן;
ואם
כן
נבראו
שמים
וארץ
ועמדו
כן
כמדת
לילה
מבלי
אור
,
ואמר
"יהי
אור"
(לעיל
,
ד)
ויהי
,
וגזר
עליו
שיעמוד
כמדת
הראשון.
ואחרי
כן
יעדר
מן
היסודות
,
"ויהי
ערב
ויהי
בקר"
(להלן
,
ה).
וירא
אלהים
-
ראה
בדעתו
ובחכמתו
כי
טוב
יהיה
האור
לנמצאות
השפלות.
ואע"פ
שהחשך
גם
כן
טוב
להם
,
כמו
שפירשנו
(לעיל
,
ג)
,
החשך
אינו
דבר
שיאמר
עליו
'טוב'
,
כי
הסרת
האור
הוא
החשך;
והחשך
כבר
היה
,
והאור
התחדש
עליו
,
וראוי
לומר
עליו
טוב
,
גם
טובתו
גלויה;
ולא
כן
החשך
,
כי
הגלוי
ממנו
הוא
רע;
ואמר
על
האור
"ומתוק
האור
וטוב
לעינים"
(קה'
יא
,
ז);
ואמר
בהפכו
על
החשך
בכמה
מקומות
,
כמו
שאמר
"ונבט
לארץ
והנה
חשך"
(יש'
ה
,
לא)
,
ואמר
"כי
בהבל
בא
ובחשך
ילך"
(קה'
ו
,
ד);
וכל
מקום
זוכר
החשך
לרע
,
כי
רעתו
גלויה
וטובתו
נסתרת.
וכן
כל
"כי
טוב"
שנאמר
בששת
ימי
בראשית
,
הוא
טוב
לנבראים
השפלים;
כי
כל
מעשה
בראשית
הוא
טוב
,
אין
בו
רע.
וטעם
ויבדל
אחר
וירא
-
כיון
שראה
שהאור
טוב
,
ראה
שלא
יקראו
בשם
אחד
,
כי
זה
הפך
זה
,
והבדילם
בשמות.
לפיכך
כתוב
אחריו
"ויקרא"
(להלן
,
ה)
,
לומר
,
שההבדלה
שאמר
אינה
אלא
בקריאת
שמות.
ולא
יתכן
לפרש
ויבדל
,
אלא
בקריאת
השמות
,
כי
לא
יאמר
'הבדל'
אלא
בין
דבר
לדבר
,
והחשך
אינו
'דבר'
,
כי
בהעדר
האור
נשאר
חושך
,
ואיך
יאמר
ביניהם
'הבדל'?
כי
הענין
כלו
על
האור
,
בין
ישנו
לאינו.
לפיכך
אמר
ויבדל
אלהים
,
ולא
אמר
'ויבדל
האור'
או
'ויבדל'
סתם
,
שיהיה
משמעותו
שהאור
הוא
המבדיל
,
כמו
שאמר
ברקיע
(להלן
,
ז)
,
אלא
ויבדל
אלהים:
הוא
הבדיל
ביניהם
בקריאת
השמות
,
כמו
שאמר
אחר
ויבדל
-
"ויקרא"
(להלן
,
ה).
ומה
שאמר
"ולהבדיל
בין
האור
ובין
החושך"
(להלן
,
יח)
-
שניהם
'דבר'
,
כי
ביום
"המאור
הגדול"
ובלילה
"המאור
הקטן
והכוכבים"
(להלן
,
טז)
,
אבל
הוא
חשך
כנגד
אור
היום.
אבל
באלה
שלשת
ימים
היה
הלילה
חשך
גמור.
והנה
הבדיל
השם
יתעלה
בין
זה
המציאוּת
הנכבד
ובין
זה
השפל
,
אשר
הוא
החשך
,
תכלית
ההבדל;
כי
זה
האור
הוא
דָבֵק
לחיים
הנכבדים
דבקוּת
מתמיד
,
ושמח
בהשגתו
הנכבדת
תמיד
תכלית
השמחה
,
והמציאוּת
השפל
הוא
בהפך
זה.