תנ"ך - וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ: (בראשית פרק א פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: (בראשית פרק א פסוק ד)

טקסט בלבד:

וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך: (בראשית פרק א פסוק ד)

תיקון קוראים:

וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך: (בראשית פרק א פסוק ד)
וַחֲזָא יְיָ יָת נְהוֹרָא אֲרֵי טָב וְאַפרֵישׁ יְיָ בֵּין נְהוֹרָא וּבֵין חֲשׁוֹכָא :

ויבדל - ג': בר' א , ד , ז; דה"א כה , א. וחד: וַיִבָּדֵל בקמץ - דה"א כג , יג.

ויבדל - ג' וחד ויבּדל אהרן.

וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל - אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה (חגיגה יב , א): ראה שאין כְּדַי להשתמש בו רשעים , והבדילו לצדיקים. ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כי טוב , ואין נאה לאור ולחשך שיהו משתמשין בערבוביא , וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה (ראה ב"ר ג , ז).

וירא אלהים את האור - נסתכל במראהו , כי יפה הוא; וכן "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמ' ב , ב) - נסתכלה במשה שנולד לששה חדשים , כמו שמואל "לתקופת הימים" (ש"א א , כ) , וראתהו כי טוב ויפה הוא , שנגמרו סימניו וצפרניו ושערו , ותצפנהו שלשה ירחים , כלומר עד סוף תשעה חדשים שהרי ראתהו וידעה שהוא טוב ויפה בסימנים , שאינו נֵפֶל. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - ששתים עשרה שעות היה היום , ואחר כך הלילה שתים עשרה; האור תחלה ואחר כך החשך , שהרי תחלת בריאת העולם היה במאמר "יהי אור" (לעיל , ג) , וכל חשך שמקודם לכך , דכתיב "וחשך על פני תהום" (לעיל , ב) , לא זהו לילה.

וירא - כמו "ראיתי אני" (קה' ב , יג); והיא במחשבת. וטעם ויבדל - בקריאת השמות.

ויש אומרים (בר' ג , ו) , כי זה האור גנזו השם לצדיקים לעתיד לבוא יום רביעי בעשותו המאורות והכֹּכבים , ואחרים אמרו (רס"ג בראשית ע' 229 ) כי מזה האור נבראו. ולפי דעתי , שנראה האור שהיה יום , ולא כיום השמש זורח , רק כיום המעונן. וטעם כי טוב - לנולדים באדמה. וזאת ההבדלה הוא בשם שקרא ליום , כאשר פירש אחר כן (להלן , ה). או ההבדלה - ששם קץ לחשך.

וירא אלהים את האור כי טוב - מעתה התחיל לתקן ולתת מקום הראוי לכל אחד: והיה מתחלה האור מעורב עם החושך , וראה כי טוב האור ומתוק לעינים לראות את השמש , ונתן לו מקום בפני עצמו , שיהא מְבוּקָר ומבורר מן החושך , והבדילו ממנו , וקרא לאור המבוקר יום , ולחושך - למקום שאור וחושך מעורבין שם , קרא לילה , שאף בלילה אור הירח וכוכבים שולט , אלא שהחושך מעורב בו; ולפיכך אמר ויהי ערב - שעת העירוב , ויהי בוקר - שעת הביקור; אעפ"י שהאור לא היה עדיין במקום קביעותו , משמש היה במצות בוראו מקום שהוא שם , כאילו נתלה. יום אחד - דרך המונה לומר: אחד , שנים , שלשה , ולא: ראשון , שנים , שלשה , לפיכך אמר אחד , לפי שמונה והולך.

וירא אלהים את האור כי טוב - כתב רבנו שלמה: אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה (חגיגה יב , א): ראה שאינו כדאי להשתמש בו רשעים , והבדילו לצדיקים לעתיד לבא; ולפי פשוטו כך פרשהו: ראה כי טוב , ואין לו ולחשך להשתמש בערבוביא , וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה. ורבי אברהם פירש: וירא - כמו "וראיתי אני" (קה' ב , יג) , והיא במחשבת הלב; וטעם ויבדל - בקריאת השמות. ואין דברי שניהם נכונים , שאם כן יראה כאלו בַענין המלכה ועצה חדשה , שיאמר כי אחרי שאמר אלהים "יהי אור" (לעיל , ג) , והיה אור , ראה אותו כי טוב הוא , ולכן הבדיל בינו ובין החשך , כענין באדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו; אבל הסדר במעשה בראשית , כי הוצאת הדברים אל הפועל יקרא 'אמירה': "ויאמר... יהי אור" (לעיל , ג); "ויאמר... יהי רקיע" (להלן , ז); "ויאמר... תדשא הארץ" (להלן , יא); וקיומם יקרא 'ראיה' , כענין "וראיתי אני" דקהלת (ד , ד) , וכן "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" (בר' ג , ו); והוא כענין שאמרו (כתובות קט , א): רואה אני את דברי אדמון; וכמהו "ויאמר המלך אל צדוק הכהן הרואה אתה שובה העיר בשלום" וגו' (ש"ב טו , כז). והענין להורות , כי עמידתם בחפצו , ואם יתפרד החפץ רגע מהם יהיו לאין. וכאשר אמר בכל מעשה יום ויום "וירא אלהים כי טוב" (להלן , י , יב , יח , כא , כה) , ובששי , כאשר נשלם הכל , "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (להלן , לא) , כן אמר ביום הראשון בהויית האור: וירא אלהים כי טוב - שרצה בקיומו לעד; והוסיף בכאן את האור , שֶאִלו אמר סתם 'וירא אלהים כי טוב' , היה חוזר על בריאת השמים והארץ , ולא גזר בהם עדין הקיום , כי לא עמדו ככה , אבל מן החומר הנברא בראשון נעשה בשני רקיע , ובשלישי נפרדו המים והעפר ונעשית היבשה שקראה 'ארץ' , ואז גזר בהם הקיום , ואמר בהם "וירא אלהים כי טוב" (להלן , י , יב). ויבדל אלהים בין האור ובין החשך - איננו החשך הנזכר בפסוק הראשון שהוא האש , אבל הוא אפיסת האור , כי נתן האלהים מדה לאור , ושיהיה נעדר אחרי כן עד שובו. ואמרו קצת המפרשים (ראה הכוזרי ב , כ) , כי האור הזה נברא לפניו של הקדוש ברוך הוא , כאלו במערב , ושִׁקְעוֹ מיד כדי מדת לילה ואחרי כן האיר כמדת יום; וזה טעם "ויהי ערב ויהי בקר" (להלן , ה) , שקדם והיה לילה ואחר כן יום , ושניהם אחרי הוית האור. ואיננו נכון כלל , כי יוסיפו על ששת ימי בראשית יום קצר; אבל יתכן שנאמר כי האור נברא לפניו יתעלה ולא נתפשט ביסודות הנזכרים , והבדיל בינו ובין החשך - שנתן לשניהם מדה , ועמד לפניו כמדת לילה , ואחרי כן הזריח אותו על היסודות , והנה קדם הערב לבקר. ועוד יתכן שנאמר , כי משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון , נהיה זמן , כי אע"פ שזמננו ברגעים ושעות שהם באור ובחשך , משיהיה 'יש' יִתָפֵס בו זמן; ואם כן נבראו שמים וארץ ועמדו כן כמדת לילה מבלי אור , ואמר "יהי אור" (לעיל , ד) ויהי , וגזר עליו שיעמוד כמדת הראשון. ואחרי כן יעדר מן היסודות , "ויהי ערב ויהי בקר" (להלן , ה).

וירא אלהים - ראה בדעתו ובחכמתו כי טוב יהיה האור לנמצאות השפלות. ואע"פ שהחשך גם כן טוב להם , כמו שפירשנו (לעיל , ג) , החשך אינו דבר שיאמר עליו 'טוב' , כי הסרת האור הוא החשך; והחשך כבר היה , והאור התחדש עליו , וראוי לומר עליו טוב , גם טובתו גלויה; ולא כן החשך , כי הגלוי ממנו הוא רע; ואמר על האור "ומתוק האור וטוב לעינים" (קה' יא , ז); ואמר בהפכו על החשך בכמה מקומות , כמו שאמר "ונבט לארץ והנה חשך" (יש' ה , לא) , ואמר "כי בהבל בא ובחשך ילך" (קה' ו , ד); וכל מקום זוכר החשך לרע , כי רעתו גלויה וטובתו נסתרת. וכן כל "כי טוב" שנאמר בששת ימי בראשית , הוא טוב לנבראים השפלים; כי כל מעשה בראשית הוא טוב , אין בו רע. וטעם ויבדל אחר וירא - כיון שראה שהאור טוב , ראה שלא יקראו בשם אחד , כי זה הפך זה , והבדילם בשמות. לפיכך כתוב אחריו "ויקרא" (להלן , ה) , לומר , שההבדלה שאמר אינה אלא בקריאת שמות. ולא יתכן לפרש ויבדל , אלא בקריאת השמות , כי לא יאמר 'הבדל' אלא בין דבר לדבר , והחשך אינו 'דבר' , כי בהעדר האור נשאר חושך , ואיך יאמר ביניהם 'הבדל'? כי הענין כלו על האור , בין ישנו לאינו. לפיכך אמר ויבדל אלהים , ולא אמר 'ויבדל האור' או 'ויבדל' סתם , שיהיה משמעותו שהאור הוא המבדיל , כמו שאמר ברקיע (להלן , ז) , אלא ויבדל אלהים: הוא הבדיל ביניהם בקריאת השמות , כמו שאמר אחר ויבדל - "ויקרא" (להלן , ה). ומה שאמר "ולהבדיל בין האור ובין החושך" (להלן , יח) - שניהם 'דבר' , כי ביום "המאור הגדול" ובלילה "המאור הקטן והכוכבים" (להלן , טז) , אבל הוא חשך כנגד אור היום. אבל באלה שלשת ימים היה הלילה חשך גמור.

והנה הבדיל השם יתעלה בין זה המציאוּת הנכבד ובין זה השפל , אשר הוא החשך , תכלית ההבדל; כי זה האור הוא דָבֵק לחיים הנכבדים דבקוּת מתמיד , ושמח בהשגתו הנכבדת תמיד תכלית השמחה , והמציאוּת השפל הוא בהפך זה.
ריכוז קישורים