תנ"ך - ויקרא
אלהים
׀
לאור
יום
ולחשך
קרא
לילה
ויהי־ערב
ויהי־בקר
יום
אחד:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֨א
אֱלֹהִ֤ים
׀
לָאוֹר֙
י֔וֹם
וְלַחֹ֖שֶׁךְ
קָ֣רָא
לָ֑יְלָה
וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב
וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר
י֥וֹם
אֶחָֽד:
פ
(בראשית פרק א פסוק ה)
וַיִּקְרָא
אֱלֹהִים
׀
לָאוֹר
יוֹם
וְלַחֹשֶׁךְ
קָרָא
לָיְלָה
וַיְהִי־עֶרֶב
וַיְהִי־בֹקֶר
יוֹם
אֶחָד:
פ
(בראשית פרק א פסוק ה)
ויקרא
אלהים
׀
לאור
יום
ולחשך
קרא
לילה
ויהי־ערב
ויהי־בקר
יום
אחד:
פ
(בראשית פרק א פסוק ה)
ויקרא
אלהים
׀
לאור
יום
ולחשך
קרא
לילה
ויהי־ערב
ויהי־בקר
יום
אחד:
פ
(בראשית פרק א פסוק ה)
וּקרָא
יְיָ
לִנהוֹרָא
יְמָמָא
וְלַחֲשׁוֹכָא
קְרָא
לֵיליָא
וַהֲוָה
רְמַשׁ
וַהֲוָה
צְפַר
יוֹם
חַד
:
לאור
-
ז'
(בקמץ):
בר'
א
,
ה;
יש'
מב
,
טז;
נט
,
ט;
מי'
ז
,
ט;
צפ'
ג
,
ה;
איוב
יב
,
כב;
כד
,
יד.
יום
אחד
-
י':
בר'
א
,
ה;
כז
,
מה;
לג
,
יג;
במ'
יא
,
יט;
ש"א
ט
,
טו;
כז
,
א;
יש'
ט
,
יג;
יונה
ג
,
ד;
זכ'
יד
,
ז;
עז'
י
,
יז.
יום
אחד
-
ב'
סופי
פסוקים
בסיפרא:
*בר'
א
,
ה;
כז
,
מה.
לאור
-
ז';
ולחשך
-
ל'
וחד
קץ
שם
לחשך;
יום
אחד
-
י'.
יום
אחד
-
לפי
סדר
הפרשה
היה
לו
לכתוב
יום
ראשון
,
כמו
שכתוב
בשאר
ימים:
שני
,
שלישי
,
רביעי.
ולמה
כתב
אחד?
על
שם
שהיה
הקדוש
ברוך
הוא
יחיד
בעולמו
,
שלא
נבראו
המלאכים
עד
יום
שני.
כך
מפורש
בבראשית
רבה
(ג
,
יא
-
יב).
ויקרא
אלהים
לאור
יום
-
תמה
על
עצמך:
לפי
הפשט
,
למה
הוצרך
הקדוש
ברוך
הוא
לקרוא
לאור
בשעת
יצירתו
יום?
אלא
כך
כתב
משה
רבינו:
כל
מקום
שאנו
רואים
בדברי
המקום
'יום
ולילה'
,
כגון
"יום
ולילה
לא
ישבותו"
(בר'
ח
,
כב)
,
הוא
האור
והחשך
שנברא
ביום
ראשון
,
קורא
אותו
הקדוש
ברוך
הוא
בכל
מקום
'יום
ולילה'.
וכן
כל
'ויקרא
אלהים'
הכתובים
בפרשה
זו;
וכן
"ויקרא
משה
להושע
בן
נון
יהושע"
(במ'
יג
,
טו)
-
האמור
למעלה
"למטה
אפרים
הושע
בן
נון"
(שם
,
ח)
,
הוא
אותו
שקרא
משה
'יהושע
בן
נון'
,
שמינהו
קודם
לכן
משרתו
בביתו;
שכן
דרך
המלכים
הממנים
אנשים
על
ביתם
לחדש
להם
שם
,
כמו
שנאמר
"ויקרא
פרעה
שם
יוסף
צפנת
פענח"
(בר'
מא
,
מה);
"ויקרא
לדניאל
בלטשצר"
וגו'
(דנ'
א
,
ז).
ולחשך
קרא
לילה
-
לעולם
אור
תחלה
ואחר
כך
חשך.
ויהי
ערב
ויהי
בקר
-
אין
כתיב
כאן
'ויהי
לילה
ויהי
יום'
,
אלא
ויהי
ערב
,
שהעריב
יום
ראשון
ושיקע
האור
,
ויהי
בקר
-
בוקרו
של
לילה
,
שעלה
עמוד
השחר;
הרי
הושלם
יום
אחד
מן
הששה
ימים
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
בעשר
הדברות
,
ואחר
כך
התחיל
יום
שיני:
"ויאמר
אלהים
יהי
רקיע"
(להלן
,
ו).
ולא
בא
הכתוב
לומר
שהערב
והבקר
יום
אחד
הם
,
כי
לא
הצרכנו
לפרש
אלא
היאך
היו
ששה
ימים:
שהבקיר
יום
ונגמרה
הלילה
,
הרי
נגמר
יום
אחד
והתחיל
יום
שיני.
ויקרא.
ה"א
לילה
-
נוסף
,
כי
הוא
מלעיל;
ולעולם
לשון
זכר
הוא.
ערב
-
קרוב
מטעם
חשך;
ונקרא
כן
,
שיתערבו
בו
הצורות.
ובקר
-
הפך
ערב
,
שיוכל
אדם
לבקר
בינות
הצורות.
וטעם
יום
אחד
-
הוא
על
תנועת
הגלגל.
ויש
סוד
לדרש
'שיתא
אלפי'
(סנה'
צז
,
א).
ואחר
שאמר
שהאור
יקרא
יום
,
לא
יתכן
שיקרא
הערב
'יום';
רק
פירושו:
היה
ערב
,
גם
היה
בקר
שליום
אחד.
ואילו
היה
הערב
והבקר
'יום
אחד'
,
מה
טעם
של
"יום
שני"
(להלן
,
ח)?
ואחר
שהערב
-
לילה
,
איך
יאמר
הכתוב
כי
הערב
והבוקר
יקראו
יום
אחד?
כי
הלילה
הפך
היום
,
ואיך
יקרא
הלילה
יום?
ואין
טענה
מ"יום
הכותי
כל
בכור"
(במ'
ג
,
יג)
,
כי
הטעם
-
כמו
'עת'
,
כדרך
"אתה
עובר
היום"
(דב'
ט
,
א)
,
וככה
"יום
צעקתי
בלילה
נגדך"
(תה'
פח
,
ב).
והאמת
,
כי
הלילה
לא
יקרא
'יום'
,
והנה
כתוב
"לילה
ליום"
(איוב
יז
,
יב)
,
וכתוב
"שלשה
ימים
ושלשה
לילות"
(ש"א
ל
,
יב).
ענה
אחד
מחכמי
דורנו
,
כי
פירושו
ויהי
ערב
ויהי
בקר:
וכבר
היה
בקר
והנה
יום
אחד
,
והטעם:
שהיה
האור
על
הארץ
יום
אחד;
וכמוהו
"וירם
תולעים
ויבאש"
(שמ'
טז
,
כ);
"וגבר
ימות
ויחלש"
(איוב
יד
,
י);
ופרשיות
רבות
עוד
תהיינה
נזכרות.
ולפי
דעתי
,
כי
הכתוב
דבר
כנגד
כל
הישוב
,
כי
הישוב
ממזרח
ועד
מערב
שתים
עשרה
שעות.
ובהיות
ערב
לסוף
ההוה
בתחילת
מזרח
,
אז
הוא
בקר
להוה
בסוף
הישוב
,
שהוא
סוף
מערב
,
והנה
יום
אחד.
והמשיב:
למה
לא
אמר
'ראשון'?
-
בעבור
השם
שהוא
אחד;
גם
הוא
"ראשון"
(יש'
מד
,
ו)!
והאמת
,
כי
לא
יקרא
'ראשון'
רק
כנגד
אחר
,
והכתוב
החל
לספור
ימי
השבוע
על
כן
להיותו
אחד
יותר
נכון.
וירא
אלהים
את
האור
כי
טוב
-
מעתה
התחיל
לתקן
ולתת
מקום
הראוי
לכל
אחד:
והיה
מתחלה
האור
מעורב
עם
החושך
,
וראה
כי
טוב
האור
ומתוק
לעינים
לראות
את
השמש
,
ונתן
לו
מקום
בפני
עצמו
,
שיהא
מְבוּקָר
ומבורר
מן
החושך
,
והבדילו
ממנו
,
וקרא
לאור
המבוקר
יום
,
ולחושך
-
למקום
שאור
וחושך
מעורבין
שם
,
קרא
לילה
,
שאף
בלילה
אור
הירח
וכוכבים
שולט
,
אלא
שהחושך
מעורב
בו;
ולפיכך
אמר
ויהי
ערב
-
שעת
העירוב
,
ויהי
בוקר
-
שעת
הביקור;
אעפ"י
שהאור
לא
היה
עדיין
במקום
קביעותו
,
משמש
היה
במצות
בוראו
מקום
שהוא
שם
,
כאילו
נתלה.
יום
אחד
-
דרך
המונה
לומר:
אחד
,
שנים
,
שלשה
,
ולא:
ראשון
,
שנים
,
שלשה
,
לפיכך
אמר
אחד
,
לפי
שמונה
והולך.
ויקרא
אלהים
לאור
יום
-
יאמר
כי
נברא
הזמן
,
ועשה
מדת
יום
ומדת
לילה.
וענין
ויקרא
-
מפני
שהאדם
קרא
השמות
,
אמר
באלו
שנעשו
קודם
היותו
כי
האלהים
קרא
להם
שמות;
וזה
דעת
רבי
אברהם.
והנכון
שענין
קריאה
באלו
הוא
ההבדלה
המוגבלת
בהם
כשלבשו
צורתם
,
וכך
אמרו
(ב"ר
ג
,
ו):
יום
תהא
תחומך
,
ולילה
יהא
תחומך.
ויהי
ערב
ויהי
בקר
יום
אחד
-
היה
ערב
והיה
בקר
של
יום
אחד.
וְיִקָרֵא
תחלת
הלילה
ערב
,
בעבור
שיתערבו
בו
הצורות
,
ותחלת
היום
-
בקר
,
שיבקר
אדם
בינותם;
כך
פירש
רבי
אברהם.
ועל
דרך
הפשט:
לא
יתכן
לומר
'יום
ראשון'
,
בעבור
שעדין
לא
נעשה
השני
,
כי
הראשון
קודם
לשני
במנין
או
במעלה
אבל
שניהם
נמצאים
,
וה'אחד'
לא
יורה
על
'שני'.
ויש
מפרשים
(ראה
ראב"ע)
,
כי
זה
רמז
לתנועת
הגלגל
על
פני
כל
הארץ
בעשרים
וארבע
שעות
,
שכל
רגע
מהם
בֹּקר
במקומות
משתנים
,
וערב
במקומות
שכנגדם;
ואם
כן
ירמוז
לאשר
יהיה
ברביעי
אחרי
הנתן
המאורות
ברקיע
השמים.
ויקרא.
ולחשך
קרא
לילה
-
לזמן
העדר
האור
קרא
לילה;
כי
אע"פ
שאינו
'דבר'
,
יפול
עליו
השם
,
כי
העדר
הדברים
-
יפול
עליהם
השם
,
כמו
"מות"
(דב'
יט
,
ו);
"עורון"
(דב'
כח
,
כח);
"ערום"
,
(בר'
ג
,
יא)
"כסילות"
(מש'
ט
,
יג)
,
"פרץ"
(שו'
כא
,
טו);
והדומים
להם.
ויהי
ערב
ויהי
בקר
יום
אחד
-
ערב
הוא
תחלת
הלילה
,
ובקר
-
תחלת
היום.
ונקרא
ערב
,
כי
בערב
יתערבו
הדברים
,
כי
לא
יראה
אור
העין
אלא
עם
האור
החיצון.
ובבקר
יבקר
אדם
בין
הדברים
לאור
היום
,
לפיכך
נקרא
בקר.
וכל
הלילה
נקרא
ערב
על
שם
תחלתו
,
כמו
שנקרא
כל
שלשים
יום
מהלבנה
"חדש"
(וי'
כז
,
ו)
על
שם
תחלתו
שנקרא
'חדש'
,
כמו
שאמר
"מחר
חדש"
(ש"א
כ
,
יח)
,
לפי
שיתחדש
אז
אור
הלבנה.
וכן
אמר
על
כל
הלילה
"ומדד
ערב"
(איוב
ז
,
ד);
וכן
"ישובו
לערב
יהמו
ככלב"
(תה'
נט
,
ז)
-
ואין
הכלבים
צועקים
בתחלת
הלילה
(ראה
ברכות
ג
,
א)
ומלאכי
שָאוּל
כל
הלילה
שמרו
דוד
מבחוץ
להמיתו
בבקר
,
כמו
שאמר
"לשומרו
ולהמיתו
בבקר"
(ש"א
יט
,
יא)
-
לשמרו
שלא
יברח
בלילה.
אבל
היום
כלו
לא
נקרא
'בקר'
אלא
עד
חצי
היום
,
כי
מחצי
היום
ואילך
השמש
נוטה
לצד
מערב
,
ואורו
הולך
ודל
ליושבי
הארץ
,
כמו
שעד
חצי
היום
הולך
וחזק.
וכן
כתוב
"בין
הערבים"
(שמ'
יב
,
ו)
,
והוא
משש
שעות
ומחצה
ולמעלה;
ואמר
כי
"רפה
היום
לערוב"
(שו'
יט
,
ט).
ולא
כן
הלילה
,
כי
כל
הלילה
עד
עמוד
השחר
אור
הכוכבים
שוה.
ובין
היום
והלילה
הוא
עשרים
וארבע
שעות
,
והזמן
הזה
נקרא
'יום'
,
כמו
שאמר
יום
אחד
,
"יום
שני"
(להלן
,
ח)
,
"יום
שלישי"
(להלן
,
יג);
לפיכך
אמר
ויהי
ערב
ויהי
בקר
יום
אחד
,
כלומר:
בין
הערב
והבקר
היה
יום
אחד.
ואע"פ
שכל
היום
לא
נקרא
'בקר'
,
בקר
הוא
כנגד
הערב
,
כי
הוא
זמן
היות
השמש
על
הארץ
,
ואורו
רב
כנגד
אור
הלילה
,
ו'יום'
נקרא.
ולא
אמר:
'ויהי
יום
ויהי
לילה
יום
אחד'
,
והיה
הדבר
מבואר
יותר
,
בעבור
כי
'יום'
יאמר
על
הפרט
ועל
הכלל
,
ולא
יתכן
להתערב
הפרט
עם
הכלל.
ונקרא
הכלל
'יום'
,
לפי
שהיום
הוא
העקר
והטוב
לכל
נבראי
מטה.
ואמר
ויהי
ערב
ויהי
בקר
בכל
יום
מששת
ימי
בראשית
לפי
שבכל
יום
מהם
היתה
בו
פעולה
מיוחדת.
יום
אחד
-
ואין
צורך
לשאול
,
למה
אמר
יום
אחד
ולא
אמר
'יום
ראשון'
(ראה
רש"י)
,
כי
תתחייב
השאלה
ההיא
בעצמה
,
אם
אמר
'יום
ראשון'.
ומלת
אחד
היא
תאר
על
עילת
המספרים
,
כמו
שהיא
שם
על
עילת
הנספרים:
"את
הכבש
אחד
תעשה
בבקר"
(במ'
כח
,
ד).
וכתב
החכם
רבי
משה
בן
עזרא
ז"ל
,
כי
אמר
אחד
,
לפי
שהאחד
סימן
לתחלה
אשר
אין
תחלה
קודמת
לו.
ורבותינו
ז"ל
דרשו
בו
(ב"ר
ג
,
ח)
,
כי
רמז
בו
,
כי
לא
נבראו
המלאכים
עד
יום
שני
,
שלא
יאמרו:
מיכאל
מותח
מימינו
וגבריאל
משמאלו;
זהו
שאמר
יום
אחד
-
יחידו
של
עולם.
וכן
"נוטה
שמים
לבדי
רוקע
הארץ
מאתי";
"מי
אתי"
כתיב
(יש'
מד
,
כד).
ותרגום
ירושלמי:
"והוה
רמש
והוה
צפר
והוה
סדר
עובד
בראשית
יום
קדמאי"
(בר'
א
,
ה);
וכן
כלם.
וכתב
החכם
רבי
אברהם
בן
עזרא
(להלן
,
ח)
,
כי
חמשה
דברים
קראם
השם
,
כי
אין
אדם
,
והם:
אור
וחשך
ושמים
וארץ
וימים.
והנה
לא
זכר
'יום'
ו'לילה'
שהאל
קראם;
אלא
מה
שאמר:
אור
וחושך
-
רוצה
לומר:
יום
ולילה.
ואע"פ
שהאור
-
אל
,
קראו
שאמר
"יהי
אור"
(לעיל
,
ג)
,
וכן
אמר:
"יהי
מארת"
(להלן
,
יד)
,
וכן
"יהי
רקיע"
(להלן
,
ו)
,
לא
נאמר
בהם
'ויקרא'.
והשמים
והארץ
הנזכרים
בפסוק
ראשון
,
הם
דברי
משה
וכן
ערב
ובקר
-
דברי
משה
,
כאלו
אמר:
מה
שאנו
קוראים
'שמים'
ו'ארץ'
ו'ערב'
ו'בקר'.
והמשיל
השם
יתעלה
זה
האור
ליום
,
לרוב
בהירותו
וזַכּוּתוֹ
,
והחשך
-
ללילה
,
לרוב
ערבובו
ועכירותו
ורוע
סדורו.
ואפשר
שנֹאמר
,
שכבר
הבדיל
השם
יתעלה
בין
זה
העולם
הנכבד
,
שהוא
כמו
צורה
לעולם
האמצעי
,
ובין
הצורות
ההיולאניות
שהם
בזה
העולם
השפל
,
שהם
חשך
ביחס
אל
זה
האור
הנכבד;
והמשיל
זה
האור
ליום
לרוב
בהירותו
וזַכּוּתוֹ
,
והצורות
ההיולאניות
המשיל
ללילה
,
להעדר
זה
האור
הנכבד
מהם.
והיותר
נכון
שנֹאמר
,
שבזה
האור
-
מדרגות
חלוקות
,
הולכים
קצתם
לקצת
מדרגת
הצורה
והשלמוּת
,
כמו
שזכר
הפילוסוף
ב'מה
שאחר
הטבע';
וכבר
הבדיל
השם
יתעלה
בין
המדרגה
הגבוהה
למדרגה
השפלה
ממנה
,
אשר
היא
חשך
בהיקש
אליה
,
מצד
שהיא
הולכת
ממנה
מהלך
ההיולי;
והמשיל
הגבוהה
ליום
והשפלה
ללילה
,
ואם
הם
כולם
אור
,
אלא
שקצתם
קנו
מהשלמוּת
יותר
מקצת.
וזאת
היתה
המדרגה
הראשונה
מהוית
העולם
,
כי
היא
קודמת
לשאר
הנמצאות
במציאוּת
והסבה
,
כמו
שקדם
(בה"מ
לעיל
,
ג)
,
ולזה
ייחס
התהוותה
ביום
הראשון.
והנה
אמר
שכבר
קרא
השם
יתעלה
לאור
יום
,
ולחשך
קרא
לילה
,
להעיר
אל
השלמוּת
האפשרי
לנמצא
נמצא
מאלו
השכלים
הנפרדים
,
ביום
הבראו
כונן
(ע"פ
יח'
כח
,
יג)
,
לא
יקנו
עוד
אַחַר
זה
שלמוּת
לא
היה
להם
,
כמו
שאפשר
זה
בנו;
לפי
שהשלמוּת
אשר
לנו
הוא
בנו
בתחילה
בכח
,
לא
בפעל
,
ואין
העניין
כן
באלו
השכלים
,
אבל
ישארו
תמיד
על
עניינם
,
ולזה
יהיה
תמיד
הגבוה
גבוה
והשפל
שפל;
ולזה
אמר
שקרא
השם
יתעלה
לאור
יום
,
ולחשך
קרא
לילה
,
להעיר
שזה
יהיה
תמיד
שמם.
וזה
,
כי
כמו
שלא
יקרא
'אדמוני'
מי
שהאדימו
פניו
בעת
מה
מפני
הבושת
,
כן
לא
יתואר
אצל
השם
יתעלה
בתאר
מה
מי
שאינו
עם
זה
התאר
תמיד;
והוא
כאלו
אמר
,
שתמיד
יהיה
האור
יום
והחשך
לילה.
וראוי
שתבין
מזה
,
שכן
העניין
במה
שאמר
אחר
זה
"ויקרא
אלהים
לרקיע
שמים"
(להלן
,
ח)
,
"ויקרא
אלהים
ליבשה
ארץ"
(להלן
,
י)
,
כמו
שנבאר
בגזרת
השם
בהגיענו
שם.
וזה
,
שלא
יתכן
שנֹאמר
,
שתהיה
קריאת
השמות
האלו
מונחת
מהשם
יתברך
,
שאם
היה
העניין
כן
,
לא
היה
אפשר
בשום
לשון
שישנה
אלו
השמות
,
וזה
חילוף
מה
שנראה
מזה;
ועוד
,
שכבר
יקשה
לתת
הסבה
,
מה
זה
שקרא
השם
יתעלה
שֵם
לאלו
השלשה
דברים
לבד
מבין
שאר
הנמצאות
,
ובנשאר
מהם
קרא
האדם
שמות
לפי
מה
שהסכים;
ולזה
הוא
מבואר
שהעניין
בזה
כפי
מה
שזכרנו.
והנה
קרא
המדרגה
הגבוהה
מאלו
יום
,
והשפלה
ממנו
לילה
,
שלא
יחשֹב
חושב
שיהיה
אפשר
למדרגה
השפלה
מאלו
הצורות
שתשיג
בשלמוּת
הצורה
שהיא
עליונה
ממנה
,
ותשוב
היא
והצורה
דבר
אחד;
כי
אין
באלו
הצורות
דבר
בכח
,
אבל
כל
מה
שבהם
הוא
להם
בפועל
,
לא
יקנו
אחַר
זה
שום
שלמוּת
,
זולת
השלמוּת
אשר
נבראו
עליו
ביום
הבראם.
ובהיות
העניין
כן
,
הנה
העליונוּת
הוא
מתמיד
בעליונה
,
והחסרון
והשִפְלוּת
הוא
מתמיד
בשפלה;
ולזה
יקרא
שם
לעליונה:
יום
,
מצד
יתרון
אורה
וזיווה
תמיד
,
ויקרא
שם
לשפלה:
לילה
,
מצד
תמידות
חסרון
אורה
וזיוה
ביחס
אל
העליונה
ממנה.
ולזאת
הסבה
,
הוצרך
לומר
'ויקרא
אלהים
לכך
-
כך'
בשלשה
מקומות
לבד
בזאת
הפרשה
,
כמו
שאנו
עתידים
לבאר
בגזרת
השם.
והנה
אמרנו
שאמר
'ויקרא
אלהים
לכך
-
כך'
כשהיה
הדבר
ההוא
מתמיד
,
לפי
שהוא
מבואר
שהדבר
לא
יהיה
נקרא
בשם
העניין
אשר
לא
יתקיים
לו
כי
אם
מעט
,
כמו
אדמימוּת
הביישן
וירוקוּת
הפחדן
,
שלא
יקרא
מפני
זה
'אדום'
או
'ירוק'
,
ואמנם
יקרא
'אדום'
או
'ירוק'
מי
שהיה
כן
בטבע.
(חלק
שני:
"ויאמר
אלהים
יהי
רקיע"
וגו';
א
,
ו
-
ח).