תנ"ך - ויקרא אלהים ׀ לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד: פ (בראשית פרק א פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים ׀ לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד: פ (בראשית פרק א פסוק ה)

טקסט בלבד:

ויקרא אלהים ׀ לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד: פ (בראשית פרק א פסוק ה)

תיקון קוראים:

ויקרא אלהים ׀ לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד: פ (בראשית פרק א פסוק ה)
וּקרָא יְיָ לִנהוֹרָא יְמָמָא וְלַחֲשׁוֹכָא קְרָא לֵיליָא וַהֲוָה רְמַשׁ וַהֲוָה צְפַר יוֹם חַד :

לאור - ז' (בקמץ): בר' א , ה; יש' מב , טז; נט , ט; מי' ז , ט; צפ' ג , ה; איוב יב , כב; כד , יד. יום אחד - י': בר' א , ה; כז , מה; לג , יג; במ' יא , יט; ש"א ט , טו; כז , א; יש' ט , יג; יונה ג , ד; זכ' יד , ז; עז' י , יז. יום אחד - ב' סופי פסוקים בסיפרא: *בר' א , ה; כז , מה.

לאור - ז'; ולחשך - ל' וחד קץ שם לחשך; יום אחד - י'.

יום אחד - לפי סדר הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון , כמו שכתוב בשאר ימים: שני , שלישי , רביעי. ולמה כתב אחד? על שם שהיה הקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו , שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה (ג , יא - יב).

ויקרא אלהים לאור יום - תמה על עצמך: לפי הפשט , למה הוצרך הקדוש ברוך הוא לקרוא לאור בשעת יצירתו יום? אלא כך כתב משה רבינו: כל מקום שאנו רואים בדברי המקום 'יום ולילה' , כגון "יום ולילה לא ישבותו" (בר' ח , כב) , הוא האור והחשך שנברא ביום ראשון , קורא אותו הקדוש ברוך הוא בכל מקום 'יום ולילה'. וכן כל 'ויקרא אלהים' הכתובים בפרשה זו; וכן "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במ' יג , טו) - האמור למעלה "למטה אפרים הושע בן נון" (שם , ח) , הוא אותו שקרא משה 'יהושע בן נון' , שמינהו קודם לכן משרתו בביתו; שכן דרך המלכים הממנים אנשים על ביתם לחדש להם שם , כמו שנאמר "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח" (בר' מא , מה); "ויקרא לדניאל בלטשצר" וגו' (דנ' א , ז). ולחשך קרא לילה - לעולם אור תחלה ואחר כך חשך. ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן 'ויהי לילה ויהי יום' , אלא ויהי ערב , שהעריב יום ראשון ושיקע האור , ויהי בקר - בוקרו של לילה , שעלה עמוד השחר; הרי הושלם יום אחד מן הששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשר הדברות , ואחר כך התחיל יום שיני: "ויאמר אלהים יהי רקיע" (להלן , ו). ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם , כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים: שהבקיר יום ונגמרה הלילה , הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שיני.

ויקרא. ה"א לילה - נוסף , כי הוא מלעיל; ולעולם לשון זכר הוא. ערב - קרוב מטעם חשך; ונקרא כן , שיתערבו בו הצורות. ובקר - הפך ערב , שיוכל אדם לבקר בינות הצורות. וטעם יום אחד - הוא על תנועת הגלגל. ויש סוד לדרש 'שיתא אלפי' (סנה' צז , א). ואחר שאמר שהאור יקרא יום , לא יתכן שיקרא הערב 'יום'; רק פירושו: היה ערב , גם היה בקר שליום אחד. ואילו היה הערב והבקר 'יום אחד' , מה טעם של "יום שני" (להלן , ח)?

ואחר שהערב - לילה , איך יאמר הכתוב כי הערב והבוקר יקראו יום אחד? כי הלילה הפך היום , ואיך יקרא הלילה יום? ואין טענה מ"יום הכותי כל בכור" (במ' ג , יג) , כי הטעם - כמו 'עת' , כדרך "אתה עובר היום" (דב' ט , א) , וככה "יום צעקתי בלילה נגדך" (תה' פח , ב). והאמת , כי הלילה לא יקרא 'יום' , והנה כתוב "לילה ליום" (איוב יז , יב) , וכתוב "שלשה ימים ושלשה לילות" (ש"א ל , יב). ענה אחד מחכמי דורנו , כי פירושו ויהי ערב ויהי בקר: וכבר היה בקר והנה יום אחד , והטעם: שהיה האור על הארץ יום אחד; וכמוהו "וירם תולעים ויבאש" (שמ' טז , כ); "וגבר ימות ויחלש" (איוב יד , י); ופרשיות רבות עוד תהיינה נזכרות. ולפי דעתי , כי הכתוב דבר כנגד כל הישוב , כי הישוב ממזרח ועד מערב שתים עשרה שעות. ובהיות ערב לסוף ההוה בתחילת מזרח , אז הוא בקר להוה בסוף הישוב , שהוא סוף מערב , והנה יום אחד. והמשיב: למה לא אמר 'ראשון'? - בעבור השם שהוא אחד; גם הוא "ראשון" (יש' מד , ו)! והאמת , כי לא יקרא 'ראשון' רק כנגד אחר , והכתוב החל לספור ימי השבוע על כן להיותו אחד יותר נכון.

וירא אלהים את האור כי טוב - מעתה התחיל לתקן ולתת מקום הראוי לכל אחד: והיה מתחלה האור מעורב עם החושך , וראה כי טוב האור ומתוק לעינים לראות את השמש , ונתן לו מקום בפני עצמו , שיהא מְבוּקָר ומבורר מן החושך , והבדילו ממנו , וקרא לאור המבוקר יום , ולחושך - למקום שאור וחושך מעורבין שם , קרא לילה , שאף בלילה אור הירח וכוכבים שולט , אלא שהחושך מעורב בו; ולפיכך אמר ויהי ערב - שעת העירוב , ויהי בוקר - שעת הביקור; אעפ"י שהאור לא היה עדיין במקום קביעותו , משמש היה במצות בוראו מקום שהוא שם , כאילו נתלה. יום אחד - דרך המונה לומר: אחד , שנים , שלשה , ולא: ראשון , שנים , שלשה , לפיכך אמר אחד , לפי שמונה והולך.

ויקרא אלהים לאור יום - יאמר כי נברא הזמן , ועשה מדת יום ומדת לילה. וענין ויקרא - מפני שהאדם קרא השמות , אמר באלו שנעשו קודם היותו כי האלהים קרא להם שמות; וזה דעת רבי אברהם. והנכון שענין קריאה באלו הוא ההבדלה המוגבלת בהם כשלבשו צורתם , וכך אמרו (ב"ר ג , ו): יום תהא תחומך , ולילה יהא תחומך. ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - היה ערב והיה בקר של יום אחד. וְיִקָרֵא תחלת הלילה ערב , בעבור שיתערבו בו הצורות , ותחלת היום - בקר , שיבקר אדם בינותם; כך פירש רבי אברהם. ועל דרך הפשט: לא יתכן לומר 'יום ראשון' , בעבור שעדין לא נעשה השני , כי הראשון קודם לשני במנין או במעלה אבל שניהם נמצאים , וה'אחד' לא יורה על 'שני'. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) , כי זה רמז לתנועת הגלגל על פני כל הארץ בעשרים וארבע שעות , שכל רגע מהם בֹּקר במקומות משתנים , וערב במקומות שכנגדם; ואם כן ירמוז לאשר יהיה ברביעי אחרי הנתן המאורות ברקיע השמים.

ויקרא. ולחשך קרא לילה - לזמן העדר האור קרא לילה; כי אע"פ שאינו 'דבר' , יפול עליו השם , כי העדר הדברים - יפול עליהם השם , כמו "מות" (דב' יט , ו); "עורון" (דב' כח , כח); "ערום" , (בר' ג , יא) "כסילות" (מש' ט , יג) , "פרץ" (שו' כא , טו); והדומים להם. ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - ערב הוא תחלת הלילה , ובקר - תחלת היום. ונקרא ערב , כי בערב יתערבו הדברים , כי לא יראה אור העין אלא עם האור החיצון. ובבקר יבקר אדם בין הדברים לאור היום , לפיכך נקרא בקר. וכל הלילה נקרא ערב על שם תחלתו , כמו שנקרא כל שלשים יום מהלבנה "חדש" (וי' כז , ו) על שם תחלתו שנקרא 'חדש' , כמו שאמר "מחר חדש" (ש"א כ , יח) , לפי שיתחדש אז אור הלבנה. וכן אמר על כל הלילה "ומדד ערב" (איוב ז , ד); וכן "ישובו לערב יהמו ככלב" (תה' נט , ז) - ואין הכלבים צועקים בתחלת הלילה (ראה ברכות ג , א) ומלאכי שָאוּל כל הלילה שמרו דוד מבחוץ להמיתו בבקר , כמו שאמר "לשומרו ולהמיתו בבקר" (ש"א יט , יא) - לשמרו שלא יברח בלילה. אבל היום כלו לא נקרא 'בקר' אלא עד חצי היום , כי מחצי היום ואילך השמש נוטה לצד מערב , ואורו הולך ודל ליושבי הארץ , כמו שעד חצי היום הולך וחזק. וכן כתוב "בין הערבים" (שמ' יב , ו) , והוא משש שעות ומחצה ולמעלה; ואמר כי "רפה היום לערוב" (שו' יט , ט). ולא כן הלילה , כי כל הלילה עד עמוד השחר אור הכוכבים שוה. ובין היום והלילה הוא עשרים וארבע שעות , והזמן הזה נקרא 'יום' , כמו שאמר יום אחד , "יום שני" (להלן , ח) , "יום שלישי" (להלן , יג); לפיכך אמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד , כלומר: בין הערב והבקר היה יום אחד. ואע"פ שכל היום לא נקרא 'בקר' , בקר הוא כנגד הערב , כי הוא זמן היות השמש על הארץ , ואורו רב כנגד אור הלילה , ו'יום' נקרא. ולא אמר: 'ויהי יום ויהי לילה יום אחד' , והיה הדבר מבואר יותר , בעבור כי 'יום' יאמר על הפרט ועל הכלל , ולא יתכן להתערב הפרט עם הכלל. ונקרא הכלל 'יום' , לפי שהיום הוא העקר והטוב לכל נבראי מטה. ואמר ויהי ערב ויהי בקר בכל יום מששת ימי בראשית לפי שבכל יום מהם היתה בו פעולה מיוחדת. יום אחד - ואין צורך לשאול , למה אמר יום אחד ולא אמר 'יום ראשון' (ראה רש"י) , כי תתחייב השאלה ההיא בעצמה , אם אמר 'יום ראשון'. ומלת אחד היא תאר על עילת המספרים , כמו שהיא שם על עילת הנספרים: "את הכבש אחד תעשה בבקר" (במ' כח , ד). וכתב החכם רבי משה בן עזרא ז"ל , כי אמר אחד , לפי שהאחד סימן לתחלה אשר אין תחלה קודמת לו. ורבותינו ז"ל דרשו בו (ב"ר ג , ח) , כי רמז בו , כי לא נבראו המלאכים עד יום שני , שלא יאמרו: מיכאל מותח מימינו וגבריאל משמאלו; זהו שאמר יום אחד - יחידו של עולם. וכן "נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי"; "מי אתי" כתיב (יש' מד , כד). ותרגום ירושלמי: "והוה רמש והוה צפר והוה סדר עובד בראשית יום קדמאי" (בר' א , ה); וכן כלם. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא (להלן , ח) , כי חמשה דברים קראם השם , כי אין אדם , והם: אור וחשך ושמים וארץ וימים. והנה לא זכר 'יום' ו'לילה' שהאל קראם; אלא מה שאמר: אור וחושך - רוצה לומר: יום ולילה. ואע"פ שהאור - אל , קראו שאמר "יהי אור" (לעיל , ג) , וכן אמר: "יהי מארת" (להלן , יד) , וכן "יהי רקיע" (להלן , ו) , לא נאמר בהם 'ויקרא'. והשמים והארץ הנזכרים בפסוק ראשון , הם דברי משה וכן ערב ובקר - דברי משה , כאלו אמר: מה שאנו קוראים 'שמים' ו'ארץ' ו'ערב' ו'בקר'.

והמשיל השם יתעלה זה האור ליום , לרוב בהירותו וזַכּוּתוֹ , והחשך - ללילה , לרוב ערבובו ועכירותו ורוע סדורו. ואפשר שנֹאמר , שכבר הבדיל השם יתעלה בין זה העולם הנכבד , שהוא כמו צורה לעולם האמצעי , ובין הצורות ההיולאניות שהם בזה העולם השפל , שהם חשך ביחס אל זה האור הנכבד; והמשיל זה האור ליום לרוב בהירותו וזַכּוּתוֹ , והצורות ההיולאניות המשיל ללילה , להעדר זה האור הנכבד מהם. והיותר נכון שנֹאמר , שבזה האור - מדרגות חלוקות , הולכים קצתם לקצת מדרגת הצורה והשלמוּת , כמו שזכר הפילוסוף ב'מה שאחר הטבע'; וכבר הבדיל השם יתעלה בין המדרגה הגבוהה למדרגה השפלה ממנה , אשר היא חשך בהיקש אליה , מצד שהיא הולכת ממנה מהלך ההיולי; והמשיל הגבוהה ליום והשפלה ללילה , ואם הם כולם אור , אלא שקצתם קנו מהשלמוּת יותר מקצת. וזאת היתה המדרגה הראשונה מהוית העולם , כי היא קודמת לשאר הנמצאות במציאוּת והסבה , כמו שקדם (בה"מ לעיל , ג) , ולזה ייחס התהוותה ביום הראשון. והנה אמר שכבר קרא השם יתעלה לאור יום , ולחשך קרא לילה , להעיר אל השלמוּת האפשרי לנמצא נמצא מאלו השכלים הנפרדים , ביום הבראו כונן (ע"פ יח' כח , יג) , לא יקנו עוד אַחַר זה שלמוּת לא היה להם , כמו שאפשר זה בנו; לפי שהשלמוּת אשר לנו הוא בנו בתחילה בכח , לא בפעל , ואין העניין כן באלו השכלים , אבל ישארו תמיד על עניינם , ולזה יהיה תמיד הגבוה גבוה והשפל שפל; ולזה אמר שקרא השם יתעלה לאור יום , ולחשך קרא לילה , להעיר שזה יהיה תמיד שמם. וזה , כי כמו שלא יקרא 'אדמוני' מי שהאדימו פניו בעת מה מפני הבושת , כן לא יתואר אצל השם יתעלה בתאר מה מי שאינו עם זה התאר תמיד; והוא כאלו אמר , שתמיד יהיה האור יום והחשך לילה. וראוי שתבין מזה , שכן העניין במה שאמר אחר זה "ויקרא אלהים לרקיע שמים" (להלן , ח) , "ויקרא אלהים ליבשה ארץ" (להלן , י) , כמו שנבאר בגזרת השם בהגיענו שם. וזה , שלא יתכן שנֹאמר , שתהיה קריאת השמות האלו מונחת מהשם יתברך , שאם היה העניין כן , לא היה אפשר בשום לשון שישנה אלו השמות , וזה חילוף מה שנראה מזה; ועוד , שכבר יקשה לתת הסבה , מה זה שקרא השם יתעלה שֵם לאלו השלשה דברים לבד מבין שאר הנמצאות , ובנשאר מהם קרא האדם שמות לפי מה שהסכים; ולזה הוא מבואר שהעניין בזה כפי מה שזכרנו. והנה קרא המדרגה הגבוהה מאלו יום , והשפלה ממנו לילה , שלא יחשֹב חושב שיהיה אפשר למדרגה השפלה מאלו הצורות שתשיג בשלמוּת הצורה שהיא עליונה ממנה , ותשוב היא והצורה דבר אחד; כי אין באלו הצורות דבר בכח , אבל כל מה שבהם הוא להם בפועל , לא יקנו אחַר זה שום שלמוּת , זולת השלמוּת אשר נבראו עליו ביום הבראם. ובהיות העניין כן , הנה העליונוּת הוא מתמיד בעליונה , והחסרון והשִפְלוּת הוא מתמיד בשפלה; ולזה יקרא שם לעליונה: יום , מצד יתרון אורה וזיווה תמיד , ויקרא שם לשפלה: לילה , מצד תמידות חסרון אורה וזיוה ביחס אל העליונה ממנה. ולזאת הסבה , הוצרך לומר 'ויקרא אלהים לכך - כך' בשלשה מקומות לבד בזאת הפרשה , כמו שאנו עתידים לבאר בגזרת השם. והנה אמרנו שאמר 'ויקרא אלהים לכך - כך' כשהיה הדבר ההוא מתמיד , לפי שהוא מבואר שהדבר לא יהיה נקרא בשם העניין אשר לא יתקיים לו כי אם מעט , כמו אדמימוּת הביישן וירוקוּת הפחדן , שלא יקרא מפני זה 'אדום' או 'ירוק' , ואמנם יקרא 'אדום' או 'ירוק' מי שהיה כן בטבע. (חלק שני: "ויאמר אלהים יהי רקיע" וגו'; א , ו - ח).
ריכוז קישורים