תנ"ך - ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (בראשית פרק טז פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת־אַבְרָם אֶת־הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: (בראשית פרק טז פסוק ג)

טקסט בלבד:

ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה: (בראשית פרק טז פסוק ג)

תיקון קוראים:

ותקח שרי אשת־אברם את־הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה: (בראשית פרק טז פסוק ג)
וּדבַרַת שָׂרַי אִתַּת אַברָם יָת הָגָר מִצרֵיתָא אַמתַּהּ מִסוֹף עֲשַׂר שְׁנִין לְמִתַּב אַברָם בְּאַרעָא דִכנָעַן וִיהַבַת יָתַהּ לְאַברָם בַּעלַהּ לֵיהּ לְאִתּוּ :

לשבת - ב': בר' טז , ג; במ' כא , טו.

לשבת - ב' אשר נטה.

ותקח שרי וגו' - לקחתה בדברים: אשריך שזכית לידבק בגוף הקדוש הזה (ראה ב"ר מה , ג). מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה , חייב לישא אחרת (משנה יבמות ו , ו). לשבת אברם - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המניין , לפי שלא נאמר לו: "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , ב) , עד שיבא לארץ ישראל.

מקץ עשר שנים - העתיקו קדמונינו (יבמות סד , א) , כי לא ישהא אדם עם אשתו יותר מעשר שנים , אם לא יולידו. וזה הפסוק - כדמות אסמכתא.

ואמר עוד: ותקח שרי - להודיע שלא מהר אברם לדבר , עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו (ראה להלן , ה). והזכיר הכתוב שרי אשת אברם ולאברם אישה , לרמוז כי שרי לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו , כי היא אשתו והוא אישה , אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו , ולכך אמר: לו לאשה - שלא תהיה כפילגש , רק כאשה נשואה לו. וכל זה - מוּסַר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה. מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה , חיב לישא אחרת. לשבת אברם בארץ כנען - מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין , לפי שלא נאמר לו "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , ב) , עד שבא לארץ ישראל; לשון רבנו שלמה. והטעם הזה איננו יפה , שישיבת חוצה לארץ - הלכה פסוקה היא שאינה עולה לשום אדם בעולם , ומשנה ששנינו בה (יבמות סד , א) - בכל אדם היא; ואם היה מפני ההבטחה הזו לאברהם , היתה עולה לשאר האנשים. וכבר טעו בה גם כן מן המפרשים טעות אחרת , שאמרו , שאין דין היושב בחוצה לארץ להוציא האשה ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה , ולא שישא אחרת. ואין הענין כן , אבל הכונה לומר , שאם שהה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל , שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם בארץ , אולי בזכות הארץ יבנו. וכן עשו אברהם ושרה , מנו מעת בואם שם.

ותקח. מקץ עשר שנים - אמר , כי משישבו בארץ כנען המתינה עוד עשר שנים , כי חשבה , כי שם יתן לאברם בן ממנה , כי כן אמר לו "לך לך מארצך" , ואחר כן "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , א , ב); כיון ששהתה עשר שנים ולא ילדה , אמרה: כבר זקנה אני , עוד אין תקוה שיהיה לו בן ממני; אתן לו שפחתי. ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות סד , א): נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה , אינו רשאי לבטל , ויוציא ויתן כתובה , שמא לא זכה לִבָּנוֹת ממנה. ואף על פי שאין ראיה לדבר , זכר לדבר: "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען" (בר' טז , ג); ללמדך , שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין , וזה לטעם שזכרנו.

זכר ששרי לא ילדה לאברם , וכבר היתה לה שפחה מצרית , ושמה הגר , ואמרה שרי אל אברם: כבר עצרני השם מלדת , בא אל שפחתי , אולי אזכה שיהיה לי זרע בסבתה; וכמו זה העניין מצאנו ברחל שאמרה ליעקב (בר' ל , ג); ולא נתבארה לנו הסבה בזה; וזה , שאם היה זה העניין לבקש מהשם יתעלה שיתן לה זרע על צד ההשגחה הפרטית , היה יותר ראוי בזה התפילה לשם יתעלה , וההשתדלות שתדבק בהם ההשגחה האלהית; ומן הדומה , שהכוונה היתה בזה להפך מזגה בדרך שיתכן לה ההריון. וכבר ידעת שהשומן והדשנות הוא סבה למעוט הזרע , ואם היה המנע ההריון משרה ורחל לזאת הסבה , היה אפשר שיקחו תועלות בזה; וזה , כי הנשים שהם נשי איש אחד , הם צרות זו לזו בהכרח , ויקרה להן מזה צער נפלא , באמור שפחותיהן דבר כנגדן - עם שכבר יצטערו יותר ממה שיאמרו כנגדן , להיותן שפחותיהן - וההפעלות החזק המגיע להן מזה אולי יהיה סבה למעט השומן והדשנות , אשר היה סבה המנע ההריון מהם; עם שבזה תועלת להקים זרע לבעליהן , אם היה שתהיינה הן בלתי ראויות להריון , ולזה בחרו להן זה העניין המצער אותן על שאר הדברים שאפשר שיצטערו בו. זהו מה שנראה לי עתה בזה; ואם יספק עלינו מספק ממה שאמרה שרה: "אחרי בלותי היתה לי עדנה" (בר' יח , יב) , שיורה שלא היה נמצא בה השומן והדשנות , אמרנו לו שזה המאמר היה חמש עשרה שנה אחר העניין הזה , כי אברם היה בזה העת בן שמנים וחמש שנה , ואז היה אברם בן מאה שנה. והנה שמע אברם לקול שרה , להיות עצתה טובה , ולקחה שרי שפחתה ונתנה לאברם לאשה , מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען , כי אז נתבאר אליה שכבר עצרה השם מלדת.
ריכוז קישורים