תנ"ך - ויהי
אברם
בן־תשעים
שנה
ותשע
שנים
וירא
ה'
אל־אברם
ויאמר
אליו
אני־אל
שדי
התהלך
לפני
והיה
תמים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֣י
אַבְרָ֔ם
בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים
שָׁנָ֖ה
וְתֵ֣שַׁע
שָׁנִ֑ים
וַיֵּרָ֨א
יְהוָ֜ה
אֶל־אַבְרָ֗ם
וַיֹּ֤אמֶר
אֵלָיו֙
אֲנִי־אֵ֣ל
שַׁדַּ֔י
הִתְהַלֵּ֥ךְ
לְפָנַ֖י
וֶהְיֵ֥ה
תָמִֽים:
(בראשית פרק יז פסוק א)
וַיְהִי
אַבְרָם
בֶּן־תִּשְׁעִים
שָׁנָה
וְתֵשַׁע
שָׁנִים
וַיֵּרָא
יְהוָה
אֶל־אַבְרָם
וַיֹּאמֶר
אֵלָיו
אֲנִי־אֵל
שַׁדַּי
הִתְהַלֵּךְ
לְפָנַי
וֶהְיֵה
תָמִים:
(בראשית פרק יז פסוק א)
ויהי
אברם
בן־תשעים
שנה
ותשע
שנים
וירא
ה'
אל־אברם
ויאמר
אליו
אני־אל
שדי
התהלך
לפני
והיה
תמים:
(בראשית פרק יז פסוק א)
ויהי
אברם
בן־תשעים
שנה
ותשע
שנים
וירא
יהוה
אל־אברם
ויאמר
אליו
אני־אל
שדי
התהלך
לפני
והיה
תמים:
(בראשית פרק יז פסוק א)
וַהֲוָה
אַברָם
בַּר
תִּשׁעִין
וּתשַׁע
שְׁנִין
וְאִתגְּלִי
יְיָ
לְאַברָם
וַאֲמַר
לֵיהּ
אֲנָא
אֵל
שַׁדַּי
פְּלַח
קֳדָמַי
וִהוִי
שְׁלִים
:
וירא
-
כ':
ראה
בר'
יב
,
ז.
והיה
-
ו':
ראה
בר'
יב
,
ב.
ותשע
שנים
-
ל';
וירא
-
כ'.
אני
אל
שדי
-
אני
הוא
שיש
דיי
באלהותי
לכל
ברייה
,
לפיכך
התהלך
לפני
ואהיה
לך
לאלוה
ולפטרון;
וכן
כל
מקום
שהוא
במקרא
פירושו:
די
שלו
,
לפי
הענין.
התהלך
לפני
וגו'
-
כתרגומו:
"פלח
קדמי"
-
הדבק
בעבודתי.
והיה
תמים
-
אף
זה
צווי
אחר
צווי:
היה
שלם
בכל
נסיונותי.
ולפי
מדרשו
(ב"ר
מו
,
ד):
התהלך
לפני
במצות
מילה
,
ובדבר
זה
תהיה
תמים
,
שכל
זמן
שהערלה
בך
,
אתה
בעל
מום
לפני.
דבר
אחר:
והיה
תמים
-
שאוסיף
על
שמך
אות
אחת
,
ויהיו
מניין
אותיותיך
מאתים
וארבעים
ושמונה
כמניין
איבריך.
אל
שדי
-
שם
התאר
,
וטעמו:
'תקיף';
וכן
"כקול
שדי"
(יח'
א
,
כד);
"והיה
שדי
בצריך"
(איוב
כב
,
כה)
-
כי
טעמו
כטעם
"ושית
על
עפר
בצר"
(שם
,
כד).
ושַדַּי
-
על
משקל
"עלי
לבי
דַוַּי"
(יר'
ח
,
יח).
ורבים
פרשוהו
(ראה
השרשים:
'שדד')
מגזרת
"שודד"
(יר'
מח
,
ח)
,
שהוא
מנצח
ומתגבר.
ומה
טעם
להזכיר
שם
השם
בפרשה
הזאת?
לירא
אברהם
וימול.
והנכון
,
כי
השם
הנכבד
נקרא
כנגדו
,
וזה
שם
התאר
כנגד
המעשה;
כי
העולם
עומד
על
אלה
שני
השמות
,
והמבין
סוד
השם
יאמין.
והיה
תמים
-
שלא
תשאל
למה
המילה.
אל
שדי
-
אמר
הגאון
,
ששדי
-
מגזרת
'די'.
והנגיד
אמר
,
שהוא
'שם
תואר'
על
משקל
"עלי
לבי
דוי"
(יר'
ח
,
יח).
והנכון
,
שהיו"ד
בא
תמורת
אות
הכפל;
ועוד
אפרשנו
(ראה
פירושו
לשמ'
ו
,
ג).
התהלך
לפני
-
לקיים
מצוה
זו.
והיה
תמים
-
לא
תחשוב
בלבך
שתהא
בעל
מום
על
זאת
,
כאדם
שנקטע
מקצת
ידו
או
מקצת
רגלו
,
שהוא
בעל
מום;
מזו
לא
תהיה
חשוב
בעל
מום
,
אלא
תמים
ושלם
,
כמו
"תמים
זכר"
(שמ'
יב
,
ה);
וכן
כל
'תמים'
שבמקרא
,
כל
דבר
שאין
בו
חסירוּת
קורא
אותו
'תמים'
,
וכן
"תמים
היה
בדורותיו"
(בר'
ו
,
ט)
-
כלומר:
תמים
היה
בצדקותו
,
שלא
היה
בו
חסירוּת.
אל
שדי
-
שני
שמות
,
כל
אחד
תואר
בעצמו;
ופירוש
אל:
תקיף
,
מלשון
"אילי
מואב"
(שמ'
טו
,
טו);
ופירוש
שדי
-
אמר
רבנו
שלמה
שיש
די
באלהותו
לכל
בריה.
ובספר
מורה
הנבוכים
(א
,
סג)
פירש
הרב:
כלומר
,
שאינו
צריך
במציאות
מה
שנמצא
ולא
בקיום
מציאותו
לזולתו
,
אבל
מציאותו
תספיק
בעצמה.
ורבי
אברהם
פירשו
בשם
הנגיד
ז"ל
מגזרת
'שודד'
,
כלומר:
מנצח
ומשודד
מערכות
השמים.
וזהו
הנכון
,
כי
הוא
מדת
גבורה
מַנְהֶגֶת
העולם
,
שיאמרו
בה
החכמים
(ראה
ב"ר
לה
,
ג):
מדת
הדין
של
מטה.
וטעם
להזכיר
עתה
זה
השם
,
כי
בו
יעשו
הנסים
הנסתרים
לצדיקים
"להציל
ממות
נפשם
ולחיותם
ברעב"
(תה'
לג
,
יט)
,
ולפדותם
במלחמה
מידי
חרב
(ע"פ
איוב
ה
,
כ)
,
ככל
הנסים
הנעשים
לאברהם
ולאבות
,
וככל
הבאים
בתורה
בפרשת
'אם
בחקותי'
ובפרשת
'והיה
כי
תבא'
בברכות
וקללות;
שכולם
נסים
הם
,
כי
אין
מן
הטבע
שיבאו
הגשמים
בעתם
בעבדנו
האלהים
,
ולא
שיהיו
השמים
כברזל
כאשר
נזרע
בשנה
השביעית
,
וכן
כל
היעדים
שבתורה
,
אבל
כולם
נסים
ובכולם
תתנצח
מערכת
המזלות
,
אלא
שאין
בהם
שנוי
ממנהגו
של
עולם
כנסים
הנעשים
על
ידי
משה
רבנו
בעשר
המכות
ובקריעת
הים
והמן
והבאר
וזולתם
,
שהם
מופתים
מְשַנִּים
הטבע
בפרסום
,
והם
שיעשו
בשם
המיוחד
אשר
הגיד
לו;
ולכן
אמר
עתה
לאברהם
אבינו
כי
הוא
התקיף
המנצח
,
שיגבר
על
מזלו
ויוליד
,
ויהיה
ברית
בינו
ובין
זרעו
לעולם
,
שיהיה
"חלק
יי'
עמו"
(דב'
לב
,
ט)
וברצונו
ינהיגם
,
לא
יהיו
תחת
ממשלת
כוכב
ומזל.
ודע
וראה
,
כי
אברהם
אבינו
לא
הזכיר
בדבריו
שם
יו"ד
ה"א
,
רק
בצרוף
השם
הכתוב
אל"ף
דל"ת
(בר'
טו
,
ב)
,
או
בצרוף
"אל
עליון"
עמו
(בר'
יד
,
כב)
,
ויזכיר
בעניניו
'אלהים'
,
וכן
יאמר
"יי'
אלהי
השמים"
(בר'
כד
,
ג);
ואמר
"יי'
יראה"
(בר'
כד
,
יד)
-
על
מקום
המקדש
העתיד
,
ויעקב
יזכיר
תמיד
"אל
שדי"
(בר'
מג
,
יד;
מח
,
ג)
,
ומשה
רבנו
לא
יזכיר
כן
לעולם.
ואם
תזכה
,
תבין
זה
כולו
ממה
שאמרו
במסכת
יבמות
(מט
,
ב):
כל
הנביאים
נסתכלו
באיספקלריא
שאינה
מאירה
,
ולפיכך
אמר
ישעיה
"ואראה
את
יי'"
(יש'
ו
,
א)
,
ומשה
נסתכל
באיספקלריא
המאירה
,
ולפיכך
אמר
"כי
לא
יראני
האדם
וחי"
(שמ'
לג
,
כ);
כי
"ואראה
את
יי'"
כתוב
באל"ף
דל"ת.
ועוד
אזכיר
זה
בפרשת
'וארא'
(שמ'
ו
,
ב)
,
אם
יראה
אלהים
בעיני
(ע"פ
ש"ב
טז
,
יב).
התהלך
לפני
-
ללכת
בדרך
אשר
אורה
אותך;
כטעם
"אחרי
יי'
אלהיכם
תלכו
ואותו
תיראו"
(דב'
יג
,
ה)
,
כי
המצוה
לאחוז
דרכו
קודם
שיורנו
יאמר
התהלך
לפני
,
והבא
אחרי
הצואה
-
יאמר
"אחרי
יי'...
תלכו".
והענין
בשניהם:
ללכת
אחרי
השם
,
לירוא
ממנו
לבדו
ולעשות
מה
שיצוה.
והיה
תמים
-
מצוה
אחרת
עוד
בענין
הזה
,
כטעם
"תמים
תהיה
עם
יי'
אלהיך"
(דב'
יח
,
יג)
,
אחרי
אזהרת
"לא
ימצא
בך...
קוסם
קסמים
מעונן
ומנחש
ומכשף"
וגו'
(שם
,
י).
והענין
בשניהם
,
שיאמין
בלבו
כי
הקדוש
ברוך
הוא
לבדו
הוא
בעל
היכולת
בתחלה
ובסוף
,
הוא
היכול
לעשות
ולבטל
,
ולא
ישמע
אל
מעוננים
ואל
קוסמים
או
למנחש
ומכשף
,
ולא
יאמין
שיבאו
דבריהם
על
כל
פנים
,
אבל
יגזור
בלבו
שהכל
ביד
עליון
העליונים
,
שהוא
אֵל
והוא
שדי
,
עושה
טובה
שלא
היה
במזל
,
ומביא
רעה
בהיות
המזל
טוב
ויפה
,
כפי
שיתהלך
האדם
לפניו
,
"מפר
אותות
בדים
וקוסמים
יהולל"
(יש'
מד
,
כה);
וזהו
מה
שאמרו
(שבת
קנו
,
א):
צא
מאסטגנינות
שלך
וכו'.
ורבנו
שלמה
פירש:
והיה
תמים
-
היה
שלם
בכל
הנסיונות.
ורבי
אברהם
אמר
שלא
ישאל
על
'למה
המילה';
והוא
כטעם
"יהי
לבי
תמים
ביראתך
למען
לא
אחטא
לך"
(ראה
תה'
קיט
,
פ).
והנכון
-
מה
שפירשתי.
ויהי
אברם
בן
תשעים
שנה
ותשע
שנים
-
אִחֵר
עוד
שלש
עשרה
שנה
מלצוותו
על
המילה
,
כדי
שיזקין
יותר
ויגיע
עד
מאה
,
ויהיה
הנס
יותר
גדול
שיוליד
והוא
בן
מאה
,
ולהראות
אהבת
אברהם
לאל
לעשות
כל
אשר
יצוהו:
שצוהו
למול
בשר
ערלתו
והוא
זקן
בן
תשעים
ותשע
שנה
,
וכחו
תשש.
וצוהו
למול
קודם
שיצא
ממעיו
יצחק
,
כדי
שיהיה
יצחק
מזרע
כשר
יותר
על
ידי
מצות
האל
שנעשה
באבר
ההוא
,
ולהגדיל
הפלא
,
כי
המילה
מחלשת
האבר;
והיה
נס
על
נס
,
שיוליד
בן
מאה
,
ועוד
שיהיה
אברו
חלוש
יותר
משהיה
קודם
המילה.
אני
אל
שדי
-
פירושו
חזק
,
מנצח;
וכן
אמר
"כקול
מים
רבים
כקול
שדי
בדברו"
(צירוף
של
יח'
א
,
כד;
י
,
ה).
רצה
לומר
לו:
אע"פ
שאשתך
עקרה
וזקנה
ואינה
ראויה
לילד
,
ואף
כי
אתה
זקן
,
וחלוש
כחך
כי
בן
תשעים
ותשע
אתה
,
אע"פ
שאחליש
כח
הזרע
עוד
,
אני
אנצח
הכל
,
כי
אני
שדי
,
והטבע
והתולדת
מידי
הוא
,
ובידי
לשנות
כאשר
ארצה.
וכן
אמר
"וארא
אל
אברהם
אל
יצחק
ואל
יעקב
באל
שדי"
(שמ'
ו
,
ג)
,
כי
שלשתם
-
היו
נשיהם
עקרות
ונפקדו
ברצון
האל
,
כי
שמע
אל
תפלת
הצדיקים
,
ושנה
טבע
נשיהם
וילדו.
ושדי
-
שם
תואר
,
ראוי
בתשלומו
שַדְדַי
בפלס
"מוכיח
אדם
אַחֲרַי"
(מש'
כח
,
כג).
התהלך
לפני
-
כתרגומו
(ת"א):
עבוד
לפני
עבודה
אשר
אצוך.
וכן
"אשר
התהלכו
אבתי
לפניו"
(בר'
מח
,
טו
,
ת"א);
"אשר
התהלכתי
לפניו"
(בר'
כד
,
מ
,
ת"א);
ענין
כלם
-
עבודת
האל
בלב
ובמעשה.
ושורש
העבודה
הוא
בלב.
וכן
אמר
חזקיהו
"אשר
התהלכתי
לפניך
באמת
ובלבב
שלם"
(מ"ב
כ
,
ג)
-
זה
אמר
על
עבודת
הלב
,
ואחר
כן
אמר
על
המעשה:
"והטוב
בעיניך
עשיתי"
(שם).
ועתה
צוה
האל
את
אברם
שיוסיף
לו
עוד
עבודה
בגופו.
כי
בלבו
היה
שלם
,
וכן
במעשה
,
בתקון
המדות
בכל
אשר
השכל
מורה
אותו.
אבל
עבודת
הגוף
הזאת
אשר
צוהו
,
לא
היה
השכל
מורה
בזה
,
אלא
רצה
בו
האל
להיות
לאות
בינו
ובין
האל
,
להיות
זרע
אברהם
המכוון
עם
מיוחד
,
ויהיה
בבשרו
אות
מיוחד;
ומוּלֵי
אומות
העולם
אינם
מולים
למצוה
,
כי
לא
נצטוו
בה
אלא
זרע
אברהם
המיוחד
,
והוא
יצחק
,
וזרעו
המיוחד
גם
כן
,
שהוא
זרע
יעקב.
לפיכך
צוהו
בה
האל
קודם
שיולד
יצחק
וקודם
שיזרע.
והנכנסים
מהאומות
בברית
אברהם
ובתורת
האל
הרי
הם
נחשבים
זרע
אברהם
,
והרי
הם
מכלל
"המון
גוים"
(להלן
,
ד)
,
שאברהם
אב
להם.
והיה
תמים
-
ובזה
תהיה
שלם
,
שיהיה
אות
בבשרך
לשמי
,
ויהיה
גם
כן
כריתת
ברית
ביני
וביניך
,
כי
בדם
הוא
כל
כריתת
ברית.
ובסתם
אמר
לו
,
ולא
פירש
לו
הברית
עד
בסוף
,
שאמר
לו:
"זאת
בריתי"
(להלן
,
י)
,
אלא
אמר
לו
דברים
שהבין
בסוף
למה
אמר.
והבין
בסוף
מלשון
"תמים"
שני
דברים:
האחד
-
כמו
שפרשנו
,
והשני
-
שאמר
לו:
אע"פ
שחסר
מבשרך
בברית
הזאת
,
לא
תהיה
חסר
בעבור
זה
אבל
תהיה
תמים
יותר
,
כי
לא
יחסר
ממך
אבר
מאבריך
אלא
מעט
בשר
מן
האבר;
ובחסרון
ההוא
תהיה
תמים
,
שיהיה
החסרון
לאות
לך
בינך
ובין
האל.
ואלו
נולד
כן
,
לא
יהיה
נכר
שיהיה
לאות;
לפיכך
הנולד
מהול
,
צריך
להטיף
ממנו
דם
ברית
(ראה
שבת
קלה
,
א)
,
שיחתוך
מעט
מן
הבשר
ההוא
לאות
ולברית.
שדי
-
רוצה
לומר:
אשר
די;
והרצון:
שדי
במציאותו
להמציא
הנמצאות
ביותר
שלם
בַּפָּנִים
שאפשר
להם.
התהלך
לפני
-
רוצה
לומר
,
שישמור
מצותו
,
כטעם
"את
האלהים
התהלך
נח"
(בר'
ו
,
טו).
והיה
תמים
-
רמז
אל
המילה
,
כי
הנמול
הוא
תמים
,
שאין
בו
תוספת
הערלה.
וזה
,
שהערלה
הוא
דבר
נוסף
באדם
מהכרח
החומר
,
ולזה
לא
תמצאה
בבהמות.
והנה
מה
שחסר
המין
האנושי
בבריאתו
מהכרח
החומר
,
השלימו
השם
יתעלה
בזאת
המצוה;
כי
כמה
דברים
יש
בדברים
הטבעיים
,
אשר
יצטרך
שישלים
אותם
האדם
,
כמו
העניין
בעבודת
האדמה
,
ובמה
שיכין
לעצמו
מהאהל
והלבוש
והמזונות;
ולזה
קרא
השם
יתעלה
עצמו:
אל
שדי
,
בנתינתו
זאת
המצוה
לאברם.
זכר
שכאשר
היה
אברם
בן
תשעים
ותשע
שנה
,
נראה
השם
יתעלה
לאברם
ואמר
אליו:
אני
אל
שֶדַי
במציאותי
להשפיע
לנמצאות
השלמוּת
האפשרי
להם
,
שמר
מצותי
ותהיה
תמים
―
וזה
יהיה
בשימול
בשר
ערלתו
,
כמו
שיזכר
אחר
זה
(להלן
,
י)
―
והנני
נותן
בריתי
ביני
וביניך
,
שאהיה
לך
לאלהים
,
ולזרעך
אחריך
,
כמו
שביאר
אחר
זה
(להלן
,
ז)
וארבה
אותך
במאד
מאד
בזרע
שיהיה
לך
אחר
זה
,
רוצה
לומר
,
שבמאד
מזרעו
יִמָּצֵא
המְאֹדִיוּת
והרבוי
הנפלא
בהולדה.
(ארבע
תועלות
לפרשת
'לך
-
לך'
,
חלק
שישי:
בר'
יז
,
א
-
כז)
והנה
התועלות
המגיעות
מזה
הספור
הם
רבים:
התועלת
הראשון
הוא
במדות
,
והוא
,
שמי
שירצה
שיניע
אוהבו
לעשות
דבר
להועיל
לו
,
אשר
בו
אצלו
מהזרות
והצער
,
הנה
ראוי
שיפליג
להזכיר
לו
תחילה
התועלות
הנמשכות
מזה
הפועל
,
קודם
שיזכור
הפועל
אשר
יצוהו
עליו;
והנה
בזה
האופן
יעלים
ממנו
החשק
אשר
לו
להשיג
אותם
התועלות
הזרות
והצער
אשר
בפועל
ההוא;
וזאת
תחבולה
טובה
מאד
להניע
בה
האדם
אל
הדברים
המועילים
לו
,
אשר
הם
בלתי
ערבים.
ולזה
תמצא
,
שכבר
הפליג
השם
יתעלה
לזכֹּר
לאברהם
התועלות
המגיעות
לו
מפני
הברית
אשר
הוא
כורת
עמו
,
קודם
שיגיד
לו
מה
הוא
עניין
זה
הברית
,
לפי
שיש
בזה
הפועל
מהזרות
והצער
מה
שלא
יֵעָלֵם;
וכל
שכן
שיהיה
בזה
מהצער
הנפלא
לאברהם
,
להיותו
זקן
בהמולו
בשר
ערלתו.
התועלת
השני
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שישגיח
בבני
ביתו
ובמשרתיו
,
וידריכם
בהנהגה
הישרה
,
לפי
שתקון
הנהגתם
הוא
בידו
,
להיותם
תחתיו.
ולזה
תמצא
,
שנצטוה
אברהם
שימול
הוא
וזרעו
,
ילידי
ביתם
ומקנת
כספם.
התועלת
השלישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
שיֵבוֹש
האדם
מרבוי
הטובות
אשר
ייטיב
לו
אוהבו
,
וירחיק
מלקבל
אותם
הטובות
בְּדרך
שלא
יַרְאֶה
עצמו
חושק
לקבל
ההטבות
ההם
,
כי
בזה
מהתועלת
לקיים
האהבה
אשר
בין
האוהבים
מה
שלא
יֵעָלֵם.
ולזה
תמצא
שאברהם
―
להיותו
מוטבע
בזאת
התכונה
הטובה
―
אמר
לשם
יתעלה
,
כאשר
יעד
אותו
שכבר
תלד
לו
שרה
בן
,
ויהיה
לו
ממנה
גוים
ומלכי
עמים
,
שכבר
יספיק
לו
אם
יתקיים
לו
זרע
מישמעאל
,
ואינו
מבקש
מהשם
יתעלה
כמו
אלו
הגדולות
,
להורות
על
בושתו
מההטבות
שהטיב
לו
השם
יתעלה.
התועלת
הרביעי
הוא
בעניינים
התוריים
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שיזרז
עצמו
לעשות
המצות
ולא
יתעצל
מעשייתם
,
ואע"פ
שיקרה
לו
מעשייתם
צער
מה
,
אם
היתה
שם
מצוה
בזה
התואר.
הלא
תראה
,
שאברהם
אבינו
קיים
זאת
המצוה
בַּיום
בעינו
אשר
באתהו
מצות
השם
עליה
,
ומל
זה
המספר
הרב
מהאנשים
אשר
היו
בביתו
בזה
היום
בעינו
,
אשר
לא
יתכן
שיִשְׁלַם
לו
זה
,
כי
אם
בעשותו
זה
הפועַל
בזריזות
נפלא.
והתועלת
המגיע
מזה
הברית
אשר
כרת
השם
עם
אברהם
כבר
זכרנוהו
עם
ביאור
דברי
הספור
הזה;
ואולם
,
הסבה
אשר
בעבורה
צוה
השם
שיהיה
הנולד
נמול
לשמנה
ימים
,
והשלמת
המאמר
בזאת
המצוה
,
יהיה
,
בגזרת
השם
,
בפרשת
'אשה
כי
תזריע'
(וי'
יב
,
א
-
ח
,
תועלת
ג
ושורשיה).
והנה
האריך
בכאן
בזה
המאמר
עד
שכבר
נזכרו
בו
שלש
עשרה
בריתות
,
כמו
שאמרו
ז"ל
(נדרים
לא
,
ב)
,
להורות
על
מעלת
זאת
המצוה
,
לישב
יותר
בנפשותינו
אמתת
זה
הספור
אשר
נשאר
רשומו
בעת
מתן
תורה
,
כי
זרע
יעקב
היו
נמולים
,
כאמרו
"לא
נוכל...
לתת
את
אחותינו
לאיש
אשר
לו
ערלה"
(בר'
לד
,
יד);
ומפני
זה
היה
תועלת
עצום
בזה
הספור
לפרסם
עניין
הנבואה
,
אשר
ההאמנה
בה
היא
פנת
התורה.