תנ"ך - ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם: (בראשית פרק יז פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (בראשית פרק יז פסוק יא)

טקסט בלבד:

ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם: (בראשית פרק יז פסוק יא)

תיקון קוראים:

ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם: (בראשית פרק יז פסוק יא)
וְתִגזְרוּן יָת בִּסרָא דְעוּרלַתכוֹן וִיהֵי לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן :

ונמלתם - ל'.

ונמלתם - כמו 'ומלתם' , והנו"ן בו יתרה ליסוד הנופל לפרקים , כמו נו"ן של 'נושך' ונו"ן של 'נושא'. ונמלתם - כמו "ונשאתם" (בר' מה , יט); אבל "ימול" (להלן , יד) לשון 'יתפעל' (יִפָּעֵל) , כמו: "יֵעָשה" (בר' כט , כו) , "יֵאָכל" (בר' ו , כא).

ונמלתם - כמו "ושמרתם" (שמ' יב , יז) , והנו"ן - שרש; וכן "ידון רוחי" (בר' ו , ג) - עם "נדנה" (דנ' ז , טו).

והיה לאות ברית ביני וביניכם - סימן ואות שאני אדון ואתם עבדיי. וחותם אות הברית - במקום צנוע שאינו נראה , שלא יאמרו אומות העולם על ישראל: בעלי מומין הם! ומשצוה הקדוש ברוך הוא לזכרים ולא לנקיבות , שמעינן דבמקום הזכרות צוה הקדוש ברוך הוא לחתום הברית , ודם נידות , שהנשים משמרות ומגידות פתחיהן לבעליהן , הוא להם דם ברית.

ונמלתם - זהו מצות עשה , בין לאב שימול את בנו , בין לבן שימול את עצמו כשיהיה בן מצוה , אם לא מל אותו אביו ולא בית דין. לאות ברית - יהיה לאות הברית שכרתי עם אברהם ועם זרעו אחריו , שיהיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים (ע"פ שמ' ו , ז) , ויעשו מצותי אשר אצוה אותם , ואני אברכם ואשמרם (ראה במ' ו , כד). וזה יהיה לכם לאות ולזכרון , כמו מצות ציצית ותפלין והדומים להם , לפי שהם לזכרון (ראה שמ' יג , ט; במ' טו , לט); אבל זה האות הוא חזק שבכולם , שהוא בגוף האדם , שלא יהיה זולתו. ולפיכך צוהו האל באותו אבר , לפי שרוב העבירות יעשו על ידי אותו האבר , לפי שהוא ראש התאוות הבהמיות. וכשיבא האדם לעשות עבירה בתשמיש אותו האבר , יראה האות אשר בו ויזכור מה שצוהו האל , וימנע מעשות העבירה ההיא. ולא יהיה כבהמה לבעול כל אשר ימצא , אלא במותר לו , ולהשאיר זרע ולרפואה.

והנה באר השם לאברהם , שזה הברית אשר צוהו עליו הוא המלה , רוצה לומר , שימול בשר ערלתו , הוא וזרעו אחריו לדורותם , והיא תהיה לאות ברית ביניהם ובין השם יתעלה. וצוהו שימול כל זכר מזרעו בן שמנה ימים , ואפילו ילידי ביתם ומקנת כספם , והם העבדים הקנויים להם שאינם מזרעם , צוהו שימולו בני שמונת ימים. וצוה אברהם שימול ילידי ביתו ומקנת כספו הנמצאים אתו , בדרך שלא ישאר בביתו ערל , אם לא היה פחות משמנה ימים.
ריכוז קישורים