תנ"ך - ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא: (בראשית פרק יז פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: (בראשית פרק יז פסוק יב)

טקסט בלבד:

ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא: (בראשית פרק יז פסוק יב)

תיקון קוראים:

ובן־שמנת ימים ימול לכם כל־זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת־כסף מכל בן־נכר אשר לא מזרעך הוא: (בראשית פרק יז פסוק יב)
וּבַר תְּמָניָא יוֹמִין יִגזַר לְכוֹן כָּל דְּכוּרָא לְדָרֵיכוֹן יְלִיד בֵּיתָא וּזבִין כַּספָּא מִכָּל בַּר עַמְמִין דְּלָא מִבְּנָך הוּא :

בית - ד' בקמץ (בלישנא): *בר' יז , יב , כז; מ"א ה , לא; ו , ד. וכל אתנחתא וסוף פסוק דכותהון.

בית ד' קמצ' יליד בית יליד בית ויעש לבית ליסד הבית. וכל אתנ' וסופ' פסוק' דכות'.

ובן - שמנת - ל' רא' פס'; בית - ד'.

יליד בית - שילדתו השפחה בביתך. מקנת כסף - שקנאו משנולד.

ימול לכם - מבנין 'נפעל' , וכן המול ימול. ומה טעם לאמר המול ימול יליד ביתך פעם שנית? וכן הפירוש: ובן שמונת ימים ימול לכם - כל מי שהוא לכם , מזרעכם; גם כן כל יליד בית או מקנת כסף. ואתה אברהם , המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך - היום , ואם הם גדולים.

בֶן נכר - סמוך אל נכר , כי אביו איננו בן ברית; על כן תחת הבי"ת שלש נקודות כמשפט.

ובן שמנת ימים. ימול - מבנין נפעל , שרשו 'מול'; פירושו: יהיה נמול על ידי אביו. כל זכר לדורותיכם - זהו על בני ישראל. יליד בית - וכן ימול לשמנת ימים יליד בית ומקנת כסף... אשר לא מזרעך הוא. יליד בית - שנולד בביתו - משפחתו. מקנת כסף - שקנאו משנולד קודם שמנה , ימול לשמנה; אבל אם קנאו אחר שמנה , ימול ביומו , שכבר עבר הזמן , ואין לו עוד להמתין לשמנה. וכן בני בית אברהם נמלו כלם ביום אחד , כי לא היה בהם יליד בית קודם שמנה , ולא מקנת כסף; כן הוא לפי פשוטו. ורבותינו ז"ל פרשו (שבת קלה , ב): מדכתיב "המול ימול" (להלן , יג) נראה , כי שני זמנים יש למילת עבדים. ואמרו: יש יליד בית שנמול לאחד ויש יליד בית שנמול לשמונה ויש מקנת כסף שנמול לאחד , ויש מקנת כסף שנמול לשמנה; הא כיצד? לקח שפחה ועוברה עמה - זהו מקנת כסף שנמול לאחד; הִטְבִּילָהּ ואחר כך ילדה - זהו מקנת כסף הנמול לשמנה. לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה , זהו יליד בית שנמול לשמנה; לקח שפחה לעובריה , או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה , זהו יליד בית שנמול לאחד.

והנה באר השם לאברהם , שזה הברית אשר צוהו עליו הוא המלה , רוצה לומר , שימול בשר ערלתו , הוא וזרעו אחריו לדורותם , והיא תהיה לאות ברית ביניהם ובין השם יתעלה. וצוהו שימול כל זכר מזרעו בן שמנה ימים , ואפילו ילידי ביתם ומקנת כספם , והם העבדים הקנויים להם שאינם מזרעם , צוהו שימולו בני שמונת ימים. וצוה אברהם שימול ילידי ביתו ומקנת כספו הנמצאים אתו , בדרך שלא ישאר בביתו ערל , אם לא היה פחות משמנה ימים.
ריכוז קישורים