תנ"ך - ויפל
אברהם
על־פניו
ויצחק
ויאמר
בלבו
הלבן
מאה־שנה
יולד
ואם־שרה
הבת־תשעים
שנה
תלד:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּפֹּ֧ל
אַבְרָהָ֛ם
עַל־פָּנָ֖יו
וַיִּצְחָ֑ק
וַיֹּ֣אמֶר
בְּלִבּ֗וֹ
הַלְּבֶ֤ן
מֵאָֽה־שָׁנָה֙
יִוָּלֵ֔ד
וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה
הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים
שָׁנָ֖ה
תֵּלֵֽד:
(בראשית פרק יז פסוק יז)
וַיִּפֹּל
אַבְרָהָם
עַל־פָּנָיו
וַיִּצְחָק
וַיֹּאמֶר
בְּלִבּוֹ
הַלְּבֶן
מֵאָה־שָׁנָה
יִוָּלֵד
וְאִם־שָׂרָה
הֲבַת־תִּשְׁעִים
שָׁנָה
תֵּלֵד:
(בראשית פרק יז פסוק יז)
ויפל
אברהם
על־פניו
ויצחק
ויאמר
בלבו
הלבן
מאה־שנה
יולד
ואם־שרה
הבת־תשעים
שנה
תלד:
(בראשית פרק יז פסוק יז)
ויפל
אברהם
על־פניו
ויצחק
ויאמר
בלבו
הלבן
מאה־שנה
יולד
ואם־שרה
הבת־תשעים
שנה
תלד:
(בראשית פרק יז פסוק יז)
וּנפַל
אַברָהָם
עַל
אַפּוֹהִי
וַחדִּי
וַאֲמַר
בְּלִבֵּיהּ
הַלְבַר
מְאָה
שְׁנִין
יְהֵי
וְלַד
וְאִם
שָׂרָה
הֲבַת
תִּשׁעִין
שְׁנִין
תְּלִיד
:
ויאמר
בלבו
(אמירה
פלוני
בלבו)
-
ו':
בר'
יז
,
יז;
כז
,
מא;
מ"א
יב
,
כו;
תה'
יד
,
א;
נג
,
ב;
אס'
ו
,
ו.
הלבן
-
ז'
בטעמא
בתלת
נקוט
(בלישנא
,
לא
כולל
'מבן';
המלה
מצויה
שבע
פעמים
מוטעמת
בטעם
ולא
במקף
ואף
על
פי
כן
ניקודה
סגול):
בר'
יז
,
יז;
וי'
א
,
ה;
כד
,
י;
יש'
ח
,
ב;
אס'
ב
,
ה;
נחמ'
ו
,
יח;
דה"א
ט
,
כא.
ויצחק
-
ל';
ויאמר
בלבו
-
ו';
הלבן
-
ז'.
ויפל
אברהם
על
פניו
ויצחק
-
זה
תרגם
אונקלוס:
"וחדי"
-
לשון
'שמחה';
וצחוק
של
שרה
תרגם
לשון
'מחוך';
למדת
,
שאברהם
האמין
ושמח
,
ושרה
לא
האמינה
ולגלגה.
וזהו
שהקפיד
הקדוש
ברוך
הוא
על
שרה
ולא
הקפיד
על
אברהם.
הלבן
מאה
שנה
-
יש
תמיהות
שהן
קיימות
,
כמו:
"הנגלה
נגליתי"
(ש"א
ב
,
כז);
"הרואה
אתה"
(ש"ב
טו
,
כז);
אף
זו
קיימת
,
וכן
אמר
בלבו:
הנעשה
חסד
זה
לאחר
מה
שהקדוש
ברוך
הוא
עושה
לי;
ואם
שרה
הבת
תשעים
שנה
היתה
כְּדַי
לֵילֵד.
ואע"פ
שדורות
הראשונים
היו
מולידים
בני
חמש
מאות
,
בימי
אברהם
נתמעטו
השנים
,
ובא
תָשוּת
כח
לעולם;
וצא
ולמד
מעשרה
דורות
שמנח
ועד
אברהם
,
שמיהרו
תולדותיהם
בני
שלשים
ובני
שבעים.
הלבן
מאה
שנה
יולד
-
תמה
,
בעבור
היות
זרע
הזקן
קר
,
על
כן
לא
יוליד.
והתמה
הגדול:
איך
תלד
אשה
שנפסק
דמה
,
והבן
-
מהדם
יבנה
ויכונן?
וכאשר
תסתכל
תראה
,
כי
דבר
שרה
נפלא
מדבר
אברהם;
כי
הנה
מצאנו
אבות
דור
,
שכל
אחד
הוליד
בן
,
והוא
גדול
מתשעים
שנה;
וחיי
הדורות
בימי
אברהם
ארוכים
מחיי
דור
דור.
ויפול
אברהם
על
פניו
ויצחק
-
נפילתו
להשתחוייה
מוכיחים
שהאמין
,
כי
דרך
הודאה
הוא
שמח
וצוחק
והודה
והשתחווה
ואמר:
כמה
נס
גדול
וכמה
טובה
כפולה
שמשנה
סדרו
של
עולם
עלי
לטובה
,
כדמפרש:
הלבן
מאה
וגו'
-
הנעשה
טובה
כזאת
לבן
איש?
כמו
"השמע
עם
קול
אלהים
חיים"
וגו'
(צירוף
של
דב'
ד
,
לג
ודב'
ה
,
כג)?
ויצחק
-
תרגם
אנקלוס:
"וחדי".
וכן
הדבר
,
כי
השחוק
פעם
יאמר
ללעג
ופעם
לשמחה
,
כמו
"משחקת
בתבל
ארצו"
(מש'
ח
,
לא)
,
וכן
"דוד
וכל
איש
ישראל
משחקים
לפני
יי'"
(ראה
ש"ב
ו
,
ה).
ולפי
דעתי
,
שהכונה
בלשון
הזה
,
כי
כל
רואה
דבר
נפלא
באדם
לטוב
לו
ישמח
עד
ימלא
שחוק
פיו
(ע"פ
איוב
ח
,
כא)
,
והוא
מה
שאמרה
שרה
"צחוק
עשה
לי
אלהים
כל
השומע
יצחק
לי"
(בר'
כא
,
ו)
,
כענין
"אז
ימלא
שחוק
פינו
ולשוננו
רנה"
(תה'
קכו
,
ב).
וכן
עשה
אברהם
כאשר
נאמר
לו
זה
,
שמח
ומלא
שחוק
פיו
,
ויאמר
בלבו:
ראוי
זה
לשחוק
,
כי
הוא
ענין
נפלא
מאד;
הלבן
מאה
שנה
יולד
ואם
בת
תשעים
תלד
,
ולא
יהיה
זה
לשחוק
ולשמחה?!
ויקצר
הכתוב
בתמיהה
,
כי
היא
נקשרת
במה
שאמר
ויצחק;
וכן
"הגם
הלום
ראיתי"
(בר'
טז
,
יג)
נקשר
בראש
הפסוק
,
כי
אמרה:
הגם
הלום
ראיתי
השם
שנגלה
אלי
כי
ראה
בעניי
,
ולא
אקראנו
"אל
ראי"?!
(שם);
וכן
"הנגלה
נגליתי
אל
בית
אביך"
(ש"א
ב
,
כז)
קשור
עם
"למה
תבעטו
בזבחי"
(שם
,
כט);
יאמר:
האם
בחרתי
בכם
שתבעטו
בזבחי
ובמנחתי
,
ולמה
תעשו
כן?!
או
שתהיה
הלבן
מאה
שנה
כשאלה
לדבר
פלא
,
לא
כדבר
נמנע
,
כמו
"התשפט
את
עיר
הדמים"
(יח'
כב
,
ב)
,
שענינו:
התרצה
לשפוט
אותה
ולהודיעה
את
כל
תועבותיה?
וכן
"התעיף
עיניך
בו
ואיננו"
(מש'
כג
,
ה);
וכן
"המן
העץ
אשר
צויתיך
לבלתי
אכל
ממנו
אכלת"
(בר'
ג
,
יא)
,
כלומר:
האם
עלה
בדעתך
לאכל
מן
העץ?
וכן
זה:
האם
יעלה
על
הלב
שלבן
מאה
שנה
יולד
,
ושרה
בת
תשעים
שנה
תלד?
ואחרי
כן
אמר
לו
שיהיה
הנס
הזה
,
עם
חיי
ישמעאל
(להלן
,
יט
-
כ).
הלבן
מאה
שנה
יולד
-
אין
הפלא
בבן
מאה
שיוליד
,
כי
האנשים
יולידו
כל
ימי
היות
בהן
הלחה
,
בני
תשעים
ובני
מאה
,
גם
בדורות
האלה
,
אף
כי
בימי
אברהם
שלא
עברו
מימיו
פי
השנים
,
והנה
אחרי
זה
ארבעים
שנה
הוליד
בנים
רבים
מקטורה
(בר'
כה
,
ב);
אבל
אמר:
הלבן
מאה
שנה
-
שלא
הוליד
בבחורותיו
מן
האשה
הזאת
,
יוליד
ממנה
עתה
אחרי
מאה
ואחרי
תשעים
,
ופסק
ממנה
ארח
נשים?
כי
ידע
כן
,
ולכך
לא
אמר
כן
מתחלה
כשנאמר
לו
"ונתתיך
לגוים"
(לעיל
,
ו)
,
עד
אמרו
אליו
כי
משרה
יוליד.
וצוה
אותו
"וקראת
את
שמו
יצחק"
(להלן
,
יט)
,
בעבור
הצחוק
שעשה
אברהם
,
וזה
לאות
כי
היה
לאמונה
ולשמחה.
ואחרי
שקרא
אותו
אברהם
כן
כאשר
צוה
אותו
,
אמרה
שרה:
הכי
קרא
שמו
יצחק
(ע"פ
בר'
כז
,
לו)
,
כי
"צחוק
עשה
לי
אלהים"
(בר'
כא
,
ו).
ויפול
-
כמו
שפירשנו
למעלה
(לעיל
,
ג)
,
דרך
הודיה
והשתחויה
על
מה
שאמר
לו
מענין
שרה.
ויצחק
-
שמח
בלבו
,
כתרגומו
"וחדי"
,
לא
דרך
לעג
ושחוק.
הלבן
מאה
שנה
-
כי
כשיהיה
לו
הבן
,
יהיה
בן
מאה
שנה
,
אפילו
תתעבר
אשתו
מעתה
,
כי
בן
תשעים
ותשע
היה.
וכן
תהיה
שרה
בת
תשעים
כשתלד.
והתמיהה
שתמה
,
לא
לפי
שלא
האמין
,
כי
כבר
אמר
"והאמין
ביי'"
(בר'
טו
,
ו)
,
אלא
כאדם
התמה
ואומר:
דבר
גדול
הוא
זה
אם
יעשה
עמי
האל
זה!
ואמר
ואם
שרה
,
כי
זה
יהיה
יותר
תמה
בעיני
בני
העולם
,
שזקנה
בת
תשעים
תלד
,
וכל
שכן
שהיתה
עקרה
בטבעה.
הלבן
מאה
שנה
יולד
-
אין
הה"א
ה"א
התימה
,
אבל
היא
ה"א
האֲמִתוּת
,
כדרך
"הנגלה
נגליתי"
(ש"א
ב
,
כז);
והרצון
בזה:
לבן
מאה
שנה
יולד
,
ואמנם
שרה
,
איך
יתכן
שתלד
,
הבת
תשעים
שנה
תלד?
הנה
זה
בלי
ספק
יהיה
פלא
עצום!
ואולם
בארנו
זה
הפסוק
בזה
האופן
,
לפי
שכבר
מצאנו
באברהם
,
שהיה
בן
מאה
שלשים
ושבע
שנה
כשמתה
שרה
,
ולקח
אשה
אחר
זה
והוליד
ממנה
,
ואין
ספק
שאִלו
לא
היה
ראוי
אברהם
להוליד
,
לא
נשא
אשה
,
כי
חלילה
לו
שישאנה
להנאת
המשגל.
ואיננו
זר
גם
בזמנינו
זה
שיולד
לבן
מאה
שנה
,
וכל
שכן
שלא
היה
זה
זר
בחק
אברהם
,
שהיה
ארוך
החיים
ממנו;
וכבר
הבינו
זה
בזה
האופן
בבראשית
רבה
(מז
,
ג).
והנה
כששמע
אברהם
זה
היעוד
,
הודה
לשם
יתעלה
ושמח
,
ואמר
בלבו:
הנה
לבן
מאה
שנה
יולד
,
ואולם
שרה
,
היתכן
שתלד
והיא
בת
תשעים
שנה?
הנה
זה
יהיה
פלא
עצום
מהשם
יתעלה;
ולזה
אמר
אברהם
אל
האלהים
,
שכבר
יספיק
לו
אם
יתקיים
לו
מישמעאל
זרע
,
ולא
יבקש
אלו
הגדולות.