תנ"ך - וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם: (בראשית פרק יח פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: (בראשית פרק יח פסוק א)

טקסט בלבד:

וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום: (בראשית פרק יח פסוק א)

תיקון קוראים:

וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח־האהל כחם היום: (בראשית פרק יח פסוק א)
וְאִתגְּלֵי לֵיהּ יְיָ בְּמֵישְׁרֵי מַמרֵא וְהוּא יָתֵיב בִּתרַע מַשׁכְּנָא כְּמֵיחַם יוֹמָא :

וירא - כ': ראה בר' יב , ז. כחם - ד' חסר: בר' יח , א; ש"א יא , ט (קרי); ש"ב ד , ה; יש' יח , ד.

כחם - ד' חס'.

וירא אליו יי' - לבקר את החולה (ראה סוטה יד , א). [אמר רבי חמא ברבי חנינא (ב"מ פו , ב): יום שלישי למילתו היה , ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו]. באלני ממרא - הוא שנתן לו את העיצה על המילה , לפיכך נגלה עליו בחלקו (ראה ב"ר מב , ח). יושב פתח האהל - 'ישב' כתיב: בקש לעמוד , אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב , ואתה סימן לבניך , שאני עתיד להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין , (ראה בר"ת מח) [שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל" (תה' פב , א)]. פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. כחם היום - הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתקה שלא להטריחו באורחים (ראה ב"מ פו , ב). ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים , הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

וירא אליו יי' - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים; שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה , כדכתיב "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא) - שלוחו כמותו; וכן "וירא אליו מלאך יי' בלבת אש מתוך הסנה" (שמ' ג , ב) , וכתוב שם "וירא יי' כי סר לראות" (שם ג , ד). כחום היום - מה צורך לכתוב כחום היום? אלא להודיעך , כי בלוט כתיב "ויבאו... המלאכים סדמה בערב" (בר' יט , א) , ולכך אמר להם לוט "סורו נא אל בית עבדכם ולינו" (בר' יט , ב); אלא אברהם , לפי שבאו אליו כחום היום בבקר , שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור , לפיכך לא אמר להם אברהם ללון , אלא "וסעדו לבכם ואחר (בנוסחנו: אחר) תעבורו" (להלן , ה).

וירא אליו - תועי רוח אמרו , כי השם - "שלשה אנשים" , והוא אחד , והוא שלשה (להלן , ב) ולא יתפרדו. והנה שכחו "ויבאו שני המלאכים סדומה" (בר' יט , א). ומפרשים אמרו (ראה אמונות ודעות ע' צד ורש"י) , שהשם נראה אליו במראות נבואה; ואחר כן (ראה בר' נ , ב) נשא עיניו וראה שלשה מלאכים: האחד בא לבשר שרה , והשנים הלכו לסדום. האחד להשחית , והשני להציל את לוט. ופירשו (ראה ב"מ פו , ב) "ויאכלו" (להלן , ח) - כי נאכל הלחם , כטעם "אשר תאכל האש" (וי' ו , ג). ופירוש "כי על כן עברתם" (להלן , ה) , כדברי קדמונינו (רש"י) - הואיל ועברתם; וכן "כי על כן באו" (בר' יט , ח).

וירא אליו יי' - כדמפרש ואזיל באיזה גילגול נגלה עליו הקדוש ברוך הוא לאחר שבאו אליו האנשים , כמו שהוא אומר בסוף "ויי' אמר המכסה אני מאברהם" (להלן , יז) , ולא כשסבורים בני אדם (ראה רש"י) , שנגלה לו ואחר כך האנשים. כחום היום - והוא עת האוכל לעוברי דרכים.

וירא אליו - לשון רבנו שלמה: לבקר את החולה; אמר רב חמא ברבי חנינא (ב"מ פו , ב): יום שלישי למילתו היה , ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בו; "והנה שלשה אנשים" (להלן , ב) - המלאכים שבאו אליו בדמות אנשים; "שלשה" - אחד לבשר את שרה ואחד לרפאת את אברהם ואחד להפוך את סדום; ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט , שאין זה שתי שליחיות , כי היה במקום אחר ונצטוה בו אחר כן , או ששתיהן להצלה; "ויאכלו" (להלן , ח) - נראו כמי שאכלו. ובספר מורה הנבוכים (ב , מב) נאמר כי הפרשה - כלל ופרט: אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה; ואיך היתה המראה הזאת? כי נשא עיניו במראה "והנה שלשה אנשים נצבים עליו" (להלן , יב); ויאמר... אם נא מצאתי חן בעיניך" (להלן , ג) - זה סיפור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם , לגדול שבהם. ואם במראה לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר , איך אמר וירא אליו יי'? כי הנה לא נראה לו השם , לא במראה ולא במחשבה , וככה לא נמצא בכל הנבואות. והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר וגם לא צחקה שרה , רק הכל מַרְאֶה! ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר , כי מה תועלת להראות בו כל זה? וכן אמר (רמב"ם שם) בענין "ויאבק איש עמו" (בר' לב , כד) , שהכל מראה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ (שם , לא) , ולמה אמר "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (שם , לו)? כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה , וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת , כי גם השם הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (בר' כח , יג ועוד). והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט , כי לא באו המלאכים אל ביתו ולא אפה להם מצות ויאכלו , אבל הכל היה מַרְאֶה; ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה , איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים , או מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו? ואם הכל מראות נבואתו של לוט , יהיה "ויאיצו המלאכים... קום קח את אשתך" (בר' יט , טו) , "ויאמר המלט על נפשך" (שם , יז) , ו"הנה נשאתי פניך" (שם , כא) וכל הפרשה כולה מַרְאֶה , וישאר לוט בסדום , אבל יחשב שהיו המעשים נעשים מאיליהן , והמאמרים בכל דבר ודבר - מַרְאֶה. ואלה דברים סותרים הכתוב , אסור לשמעם , אף כי להאמין בהם! ובאמת , כי כל מקום שהוזכר בכתוב 'רְאִיַת מלאך' או 'דבור מלאך' הוא במראה או בחלום , כי הרגשים לא ישיגו המלאכים , אבל לא מראות נבואה , כי המשיג לראִית מלאך או דבורו איננו נביא; שאין הדבר כמו שהרב גוזר (מו"נ ב , מא) כי כל נביא , זולתי משה רבנו , נבואתו על ידי מלאך; וכבר אמרו בדניאל (מגילה ג , א): אינהו עדיפי מיניה , דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא; וכן לא נכתב ספרו עם ספרי הנביאים מפני שהיה ענינו עם גבריאל , אע"פ שהוא נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ , כמו שנאמר במראה של בית שני "ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל" וגו' (דנ' ט , כא); וכן המראה של קץ הגאולה בהקיץ היתה , בלכתו עם חבריו על יד הנהר (דנ' י , ד וראה פס' ז). ואין הגר המצרית מכלל הנביאות (ראה בר' טז , ז) , וברור הוא גם כן שלא היה ענינה 'בת קול' כמו שחשב הרב (מו"נ ב , מב). והכתוב חלק נבואת משה רבינו מנבואת האבות במה שאמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי" (שמ' ו , ג) , וזה שם משמות הקדש לבורא , איננו כנוי למלאך. ורבותינו עוד למדו על החלוק שביניהן , ואמרו (ויק"ר א , יד): מה בין משה לכל הנביאים? רבנן אמרי: כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא שאינה מצוחצחת , הדא הוא דכתיב "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה" (הו' יב , יא); ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת , הדא הוא דכתיב "ותמונת יי' יביט" (במ' יב , ח); כמו שמפורש בויקרא רבה (שם) ומקומות אחרים , ולא נתנו בשום מקום נבואתם למלאך. ואל תִשומֵם בעבור שכתוב "גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יי' לאמר" וגו' (מ"א יג , יח) , כי פירושו: גם אני נביא כמוך , ויודע אני שהמלאך שדבר אלי בדבר יי' הוא; וזו מדרגה ממדרגות הנבואה , כאשר אמר איש האלהים "כי כן צוה אותי בדבר יי'" (שם , ט) ואמר "אלי בדבר יי'" (שם , יז). וכבר אמרו רבותינו (תנח' בלק י) בענין בלעם שאמר "ועתה אם רע בעיניך אשובה לי" (במ' כב , לד): אני לא הלכתי עד שאמר לי הקדוש ברוך הוא "קום לך אתם" (שם , כ) , ואתה אומר שאחזור?! כך אומנותו! לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו , ואחר כך "ויקרא... מלאך יי'... ויאמר אל תשלח ידך" (בר' כב , יא - יב)?! לָמוּד הוא לומר דבר , ומלאך מחזירו וכו'. הנה החכמים מתעוררים לומר , שאין הנבואה בדבור הראשון שהזכיר בו השם שוה לדבור השני שאמר בו שהוא על ידי מלאך , אלא שהוא דרך בנביאים , שיצוה בנבואה ויבטל הצַוָּאָה במלאך , כי הנביא יודע כי דבר יי' הוא. ובתחלת ויקרא רבא אמרו (א , ט): "ויקרא אל משה" (וי' א , א) - לא כאברהם; באברהם כתיב "ויקרא מלאך יי' אל אברהם שנית מן השמים" (בר' כב , טו) , המלאך קורא והדבור מדבר , ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא הקורא ואני הוא המדבר. כלומר , שלא היה אברהם משיג הנבואה עד הכינו נפשו בתחלה להשגת מלאך , ויעלה מן המדרגה ההיא למעלת דבור הנבואה , אבל משה מוכן לנבואה בכל עת. הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראית מלאך איננה נבואה , ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים , כאשר הזכרתי בדניאל , אבל היא מראה , תִקָּרֵא 'גילוי עינים' , כמו "ויגל יי' את עיני בלעם וירא את מלאך יי'" (במ' כב , לא) , וכן "ויתפלל אלישע ויאמר יי' פקח נא את עיניו ויראה" (מ"ב ו , יז). אבל במקום שיזכיר המלאכים בשם 'אנשים' , כענין הפרשה הזאת , ופרשת לוט , וכן "ויאבק איש עמו" (בר' לב , כד) , וכן "וימצאהו איש" (בר' לז , טו) , על דעת רבותינו (ב"ר עז , ב) - הוא כבוד נברא במלאכים , יקרא אצל היודעים - 'המלבוש' , יושג לעיני בשר בזַכֵּי הנפשות , כחסידים ובני הנביאים; ולא אוכל לפרש. והמקום אשר תמצא בו ראיית השם ודבור מלאך , או ראית מלאך ודבור השם , ככתוב בדברי משה רבנו בתחלת נבואתו (שמ' ג , ב) ובדברי זכריה (א , יד) , עוד אגלה בו דברי אלהים חיים ברמיזות. וענין "ויאכלו" (להלן , ח) - אמרו חכמים (ב"ר מח , טז): ראשון ראשון מסתלק. וענין ההסתלקות - תבין אותו מדבר מנוח (שו' יג , יט) , אם תזכה אליו. והנה פירוש הפרשה הזאת: אחרי שאמר כי "בעצם היום הזה נמול אברהם" (בר' יז , כו) , אמר שנראה אליו השם בהיותו חולה במילתו , יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו. והזכיר זה , להודיע שלא היה מתכוין לנבואה , לא נופל על פניו ולא מתפלל , ואע"פ כן באה אליו המראה הזאת; ואמר באילוני ממרא - להודיע המקום אשר בו נמול. וזה גלוי השכינה אליו לְמַעֲלָה וכבוד לו , כענין שבא במשכן: "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יי' אל כל העם" (וי' ט , כג) , כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראית שכינה; ואין גלוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל , אלא גמול במצוה הנעשת כבר , ולהודיע כי רצה האלהים את מעשיהם (ע"פ קה' ט , ז) , כענין שנאמר "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך" (תה' יז , טו); וכן ביעקב אמר "ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בר' לב , ב) , ואין שם דבור ולא שחדשו בו דבר , רק שזכה לראית מלאכי עליון , וידע כי מעשיו רצויים; וכן היה לאברהם בראית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו (מכיל' בשלח שירתא ג) ביורדי הים , שאמרו "זה אלי ואנוהו" (שמ' טו , ב): ראתה שפחה על הים , מה שלא ראה יחזקאל הנביא - זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו "ביי' ובמשה עבדו" (שמ' יד , לא). ופעמִים יבא בשעת הקצף: "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד יי' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל" (במ' יד , י) - ויהיה זה להגן על עבדיו הצדיקים ולכבודם. ואל תחוש להפסק הפרשה , כי הענין מחובר , ולכן אמר וירא אליו , ולא אמר , 'וירא יי' אל אברהם'. אבל בפרשה רצה לסדר הכבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה , ואמר כי נגלת עליו השכינה , ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל לוט אחיו בעבורו - כי אברהם נתבשר בבן מפי השכינה כבר (בר' יז , יט) , ושרה מפי המלאך שדבר עם אברהם כדי שתשמע שרה , כמו שאמר "ושרה שומעת" (להלן , י) - וזו כונתם שאמרו (סוטה יד , א): לבקר את החולה; שלא היה לדבור , אלא לכבוד לו. ועוד אמרו (ב"ר מח , ד): "מזבח אדמה תעשה לי" וגו' (שמ' כ , כא) - ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו , אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה. ושמא יְכַוְּנוּ בזה עוד לומר , שהיה לו במראה השכינה רפוי למחלת המילה , כי כן ראוי להיות , כדכתיב "באור פני מלך חיים" (מש' טז , טו).

וירא אליו יי' באלוני ממרא - במקום שהיה שוכן , כמו שאמר למעלה "והוא שוכן באלוני ממרא האמורי" (בר' יד , יג); להודיע , שלא נסע משם לשכון במקום אחר , כי שם היו בעלי בריתו , וראוי לאדם לשכון אצל אוהביו , כמו שאמר שלמה "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (מש' כז , י). ונגלה אליו האל שם אחר שמל , להודיע דבר סדום , לפי שאברהם היה גדול שבעולם באותו הדור; ורצה לעשות משפט בקצת ישוב מן העולם ולהשחיתו , ולא רצה לעשות מבלי ידיעתו , ולהודיעו , כי הוא משגיח בתחתונים להטיב ולהרע לפי מעשיהם. ואע"פ שהוא ידע זה משכלו , הודיעו , כדי שיודיע את בניו ואת ביתו אחריו כמו שאמר (ראה להלן , יט). ועוד , כדי להודיע משפטו ברשעים איך הוא , ואיך הוא ארך אפים לרשעים. ויתכן לפרש , כי כל ספור הדברים האלה עד "ואברהם שב למקומו" (להלן , לג) היה במראה הנבואה , והכל היה מראה אחד. ואמר , כי כשבאה אליו נבואה זו , היה יושב פתח האוהל. וטעם הזכירו כחם היום - רוצה לומר , כי נרדם לחמימות השמש וראה המראה הזאת והוא נרדם. וקודם שדבר עמו בדבר סדום , הראהו בנבואה שלשה מלאכים. הגדול שבהם בשרהו שתלד שרה. ואע"פ שהוא אמר לו כשצוהו על המילה , שב לבשרו על ידי שליח , לחזק הדבר בלבו; ועוד: כדי שתהא שרה שומעת מפי המלאך. ואע"פ שהדבר הזה כלו היה במראה הנבואה , פעמים ישמע קול הדיבר מי שהוא עם הנביא , כמו שראינו במראות דניאל , שאמר "והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא" (דנ' י , ז); נראה מזה , כי קול המלאך שמעו ולפיכך חרדו לאותו קול. והנבואה הזאת היתה פתח האהל , ושמעה שרה שהיתה באוהל. ומה שדרשו בו רבותינו ז"ל ידוע (ב"מ פו , ב) , שהיה מבקר מכת מילתו , והיה מתיר ואוסר תחבושת המכה לחום השמש; ופירשו וירא אליו - לבקר את החולה.

זכר שכבר נראה השם יתעלה לאברהם באלוני ממרא , והוא המקום שנעתק אליו אחרי הפרד לוט מעמו. והנה קודם זה זמן מעט היה אברהם יושב בפתח אהלו , והיה אז השמש בגבורתו , רוצה לומר , שכבר היה זה בעת הצהרים.

(עשרים וארבע תועלות לפרשת 'וירא' , חלק ראשון: בר' יח , א - בר' יט , לח) והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא: הענוה. וזה , שראוי לאדם להתנהג במדת הענוה , כי בזה מהתועלת בתיקון הקיבוץ המדיני מה שלא יֵעָלֵם. הלא תראה שאברהם אבינו , עם גודל מעלתו , רץ לקראת אלו האנשים הבאים אליו תכף ראותו אותם , והשתחוה להם , וקרא עצמו עבד להם , וקראם אדונים לו , והלך עמם לשלחם בהפרדם מעמו. וכזה תראה שהגיע מעַנְוַת אברהם , שהמשיל עצמו לעפר ואפר , במה שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בר' יח , כז). התועלת השני הוא במדות , והוא: הנדיבות. הלא תראה , איך התעורר אברהם בחריצות גדול להביא אלו האנשים אל ביתו , וסדר להם דבריו בתכלית מה שאפשר מהכבוד , כדי שישמעו לו , ועשה להם משתה שלם - התקון. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי למי שייטיב לאנשים , שיַרְאֶה להם שהוא מקבל טובה מהם במה שיקבלו ממנו , לא שיתפאר על הטוב שייטיב להם , כי בזה מרוע התכונה מה שלא יֵעָלֵם. ולזה תמצא , שאברהם הראה לאלו האנשים שהם נותנים לו מתנה בבאם בביתו לקבל הטבתו. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי למטיב שישתדל , שלא יִכְבַּד עניין הטבתו למקבל הטובה , אבל ישלם הטבתו ביותר שלם ונאות שאפשר למקבל הטובה ממנו. ולזה תמצא שאברהם ― לראותו שאלו האנשים היו מהירים ללכת לדרכם , והגיע גם כן עת האוכל ― מהר לתקן המזון , ובחר המזון הנבחר , אשר ישלַם תקונו בזמן מועט , והוא העגל הרך , ולא הספיק לו שיבחרהו אחד מבני ביתו , אבל בחרו הוא בעצמו , לרצותו שיהיה נבחר מה שיביא לפניהם. ושם לפניהם תחלה חמאה וחלב , שיתחילו לאכל עד שיִשלם התקון במזון אשר הכין להם , כדי שלא יִכְבַּד עליהם התעכבם שם ואחרם מזונם. התועלת החמישי הוא , שראוי למי שיקרא האנשים שיקבלו טובה ממנו , לומר מעט ולעשות הרבה , כי בזה יסכימו יותר לקבל טובתו , ולא יכבד עליהם; כי הרבה מה שיכבד על אדם , לקבל רבוי הטובה ממי שלא קבל טוב ממנו. והנה , מי שיאמר הרבה , ירצה להחזיק טובה לעצמו מזולת שייטיב; וזה מגונה מאד , אם לא היה לתכלית שיודיע לאנשים כבוד האיש הזה ומעלתו , כמו שזכרו ז"ל (חולין צד , ב). ולזה תמצא שאברהם אבינו , בקראו לאלו האנשים , אמר להם שיקח פת לחם לבד לסעוד לבם , ואחר זה הכין להם מה שהכין מהמזונות , אשר היה מספיק לרבים מהאנשים. התועלת הששי , שראוי למי שיקרא אנשים לבא אל ביתו , שלא יעלים עיניו מהשגיח בעניינם באכלם עמו , אם יחסר להם דבר; כי הם , לצניעותם , לא יבקשו המצטרך להם , וזה יהיה סבה שיכבד עליהם הטבתו להם. ולזה תמצא , שאברהם היה עומד אצל האנשים האלו בעת אכלם עמו , כדי שישלַם להם כל המצטרך. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיסרב לגדול בקראו לו לאכול , אבל ראוי לו שיסרב לקטן. וזה , שראוי לכבד הגדולים ולהיות נדרש בקלות אל מה שישאלו , ומפני זה ראוי שלא יסרב האדם לגדול. ועוד , שהגדול , כשיקרא לאדם לקבל טובתו , הוא מבואר שאין קָראוֹ אליו , כי אם לתכלית שיקבל זה ממנו , לא להחזיק טובה לעצמו , כי אין זה מחֹק השְׁלֵמִים; ולזה ראוי שיסרב האדם לקטן בקראו אליו , ולא יקבל ממנו , אם לא אחר ההֶפְצֵר. וזה , שכבר תמצא בהמון האנשים שיקראו לאדם להחזיק טובה לעצמם , ולכבד האנשים , לא לכונה שיקובל מהם; ואלו קבל האדם מהם בקלות בקראם לו , יקרה להם צער במה שייטיבו , כי לא נתכוונו לכך; וקבול הטובה בזה האופן הוא בלתי ראוי. וכבר אפשר גם כן שישיגם בשת , אם יקובל מהם , כי אולי אין לאל ידם. ולזה אין ראוי שיקובל מהם , אם לא אחרי ההֶפְצֵר הרב , כי ההפצר ההוא יורה שקריאתם היא לתכלית שיקובל מהם. ולזאת הסבה תמצא , שאלו הנביאים לא סרבו לאברהם כלל , וסרבו ללוט ולא קבלו ממנו , אם לא אחר ההפצר הרב. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לשלמים להסתכל באשה , כדי שלא ימשכו לתאות המשגל. ולזה תראה שאלו האנשים , עם היותם שלוחים לבשר את שרה , לא קראו אליה שתשמע דבריהם פנים בפנים , אבל הספיק להם בשידעו שהיא במקום שתשמע דבריהם. ולזאת הסבה בעינה סדרו הדברים כאלו היו מדברים עם אברהם , לא עם שרה. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא , שראוי לאשה שתתנהג במדת הצניעות בשלם שבַּפָּנִים , בדרך שלא יראוה העוברים והשבים , כי בזה מהתועלת והשמירה מהזמה מה שלא יֵעָלֵם. ולזה שם אברהם פתח שרה אחורי האהל , ליתרון הצניעות. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שראוי לשַנּוֹת מפני השלום. ולזה תמצא , שהשם יתעלה לא גלה לאברהם על יד נביאו מה שאמרה שרה מזקנת אברהם , אבל גלה לו לבד מה שספרה מזקנתה , כדי שלא תתחדש בזה מריבה בין אברהם ושרה. התועלת האחד עשר הוא בדעות , והוא מה שלמדנו מעניין הזמן , ושהוא נמצא מציאות מה. ולזה , תאר העת העומד ― לפי מה שיניחהו ההמון , והוא הזמן האמצעי אצלם ― בשהוא חי , להורות על שאין הזמן דבר בלתי נמצא כלל , כמו שחשבו קצת הקודמים. והנה תארו בחיוּת , להורות על מציאותו; וכבר ידעת , שכבר יתואר בחיוּת בלשוננו מה שאיננו חי: אמר "היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות" (נחמ' ג , לד). והנה ידעת מה שבעניין הזמן מהעומק , עד שאמר אחד מגדולי הקודמים שהוא ענין אלהי , לקושי הגעת הציור בו. התועלת השנים עשר הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיוכיח אנשי הבית בזולת כעס , אבל יהיה התוכחת בדרך שיקובל; וכן ההיקש בתוכחת שיהיה ממנו לשאר האנשים. הלא תראה , שכאשר הוכיח אברהם את שרה , והתנצלה שרה שלא צחקה , לא התפעל מזה אברהם כנגדה , אבל אמר לה שבאמת צחקה , שאין לה התנצלות על זה; ולא סופר שעשה אברהם כנגדה יותר מזה השיעור. התועלת השלשה עשר הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיְלַוֶּה האנשים הבאים בעירו , בצאתם מהעיר , כי בזה תועלת לשמרם שלא יזיקום האנשים הרעים אשר בעיר , כי ייראו פן יפגעו בהם המלוים אותם , ויִוָּדַע הדבר. ולזה תמצא , שהתעורר אברהם ללות אלו האנשים; עם מה שהיה בזה מהענוה , אשר היא תכונה טובה מאד , כמו שקדם (תועלת א). התועלת הארבעה עשר הוא בדעות , והוא , שהשם , כאשר יעד הרע על יד נביאו , אמנם יעשה זה לתכלית שיִשָּׁמְרוּ האנשים אשר היה להם היעוד מהרע ההוא. ולזה תמצא , ששָׂם השם יתעלה הסבה בשאיננו ראוי שיעלים מאברהם הודעת הרע אשר רצונו לעשות לאנשי סדום והנמשכים להם - התכונה שהיתה בו להשגיח בזולתו באופן שלם , בדרך שידריכם אל השלמות , כי זה ממה שיביא אותו להשתדל בהצלת אלו האנשים כפי הראוי. ולולא כי כבר התבאר לאברהם מרוע תכונתם שלא יתכן בהם שישובו ממעשיהם הרעים , היה קורא להם שישובו לַשֵּׁם , וישוב מעליהם חרון אפו. אבל מפני שהתבאר לו שלא ירפאו מחולי מדותיהם הפחותות , התפלל לשם יתעלה ובקש ממנו להצילם , בתכלית מה שהיה אפשר לו מן התפילה עליהם. התועלת החמשה עשר הוא בדעות , והוא , שהשגחת השם יתעלה תדבק באדם מפני שָׁמְרוֹ דרך השם ועשות צדקה ומשפט , עד שיהיה שלם במדות ובדעות. ולזה , נתן בסבת השגחת השם יתעלה בזרע אברהם - היותם שומרים דרך יי' לעשות צדקה ומשפט. וכבר התבאר אמתת זה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (באור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד). התועלת הששה עשר הוא בדעות , והוא: ללמדנו מידיעת השם יתעלה הדברים - דבר נפלא , נעלם מכל הקודמים אשר הגיעו אלינו דבריהם; והוא , שֶמה שיֵדַע השם יתעלה מהפעולות אשר בזה העולם השפל , הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים; וזה , שהוא יֵדַע מעשה האנשים הראויים לפי מה שהוכן להם ביום הבראם מפאת הגרמים השמימיים , אשר שם השם יתעלה אותם משגיחים השגחה כללית באישי המין האנושי. והנה הבחירה האנושית מושלת על זה הסדור המסודר בפעולותיהם מפאת הגרמים השמימיים; ולזה יתכן , שיהיה מה שיעשוהו האנשים זולת מה שידע השם יתעלה מסדור פעולותיהם. וזה , כי הוא ידע פעולותיהם מהצד אשר אפשר בהם הידיעה , והוא הצד אשר הם בו מסודרות ומוגבלות; ואולם הצד אשר הם בו אפשריות , לא תתכן בו ידיעה , שאם הנחנו שתתכן בהם ידיעה , לא יתקיים שתהיינה אפשריות. ולזה אמר דרך משל , שכבר יראה השם יתעלה אם עשו אנשי סדום ועמורה מהרעות כמו מה שידע הוא מהם; לפי שכבר יתכן , שיהיה מה שעשוהו זולת מה שידע מהם השם יתעלה. וכבר בארנו זה הענין , מידיעת השם יתעלה הדברים , בשלישי מ'מלחמות יי''; ובארנו שם , שזה הדעת הוא מחוייב מצד העיון ומצד התורה. התועלת השבעה עשר הוא בדעות , והוא: ללמדנו שהרע לא יבא מהשם יתעלה , אם לא על צד הכונה השנית. אמרו (ב"ר נא , ג): אין דבר רע יורד מלמעלה. וזה , כי כל מה שעשה במציאות הוא טוב מאד , אלא שכבר יקרה ממנו רע מה במקרה , כמו שהתבאר בשלישי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה מ , א - מא , כו ועוד). וזה הרע ימצא בו תועלת להביא ההיזק אל הרעים , כדי שלא יזיקו לטובים , כמו שהתבאר שם. ולזה תמצא שאברהם יחס זה הרע שיעד השם לאנשי סדום אל האף , לא לשם יתעלה , לפי שהוא דבר בלתי מכוון בעצמו. התועלת השמנה עשר הוא בדעות , והוא: ללמדנו שההשגחה שתהיה מהשם יתעלה בטובים , כבר יקרה בה שתגין על זולתם מהנלוים להם , כי שמירתם מההיזק תהיה שמירה מהגעת ההיזק לנלוים אליהם. וכל שכן שיתכן זה האופן מההשגחה כשהיו אלו הטובים רבי המספר , וזה לשתי סבות: האחת - שההשגחה תהיה בהם יותר חזקה מצד הריבוי , והשנית - שכבר יקשה להם , לרבוים , ההעתק משם , וישגיח השם יתעלה עליהם בשישמרם במקום אשר הם בו , וזה יהיה סבה אל שימלטו שכיניהם הנלוים להם. ולזה תמצא שבקש אברהם מהשם יתעלה , שאם היו הצדיקים אשר בסדום רבים , ימלטו שאר האנשים בעבורם. התועלת התשעה עשר הוא בדעות , והוא: ללמדנו אחד מן המופתים החזקים בענין ההשגחה , ושאין הענין כמו שחשבו הכופרים , שהשם יעזב זה המציאות השפל לחסרונו , ולזה יִמָּצֵא בו רוע הסדור , עד שיִמָּצֵא צדיק ורע לו , רשע וטוב לו. וזה המופת הוא , שהשם יתעלה , נמצאהו משגיח באלו העניינים השפלים השגחה נפלאה; וזה מבואר ממה שישגיח בבריאת הצמחים והבעלי חיים בזה האופן הנפלא אשר השגיח בהם , במה ששם בהם מהכחות הנפשיות ומהאיברים לשמור מציאותם בשיעור האפשרי ביותר שלם שאפשר. ולזה לא יתכן שיֵאָמֵר , שיהיה עוזב אלו הנמצאות השפלות ושוכח אותם - לחסרונם. וזה ממה שיחייב שתהיה השגחת השם יתעלה באישי האדם , לתת לאיש כדרכיו (ע"פ יר' לב , יט); וכבר ביארנו אמתת זה המופת בביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לו , א - לז , כד ועוד) ובשלישי מ'מלחמות יי''. וזה המופת כבר רמז עליו באמרו "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בר' יח , כה) , ולזה יחס אותו אל שהוא 'שופט הארץ' , ולא זכר שופטו השמים , עם היות הנהגתו אותם יותר נפלא ויותר נכבד. התועלת העשרים הוא במדות , והוא , כי כאשר יביא ההכרח לסבול הפעולות המגונות , ראוי שיהיה נבחר מה שיש בו מעט מהגְּנוּת. ולזה תראה , שהיה נקל ללוט להוציא ולתת בנותיו הבתולות לאלו החטאים למלאת תאותם , להציל האנשים האלו מהפועל ההוא המגונה מאד , והוא המשכב זכור; כי משכב הנשים הוא לפי החק הטבעי , ואין כן משכב הזכרים. התועלת העשרים ואחד הוא בדעות , והוא , שהאנשים הטובים , כבר ימשך מההשגחה בהם שישגיח השם בקרוביהם ואוהביהם , כדי שלא יצטערו ברע שימצאם. ולזה תמצא , שהשתדל השם יתעלה בהצלת לוט בעבור אברהם , כמו שזכר (בר' יט , כט). התועלת העשרים ושנים הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיִמָּנַע האדם מהשתדל בשמירתו מפני השגחת השם יתעלה בו , אבל ישתדל בזה בחריצות נפלא; כי השם יתעלה יסבב בהצלתו עם מה שיעזור הוא בעצמו מטוב ההשתדלות בהצלתו. ולזה , יהיה אחד מהכלים אשר תשלם בו השגחת השם יתעלה באדם - הודעתו אותו הרע הנכון לבא עליו , כמו שביארנו בביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג ועוד) , וב'מלחמות יי'' (ד) , כי זה יספיק לו בהצלה , בשישתדל להרחיק ממנו זה הרע בכל הפנים שאפשר. ומפני זה צוה לוט , שימהר לרוץ ולא יביט אחריו ולא ינוח , עד שיגיע למקום אשר ישלַם לו בו ההצלה , ושאם יעשה זה בזה האופן , ימלט , ואם לא , כבר תדבק בו הרעה. התועלת העשרים ושלשה הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם לקנא בזולתו , ולעכב לעצמו כל הטוב. הלא תראה , שלוט בחר כל ככר הירדן שיהיה לו לבדו למרעה למקנהו , והשאיר מפני זה אברהם בזולת מרעה מספיק למקנהו , והיה זה סבה אל שנאבד מקנה לוט בההפך כל ככר הירדן , וזה היה גמול הראוי לו על רוע לבבו. התועלת העשרים וארבעה הוא במדות , והוא , שראוי שנשפוט בענייני הפעולות האנושיות לפי הכוונה בהם , לא לפי עניינם בעצמם. הלא תראה שבנות לוט , מפני שהיתה כוונתם טובה בזה הפועל המגונה , נמצאו נעזרות בו מהשם יתעלה , וזכו אל שיצאו מהן שתי אומות אשר מלאו הארץ בעת מתן תורה. והנה האריך בענייני זה הספור לרב התועלת המגיע ממנו.
ריכוז קישורים