תנ"ך - ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת: (בראשית פרק כא פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת־הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: (בראשית פרק כא פסוק כ)

טקסט בלבד:

ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת: (בראשית פרק כא פסוק כ)

תיקון קוראים:

ויהי אלהים את־הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת: (בראשית פרק כא פסוק כ)
וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְּרָביָא וּרבָא וִיתֵיב בְּמַדבְּרָא וַהֲוָה רָביָא קַשָׁתָא :

רבה - ל'; קשת - ל'.

רובה קשת - יורה חצים בקשת; וקַשָּׁת - על שם האומנות , כמו: חַמָּר , גַמָּל , ציּיד , לפיכך השי"ן מדגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים; הוא שנאמר: "ידו בכל" וגו' (בר' טז , יב).

רובה קשת - מושך בקשת. ושני גזרות הן: "וימררוהו ורבו" (בר' מט , כג) , וגם "יסבו עלי רביו" (איוב טז , יג) , מלשון 'רבב' , כמו "סובו" - (תה' מח , יג) מן 'סבב'; "שומו שמים" (יר' ב , יב) - מן 'שמם'; "דומו יושבי אי" (יש' כג , ב) - מן "דממה דקה" (מ"א יט , יב); כולם נכפלים באות אחרונה; אבל רובה - מגזרת 'רבה' , 'עשה' , 'בנה' , 'קנה' , שיאמר: 'עושה' , 'בונה' , 'קונה'.

רובה קשת. רובה - כמו "השמיעו אל בבל רבים" (יר' נ , כט) , ואם הם שני שרשים , כמו "שרה" (הו' יב , ד) ו"שרר" (אס' א , כב); גם 'רבה' (ראה דב' ל , טז) ו'רבב' (ראה יש' נט , יב) - מגזרת "רב" (תה' יח , טו). קשת - תאר השם , כמו "גנב" (יר' ב , כו). "הגם הלום" (בר' טז , יג) - ששם נראה לה המלאך בתחלה בפעם הראשונה (אפשר שהוא רומז לפירוש נוסף למה שפירש שם).

רובה קשת - רובה - מושך , כמו "וימררהו ורובו" (בר' מט , כג) , וכמו "יסובו עלי רביו" (איוב טז , יג). קשת - בעל קשת. ויש אומרים: (השרשים: 'רבה') רובה - כמו 'נער' , כמו (חולין כ , א): יקבלו הרובים תשובתם , וכמו הנער - שהוא "רביא" בתרגום; כלומר: נער בעל קשת.

רובה קשת - בעבור היות קשת תואר , אמרו (ראה ראב"ע ורד"ק) כי רובה הוא המורה החצים , מלשון "יסובו עלי רביו" (איוב טז , יג); "וימררוהו ורובו" (בר' מט , כג); וקשת הוא העושה הקשתות. ויותר נכון , שרובה הוא המורה , ויאמר על מורה החצים ועל משליך האבנים וזולתם , כאשר יאמר "אשר יריתי ביני ובינך" (בר' לא , נא) , ולכן יתאר אותו פעם אחרת כי הוא קשת; וכן "ויורו המורים אנשים בקשת" (צירוף של ש"א לא , ג וש"ב יא , כד).

ויהי - שהצליחו במעשיו. ופירוש ויגדל - בעושר ובנכסים וכן "ויגדל האיש" (בר' כו , יג). וישב במדבר - ואחרי כן פירש "במדבר פארן" (להלן , כא). ויהי רבה קשת - יש לפרש רבה - נער; מתרגום נער - "רביא". וקשת - תאר בפלס "גנב" (יר' ב , כו) , "סלח" (תה' פו , ה); רוצה לומר: עושה הקשתות או יורה בהם; וכן תרגם אנקלוס: "רביא קשתא". או יהיה פירוש רובה - כמו 'יורה' , רוצה לומר , שהיה יורה בקשת. והיה רובה - כמו שבא ברי"ש ובבי"ת , מבעלי הכפל: "וימררוהו ורבו" (בר' מט , כג); "השמיעו אל בבל רבים" (יר' נ , כט); "יסבו עלי רביו" (איוב טז , יג); ויהיה חסר בי"ת השמוש , כאלו אמר 'רובה בקשת'; ויהיה קשת שם בשקל 'שַבָּת'. ונכתב הספור הזה , כי בניו שהיו קשתים , ממנו למדו; לפיכך נאמר "ידו בכל" (בר' טז , יב) , כי מרוב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת , הם פושטים ידיהם בכל. וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו , שהיו גבורים יודעים בקשתות , כמו שאמר "ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו" (יש' כא , יז). וראוי לאדם ללמוד מלאכת אביו , כמו שאמר בחירם "ואביו איש צרי" (מ"א ז , יד). ואמרו רבותינו ז"ל (ערכין טז , ב): מכאן , שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו. ואמרו בני יעקב "רועה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו" (בר' מז , ג).

קשת - הוא תואר מ'קֶשֶת'.

והנה השגיח השם יתעלה בנער בעבור כבוד אברהם נביאו , וגדל וישב במדבר פארן , והיה יורה חצים לצוד לו ציד.
ריכוז קישורים