תנ"ך - ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: (בראשית פרק כא פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת־בֶּן־הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר־יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: (בראשית פרק כא פסוק ט)

טקסט בלבד:

ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק: (בראשית פרק כא פסוק ט)

תיקון קוראים:

ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק: (בראשית פרק כא פסוק ט)
וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַברָהָם מְחָיֵיך :

מצחק - לשון 'עבודה זרה' , שנאמר: "ויקומו לצחק" (שמ' לב , ו). לשון 'גלוי עריות' , כמה דתימר: "לצחק בי" (בר' לט , יז). לשון 'רציחה': "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" (ש"ב ב , יד) - מריב עם יצחק על הירושה , ואומר: אני בכור ונוטל פי שנים. ויוצאין לשדה ונוטל קשתו וזורק בו חצים , כמו שנאמר: "כמתלהלה היורה זיקים" "ואמר הלא מצחק אני. כן איש רימה את רעהו" (מש' כו , יח - יט; ראה ב"ר נג , יא).

מצחק - שכבר גדל הרבה , ולא רצתה לשהותו עוד , פן ירצה להחזיק בירושת אביו עם יצחק.

מצחק - כי כן מנהג כל נער; ותקנא בו בעבור היותו גדול מִבְּנָהּ.

מצחק - לשון עבודה זרה , לשון רציחה , לשון גלוי עריות; מריב עם יצחק על הירושה ואומר: אני בכור ויורש פי שנים; ויוצאין לשדה , ונוטל קשתו ויורה בו חצים , כמה דתימר "כמתלהלה היורה זקים חצים ומות. כן איש רמה את רעהו ואמר הלא מצחק (בנוסחנו: משחק) אני" (מש' כו , יח - יט); ומתשובת שרה אתה למד: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (להלן , י); כל זה לשון רבנו שלמה. ואף כאן (ראה גם הערתו לדברי רש"י - בר' יט , כד) הרב כותב המחלוקות כולם , דתניא (תוס' סוטה ו , ו): אמר רבי שמעון בן אלעזר: ארבעה דברים היה דורש רבי עקיבה ואיני דורש כמותו , ונראין דברי מדבריו; דרש רבי עקיבה: ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם משחק (לפנינו: מצחק) - אין 'שחוק' אלא לשון עבודה זרה וכו'. ואני אומר: חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך! איפשר מי שכתוב בו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו' (בר' יח , יט) , יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים? אלא אין 'צחוק' האמור כאן , אלא לשון ירושה , שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין , אמר להם ישמעאל: שוטים , אני בכור , ואני נוטל פי שנים; שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו'. ונראין דברי מדבריו. וכן הלשון שאמר הרב 'מריב עם יצחק על הירושה' אינו נראה נכון , שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים , ויהיה ישמעאל גדול מאד מִשֵׂאת אותו אמו על שכמה; וכן אמרו ז"ל (יל"ש צה) , שהיה בן שבע עשרה שנה , אם כן היה בשנה שנגמל יצחק. ורבי אברהם אמר על דרך הפשט , כי מצחק - משתעשע כדרך כל נער , ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה. והנכון בעיני , שהיה זה ביום הגמל את יצחק , וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול , ולכך אמר הכתוב: את בן הגר המצרית , ולא אמר 'את ישמעאל מצחק' , וכן אמר: "גרש את (בנוסחנו חסר 'את') האמה הזאת ואת בנה" (להלן , י) , כי אמרה: העבד המלעיג על אדניו חיב הוא למות או להלקותו , ואיני רוצה , רק שתגרש אותו מאתי , ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה. ואמרה שיגרש גם אמו , כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו , ועזב את אמו ומת (ע"פ בר' מד , כב).

ותרא. מצחק - כאלו מלעיג על יצחק שנולד מהזקנים.

מצחק - מלעיג. וזה , שהוא לא היה רואה שיהיה יתרון ליצחק עליו , כי הוא גם כן בן אברהם , ולזה היה מלעיג על מה שראה שעשה אברהם משתה גדול ביום הגמל יצחק , ולא עשה כן ביום הגמלו. וכבר יתבאר זה ממה שאמרה על זה העניין שרה לאברהם (להלן , י). והנה כבר בארו זה בבראשית רבה (נג , יא) בדרך קרוב לזה.

והנה היה ישמעאל מלעיג על זה העניין שהיה אברהם עושה ליצחק , ולא עשהו לו , כי לא היה חושב שיהיה ליצחק יתרון עליו , כי שניהם הם בניו. וכאשר הרגישה שרה בזה , רצתה להראות לו שאין הענין כמו שהיה חושב , ואמרה לאברהם שיגרש מביתו הגר ובנה ישמעאל , כי לא יירש ישמעאל בנכסי אברהם עם בנה יצחק.
ריכוז קישורים