תנ"ך - ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה: פ (בראשית פרק כה פסוק לד)

טקסט וניקוד:

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה: פ (בראשית פרק כה פסוק לד)

טקסט בלבד:

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה: פ (בראשית פרק כה פסוק לד)

תיקון קוראים:

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את־הבכרה: פ (בראשית פרק כה פסוק לד)
וְיַעֲקֹב יְהַב לְעֵשָׂו לְחֵים וְתַבשִׁיל דִּטלוֹפְחִין וַאֲכַל וּשׁתִי וְקָם וַאֲזַל וְשָׁט עֵשָׂו יָת בְּכֵירוּתָא :

ויעקב - י"ד: ראה לעיל , כז. וילַך - ז' בפתח: *בר' כד , סא; כה , לד; במ' יב , ט; ש"א כא , א; מ"ב ה , יא; תה' לד , א; איוב ז , ט. וחד: וילך (בחולם) - איכה ג , ב. ויבז - ב': בר' כה , לד; אס' ג , ו.

ויבז - ב' המן.

ויבז עשו - העיד הכתוב על רשעו , שביזה עבודתו של מקום.

ויבז עשו - לפי שלסוף נתחרט על כך , כדכתיב "את בכורתי לקח" (בר' כז , לו) , לכן הקדים כאן להודיע שטותו; עתה בשעת אכילה ביזה את הבכורה , אבל לבסוף היה מתחרט. ויבז - כמו 'ויבזה' , מן "דבר יי' בזה" (מב' טו , לא) , כמו "ויקן" (בר' לג , יט) - מן 'קנה'.

ויבז גם זאת הבכורה , בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו , כי עזב לו אברהם ממון רב; וכאלו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו , בא לידי עוני בזקוניו! והעד , שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צרכו (ראה לעיל , כח). ואלו היה הלחם רב בבית אביו , והוא נכבד בעיניו , לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים , מה טעם "הביאה לי ציד" (בר' כז , ז)? ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות (ראה שם , טו)? ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך , שהוא אומר "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" (בר' כח , כ)? ולמה לא שלחה לו הון , והיא אוהבת אותו , כי הוצרך לשמור הצאן (ראה בר' לא , מא)? והפסוק שאמר "ויגדל האיש" (בר' כו , יג) - קודם זקנתו. ועיוורי לב יחשבו , כי העושר מעלה גדולה לצדיקים , והנה אליהו מוכיח (ראה מ"א יז , ו). ועוד ישאלו , למה חסר השם ממון יצחק - אולי יודיעונו , למה חסר אור עיניו? ואל ידחונו בקנה שלדרש (ב"ר סה , ה; מגילה כח , א); כי יש לו סוד , ואין לנו לחפש , כי עמקו מחשבות השם , ואין כח בדעת אדם להבינם. וכן יאמרו אחרים , הנה צאן יש לו , כי אמרה רבקה "לך נא אל הצאן" (בר' כז , ט); ויתכן , שנשאר לו מקנה מעט. גם נכון הוא להיות פירוש "אל הצאן" - אל מקום הצאן שהם נמכרות.

ויאכל וישת - ותשב רוחו אליו. ויבז הבכורה - כי כל ממון שבעולם אין אדם רשע חושב כלום , ובזוי בעיניו כנגד גופו. ועוד , שהיה בוטח באהבת יצחק שלא יפסיד בכך כלום , כמו שאפרש בעזרת השם (בר' כז , ד). ויש מפרשים (רשב"ם) , כי בכסף קנה יעקב הבכורה , וזה האוכל היה סעודת המכירה שקורין 'בברייא' (בלעז); והוא בדאות בעיני.

ויבז עשו את הבכורה - "בז לדבר יחבל לו" (מש' יג , יג)! אבל כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה , מפני שהוא הולך למות בצודו החיות , וקרוב הוא שימות בחיי אביו , ואין לבכור שום מעלה , רק אחרי האב , ומה תועיל לו הבכורה?! ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז , כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו , וזאת סבת בזוי הבכורה , כי אין חפץ בכסילים (ע"פ קה' ה , ג) , רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם , ולא יחושו ליום מחר. ורבי אברהם משתבש בכאן מאד , שאמר כי בִּזָה הבכורה בעבור שראה שאין לאביו ממון; ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב , וכאלו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו , ובא לידי עוני בזקוניו; והעד שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו , ואלו היה לחם רב בבית אביו , והוא נכבד בעיניו , לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים , מה טעם "הביאה לי ציד" (ראה בר' כז , ג)? ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות , ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך , שאמר "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" (בר' כח , כ)? ולמה לא שלחה לו הון , והיא אוהבת אותו , כי הָצְרַך לשמור הצאן? והפסוק שאמר "ויגדל האיש" (בר' כו , יג) - קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים , והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חסר השם ממון ליצחק? אולי יודיעונו , למה חסר מאור עיניו?! ואל ידחונו בקנה של דרש; כי יש לו סוד , ואין לנו לחפש , כי עמקו מחשבות השם ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו. ואני תמה מי עִוֵּר עיני שכלו בזה , כי הנה אברהם הניח לו הון רב , ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה , ומפני זה בִּזָה את הבכורה , כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים , כאשר יספר הכתוב , ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים "עד כי גדל מאד" (בר' כו , יג) ויקנאו בו שרי פלשתים , ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים; ואין אלו , רק דברי שחוק! ועוד כי הכתוב אמר "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בר' כה , יא) , והברכה - תוספת בעושר ונכסים וכבוד , ואיה ברכתו? שאבד הון אביו והעני , ואחרי כן "ואהיה עמך ואברכך" (בר' כו , ג) - העשיר והעני!? ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר (ע"פ קה' ח , יד) , אין זה באותם שנתברכו מפי הקדוש ברוך הוא , כי "ברכת יי' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (מש' י , כב) , אבל היו האבות כלם כמלכים , ומלכי הגוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית , וכתוב "וישבעו איש לאחיו" (בר' כו , לא) , ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו , איכה אמרו "ראה (בנוסחנו: ראו) ראינו כי היה יי' עמך" (שם , כח) - וכבר היה בעוכריו?! אבל בזוי הבכורה לעשו - לאכזריות לבו. ויתכן כי 'פי השְנַיִם' בבכורה (ראה דב' כא , יז) - ממשפטי התורה , לא היה כן לפנים , רק לנחול מעלת האב ושררתו , ושיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו , ולכן היה אומר ליצחק "אני בנך בכורך" (בר' כז , לב) , לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך; וכן "כי זה הבכור שים ימינך על ראשו" (בר' מח , יח) - להקדימו בברכה; ואולי היה נוטל גם בנחלה יתר מעט , כי דין 'פי שנים' - מחדושי משפט התורה. והציד אשר היה בפיו , כן יעשו השרים והמלכים , בוחרים בציד מכל מאכל , וכל העמים יובילו מהם שי למורא (ע"פ תה' עו , יב) , והיה עשו מחניף את אביו , להביא כל צידו אל פיו לאכל ממנו כרצונו תמיד; ואהבת האב לבנו הבכור קלה להביא. ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים איננו שכר האכילה ושוחד בהם , אבל רצה ליהנות ממנו , שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה (ע"פ בר' מד , ל) , ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם; או שהיה יודע בנפשו כי אחרי האכילה היתה מתענגת ושמחה , ויחול עליו רוח הקדש , כענין "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים" (ראה מ"ב ג , טו). ולא נתנו ביד יעקב הון , כי בורח היה , ובלא ידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו , ואלו נתנו לו הון ועבדים וגמלים , היו מוסיפין בו קנאה , לארוב לו ולהרגו; ורבותינו אמרו (ב"ר סח , ב) , שגזלוהו ממנו. ומי אמר לו שלא היו ליעקב בגדים חמודות , שש ומשי ורקמה (ע"פ יח' טז , יג)? אבל הכתוב אמר , כי עֵשָו בלכתו השדה לצוד היה מחליפם בבגדי הציד , ומפני שיצחק ימשש תמיד בבנו ובבגדיו , הלבישה אותם את יעקב פן יכירנו בהם. והלא אתה רואה שעשה כן: "וירח את ריח בגדיו" (בר' כז , כז) - כי היה משים אותם בתוך נרד וכרכם , כענין שכתוב "מור ואהלות קציעות כל בגדותיך" (תה' מה , ט). והיו הבשמים צומחים בארץ ישראל , ועל כן אמר "כריח שדה" (בר' כז , כז) , כי בעבור היותו "איש שדה" (לעיל , כז) הריחו בגדיו מהם , או ריח ציצי האילנות , כמו שאמרו רבותינו (תענית כט , ב): כריח שדה של תפוחים. והשאלה על מאור עיניו - שאלת עִוְרֵי לב , כי אם היתה סבה מאת השם , הנה היא כדי שיברך את יעקב , והוא ספור מאת הכתוב "ותכהינה (בנוסחנו: ותכהין) עיניו מראות ויקרא את עשו" (בר' כז , א). ועל דרך הפשט: איננו , רק ענין הזקנה , וטעמו: "ויהי כי זקן יצחק" , כי תכהינה עיניו בזקנותו , קרא "את עשו" (שם); והנה ביעקב - "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות" (בר' מח , י) , וכתוב באחיה השילוני "כי קמו עיניו משיבו" (מ"א יד , ד) , ויספר במשה רבנו פלא "לא כהתה עינו" (דב' לד , ז).

ויעקב נתן לעשו - במחיר הבכורה. ולא זכר שנתן לו יין , כי שתה מיין הבית; אבל לחם חם שעשה יעקב לעצמו לשעתו , נתן לו עם נזיד העדשים שבשל גם כן לעצמו. ואדוני אבי ז"ל כתב , כי מחיר כסף נתן לו על הבכורה; ומה שנתן לו לחם ונזיד עדשים - שיאכלו שניהם על המכירה כדי לקיימה. וילך - שב אל השדה , לצוד עוד. ויבז - אפִלו לאחר שאכל ושתה , לא התחרט , אבל בִּזָּה אותה בלבו.

וספר אחר זה שכבר הכין יעקב נזיד עדשים , וקנה בהם בכורת עשו , ושכבר הקל עשו בבכורתו , מפני היותו הולך למות , ויתכן שימות קודם אביו ולא תהיה לו ירושה ממנו , ועוד שכבר בזה ענין הבכורה , לפי שאביו יצחק לא היה עשיר מאד. והנה היה סבת בקשת יעקב הבכורה , לפי שכבר היה נהוג אז לתת לבכור חלק נוסף בנחלה , וגם בענין הברכה היו מקפידים לברך הבכור ברכה נוספת; הלא תראה שכבר היה מקפיד יוסף שישית אביו יד ימינו על ראש מנשה , להיותו הבכור (ראה בר' מח , יז) , וכן תמצא , שכאשר רצה יצחק לברך אחד מבניו לפני מותו , בחר לברך עשו בנו הגדול; וזהו אמרו שם "ויקרא עשו בנו הגדול" (ראה בר' כז , א) - כבר באר לך , שסבת קראו לו לברך אותו היתה היותו בנו הגדול. והנה זה היתרון שהיה לעשו על יעקב בענין הברכה והנחלה , קנה אותו יעקב ממנו. (חמש תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים