תנ"ך - ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָרָעָ֣ב הָרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה: (בראשית פרק כו פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל־אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ־פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (בראשית פרק כו פסוק א)

טקסט בלבד:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה: (בראשית פרק כו פסוק א)

תיקון קוראים:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה: (בראשית פרק כו פסוק א)
וַהֲוָה כַפנָא בְּאַרעָא בָּר מִכַּפנָא קַדמָאָה דַּהֲוָה בְּיוֹמֵי אַברָהָם וַאֲזַל יִצחָק לְוָת אֲבִימֶלֶך מַלכָּא דִפלִשׁתָּאֵי לִגרָר :

הראשון - ס"ג (מלא וחסר , לא כולל 'הראישון'): ראה בר' כה , כה. הראשון - ס"ד (מניין זה כולל גם 'הראישון' - איוב טו , ז).

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם - כדכתיב "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בר' יב , י). לא הוצרך פסוק זה , אלא להודיעך שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב למצרים , כך יצחק היה יורד למצרים דרך ארץ פלשתים , דרך קצרה , כדכתיב "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (שמ' יג , יז) , לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תרד מצרימה" (להלן , ב) , לפי שיודע הקדוש ברוך הוא שהיה יורד למצרים.

אל אבימלך - שהיה בברית עם אביו (ראה בר' כא , כז).

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם - אולי לא היה רעב בעולם עד ימי אברהם , על כן ימנה הכתוב ממנו , כי מה צורך להזכיר זה? והנכון בעיני , כי זה להגיד כי היו זוכרים אותו הרעב הראשון , ומספרים עליו שבעבורו ירד אברהם למצרים , ושם עשה לו השם כבוד גדול , ולכן היה יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו לירד שם , עד שנאמר לו "אל תרד מצרימה" (להלן , ב). וטעם המניעה , אמרו רבותינו (ב"ר סד , ג): אתה עולה תמימה , ואין חוצה לארץ כדַי לך. ולדעתי , נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד , כי גלות אברהם אל מצרים מפני הרעב , רמז שיגלו בניו שם (בר' יב , י); ולכתו אל אבימלך (ראה בר' כ , א) לא היה גלות , כי שם היה יושב ברצונו , אבל ירידתו של יצחק שם לפני הרעב ירמוז לגלות , כי גלה ממקומו בעל כרחו והלך אל ארץ אחרת. והנה גלותו היה ממקומו אל ארץ פלשתים , שהוא ארץ מגורי אביו , וירמוז לגלות בבל , שהוא מקום אבותם שהיו באור כשדים. ודע כי הגלות הנזכר ירמוז למעשה יצחק , כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם , רק הגלות והפחד , ומתחלה אמר "הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת" (להלן , יא) , ולימים חזר בו ואמר "לך מעמנו" (להלן , טז) , ואחרי כן חזרו אליו בברית; וכן גלות בבל , גלו שם "מפני זלעפות רעב" (איכה ה , י) , ומעת היותם שם לא עבדום ולא ענו אותם (ע"פ בר' טו , יג) , אבל היו גדוליהם שרים במלכות (ראה דנ' א ונחמ' א) , ואחרי כן אמרו "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" (עז' א , ג) , והזהירו עליהם שרי עבר הנהר והפחות , ואחרי כן בטלו הבנין , והות בטלא עד זמן ועידן (ראה עז' ד , כד ודנ' ז , יב) , אחרי כן חזרו ונתנו רשות בבנין , והזהירו ואמרו "די להוון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי" (עז' ו , י). אל אבימלך מלך פלשתים - לא נודע אם הוא אבימלך אשר היה בימי אברהם , או שכל מלך פלשתים בעת ההיא יקרא כן , כי גם בימי דוד יקרא "אבימלך" (תה' לד , א); ודעת אנקלוס (להלן , כח) - שהיה בנו. וטעם וילך אל אבימלך - כי היה בדעתו לרדת מצרימה , והלך אל אבימלך בעל ברית לאביו , אולי ייטיב עמו בימי בצרות ולא יצטרך לירד למצרים. והנה אבימלך מפני בריתו של אברהם לא נגע בו ולא בביתו כלל , אבל אנשי המקום בקשו ממנו דרך שאלה לאשתו , והוא אמר "אחותי היא" (להלן , ז) , ואעפ"י כן לא נגע בה המלך ולא איש מאנשיו , כי היו נזכרים בענין אברהם , ולכך אמר "כמעט שכב אחד העם" (להלן , י) - יאמר: אני לא נגעתי בה ונשמרתי ממנה , אבל קרוב היה שיכשל בה אחד מאנשי הארץ , והיית מביא "עלינו אשם" (שם) כאשר היה עלינו חטא בענין אביך (ראה בר' כ , ט).

ויהי רעב בארץ - בארץ כנען. מלבד - לומר , שלא היה רעב אַחֵר מאז ועד עתה , ולא יצא אברהם מן הארץ אלא מפני הרעב; וכן יצחק בנו לא יצא אלא מפני הרעב; ומפני המקנה הרב שהיה להם , היו יוצאים מן הארץ מפני הרעב. וילך יצחק - לפי שהיה ברית בין אברהם אביו ובין אבימלך , ואמר לו: "ולניני ולנכדי" (בר' כא , כג) , הלך אליו לגור בארצו עד יעבור הרעב.

ספר שכבר היה רעב בימי יצחק , וזה היה סבה אל שיצא יצחק מארץ כנען והלך לגרר , כי לא היה יוצא מארץ כנען , אם לא לסבה חזקה , כמו העניין באברהם אביו (ראה בר' יב , י). והנה אחשב , שכבר זכר בכאן הרעב שהיה בימי אברהם לאחת משתי סבות , האחת: להודיע כי מעת הכנס אברהם לארץ כנען לא היה שם רעב , כי אם באלו השתי שנים , אם מפני שהיתה הארץ מושגחת בעבורם , או מפני חשיבות הארץ ההיא , כמו שאמר "תמיד עיני יי' אלהיך בה מראשית (בנוסחנו: מרשית) השנה ועד אחרית השנה" (בנוסחנו: שנה; דב' יא , יב). או היה זה להודיע , כי הרעב היה כבד מאד , עד שלא היה רעב בארץ כמהו מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם , שסופר שהיה כבד מאד (ראה בר' יב , י) , ולזה הוכרח יצחק לצאת מהארץ ההיא. והלך אל אבימלך מלך פלשתים גררה , לפי שכבר נראה אליו השם יתעלה בהיותו בארץ כנען , ואמר אליו: אל תרד מצרימה , שכון בארץ אשר אומר אליך; וכבר נתבאר בסוף זה הספור שהארץ ההיא היא גרר (להלן , ו) , ולזה ישב יצחק בגרר , ולזאת הסבה בעינה הלך יצחק לגרר , כי הוא המקום אשר אמר לו השם שישכון בו , ואם לא פורש. וכן מה שאמר השם לאברהם: "אל הארץ אשר אראך" (בר' יב , א) - היא 'ארץ כנען' , ואם לא פורש; ולזה ספר שכבר יצאו אברהם ולוט מארצם , ללכת ארצה כנען , ויבואו שם (ראה בר' יב , ה). והנה צוהו השם יתעלה שלא ירד מצרים לאחת משתי סבות , או לשתיהם יחד; האחת היא: לרע מנהג הארץ ההיא , שהוא יותר מגונה מאד ממנהג הפלשתים , כמו שהתבאר קודם זה (תועלת ו לפרשת 'וירא' , חלק שני - בקובץ רלב"ג תועלות). ואולם ארץ כנען , עם שהיא נבחרת מצד עצמותה להדבק בה השפע האלהי , הנה היה רוע מנהגם למטה מרוע מנהג המצרים והפלשתים , כמו שקדם (שם). והשנית: להרחיק העבדות והענוי מזרעו , לפי מה שאפשר; וזה , כי כבר נודע לשם יתעלה ששם ישתעבדו ויעֻנו זרע אברהם , ולזה הרחיקו לרדת מצרים.

(אחת עשרה תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק שני: בר' כו , א - לה) והתועלות המגיעות מזה הספור הם אלו: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיתרשל מבקשת הטרף , ואע"פ שהוא באופן מהשלמות שתדבק בו ההשגחה האלהית. הלא תראה שיצחק , עם היותו נביא , התעורר בבא הרעב בארצו ללכת באשר ימצא לחם חקו , עם ידיעתו שהארץ ההיא היא נבחרת אל שידבק לו בה השפע האלהי. התועלת השני הוא בדעות , והוא: להודיע שהשגחת השם יתעלה תהיה באדם לפי מדרגת שלמות שכלו. ולזה אמר השם יתעלה ליצחק שיגור בארץ הנבחרת , המוכנת אל שידבק לו בה השפע האלהי , וזה יהיה סבה שיהיה השם יתעלה עמו ויברכהו ויברך זרעו. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם לסמוך על הנס , ואע"פ שהוא דבק בשם יתעלה באופן שתדבק בו ההשגחה האלהית. ולזה תמצא , כי כאשר הוכרח יצחק ללכת בארץ השטופים בזמה , ונתיירא שלא יהרגוהו על דבר אשתו , כי טובת מראה היא , אמר על אשתו שהיא אחותו , כמו שעשה אברהם משרה. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיַראה מהקירוב לאשתו בדרך שתדבק אהבתה בו , כי בזה ישלם תיקון הבית , ובזה יהיה הזרע שיצא לו ממנה יותר נבחר. ולזאת הסבה בא הספור , שכבר היה יצחק מצחק את רבקה אשתו. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: לפרסם שהשם משגיח בדבקים בו בכל ענייניהם , עד שכבר הגיע מן ברכת השם ליצחק , שכבר מצא בארץ ההיא שהיתה רזה , ובשנה ההיא שהיתה שנת רעבון , מאחד ממה שזרע - מאה. והנה מדד זה יצחק לפרסם עוצם אהבת השם לדבקים בו. ורבותינו ז"ל אמרו (ב"ר סד , ו) , שאומד זה למעשר היה , לפי שכבר הוקשה להם מדוע מדד יצחק תבואתו , כי אין הברכה מצויה בדבר המדוד; ולזה אמרו , שכבר הוכרח למדוד , לתת מעשר לשם יתעלה , כמו שמצאנו באברהם , שנתן מעשר למלכי צדק (ראה בר' יד , כ). וכבר התבאר בעניין המעשר , שאין ראוי להרבות בשיעורו ולא לגרוע ממנו , כי בזה תפסד הכונה אשר בעבורה היה; כי הוא להעיר על מציאות השם יתעלה , שהוא עשירי מעולם המלאכים , כשנמנה הראשיים לבד ממניעי הכוכבים; והם: שבעה - לשבעה כוכבי לכת , והשמיני - לגלגל הכוכבים הקיימים , והתשיעי - השכל הפועל , אשר הוא שופע מאלו כולם , כמו שבארנו בראשון ובחמישי מ'ספר מלחמות יי'' , והעליון על אלו כלם הוא השם יתעלה. ולזה גם כן אמרו ממעשרות (תוס' דמאי ח , יג): המרבה מעשרותיו - פירותיו מתוקנים ומעשרותיו טבלים , הממעט במעשרותיו - מעשרותיו מתוקנים ופירותיו טבלים. התועלת הששי הוא במדות , והוא: להודיע מה שראוי שיהיה לאדם מהסבל לכבוד השם יתעלה , למלאת מצותו. וזה , כי הנה יצחק , מפני שצוהו השם יתעלה שיגור בגרר , סבל שהיו מכעיסים אותו פלשתים בכל עוז , ולא יצא משם עד שהכריחו המלך לצאת. התועלת השביעי הוא: לפרסם מעלת האבות , עד שכבר התעורר אבימלך , עם היותו מלך , לבא אליו להשלים עמו , מצד ראותו דבקות השגחת השם יתעלה בו. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי למי שיבקש שלום מאחר , שיבא אליו בחיל כבד וביד חזקה , כי כמו זה - השלום לא יהיה אלא בסבת היראה , ולא יהיה מלב ומנפש; וזה הוא הפך המכוון בשלום. ולזה תמצא כי אבימלך , עם היותו מלך , לא הביא עמו כי אם שני אנשים בבאו לבקש שלום מיצחק , והם אחוזת ופיכול שר צבאו; עם שבזה היה מהמוסר , שלא יכבד ליצחק בבואם לאכול ולשתות עמו. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיהיה אחד בפה ואחד בלב. הלא תראה , כי יצחק לא החניף אבימלך בבואו אליו , אבל הוכיחו על בואו אליו והוא שְׂנָאו ושלחו מעמו. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיבקש מההטבה לאוהבו , כי אם במדה שמדד לו. ולזה לא בקש אבימלך מיצחק אלא שלא יעשה לו רעה , כמו שלא עשה לו. התועלת האחד עשר: לפרסם החסרון שהיה בנשי עשו , כי בזה התפרסם יותר סבת החלוף הנפלא שהיה בין זרע עשו לזרע יעקב , עם היותם אחים. וזה , שכבר התפרסם החלוף הנפלא שהיה בין יעקב לעשו , וכאשר היה גם כן חלוף נפלא בין נשי עשו לנשי יעקב , לא יקשה לתת הסבה בהיות זרע עשו בתכלית מן החסרון , וזרע יעקב בתכלית השלמות.
ריכוז קישורים