תנ"ך - וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר: (בראשית פרק כו פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְכָל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: (בראשית פרק כו פסוק טו)

טקסט בלבד:

וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר: (בראשית פרק כו פסוק טו)

תיקון קוראים:

וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר: (בראשית פרק כו פסוק טו)
וְכָל בֵּירֵי דַּחֲפַרוּ עַבדֵי אֲבוּהִי בְּיוֹמֵי אַברָהָם אֲבוּהִי טָמוּנִין פְּלִשׁתָּאֵי וּמלוֹנִין עַפרָא :

וכל - ה' ראשי פסוקים בסיפרא: בר' ב , ה; יז , כז; כו , טו; מא , נז; נ , ח. וימלאום - ב' ומלא: *בר' כו , טו; ש"א יח , כז.

וימלאום ב' סתמום פלשתים וימלאום עפר וימלאום למלך.

וכל - ה' ראש' פסוק' בסיפ'; סתמום - ל' ומל'.

[(תרי"ק:) וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים - הקורא סבור , שבאותו מקום שהיה גר עם אבימלך מלך פלשתים היו הבארות; ומשנתקנא בו , סתמום , ואינו כן. ולא נכתב כאן אלא לשבר את האוזן , שהרי הבארות היו בנחל גרר , ולפי שרוצה לומר "וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם. וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם" (להלן , יז - יח) , הקדים ולימדך כאן שסתמום פלשתים , שלא תהה תוהה לו. כיוצא בו "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו" (בר' כז , כג) , כלומר: דבר זה גרם לו שנתברך לפני הגדול - לפי שלא הכירו; סוף זה נאמר לשבר את האוזן.] סתמום פלשתים - שאמרו: תקלה היא לנו מפני הגיסות הבאים עלינו (תוס' סוטה י , ו). סתמום פלשתים - "טמונין פלשתאי" (ת"א) - לשון 'סתימה' בלשון משנה (פסחים מב , א): מטמטם את הלב.

סתמום פלשתים - שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו. והוצרך לכתוב , בשביל שכשנתרחק משם שב וחפרם; דוגמת "וחם הוא אבי כנען" (בר' ט , יח).

וכל הבארות - אחרי שמת אברהם לא יראו מיצחק , וגם אבימלך מת , שהיה לו ברית עם אברהם והשיב לו הבארות. ולמה סתמום ולא לקחום לעצמם? אמרו: שמא היום או מחר יגדל כח יצחק ויכלתו כאביו , ויקחם , לפיכך סתמום; כי אמרו: גם לו גם לנו לא יהיו.

וזה היה סבה שנתיישב שם יצחק , וזרע בארץ ההיא , ומצא בשנה ההיא , שהיתה שנת רעבון , מאחד ממה שזרע מאה; וזה ממה שיורה על רוב הצלחתו והשגחת השם בו. וברכהו השם יתעלה , וגדל מאד בקניניו , ויהי לו מקנה צאן ובקר ועבדה רבה. ומרוב הצלחתו קנאו בו פלישתים , והכעיסוהו במה שעשו כנגדו; וזה , שהם סתמו כל הבארות אשר חפרו עבדי אביו , שהיו שותים מהם המקנה , למען יסור משם , עד שאבימלך בעצמו צוהו שיצא מארצו.
ריכוז קישורים