תנ"ך - ותהיין
מרת
רוח
ליצחק
ולרבקה:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתִּהְיֶ֖יןָ
מֹ֣רַת
ר֑וּחַ
לְיִצְחָ֖ק
וּלְרִבְקָֽה:
ס
(בראשית פרק כו פסוק לה)
וַתִּהְיֶיןָ
מֹרַת
רוּחַ
לְיִצְחָק
וּלְרִבְקָה:
ס
(בראשית פרק כו פסוק לה)
ותהיין
מרת
רוח
ליצחק
ולרבקה:
ס
(בראשית פרק כו פסוק לה)
ותהיין
מרת
רוח
ליצחק
ולרבקה:
ס
(בראשית פרק כו פסוק לה)
וַהֲוַאָה
מְסָרְבָן
וּמַרגְּזָן
עַל
מֵימַר
יִצחָק
וְרִבקָה
:
ולרבקה
-
ב'
,
חד
ראש
פסוק
וחד
סוף
פסוק:
*בר'
כד
,
כט;
כו
,
לה.
ולרבקה
ב'
חד
רא'
פסו'
וחד
סופ'
פסו'
ולרבקה
אח
ותהיין
מרת
רוח.
ותהיין
מרת
רוח
-
המראת
רוח.
[דבר
אחר:
ותהיין
מרת
רוח
-
כמו
'ותהיין
מקטרות'
,
לשון
בושם:
"מר
ואהלות"
(תה'
מה
,
ט)]
,
כל
מעשיהן
היו
לעצבון
ליצחק
ולרבקה
-
שהיו
עובדות
עבודה
זרה
(ראה
ב"ר
סה
,
ד).
מרת
רוח
-
לשון:
"ממרים
הייתם"
(דב'
ט
,
כד).
ותהיינה
מרת
רוח
-
לפי
שעתיד
לומר
"אם
לוקח
יעקב
אשה
מבנות
כנען
כאלה"
(בר'
כז
,
מו)
,
לכך
הוצרך
לפרש
תחילה.
מורת
רוח
-
כמו
מן
עוֹשֶה
לזכר
,
יאמר
"עוֹשָה
דברו"
(תה'
קמח
,
ח)
לנקבה
,
וכשהוא
דבוק
יאמר
עוֹשַת;
כן
יאמר
מן
מוֹרֶה
-
לשון
'ממרה'
,
מן
"ימרה
את
פיך"
(יהו'
א
,
יח)
-
יאמר
מוֹרָה
לנקבה
,
וכשהוא
דבוק
יאמר
מוֹרַת
רוח;
'קונטרריאנץ'
(בלעז);
אבל
"לב
יודע
מָרַת
נפשו"
(מש'
יד
,
י)
-
חטף
קמץ
,
לפי
שהוא
'שם
דבר'
,
לשון
"מְררוֹת"
(דב'
לב
,
לב;
איוב
יג
,
כו)
,
אבל
זה
מלא
פום
(חוֹלָם)
הוא
,
לשון
פוֹעֵל
,
ומגזרת
"כי
מרה
מריתי"
(איכה
א
,
כ)
,
מחטופי
למ"ד
פעל.
מורת
רוח
-
כל
אחת
מהן.
ויש
אומרים
(מחברת:
'מר'):
מלשון
"סורר
ומורה"
(דב'
כא
,
יח).
ועל
דעתי
,
שהיא
כמו
"מרה
כלענה"
(מש'
ה
,
ד)
,
כטעם
'מרירות
נפש';
וכן
כתוב
"כי
רעות
בנות
כנען"
(בר'
כח
,
ח).
ונכתבה
זאת
הפרשה
,
שישמרו
ישראל
מלהתחתן
בכנען.
מרת
רוח
-
על
מעשיהם
הרעים
היה
מר
רוחם
של
יצחק
ורבקה
[הג"ה].
ותהיין
מורת
רוח
-
מכעיסות
וממררות
רוחן
במעשיהן
הרעים
,
וגם
בעסק
הבית
היו
עושות
הפך
רצונם
להכעיסם.
מורת
-
שם
,
כמו
"מָרַת
נפשו"
(מש'
יד
,
י);
שרשם
'מרר'
,
אלא
שזה
המ"ם
בחולם
וזה
המ"ם
בקמץ
חטף.
או
יהיה
מורת
רוח
-
שרשו
'מרה'
,
מענין
"מרו
ועצבו
את
רוח
קדשו"
(יש'
סג
,
י)
,
שהוא
גם
כן
ענין
מרירות
והכעסה.
ויהיה
מורת
-
פועלת
,
סמוך
,
כמו
"חולת
אהבה"
(שה"ש
ב
,
ה);
ופירושו:
כל
אחת
ואחת
היתה
מורה
רוחם.
ובא
הספור
הזה
להודיע
פחזותו
של
עשו
,
בקחתו
נשים
שהיו
מכעיסות
אביו
ואמו
,
ולא
כִהָה
בם
ולא
הוציאם
מבית
אביו.
עוד
ספר
,
שכאשר
היה
עשו
בן
ארבעים
שנה
,
לקח
לו
שתי
נשים
מבנות
חת
בזולת
עצת
אביו
ואמו
,
והן
,
לרע
מנהגן
,
היו
מכעיסות
תמיד
יצחק
ורבקה.
(אחת
עשרה
תועלות
לפרשת
'תולדות'
,
חלק
שני
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).