תנ"ך - ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ: (בראשית פרק כז פסוק כח)

טקסט וניקוד:

וְיִתֶּן־לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ: (בראשית פרק כז פסוק כח)

טקסט בלבד:

ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש: (בראשית פרק כז פסוק כח)

תיקון קוראים:

ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש: (בראשית פרק כז פסוק כח)
וְיִתֵּן לָך יְיָ מִטַלָא דִּשׁמַיָא וּמִטוּבָא דְּאַרעָא וְסַגיוּת עֲבוּר וַחֲמַר :

ויתן - לך האלהים - ז' (נתינה האלהים): בר' כז , כח; שו' ז , יד; דנ' א , ט , יז; דה"א כה , ה; דה"ב ט , כג; יח , ה. (ניסוח אחר של ההערה ראה דה"ב ט , כג). ויתן - י"ג (רפין): *בר' כג , ט; כז , כח; כח , ד; ש"א ב , י; יב , יז; כח , יט; מ"א ב , יז; יד , טז; כב , ו; תה' לז , ד; עב , טו; מש' כט , יז; דה"ב יח , ה. מטל - ג': בר' כז , כח; דב' לג , יג; חגי א , י. ותירש - ג' חסר (בלישנא): בר' כז , כח , לז; *יר' לא , יא.

ויתן - י"ג; ומשמני - ל'; ותירש - ג' חס'.

ויתן לך - יתן ויחזור ויתן; בראשית רבה (סו , ג). ולפי פשוטו: מוסף לעניין ראשון: "ריח בני אשר" נתן לך הקדוש ברוך הוא , "כריח שדה" (לעיל , כז); ועוד: ויתן לך האלהים מטל השמים - כמשמעו; ומדרשי אגדה יש הרבה לכמה פנים. [(תר"ש:) האלהים - מהו האלהים? בדין: אם ראוי לך , יתן לך , ואם לאו , לא יתן לך. אבל לעשו אמר: "משמני הארץ יהיה מושבך" (להלן , לט) - בין צדיק בין רשע יתן לו; וממנו למד שלמה , בנה הבית התחיל סודר תפלתו: ישראל , בעל אמנה ומצדיק עליו את הדין , "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" (מ"א ח , לט); אבל נכרי , מחוסר אמנה: "ואתה תשמע השמים... ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי" (שם , מג) - בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו , שלא יקרא עליך תגר].

ויתן לך - מוסב על "ברכו יי'" (לעיל , כז): והוא , הקדוש ברוך הוא , יתן לך מטל השמים , כעין ברכת השדה.

מ"ם מטל - מושך עצמו ואחר עמו , וכן "האתן בכורי פשעי" (מי' ו , ז).

ויתן לך האלהים - כלומר: המקום יסכים על ברכה זו ועל מתנה זו , ויספיק לך טל , וינחילך ארץ שמינה , וירבה לך דגן ותירוש. משמני הארץ - מן העיקר , כגון מִשֶמֶן.

מטל השמים - אין הברכה שיתן לו האלהים מטל השמים , כי הטל ירד בכל מקום , ואלו אמר שיתן לו רבוי טל או שירד בעתו , כענין "ונתתי גשמיכם בעתם" (וי' כו , ד) , היתה ברכה! אבל פירושו , כי הזכיר בו ברכת יי' , "כריח שדה אשר ברכו יי'" (לעיל , כז) , והטעם: אשר ברכו יי' לבני; כי השם ברך אותו בשדה , לומר שיצליחנו שם בצידו , ולא ימות ולא תבואהו בו רעה; ואמר: ויתן לך האלהים ברכה מטל השמים ומשמני הארץ; והברכה - תוספת ורבוי. או שיהיה ורב דגן ותירוש - בתוספת הו"ו , ושיעורו: ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ רב דגן ותירוש. והנכון בעיני , כי מתת האלהים (ע"פ קה' ג , יג) תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם , ולכן אמר: ויתן לך האלהים כל ימיך על אדמתך מטל השמים , ויתן לך משמני הארץ , כלומר: השמנה בכל הארצות , כענין שכתוב "צבי היא לכל הארצות" (יח' כ , ו). ורבי אברהם אמר , כי מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו: וממשמני הארץ. ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברבוי , אבל אמר (להלן , לט): גם לך אצלתי אחריו משמני הארץ ומטל השמים , "יהיה מושבך" (שם) - בעוד אשר תשב שם; ירמוז כי יכלה ויאבד , אך בעודו יהיה חלקו טוב.

ויתן לך. מטל השמים - מה שיצטרך לך. ולא זכר מטר , כי הטל כלו לברכה , ולא כן מטר; כי יש מטר סוחף או שלא בעתו. והברכות האלה - לו ולזרעו אמר , וכן לעשו. ומשמני - מ"ם מטל עומד במקום שנים , כאלו אמר 'וממשמני'. או יהיה טעמו בלא מ"ם השמוש , כמו שאמר לעשו: "הנה משמני הארץ" (להלן , לט).

ויתן לך האלהים ארץ שתתברך בטל השמים - כי אין כל מקום אשר יפול בו טל השמים מקום זרע. ויתן לך משמני הארץ ורוב דגן ותירוש - כי לא כל הארץ שמנה ראויה לגפנים , וזה מבואר מן החוש; ולא כל ארץ שמנה ראויה לרבוי הדגן , אבל אפשר שמרב שמנה לא יצמח בה הדגן , וזה מבואר למי שעיין בטבעיות. והנה ברכהו גם כן , שיהיה לו רב דגן ותירוש שנה בשנה מצד ההשגחה האלהית שתדבק בו , כי בזולת זה לא תשלם זאת הברכה בתמידות.
ריכוז קישורים