תנ"ך - בראשית פרק כז פסוק מא - וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי: (בראשית פרק כז פסוק מא)

טקסט וניקוד:

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת־יַעֲקֹב עַל־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹב אָחִי: (בראשית פרק כז פסוק מא)

טקסט בלבד:

וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי: (בראשית פרק כז פסוק מא)

תיקון קוראים:

וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי: (בראשית פרק כז פסוק מא)
וּנטַר עֵשָׂו דְּבָבוּ לְיַעֲקֹב עַל בִּרכְתָא דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר עֵשָׂו בְּלִבֵּיהּ יִקרְבוּן יוֹמֵי אֶבלֵיהּ דְּאַבָּא וְאֶקטוֹל יָת יַעֲקֹב אֲחִי :

ברכו - ד': בר' כז , כז , מא; יש' יט , כה; דה"א כו , ה. ויאמר עשו בלבו (אמירה (פלוני) בליבו) - ו': בר' יז , יז; כז , מא; מ"א יב , כו; תה' יד , א; נג , ב; אס' ו , ו.

ברכו - ד'.

יקרבו ימי אבל אבי - כמשמעו , שלא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש.

וישטם - נטר איבה , וכן "וישטמוהו" (בר' מט , כג). ויאמר עשו בלבו - יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו; ויש אומרים (ראה ב"ר סז , ט; רש"י): על דרך נבואה היה. והראשון קרוב.

יקרבו ימי אבל אבי - 'אבל צר וחפוי שונא'. אמר עשו: בתחילה שמכרתי לו את בכורתי , אמר , הייתי מתנחם לאמר: לא אפסיד בכך כלום , שאבי יתן לי הכל במתנה; אבל עכשיו שקבל גם המתנה והברכה , אין לי נחמה אלא שאהרגנו ואקח הכל , ולא אפסיד כלום , לא בבכורה ולא בברכה; ולכך אמר: אבי שברכו , בימים מועטים אעשה אותו אבל עליו; וזהו יקרבו ימים שיהא אבי אָבֵל עליו , כי אהרגה את יעקב. ויש מפרשים: יקרבו ימי אבלו של אבי , שימות , ואחר כך אהרוג וכו'; ויקרבו - כלומר: ולוואי שיקרבו! אבל אם כן , לא היה לו ליעקב לברוח עד שימות אביו , והוא שב קודם מיתת אביו (ראה בר' לה , כז - כט).

ויאמר עשו בלבו - אמר רבי אברהם: יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ואין צורך , כי ההסכמה בדבר אשר יִמָּלֵך אדם עם לבו תקרא 'אמירה עם הלב' , אע"פ שיהיה בה דבור בשפתים , וכן "בלב ולב ידברו" (תה' יב , ג) , כי הרצון יקרא 'לב': ו"כל... ישראל לב אחד להמליך את דויד" (דה"א יב , לט) , שהיו כולם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה; וכן "ויאמר ירבעם בלבו" (מ"א יב , כו) , וכן אמר אליעזר "אני טרם אכלה לדבר אל לבי" (בר' כד , כה) , והיתה שם תפלה בשפתיו: "ויאמר יי' אלהי אדני אברהם" (שם , יב) , אבל "טרם אכלה לדבר אל לבי" - טרם השלימי מה שעלה בדעתי. ויאמר כאן , כי כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו , לשטום את יעקב על הברכה , עלה בלבו שיהרג את אחיו , והיה מתנחם בזה מרוע לבו. וזה טעם "ויגד לרבקה את דברי עשו" , ולכך אמרה "מתנחם לך" (להלן , מב). ורבנו שלמה כתב: ברוח הקדש הוגד לה מה עשו מהרהר בלבו; וכן בבראשית רבא (סז , ח). ואם כן , יהיה דברי עשו מחשבתו עם הלב , כמו "דברתי אני עם לבי" (קה' א , טז). והנה עשו היה אומר: יקרבו ימי אבל אבי , כי בחייו לא יצערנו , או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה; ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו , או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנו.

וישטום. יקרבו ימי אבל אבי - כלומר: שימות אבי , כי קרוב הוא למיתה , ונאבל עליו , ואחר כן אהרוג יעקב אחי; כי בחיי אבי לא אעשה , כדי שלא אגרום לאבי שיבה רעה.

והנה חשב עשו בלבו להרוג אחיו אחר מות אביו , ואז תסור מעליו זאת הקללה.