תנ"ך - עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים: (בראשית פרק לב פסוק טו)

טקסט וניקוד:

עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: (בראשית פרק לב פסוק טו)

טקסט בלבד:

עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים: (בראשית פרק לב פסוק טו)

תיקון קוראים:

עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים: (בראשית פרק לב פסוק טו)
עִזֵי מָאתַן וְתֵישַׁיָא עֶסרִין רַחלֵי מָאתַן וְדִכרֵי עֶסרִין :

עזים - ב' פסוקים בתורה (פסוקים שכל תיבותיהם מסתיימות במ"ם): בר' לב , טו; *במ' כט , לג. ותישים - ב': בר' לב , טו; דה"ב יז , יא. ואילים - ד' מלא בתורה (בלישנא): בר' לב , טו; וי' ח , ב; *במ' כג , א; דב' לב , יד. ואילים - ז' (מלא וחסר): בר' לב , טו; שמ' כט , א; וי' כג , יח; דב' לב , יד; יח' כז , כא; דה"ב יג , ט; כט , כא.

עזים - ב' פסוק' בתור'; ותישים - ב' שבעת אלפים; ואילים - ד' מל' בתור'.

עזים מאתים ותישים עשרים - מאתים עזים צריכות עשרים תישים , וכן כולן: הזכרים כדי צורך הנקבות. מדרש בראשית רבה דורש (ב"ר עו , ז): מכאן ל'עונה' האמורה בתורה (ראה שמ' כא , י): הטיילים בכל יום , הפועלים שתים בשבת , החמרים אחת בשבת , הַגַמָלִים אחת לשלשים יום , הספנים אחת לששה חדשים. נראה בעיני שמלמדינו מכאן , שאין העונה שוה בכל אדם , אלא כל אדם לפי טורח המוטל עליו. שמצינו כאן , שמסר לכל תייש עשר עזים , וכן לכל איל , לפי שהם פנויים מן המלאכה , דרכן להרבות תשמיש ולעבר עשר נקבות , ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר. ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ארבע נקבות; לחמור , שהולך בדרך רחוקה - שתי נקבות לזכר , ולגמלים שהולכים בדרך רחוקה יותר - נקבה אחת לזכר.

עזים מאתים - בצאן שם הנקבות עשר לזכר , ולפרים ארבע , ולעיירים שנים; כי ידע תולדתם.

עזים מאתים - זה מחכמת התולדת , כי יעקב אבינו חכם היה , כמו שעשה בדבר המקלות (ראה בר' ל , לז ואי') , כי גם זה מהתולדת , על כן ותישים עשרים , כי כן ראוי להיות לכל תייש עשר עזים. וכן כולם על זה הדרך , לבד גמלים מיניקות עם בניהם שלשים - הכל היו שלשים; ואין מן הגמלים כמו שאר המינים , כי לא ירבו ולא יפרוצו כל כך , על כן לא שלח , לבד שלשים עם בניהם , להודיע כי מניקות היו. ויאמרו הרופאים החכמים , כי אין חָלָב עָרֵב וטוב לגוף יותר מחלב הגמל. פרות ארבעים - וכנגדן פרים עשרה , כי הפרות קרות יותר מן הצאן , ודי בכל זכר ארבע פרות. אתונות עשרים - כי החמור קר מכולם.

עזים מאתים וגו' - הזכרים לפי שראוי לנקיבות. גמלים מניקות - אין דרך העברי לתת חילוק בגמלים בין זכרים בין נקיבות ולומר: 'גמלות' , ולא 'גמלה' , כמו בשאר מקומות , כמו שאמר עזים - נקיבות , תיישים - זכרים , וכן כולם , אבל בגמלים אין העברי חולק; וכן בין הקטנים לגדולים , אלא שהקטן קורא 'בן גמל' בתלמוד (חולין נט , א): וכנגדו ניכר כבן גמל; ולכך גמלים מניקות - כלומר: נקיבות וראויות להניק. ובניהם - כלומר: בחורים זכרים. בין הכל: שלשים - הנקיבות עשרים והזכרים עשרה , כדרך ששלח מן החמורים , שבאו כמו כן למניין שלשים; והאחד מפרש את חבירו.

עזים מאתים - יעקב אבינו היה רועה , והיה יודע כמה זכרים צריכים לכמה נקבות; והעזים והרחלים דרך אחד להם.

ושם בכל עדר מהזכרים מה שיספיק לעדר ההוא בטבע; וזה , שהוא שלח לו עזים מאתים ותישים עשרים , רחלים מאתים ואלים עשרים , גמלים מניקות ובניהם שלושים , פרות ארבעים ופרים עשרה , אתונות עשרים ועיירים עשרה.
ריכוז קישורים