תנ"ך - עזים
מאתים
ותישים
עשרים
רחלים
מאתים
ואילים
עשרים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עִזִּ֣ים
מָאתַ֔יִם
וּתְיָשִׁ֖ים
עֶשְׂרִ֑ים
רְחֵלִ֥ים
מָאתַ֖יִם
וְאֵילִ֥ים
עֶשְׂרִֽים:
(בראשית פרק לב פסוק טו)
עִזִּים
מָאתַיִם
וּתְיָשִׁים
עֶשְׂרִים
רְחֵלִים
מָאתַיִם
וְאֵילִים
עֶשְׂרִים:
(בראשית פרק לב פסוק טו)
עזים
מאתים
ותישים
עשרים
רחלים
מאתים
ואילים
עשרים:
(בראשית פרק לב פסוק טו)
עזים
מאתים
ותישים
עשרים
רחלים
מאתים
ואילים
עשרים:
(בראשית פרק לב פסוק טו)
עִזֵי
מָאתַן
וְתֵישַׁיָא
עֶסרִין
רַחלֵי
מָאתַן
וְדִכרֵי
עֶסרִין
:
עזים
-
ב'
פסוקים
בתורה
(פסוקים
שכל
תיבותיהם
מסתיימות
במ"ם):
בר'
לב
,
טו;
*במ'
כט
,
לג.
ותישים
-
ב':
בר'
לב
,
טו;
דה"ב
יז
,
יא.
ואילים
-
ד'
מלא
בתורה
(בלישנא):
בר'
לב
,
טו;
וי'
ח
,
ב;
*במ'
כג
,
א;
דב'
לב
,
יד.
ואילים
-
ז'
(מלא
וחסר):
בר'
לב
,
טו;
שמ'
כט
,
א;
וי'
כג
,
יח;
דב'
לב
,
יד;
יח'
כז
,
כא;
דה"ב
יג
,
ט;
כט
,
כא.
עזים
-
ב'
פסוק'
בתור';
ותישים
-
ב'
שבעת
אלפים;
ואילים
-
ד'
מל'
בתור'.
עזים
מאתים
ותישים
עשרים
-
מאתים
עזים
צריכות
עשרים
תישים
,
וכן
כולן:
הזכרים
כדי
צורך
הנקבות.
מדרש
בראשית
רבה
דורש
(ב"ר
עו
,
ז):
מכאן
ל'עונה'
האמורה
בתורה
(ראה
שמ'
כא
,
י):
הטיילים
בכל
יום
,
הפועלים
שתים
בשבת
,
החמרים
אחת
בשבת
,
הַגַמָלִים
אחת
לשלשים
יום
,
הספנים
אחת
לששה
חדשים.
נראה
בעיני
שמלמדינו
מכאן
,
שאין
העונה
שוה
בכל
אדם
,
אלא
כל
אדם
לפי
טורח
המוטל
עליו.
שמצינו
כאן
,
שמסר
לכל
תייש
עשר
עזים
,
וכן
לכל
איל
,
לפי
שהם
פנויים
מן
המלאכה
,
דרכן
להרבות
תשמיש
ולעבר
עשר
נקבות
,
ובהמה
משנתעברה
אינה
מקבלת
זכר.
ופרים
שעוסקין
במלאכה
לא
מסר
לזכר
אלא
ארבע
נקבות;
לחמור
,
שהולך
בדרך
רחוקה
-
שתי
נקבות
לזכר
,
ולגמלים
שהולכים
בדרך
רחוקה
יותר
-
נקבה
אחת
לזכר.
עזים
מאתים
-
בצאן
שם
הנקבות
עשר
לזכר
,
ולפרים
ארבע
,
ולעיירים
שנים;
כי
ידע
תולדתם.
עזים
מאתים
-
זה
מחכמת
התולדת
,
כי
יעקב
אבינו
חכם
היה
,
כמו
שעשה
בדבר
המקלות
(ראה
בר'
ל
,
לז
ואי')
,
כי
גם
זה
מהתולדת
,
על
כן
ותישים
עשרים
,
כי
כן
ראוי
להיות
לכל
תייש
עשר
עזים.
וכן
כולם
על
זה
הדרך
,
לבד
גמלים
מיניקות
עם
בניהם
שלשים
-
הכל
היו
שלשים;
ואין
מן
הגמלים
כמו
שאר
המינים
,
כי
לא
ירבו
ולא
יפרוצו
כל
כך
,
על
כן
לא
שלח
,
לבד
שלשים
עם
בניהם
,
להודיע
כי
מניקות
היו.
ויאמרו
הרופאים
החכמים
,
כי
אין
חָלָב
עָרֵב
וטוב
לגוף
יותר
מחלב
הגמל.
פרות
ארבעים
-
וכנגדן
פרים
עשרה
,
כי
הפרות
קרות
יותר
מן
הצאן
,
ודי
בכל
זכר
ארבע
פרות.
אתונות
עשרים
-
כי
החמור
קר
מכולם.
עזים
מאתים
וגו'
-
הזכרים
לפי
שראוי
לנקיבות.
גמלים
מניקות
-
אין
דרך
העברי
לתת
חילוק
בגמלים
בין
זכרים
בין
נקיבות
ולומר:
'גמלות'
,
ולא
'גמלה'
,
כמו
בשאר
מקומות
,
כמו
שאמר
עזים
-
נקיבות
,
תיישים
-
זכרים
,
וכן
כולם
,
אבל
בגמלים
אין
העברי
חולק;
וכן
בין
הקטנים
לגדולים
,
אלא
שהקטן
קורא
'בן
גמל'
בתלמוד
(חולין
נט
,
א):
וכנגדו
ניכר
כבן
גמל;
ולכך
גמלים
מניקות
-
כלומר:
נקיבות
וראויות
להניק.
ובניהם
-
כלומר:
בחורים
זכרים.
בין
הכל:
שלשים
-
הנקיבות
עשרים
והזכרים
עשרה
,
כדרך
ששלח
מן
החמורים
,
שבאו
כמו
כן
למניין
שלשים;
והאחד
מפרש
את
חבירו.
עזים
מאתים
-
יעקב
אבינו
היה
רועה
,
והיה
יודע
כמה
זכרים
צריכים
לכמה
נקבות;
והעזים
והרחלים
דרך
אחד
להם.
ושם
בכל
עדר
מהזכרים
מה
שיספיק
לעדר
ההוא
בטבע;
וזה
,
שהוא
שלח
לו
עזים
מאתים
ותישים
עשרים
,
רחלים
מאתים
ואלים
עשרים
,
גמלים
מניקות
ובניהם
שלושים
,
פרות
ארבעים
ופרים
עשרה
,
אתונות
עשרים
ועיירים
עשרה.