תנ"ך - גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה: (בראשית פרק לב פסוק טז)

טקסט וניקוד:

גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: (בראשית פרק לב פסוק טז)

טקסט בלבד:

גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה: (בראשית פרק לב פסוק טז)

תיקון קוראים:

גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה: (בראשית פרק לב פסוק טז)
גַּמלֵי מֵינְקָתָא וּבנֵיהוֹן תְּלָתִין תּוֹרָתָא אַרבְּעִין וְתוֹרֵי עֶסרָא אֲתָנֵי עֶסרִין וְעִלֵי עֶסרָא :

ופרים - ב': בר' לב , טז; יש' לד , ז. ועירם - ב' חסר (בלישנא): *בר' לב , טז; שו' יב , יד.

עירם ב' חס' ועירם עשרה עירם דעבדון בן הלל הפרעתוני.

ופרים - ב'; ועירם - ב' חס'.

גמלים מיניקות שלשים ובניהם - עמם. ומדרש אגדה (ב"ר עו , ז): בניהם - בנאיהם: הזכרים כנגד הנקבות; ולפי שצנוע בתשמישו לא פרסמו הכתוב. עירים - חמורים זכרים.

ובניהם - לפי פשוטו , בניהם ממש , והיה בהם זכרים.

עזים מאתים - בצאן שם הנקבות עשר לזכר , ולפרים ארבע , ולעיירים שנים; כי ידע תולדתם.

עזים מאתים - זה מחכמת התולדת , כי יעקב אבינו חכם היה , כמו שעשה בדבר המקלות (ראה בר' ל , לז ואי') , כי גם זה מהתולדת , על כן ותישים עשרים , כי כן ראוי להיות לכל תייש עשר עזים. וכן כולם על זה הדרך , לבד גמלים מיניקות עם בניהם שלשים - הכל היו שלשים; ואין מן הגמלים כמו שאר המינים , כי לא ירבו ולא יפרוצו כל כך , על כן לא שלח , לבד שלשים עם בניהם , להודיע כי מניקות היו. ויאמרו הרופאים החכמים , כי אין חָלָב עָרֵב וטוב לגוף יותר מחלב הגמל. פרות ארבעים - וכנגדן פרים עשרה , כי הפרות קרות יותר מן הצאן , ודי בכל זכר ארבע פרות. אתונות עשרים - כי החמור קר מכולם.

עזים מאתים וגו' - הזכרים לפי שראוי לנקיבות. גמלים מניקות - אין דרך העברי לתת חילוק בגמלים בין זכרים בין נקיבות ולומר: 'גמלות' , ולא 'גמלה' , כמו בשאר מקומות , כמו שאמר עזים - נקיבות , תיישים - זכרים , וכן כולם , אבל בגמלים אין העברי חולק; וכן בין הקטנים לגדולים , אלא שהקטן קורא 'בן גמל' בתלמוד (חולין נט , א): וכנגדו ניכר כבן גמל; ולכך גמלים מניקות - כלומר: נקיבות וראויות להניק. ובניהם - כלומר: בחורים זכרים. בין הכל: שלשים - הנקיבות עשרים והזכרים עשרה , כדרך ששלח מן החמורים , שבאו כמו כן למניין שלשים; והאחד מפרש את חבירו.

גמלים מניקות - לא ידענו , למה שלח עם הגמלים והפרות והאתונות , הקטנים שהם יונקים. כי עם הגמלים אמר ובניהם , רוצה לומר: הקטנים היונקים , וכן הפרים (ראה שרשים: 'פר') והעיירים - הם הקטנים , כי כן יקראו. ובניהם - עם בניהם היו שלשים. ומן המין המרובה שלח רב , ומן המין המועט - מעט; הכל לפי שכלו ולפי ידיעתו בענין המקנה. ומה שספר הכתוב מספר המנחה , להודיע , כי מנחה ראויה שלח לו; וכן ראוי לעשות למי שצריך להשלים עם אויבו , שיכבדהו במנחה ראויה; וכן מה שנתן "עדר עדר לבדו וריוח בין עדר לעדר" (להלן , יז) - כל זה להגדיל המנחה ולפארה בעיני הרואים , כדי שיתרצה אחיו לו בכבדו אותו במנחה מפוארה. וכן בבראשית רבה (עו , ח): למה לא הכניסם לו באחת? כדי להשׂביע עינו של רשע; אתי למחסל , והוא אמר: קביל! אתי למחסל , והוא אמר: קביל!.

ושם בכל עדר מהזכרים מה שיספיק לעדר ההוא בטבע; וזה , שהוא שלח לו עזים מאתים ותישים עשרים , רחלים מאתים ואלים עשרים , גמלים מניקות ובניהם שלושים , פרות ארבעים ופרים עשרה , אתונות עשרים ועיירים עשרה.
ריכוז קישורים