תנ"ך - ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ: (בראשית פרק לב פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ: (בראשית פרק לב פסוק כד)

טקסט בלבד:

ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו: (בראשית פרק לב פסוק כד)

תיקון קוראים:

ויקחם ויעברם את־הנחל ויעבר את־אשר־לו: (בראשית פרק לב פסוק כד)
וּדבַרִינוּן וְאַעבַּרִינוּן יָת נַחלָא וְאַעבַּר יָת דְּלֵיהּ :

ויעברם - ב' , חד מלא (וחד חסר): בר' לב , כד; תה' עח , יג. ויעבר - ט': *בר' ח , א; לב , כד; ש"א טז , ט , י; מ"א טו , יב; יונה ג , ו; עז' א , א; דה"ב טו , ח; לו , כב.

ויעברם - ב' חד מל'.

את אשר לו - הבהמה והמטלטלין. עשה עצמו כגשר , נוטל כאן ומניח כאן.

ותעבר המנחה - מעבר יבק , ואחר כן באותו לילה העביר נשיו וילדיו וכל אשר לו , והוא נותר לבדו; ולא עבר , כי רצה להתבודד לבקש רחמים , והשם הנכבד שלח מלאכו לחזק את לבו ולברכו. ואין נכון לפרש (ראה רשב"ם) , שרצה לברוח ולעזוב נשיו וילדיו וכל אשר לו , שהרי כבר הודיעו שהוא בא על ידי המלאכים הראשונים , והודיעו שישלח לו מנחה , אחרי כן שלח לו המנחה , וצוה לעבדיו כי הנה עבדך יעקב אחרינו , ואיך יעקב חשב מחשבה אחרת לברוח , ויגרום לעשו אחיו כי יחר אפו , בראותו כי אחיו ברח מפניו אחר שהודיעו?! והנה בחרון אפו יהרג כל המחנה! על כן אין נכון לומר על יעקב - שהיה חכם , ויחשוב שטות כזה. וזה המעבר הוא הירדן , ובמקום המעבר שעבר היה שם מקום שנקרא יבק.

ויעבירם את הנחל - איני יודע אם 'נהר' , או 'עמק' כמו "נחל איתן" (דב' כא , ד). ויעבר את אשר לו - אחר שהעביר את ביתו , בא להעביר את אשר לו - מטלטליו וחפציו.

ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו - אין מוקדם ומאוחר בכתוב הזה להצלה , אבל אמר שאסף נשיו ושפחותיו וילדיו אל שפת הנחל , ועבר הוא לבדו את מעבר יבוק לראות אם גבהו המים , ושב ויקחם עמו כולם כאחד ויעבירם את הנחל , ואחר כן ויעבר את כל אשר לו - מקנהו ורכושו. ויותר יעקב לבדו - שכח פכין קטנים וחזר עליהן; לשון רבנו שלמה. ועל דרך הפשט: ויקחם ויעבירם את הנחל - העבירם עמו; ויעבר את כל אשר לו - בצווי , כי חזר וצוה שיעברו לפניו , ונשאר הוא אחריהם. ויאבק - ויתעפר , כך פירשו מנחם (מחברת: 'אבק') , לשון אבק , שמעלין אבק ברגליהם. ולי נראה לשון 'ויתקשר' , ולשון ארמי הוא (סנה' סג , ב): בתר דאביקו בה; (מנחות מב , א): ואביק ליה מיבק; זה לשון רבנו שלמה. ו'אביקה' , בלשון חכמים: 'חביקה' , שמשו בה הרבה , (מכות כג , א): אבקתא אית בה; (נדרים נו , ב): דרגש עיולי ואפוקי באבקתא; וכן 'אבוקה' בלשונם (ברכות מג , ב) , בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד; כי הח"ת תכבד בלשונם והקלו אותה לאל"ף , ופעמים רבים יבליעו הח"ת: 'מסותא' (ברכות כב , א) במקום 'מסחותא' (קידושין לג , א); 'תותך' (ב"ב נט , א) במקום 'תחותך'; 'אסיתא (שבת עז , ב) - חסירתא'. ואפשר שיהיה ויאבק כמו 'ויחבק' , מלשון "ויחבקהו" (בר' לג , ד) , כי אולי כן הלשון , ומצינו "ברודים אמוצים" (זכ' ו , ג) , כמו 'חמוצים' , מלשון "חמוץ בגדים" (יש' סג , א). ואמרו המפרשים (שרשים: 'ארז') , כי "וארוזים במרכולתך" (יח' כז , כד) - כמו 'וחרוזים' , מן "צוארך בחרוזים" (שה"ש א , י) , וכן אמרו במלת "ותאלצהו" (שו' טז , טז) , שהוא כמו 'ותחלצהו' , מהופך מן 'ותלחצהו'. ושמא הוא דעת אנקלוס שאמר "וישתדל" , וכן תרגם "כי יפתה" (שמ' כב , טו): "ארי ישדל" - יחבק וינשק , שהוא דרך הפתוי , או שלא נזדמן לו לשון ועשאו ענין תחבולה , כי כל השתדלות - תחבולה וצדוד ענין. ובבראשית רבא (עז , ג): מי נתמלא אבק? האיש שהיה עמו; כדברי מנחם (מחברת: 'אבק') , והוא הנכון.

ויקחם ויעבירם - אחר שעבר הוא ונסה המים , שב אל שפת הנחל ולקחם והעבירם. מי שראוי שישאם על כתפו , היה נושא; מי שהיו ראוים שיוליכם בידו , היה מוליך ומעביר זה אחר זה , עד שעברו כלם. בבראשית רבה (עו , ט): רב הונא בשם רב אידי: עשה עצמו כמין גשר; נסיב מן הכא ויהיב הכא. ויעבֵר את אשר לו - ואחר שהעביר האנשים והנשים , העביר את אשר לו , והוא המטלטלין; ועברו הבהמות והעבדים. ואחר שהעביר הכל , נשאר הוא עדין לפקוד ולחפש אם נשאר דבר משלו. ואמרו רבותינו ז"ל (חולין צא , א) , שחזר על פכים קטנים , כי הצדיקים , חביב עליהם ממונם; ולמה? לפי שלא פשטו ידיהם בגזל.

וקם יעקב בלילה ההוא , ויעבר נשיו ובניו ושפחותיו וכל קנייניו את מעבר יבוק , אחר שעבר הוא בראשונה , לנסות עומק המים ומאי זה מקום יכשר יותר שיעבור.

(שני שורשים לפרשת 'וישלח' , חלק ראשון: בר' לב , כד - לג) ולזה יהיה השרש האחד מזאת המצוה , שאינה נוהגת אלא במה שמינו מותר באכילה ממה שיש לו כף , כגון בהמה טהורה וחיה טהורה; ואולם העוף אין לו כף - רוצה לומר , שיהיה עוגל את העצם ומחזיק בו - ולזה איננו נוהג בו. וזה , כי עניין זה המאמר הוא , שמן הבעלי חיים הנאכלים צריך שנזהר שלא נאכל גיד הנשה , וזה מבואר בנפשו; וזה , כי מניעת חלק מה מהדבר לא תהיה בעצמות , אם לא היה הדבר ההוא מותר; וזה , שאם היה הדבר ההוא אסור , לא תהיה המניעה לחלק בעצמות , אבל תהיה לכל. ולזה יתבאר שהוא נוהג בשליל ובכל אחת מהירכות , כי בכל אחת כף , ונוהג בנבלות וטרפות שלהם , ובבהמת קדשים , לפי שמינם מותר באכילה. והנה נסתפק לחכמי התלמוד (חולין צב , ב) , אם מה שאמר הכתוב "אשר על כף הירך" (בר' לב , לג) ירצה בו שיהיה לו כף לפי המנהג הטבעי או לפי המציאות. וזה , שאם ירצה בזה: מי שיש לו כף על המנהג הטבעי - יהיה נוהג בבהמה וחיה , אע"פ שלא ימצא להם כף בזה התואר , כי הוא בטבע שימצא להם כף; ולא יהיה נוהג בעוף אע"פ שימצא לו כף בזה התואר , כי הוא בטבע שלא ימצא לו כף עוגל העצם ומחזיק בו; ואם רצה בזה: במי שיש לו כף לפי המציאות - הנה יהיה העניין בזה בהפך. ולזה יהיה העניין באלו 'ספק' , 'וספקא דאורייתא - לחומרא' (ראה ביצה ג , ב). והשרש השני הוא , שלא מנעה התורה מגיד הנשה אלא מה שהיה ממנו על כף הירך , לא מה שהיה ממנו בזולת המקום ההוא , וזה מבואר ממה שאמר הכתוב "אשר על כף הירך" (בר' לב , לג); ואולם חכמינו ז"ל , לעשות משמרת למשמרת התורה , אסרו גיד הנשה כלו , והצריכו לחטט אחריו במקומות שהוא מסתעף בהם , כדי שנוציאהו בשלמות עם כל סעיפיו; ואסרו גם כן שמנו של גיד הנשה , ולא הצריכו לחטט אחריו; והנה נתבארו אלו השרשים בשלמות בפרק 'גיד הנשה' (חולין צב , ב; צו , א). וכבר יתבאר ממה שזכרנו בשרשים הכוללים , שגיד הנשה הוא מותר בהנאה. וראוי שתדע , שאע"פ שלשון 'אכילה' בא בתורה בגיד הנשה (בר' לב , לב) , לא יהיה מתנאו שיהיה בו 'כזית' , כי כבר מנעתהו התורה בביאור , היה גדול או קטן. ויראה לי , שאם רסק וכתש מהחלק האסור מגיד הנשה , לא יתחייב באכלו מהמרוסק אם לא יהיה בו 'כזית' , שהרי אינו נקרא אז 'גיד הנשה'. וזה יתבאר ממה שאמרו בפרק 'אלו הן הלוקין' (מכות טז , ב) במי שרסק נמלות.
ריכוז קישורים