תנ"ך - על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־כֵּ֡ן לֹא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה: (בראשית פרק לב פסוק לג)

טקסט וניקוד:

עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה: (בראשית פרק לב פסוק לג)

טקסט בלבד:

על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה: (בראשית פרק לב פסוק לג)

תיקון קוראים:

על־כן לא־יאכלו בני־ישראל את־גיד הנשה אשר על־כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף־ירך יעקב בגיד הנשה: (בראשית פרק לב פסוק לג)
עַל כֵּין לָא אָכְלִין בְּנֵי יִשׂרָאֵל יָת גִּידָא נַשׁיָא דְּעַל פְּתֵי יִרכָּא עַד יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי קְרֵיב בִּפתֵי יִרכָּא דְיַעֲקֹב בְּגִידָא נַשׁיָא :

על - כן - ה' בטעמא (פזר) בראשי פסוקים: בר' לב , לג; ש"א ה , ה; יש' ה , כה; טז , ט; *אס' ט , כו. על - כן - ט' בטעמא (פזר): בר' לב , לג; שו' יח , יב; ש"א ה , ה; יש' ה , כה; טז , ט; יר' לח , ד; קה' ח , יא; אס' ט , כו; דה"ב כ , כו.

[גיד הנשה] - למה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה (ראה חולין צא , א); והוא לשון 'קפיצה' , וכן "נשתה גבורתם" (יר' נא , ל) , וכן "כי נשני האלהים את כל עמלי" (בר' מא , נא).

על כן לא יאכלו - לזכרון גבורתו של יעקב , ונס שעשה לו הקדוש ברוך הוא , שלא מת.

בגיד הנשה , ידוע , כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל (חולין צא , א). ואין בו ספק כי אם לחסירי דעת לשון ותולדת , שאמרו , שהוא האבר; ויפרשו הנשה - מגזרת 'נשים'. ודעת זה המלאך , שנראה ליעקב שהוא גוף , תתברר לך , אם יפקח השם את עיני לבבך , בפרשת "כי שמי בקרבו" (שמ' כג , כא).

על כן לא יאכלו בני ישראל - להיות להם לזכרון כי אביהם נלחם עם המלאך ולא יכול לו , ולכך נגע בכף יריכו במקום שגיד הנשה שם; והוא זכרון כבוד וגדולה.

על כן לא יאכלו בני ישראל - בני יעקב אסרוהו על עצמם לכבוד אביהם שלקה בו , והם צוו לבניהם , ובניהם לבניהם עד היום; כמצות יהונדב בן רכב לבניו , שלא ישתו יין (ראה יר' לה , ו). ונאסר להם ולבניהם ולבני בניהם עד עולם , וכתבו משה רבינו בתורה ל'לאו' כאחד מלאוי התורה , על פי יי'. אבל לפי שנאסר קודם מתן תורה , כתבו במקומו , להודיע הטעם שנאסר בעבורו. את גיד הנשה - פירשו רבותינו ז"ל (חולין צא , א) , שנקרא כן , לפי שנשה ממקומו ועלה , כלומר: נפסק ונעלה מעל הכף שהוא דבק בו. אשר על כף הירך - אינו אסור מן התורה אלא אשר על הכף בלבד , אבל לא שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו. וכן גיד החיצון כלו , אינו אסור אלא מדברי סופרים. ונוהג בבהמה ובחיה , ונוהג בשליל. ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל , אע"פ שיעקב אבינו לא לקה אלא באחת , שנאמר "ויגע בכף ירכו" (לעיל , כו). ומחלוקת בין רבותינו ז"ל (ב"ר עח , ו): רבי יהודה אומר: באחת מהם נגע , ואחת מהם נאסרה. רבי יוסי אומר: באחת מהן נגע , ושתיהן נאסרו. והלכה כר' יוסי. וחלב הגיד אסור מדברי סופרים (מש"ת מאכלות אסורות ח , א).

כף הירך - הוא הבשר המתעגל סביב העצם הנקרא 'האנקא' (בלעז) , חמותא (אולי 'מטחתא'; ראה ערוך) , והוא מחזיק בעצם ההוא כמו שיקיף כף היד במה שיחזיק בו. גיד הנשה - הוא שם הגיד אשר על הכף ההוא לצד חיצוני הגוף , ועניינו מפורסם.

על כן צֻוּוּ ישראל בהר סיני , שלא יאכלו החלק מגיד הנשה שהוא על כף הירך , אבל מה שהיה ממנו בזולת המקום הזה לא נאסר להם לאכלו. וזה הצווי היה לפרסם עניין זאת הנבואה הנפלאה שהגיעה ליעקב , אשר מרֹב הדבקות שהיה לו במלאך , קרה לו זה המקרה; וזה , כי ההאמנה בנבואה הוא מפנות התורה. ואולם אמרנו שנצטוו בה ישראל על הר סיני , כי התורה לא נתנה פְעָמִים , כמו שאמרו ז"ל בפרק 'גיד הנשה' (חולין קא , ב); וכבר בארנו סבת זה אצל ביאור 'פריה ורביה' בפרשת 'בראשית' (רלב"ג פתיחה לבר' א , כ - כג). (שני שורשים לפרשת 'וישלח' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות). והנה הסכמנו שיהיה זה ההתאבקות בעת השינה , לפי שהוא בלתי אפשר שירָאה לאדם מלאך השם בזה האופן בהשתמשו בכחותיו הגופיות. וכבר הודיענו הרב המורה (מו"נ ב , מא) , שכבר נשמט במקומות רבים זכר היות הנבואה בחלום או במראה , להשענו שכל נבואה היא בזה התואר; ולזה לא זכר בזה המקום , שתהיה זאת הנבואה בחלום או במראה. ואם יספק אדם עלינו ויאמר: איך יתכן שישאר לו מזה זה הרושם , כזה שהיה צולע על ירכו כאשר הקיץ? נאמר לו , שזה אפשר אצלינו לאחת משתי סבות: אמנם האחת היא , שכבר נראה התפעל כלי הנפש מהדמיונים שיהיו לאדם בעת השינה , לפי שהדמיונים ההם יניעו כלי הנפש הנעה מה. וזה , שכבר תראה שיחלום האדם והוא שוכב עם אשה , ויראה קרי , כאלו היה זה פועל שלם בהקיץ; וכן תמצא שיחלום האדם שהוא נופל ממקום גבוה , ויתנועעו מפני זה איבריו בעת השינה תנועה נפלאה , עד שיקיץ בסבת זאת התנועה , וימצא עצמו שכבר התנועע תנועה נפלאה; וזה מבואר מאד מהחוש. ולזאת הסבה אפשר שיקרה לו , כשראה שנקעה כף יריכו בחלום , שישאר לו מזה רושם במקום ההוא מצד התנועה תקרה לו אז; ולזה אפשר שקרה שמצא עצמו צולע על ירכו , כאשר הקיץ. והסבה השנית הוא , שכבר יתעורר לפעמים הדמיון מהדברים שיתפעל בהם האדם בעת השינה; ולזה יקחו הרופאים ראיה חזקה על החולי מחלומות החולה. והמשל , שאם יגע הישן בדבר קר , יחלום שהוא במים קרים , או שכבר ירד עליו השלג והכפור ומה שידמה לזה; ואם יגע הישן בדבר חם , יחלום שהוא באש , או שהשמש מכה עליו , ומה שידמה לזה; וזה דבר אין ספק בו , כי החוש יעיד על זה. ולזאת הסבה תמצא , שכאשר יגבר המותר הזרעי באדם ויתעורר לצאת , יחלום שהוא שוכב עם אשה; ולזאת הסבה בעינה , הנה כשיתחדש לאדם כאב מה בעת השינה , יחלום שכבר הוכה במקום ההוא בסבת ריב היה לו עם איש אחד בחלומו; וזה ממה שיקרה גם כן הרבה , לפי מה שהושג לנו בחוש. ובהיות העניין כן , הנה אפשר שקרה ליעקב בסבת העמל שעמל בהעברת כל אשר לו בנחל , שנתחדש לו כאב בכף הירך בעת השינה , ונדמה לו מפני זה בחלומו של נבואה , שיתאבק עם זה האיש ושתקע כף ירכו בהאבקו. ולפי מה שזכרנו , היו להתאבקות הנראה לו בעת השינה שלש סבות: האחת היא חוזק הדבקות אשר היה לו עם זה המלאך; והשנית - מה ששוטטה מחשבתו בהקיץ להמציא תחבולות להפיל עשו , אם יבא עליו להכותו; והשלישית - הכאב שנתחדש לו בעת השֵנה בכף הירך.
ריכוז קישורים