תנ"ך - ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: (בראשית פרק לב פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (בראשית פרק לב פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות: (בראשית פרק לב פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות: (בראשית פרק לב פסוק ח)
וּדחֵיל יַעֲקֹב לַחדָּא וְעַקַת לֵיהּ וּפַלֵיג יָת עַמָא דְעִמֵיהּ וְיָת עָנָא וְיָת תּוֹרֵי וְגַמלַיָא לְתַרתֵּין מַשׁרְיָן :

ויירא - י"ב (מלא וחסר): ראה בר' כח , יז. ויירא - ג' מלא (בלישנא): ראה בר' כח , יז. ויצר - ג': בר' לב , ח; שו' ב , טו; ש"ב יג , ב. ויחץ - ג': *בר' לב , ח; לג , א; שו' ז , טז.

ויחץ ג' ויחץ את העם ויחץ את הילדים ויחץ את שלש מאות האיש.

ויירא - י"ב; ויצר - ג'; ויחץ - ג'; ואת - הצאן - ל'.

ויירא , וייצר לו - ויירא שמא יהרג , ויצר לו אם יהרוג אחרים.

ויירא יעקב בלבו - שאעפ"י שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוין , הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה , אלא לרעה. ויצר - מגזרת "צרור את המדיינים" (במ' כה , יז) , והוא כמו "ותקל גבירתה" (בר' טז , ד) מן 'קלל'. ויחץ - מן "אשר חצה משה" (במ' לא , מב).

וייצר לו - זה הדבר מהבניין הכבד , כמו "והצר לך" (דב' כח , נב). ויחץ - נפתח היו"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו , כמו "ויעל משה" (שמ' יט , כ).

ויירא - אע"פ כן , ויירא יעקב מאד , כי יעקב אבינו לא היה לו גבורה בלבו , על כן פחד , אע"פ שהיה תקיף בכח; כי יש חלש שהוא גבור בלב , כי אין הגבורה - רק בלב , ויש תקיף בכח בידו ובזרועותיו , ואין לו גבורה בלבו , כי ירא הוא. לשני מחנות - 'מחנה' - פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה (ראה להלן , י) , כמו "רוח גדולה וחזק מאד" (ראה מ"א יט , יא).

ויירא יעקב מאד ויצר לו - כי לא ידע מה לעשות; שאם היה יודע שכוונתו לרעה , היה מבקש לעצמו צד הצלה: או לברוח , או ללכת לערי המבצר מפניו; אבל עכשיו , שמא אינו בא אלא לכבודו , ואם יברח , ישים לו לב ויראה לו דרך שנאה - כמו שאומרים בני אדם: אם יש מי שיברח , הרבה יהיה מי שירדוף - ואם כוונתו לרעה , איני יכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש; ולפיכך היה מיצר , שלא היה יודע מה יעשה: או יברח , או יעמוד. ויחץ את העם אשר אתו - לקח בידו דברי הצלה שלא ירגיש בהן שעשאן כנגדו , וחצה את העם לשתי משמרות.

ויירא יעקב מאד - בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב , ועוד שלקח עמו אנשים רבים , ארבע מאות , היה ירא לנפשו מאד , כי אמר: לא לקח כל אלה , רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה , כי עשו לא קבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם , ואולי לא היו לפניו , כי לא נתן רשות שיבאו לפניו וידברו עמו כלל , כי היה הכתוב מספר ששאל להם 'מה שלום אחי ומה ענינו וענין ביתו ובניו , וקראו לו בשלומו , ואמרו לו כי אני הולך לראותו' , והם היו מגידים כן ליעקב , והכתוב לא ספר שיאמרו השלוחים דבר בשם עשו , אבל עברתו שמורה בלבו (ע"פ עמ' א , יא) , ולעשות לו תועה (ע"פ נחמ' ד , ב) היה הולך בחיל הזה; והנה השלוחים חקרו במחנה , וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב. וזה טעם "וגם" (לעיל , ז) , כי אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו" (שם) , ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דברי שלום , "וגם הולך לקראתך" באדרע וחיל (ע"פ עז' ד , כג); ולכך הוסיף לו פחד על פחדו , ויירא מאד וייצר לו. וכך אמרו רבותינו (ב"ר עה , ז) בשלוחים כי הכירו בו שנאה , אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו" - אתה נוהג בו כאח , והוא נוהג עמך כעשו. אבל בסוף , כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב , ואשר השפיל עצמו לפניו שהשתחוה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו (ראה בר' לג , ג) , נכמרו רחמיו (ע"פ בר' מג , ל) , וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו , כאשר פירשתי (לעיל , ה) , ויתנחם בזה; כי הלבבות ליי' המה , לכל אשר יחפוץ יטה אותם (ע"פ מש' כא , א).

ויירא... ויצר - כפל הענין במלות שונות לרוב יראתו. ובבראשית רבה (עו , ב): זו היא יראה זו היא צרה? אלא ויירא - שלא יהרג , ויצר לו - שלא יהרוג. ויחץ - אמר רבי חייא רבה: (בר"ת עו , ג) למדתך תורה דרך ארץ , שלא יהא אדם מניח את ממונו בזוית אחת.

ויירא יעקב מאד שיגיע לו נזק מעשו , ויצר לו מאד. אע"פ שכבר השם הבטיחו שישמרהו בכל אשר ילך (ראה בר' כח , טו) , הנה ירא יעקב שמא אינו ראוי לכמו זאת ההשגחה הנפלאה , ויעדר ממנו מפני זה הייעוד הטוב. וזה , כי היעוד הטוב אינו חוזר כשאין בו תנאי בעצמות , ואולם כשיהיה בו תנאי , יסור היעוד בסור התנאי , כענין הברכות הכתובות בתורה למקיימים מצותה. וכבר תמצא שאמר ירמיה "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי אליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע קולי ונחמתי על הטוב אשר אמרתי להטיב לו" (בנוסחנו: אותו; ראה יר' יח , ז - י) - הנה ביאר לך שהייעוד הטוב והייעוד הרע חוזרים בשנוי המקבלים מטוב לרע , או מרע לטוב. ולפעמים יהיה היעוד הטוב באופן שיחייב שיהיה עמו תנאי , ואם לא נזכר , והוא כשייעד השם בטוב מתמיד בכל מקום ובכל זמן , כי זה יחוייב ממנו שיהיה שם תנאי - והוא שיהיה המקבל באופן שתדבק בו ההשגחה האלהית - כי אי אפשר שיגיע כמו זה הטוב התמידיי בזולת זה האופן , כמו שקדם. וכבר בארנו זה כלו בששי מ'ספר מלחמות יי'' , ושם ביארנו שהיעוד הרע יש בו תנאי , ואם לא נזכר; והתרנו שם כל הספקות הנופלות בזה. וכאשר שִעֵר יעקב זה , ירא שמא יגרום החטא , וימנע ממנו זה הטוב מצד היותו בלתי ראוי שתדבק בו ההשגחה האלהית בכמו זה האופן הנפלא. והיה לו עוד לירא שישחת זרעו לסבה שנית; וזה , כי זה היה אפשר בזולת בטול היעוד , כי כבר אפשר שיקים לו השם זרע אחר. ולזה השתדל יעקב להציל מה שיוכל , וחלק העם אשר אתו וקניניו לשני מחנות , שאם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו , אולי תתקרר דעתו וינצל השני.
ריכוז קישורים