תנ"ך - ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ: (בראשית פרק לה פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי־עוֹד כִּבְרַת־הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (בראשית פרק לה פסוק טז)

טקסט בלבד:

ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה: (בראשית פרק לה פסוק טז)

תיקון קוראים:

ויסעו מבית אל ויהי־עוד כברת־הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה: (בראשית פרק לה פסוק טז)
וּנטַלוּ מִבֵּית אֵל וַהֲוָה עוֹד כְּרוֹב אַרעָא לְמֵיעַל לְאֶפרָת וִילֵידַת רָחֵל וְקַשִׁיאַת בְּמֵילְדַהּ :

מבית אל - כל 'בית - אל' בגעיה בר מן ג': בר' לה , טז; יהו' ח , יז; מ"א יב , לב. כברת - ג': בר' לה , טז; מח , ז; מ"ב ה , יט. אפרתה - ג' בסיפרא: בר' לה , טז , יט; מח , ז.

כברת - ג'; ותקש - ל'.

כברת ארץ (בנוסחנו: הארץ) - מנחם פרשו (מחברת: 'כבר'): לשון "כביר" (יש' טז , יד): ריבוי , מהלך רב. ומדרש אגדה (ראה ב"ר פב , ז): בזמן שהארץ חלולה ככברה , שהניר מצוי , הסתיו עבר , ועדיין השרב לא בא. ואין זה פשוטו של מקרא , שהרי בנעמן מצינו: "וילך מאתו כברת ארץ" (מ"ב ה , יט). ואומר אני שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר; וכמו שאתה אומר "צמד כרם" (יש' ה , י); "חלקת שדה" (בר' לג , יט) , כך במהלך אדם נתון שם מדה: כברת ארץ. [(תר"ש:) רבנו שמעיה פירש בשם רבי שלמה בר יונה: כברת - לשון ערבי: עיר גדולה. 'מדינא כבירא' - כרך גדול.]

כברת - כמו "ירוע כבירים" (איוב לד , כד); "ואוריד כביר יושבים" (יש' י , יג); לשון 'הרבה'. ולפי ריבוי ארץ עד אפרת , נקברה בדרך. ותקש - כמו 'וַתְקַשֶה' , כמו 'ותצו' - 'ותצוה'; "ותכס" (בר' לח , יד) - 'ותכסה'.

כברת הארץ - יתכן היות הכ"ף לְדַמּוֹת , ויהי 'ברת' - מדת מהלך; ואין רֵע לו.

כברת ארץ - לא ידענו חבר למלה הזאת. ויש מי שאמר (ראה השרשים: 'כבר'): מגזרת "כביר" (יש' טז , יד) , והטעם: עוד דרך רב לבא אפרתה; כמו 'כביר'.

כברת - לשון 'כביר'; כברת הדרך רב עד אפרת , ולכך לא הוליכהּ עד אפרת; ועוד , שלא היה לו מקום לקבורה.

כברת ארץ (בנוסחנו: הארץ) - מנחם פירשו (מחברת: 'כבר'): לשון 'כביר' , מהלך רב. ואגדה (ב"ר פב , ז): בזמן שהארץ חלולה ככברה , שהניר מצוי , והסתו עבר ועדין השרב לא בא; ואין זה פשוטו של מקרא , שהרי בנעמן מצינו "וילך מאתו כברת ארץ" (מ"ב ה , יט). ואומר אני , שהוא שם מדת קרקע; לשון רבנו שלמה. והנכון מה שחשב בו רבי דויד קמחי (שרשים: 'ברה') , כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית , ומוצא המלה - מן "היו לברות למו" (איכה ד , י); "ותברני לחם" (ש"ב יג , ה); ענין אכילה מועטת בבקר; ופירושה: שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד לעת האכל , כי כן ישערו כל הולכי דרך. זה כתבתי תחלה , ועכשו שזכיתי ובאתי לירושלם , שבח לאל הטוב והמטיב , ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל , והנה הוכחש הפירוש הזה וגם דברי מנחם , אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רבנו שלמה; ואין בו תאר , רק הסכמה כרוב השמות , והכ"ף לשמוש , שלא נמדד בכיוון. ואם יהיה השם הזה מתואר , יתכן שיהיה 'ברת' , כמו 'בת' , מלשון "מה ברי ומה בר בטני" (מש' לא , ב) , והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי ארחות כמו למיל היום , ויאמר לה 'בת ארץ' , כי המדה כמו בת לפרסה , או למדה אחרת ידועה בימים ההם. וכן ראיתי שאין הקבורה ברמה , ולא קרוב לה , אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות , והרמה אשר בהר אפרים (ראה ש"א א , א) רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר , שהכתוב שאומר "קול ברמה נשמע" (יר' לא , יד) - מליצה כדרך משל , לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר , עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא לבנה בנימין , "כי איננו" שם , והיא חרבה מהם; לא נאמר בכתוב 'ברמה רחל מבכה על בניה' , אבל אמר כי שם נשמע הקול. ונראה בעיני , כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם הקרובה שם , לפי שצפה ברוח הקדש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה , ולא רצה לקברה , רק בגבול בנה בנימין , והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין; וכך אמרו בסיפרי: בחלקו של בנימין מתה; כדאיתה בפרשת 'וזאת הברכה' (ספ"ד שנב). וראיתי ליונתן בן עוזיאל שהוא מרגיש בזה , ואמר: "קל ברום עלמא אשתמע" , ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל.

ויסעו. כברת - פרשו בו (רס"ג תורה): מיל. ולפי דעתי , כי הכ"ף - שמוש , ו'ברת' - שם , מן "ולא ברא אתם לחם" (ש"ב יב , יז). והכ"ף - כ"ף השיעור , כמו "כעשרים איש" (ש"א יד , יד); "כאלפים אמה" (יהו' ג , ד); רוצה לומר: שיעור מהלך מן העיר עד מקום שסועדים בו הולכי דרכים. ותקש בלדתה - היה לה קושי גדול וצער לדה , עד שמתה ממנו. ויהיה ותקש - פועל עומד , אע"פ שהוא מן הדגוש. או יהיה יוצא; ופירושו , כי הלדה קשתה וצערה אותה מאד.

כברת ארץ (בנוסחנו: הארץ) - אחשוב שיהיה הרצון בו: החלק מהארץ שהוא ככברה , לספוגיותו , והוא החלק הנחרש והנעבד; והנה היה סמוך לאפרתה , שלא היה בינו ובין אפרתה , כי אם שדות העיר וגניה וכרמיה. וכזה בענין נעמן: "וילך מאתו כברת ארץ" (מ"ב ה , יט) - רוצה לומר , שלא הרחיק נעמן , אלא שיצא משדות העיר וגניה וכרמיה , ולזה השיגו גחזי קרוב מהעיר.

והנה כאשר ראה יעקב הפסק הנבואה ממנו במקום ההוא , נסע מבית אל ללכת ליצחק אביו. והנה היה קרוב מאפרת כשילדה רחל , ותקש בלדתה ותלד בן.
ריכוז קישורים