תנ"ך - ויאמר
יעקב
אל־ביתו
ואל
כל־אשר
עמו
הסרו
את־אלהי
הנכר
אשר
בתככם
והטהרו
והחליפו
שמלתיכם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֤אמֶר
יַֽעֲקֹב֙
אֶל־בֵּית֔וֹ
וְאֶ֖ל
כָּל־אֲשֶׁ֣ר
עִמּ֑וֹ
הָסִ֜רוּ
אֶת־אֱלֹהֵ֤י
הַנֵּכָר֙
אֲשֶׁ֣ר
בְּתֹכֲכֶ֔ם
וְהִֽטַּהֲר֔וּ
וְהַחֲלִ֖יפוּ
שִׂמְלֹתֵיכֶֽם:
(בראשית פרק לה פסוק ב)
וַיֹּאמֶר
יַעֲקֹב
אֶל־בֵּיתוֹ
וְאֶל
כָּל־אֲשֶׁר
עִמּוֹ
הָסִרוּ
אֶת־אֱלֹהֵי
הַנֵּכָר
אֲשֶׁר
בְּתֹכֲכֶם
וְהִטַּהֲרוּ
וְהַחֲלִיפוּ
שִׂמְלֹתֵיכֶם:
(בראשית פרק לה פסוק ב)
ויאמר
יעקב
אל־ביתו
ואל
כל־אשר
עמו
הסרו
את־אלהי
הנכר
אשר
בתככם
והטהרו
והחליפו
שמלתיכם:
(בראשית פרק לה פסוק ב)
ויאמר
יעקב
אל־ביתו
ואל
כל־אשר
עמו
הסרו
את־אלהי
הנכר
אשר
בתככם
והטהרו
והחליפו
שמלתיכם:
(בראשית פרק לה פסוק ב)
וַאֲמַר
יַעֲקֹב
לֶאֱנָשׁ
בֵּיתֵיהּ
וּלכָל
דְּעִמֵיהּ
אַעדּוֹ
יָת
טָעֲוָת
עַמְמַיָא
דְּבֵינֵיכוֹן
וְאִדַּכּוֹ
וְשַׁנוֹ
כְּסוּתְכוֹן
:
ואל
כל
-
ב'
בסיפרא
(בלישנא):
*בר'
כ
,
יג;
לה
,
ב.
אשר
עמו
-
י"א:
בר'
כד
,
נד;
לה
,
ב
,
ו;
שו'
ט
,
לד
,
מד
,
מח;
ש"א
ט
,
ה;
יד
,
ב;
כז
,
ב;
ש"ב
ב
,
ג;
י
,
יג.
וכל
דברי
הימים
דכותהון.
הסרו
-
ב'
חסר
(בלישנא):
*בר'
לה
,
ב;
יר'
ד
,
ד.
בתככם
-
ב'
חסר:
בר'
לה
,
ב;
במ'
לב
,
ל.
בתככם
-
י"ב
בתורה
(חסר
ומלא):
בר'
כג
,
ט;
לה
,
ב;
שמ'
יב
,
מט;
וי'
טז
,
כט;
יז
,
יב;
יח
,
כו;
כ
,
יד;
כו
,
יא
,
יב
,
כה;
במ'
טו
,
יד;
לב
,
ל.
אל
כל
ואל
כל
ב'
בסיפ'
ויהי
כאשר
התעו
ויאמר
יעקב.
הסרו
ב'
חס'
הסרו
את
אלהי
הנכר
המלו
ליי'.
ואל
כל
-
ב'
בסיפ';
הסרו
-
ב'
חס';
בתככם
-
ב'
חס';
והטהרו
-
ל'.
הנכר
-
שיש
בידכם
משלל
של
שכם.
והטהרו
-
מעבודה
זרה.
והחליפו
שמלתיכם
-
שמא
יש
בידכם
כסות
של
עבודה
זרה.
אלהי
הנכר
-
שלקחו
בעיר
(ראה
בר'
לד
,
כט).
הסירו
את
אלהי
הנכר
-
חלילה
חלילה
שישכב
הנביא
עם
עובדות
אלהי
נכר!
ופירושו
-
תמצאנו
בפרשת
'וילך
משה'
(ראה
דב'
לא
,
טז).
והטהרו
-
שירחצו
הגוף
,
והחליפו
שמלותיכם.
ומהמקום
הזה
נלמד
,
שחייב
כל
ישראל
כאשר
ילך
להתפלל
למקום
קבוע
,
להיות
גופו
ומלבושו
נקיים.
ויאמר
אלהים
אל
יעקב
קום
עלה
אל
בית
אל
,
ושלם
נדרך
שם
,
שנדרת
"והיה
יי'
לי
לאלהים"
(בר'
כח
,
כא).
והטעם
,
שתתבודד
לעבוד
השם;
והוא
כן
עשה
,
על
כן:
ויאמר
יעקב
לביתו
ואל
כל
אשר
עמו
הסירו
את
אלהי
הנכר
אשר
בתוככם
-
כי
עד
עתה
לא
אמר
להם
זה.
והנה
רחל
גנבה
את
התרפים
אשר
לאביה
,
כי
על
תורת
אביהם
היו
כולם
,
הנשים
והבנים
,
וככה
כתוב
שם:
"אלהי
אברהם
ואלהי
נחור
ישפטו
בינינו
אלהי
אביהם"
(בר'
לא
,
נג).
והטהרו
-
שתרחצו
עצמכם
,
בעבור
כי
עד
עתה
עבדתם
אלהי
הנכר
,
על
כן:
והחליפו
שמלותיכם
-
כענין
"והסירה
את
שמלת
שביה"
(דב'
כא
,
יג)
,
כי
העובד
עבודה
זרה
כל
מלבושיו
וכל
תכשיטיו
טמאים
,
ואסורים
אפילו
בהנאה
,
על
כן
נתנו
לו
הנזמים
ויעקב
טמנם
(ראה
להלן
,
ד).
ושב
שם
-
התיישב
שם
,
כי
אתה
צריך
לעשר;
והמתין
הקדוש
ברוך
הוא
עד
לאחר
מעשה
שכם
כדי
שיתן
מעשר
מביזת
שכם
,
ועכשיו
נעשית
הבטחתו
,
ששמרו
מעשו
ומלבן
ומשכיני
שכם.
וגם
זאת
הבטיחו
הקדוש
ברוך
הוא
,
שאמר
לו:
עלה
בית
אל
,
שאתה
שמור
ועומד
ואין
לך
לירא
משכיני
שכם
כלום.
הסירו...
אלהי
הנכר
אשר
לקחנו
משכם
,
כי
אין
להוליכם
במקום
טהרה;
ועוד
,
שלא
תראה
עבודה
לשמם.
והטהרו
-
שנגעתם
אל
המתים.
ויאמר.
אל
ביתו
-
אל
בניו.
ואל
כל
אשר
עמו
-
אלה
עבדיו
ושפחותיו.
הסירו
את
אלהי
הנכר
-
בכסף
ובזהב
שלקחו
,
היו
בהם
צורות
נעשות
לשם
עבודה
זרה
בנזמים
ובטבעות.
ואע"פ
שהם
לא
לקחום
לעבדם
אלא
להתיכם
ולהנות
בכסף
ובזהב
הנתכים
,
אע"פ
כן
לא
רצה
יעקב
אבינו
שיהנו
בשום
דבר
שהיה
עבודה
זרה;
וכל
זה
להרחיק
העבודה
זרה
מהם.
וכן
כתב
משה
רבינו
אחר
כן
בתורה
,
ואמר
"לא
תחמוד
כסף
וזהב
עליהם"
(דב'
ז
,
כה)
,
ואמר
"ולא
ידבק
בידך
מאומה
מן
החרם"
(שם
יג
,
יח).
והטהרו
-
לפי
שעבודה
זרה
מטמאה.
והחליפו
שמלותיכם
-
שנטמאו
עמכם;
או
אותם
שמלות
שלקחו
מן
החללים
שהפשיטו
ומאשר
בבתיהם
(ראה
בר'
לד
,
כז
,
כט).
אלהי
הנכר
-
הם
האלילים
שלקחו
מבית
שכם
,
והיו
שם
גם
כן
טף
שכם
ונשיהם
,
שהיו
מחזיקים
באלו
האלילים;
והנה
צוה
יעקב
לביתו
שישתדלו
להסיר
אלהי
הנכר
מכל
אשר
אתם.
והנה
השגיח
יעקב
ועיין
בתקון
ענייני
ביתו
,
באופן
שתדבק
בהם
ההשגחה
האלהית
,
וראה
שהיו
בביתו
מאלילי
עיר
שכם
,
וצוה
שיסירו
אלהי
הנכר
אשר
בתוכם
ויטהרו
ויחליפו
שמלותם
,
כי
המקום
שהולכים
שם
הוא
קדוש
,
ולזה
ראוי
שיהיו
נקיים
מכל
טומאה;
ועוד
שהוא
יעשה
שם
מזבח
לאל
אשר
פדה
אותו
מכל
צרה
,
ולזה
ראוי
שיקדשו
עצמם
באופן
שתדבק
בם
השגחתו.