תנ"ך - ויהי
בשכן
ישראל
בארץ
ההוא
וילך
ראובן
וישכב
את־בלהה
פילגש
אביו
וישמע
ישראל
פ
ויהיו
בני־יעקב
שנים
עשר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֗י
בִּשְׁכֹּ֤ן
יִשְׂרָאֵל֙
בָּאָ֣רֶץ
הַהִ֔וא
וַיֵּ֣לֶךְ
רְאוּבֵ֗֔ן
וַיִּשְׁכַּ֕ב֙
אֶת־בִּלְהָ֖ה֙
פִּילֶ֣גֶשׁ
אָבִ֑֔יו
וַיִּשְׁמַ֖ע
יִשְׂרָאֵֽ֑ל
פ
וַיִּהְי֥וּ
בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב
שְׁנֵ֥ים
עָשָֽׂר:
(בראשית פרק לה פסוק כב)
וַיְהִי
בִּשְׁכֹּן
יִשְׂרָאֵל
בָּאָרֶץ
הַהִוא
וַיֵּלֶךְ
רְאוּבֵן
וַיִּשְׁכַּב
אֶת־בִּלְהָה
פִּילֶגֶשׁ
אָבִיו
וַיִּשְׁמַע
יִשְׂרָאֵל
פ
וַיִּהְיוּ
בְנֵי־יַעֲקֹב
שְׁנֵים
עָשָׂר:
(בראשית פרק לה פסוק כב)
ויהי
בשכן
ישראל
בארץ
ההוא
וילך
ראובן
וישכב
את־בלהה
פילגש
אביו
וישמע
ישראל
פ
ויהיו
בני־יעקב
שנים
עשר:
(בראשית פרק לה פסוק כב)
ויהי
בשכן
ישראל
בארץ
ההוא
וילך
ראובן
וישכב
את־בלהה
פילגש
אביו
וישמע
ישראל
פ
ויהיו
בני־יעקב
שנים
עשר:
(בראשית פרק לה פסוק כב)
וַהֲוָה
כַּד
שְׁרָא
יִשׂרָאֵל
בְּאַרעָא
הַהִיא
וַאֲזַל
רְאוּבֵן
וּשׁכֵיב
יָת
בִּלהָה
לְחֵינְתָא
דַאֲבוּהִי
וּשׁמַע
יִשׂרָאֵל
וַהֲווֹ
בְנֵי
יַעֲקֹב
תְּרֵי
עֲסַר
:
בשכון
ישראל
בארץ
ההיא
-
עד
שלא
בא
לחברון
אצל
יצחק
ארעוהו
כל
אלה.
וישכב
את
בלהה
-
מתוך
שבלבל
משכבה
מעלה
עליו
כאילו
שכבה.
ולמה
בלבל
וחלל
יצועיו?
שכשמתה
רחל
,
נטל
יעקב
מטתו
שהיתה
נתונה
תדיר
באהל
רחל
,
ולא
בשאר
האהלים
,
ונתנה
באהל
בלהה.
בא
ראובן
ותבע
עלבון
אמו
,
אמר:
אם
אחות
אמא
היתה
צרתה
,
שפחת
אחות
אמא
תהא
צרה
לאמא
(ראה
שבת
נה
,
ב)?
ויהיו
בני
יעקב
שנים
עשר
-
מתחיל
לעיניין
ראשון:
משנולד
בנימן
נשלמה
המטה
,
ומעתה
ראויין
הן
להמנות
,
ומנאן.
ורבותינו
דרשו
(שבת
נה
,
ב):
ללמדינו
שכולן
שוין
,
וכולן
צדיקים;
שלא
חטא
ראובן.
וישמע
ישראל
-
לא
נכתב
זה
,
אלא
להודיעך
שבשביל
ששמע
יעקב
את
הדבר
,
אמר
לו
בשעת
צוואתו
"פחז
כמים
אל
תותר
כי
עלית
משכבי
אביך"
(בר'
מט
,
ד).
ויהי
(בנוסחנו:
ויהיו)
בני
יעקב
שנים
עשר
-
עתה
כשנולד
בנימין
היו
שנים
עשר.
ועד
שסיים
כל
עיניין
אותה
הפרשה
,
לא
היה
רוצה
להפסיקה.
וילך
ראובן
-
יפה
פירשו
לנו
הקדמונים
(שבת
נה
,
ב)
,
וכוסה
קלון
ערום
(ע"פ
מש'
יב
,
טז).
וישמע
ישראל
מה
שעשה
ראובן
,
על
כן
ויהיו
בני
יעקב
שנים
עשר;
ולא
הוליד
עוד
,
כי
בלהה
חוללה
ורחל
מתה
,
ומאס
בלאה
ובשפחתה
בעבור
ראובן
,
על
כן
לא
בא
עוד
אל
אשה
ולא
הוליד
,
על
כן
לא
היו
בניו
רק
שנים
עשר.
ומעתה
התבודד
לעבוד
השם
בעבור
נדרו
,
ואין
לו
חפץ
ותאוה
בדברי
העולם.
וישמע
ישראל
-
ונמצא
שאבד
שתי
נשיו:
רחל
-
שמתה
,
ובלהה
-
ששכב
ראובן
עמה
,
שמהיום
ההוא
ומעלה
לא
שכב
יעקב
עמה
,
כדכתיב
גבי
פלגשי
דוד
ששכב
עמהן
אבשלום
"ותהיין
צרורות
אלמנות
חיות
כל
ימיהם"
(ראה
ש"ב
כ
,
ג);
ואע"פ
כן
לא
הפסיד
בכך
כלום
,
שכבר
נולדו
שנים
עשר
שבטים;
ולפיכך
הולך
ומונה
אותם;
וגם
עתה
הושלמו
שנים
עשר
השבטים
,
שנולד
בנימין
,
ומנאן.
יולדו
(בנוסחנו:
ילד)
לו
בפדן
ארם
-
ואע"פ
שנולד
בנימין
בארץ
ישראל
,
רובן
נולדו
בפדן
ארם.
וישמע
ישראל
-
ספר
הכתוב
ענוָתו
,
כי
שמע
בחלל
בנו
יצועיו
(ע"פ
בר'
מט
,
ד)
,
ולא
צוה
שיוציאוהו
מביתו
מכלל
בניו
ולא
ינחל
עמהם
,
אבל
ימָנה
עמהם
ויהיו
שנים
עשר
,
והוא
ימנה
ראשון;
ולכך
עשה
משתי
הפרשיות
פסוק
אחד
,
כי
אע"פ
שהוא
תחלת
ענין
,
שבא
למנות
השבטים
משנולדו
כולם
,
רמז
כי
ראובן
לא
נדחה
במעשהו.
ועל
דרך
הפשט
,
יתכן
שבלבל
ראובן
יצועי
בלהה
מפחדו
שלא
תלד
ליעקב
עוד
,
כי
הוא
הבכור
וחשב
לקחת
שני
חלקים
,
ויפסיד
יותר
מכל
האחים
,
ולא
פחד
מאמו
כי
זקנה
היתה;
ואולי
מתה
זלפה
,
או
חשש
לכבוד
אמו
בעבור
היותה
שפחתה;
ולכן
ניטלה
ממנו
הבכורה
מדה
כנגד
מדה.
וזהו
טעם
ויהיו
בני
יעקב
שנים
עשר
,
כי
לא
הוליד
אחרי
כן.
ויהי
בשכון
-
והוא
לא
שכן
במקום
עד
שהלך
אל
אביו;
אלא
לפי
שהיה
כבד
במקנה
ועם
רב
אתו
,
היה
הולך
למסעיו
מעט
מעט
,
עד
שהמסע
דומה
למשכן.
וילך
ראובן
-
הלך
לאהל
בלהה
ושכב
עמה.
פילגש
אביו
-
אשת
אביו
היתה
,
וקראה
פילגש?!
לפי
שראובן
חשב
כי
לא
היתה
אסורה
עליו
,
לפי
שהיתה
תחלה
שפחה
(ראה
בר'
כט
,
כט)
,
ואחר
כן
לקחה
אביו
לפילגש.
והכתוב
מעיד
עליה
שהיתה
לו
לאשה
,
כמו
שאמר
"ותתן
לו
את
בלהה
שפחתה
לאשה"
(בר'
ל
,
ד)
,
והיתה
אסורה
עליו;
כי
בני
נח
נצטוו
על
העריות
,
כמו
שכתבנו
(בר'
ב
,
כד)
,
כל
שכן
בני
יעקב.
לפיכך
נטל
יעקב
ממנו
בכורתו
,
כמו
שאמר
"ובחללו
יצועי
אביו
,
נתנה
בכורתו
ליוסף"
(ראה
דה"א
ה
,
א).
וישמע
ישראל
-
ופירש
מן
האשה;
זהו
שאמר
ויהיו
בני
יעקב
שנים
עשר
,
כי
לא
היה
לו
עוד
בן.
והיה
פָּרוש
עוד
כל
ימיו
מאשה
ומדרכי
העולם
,
והתעסק
בעבודת
האל;
זהו
שאמר
"והיה
יי'
לי
לאלהים"
(בר'
כח
,
כא).
ובדרש
(שבת
נה
,
ב):
לא
שכב
עמה
,
אלא
בלבל
יצועה;
אמר:
אם
אחות
אמי
צרה
לה
,
תהא
שפחתה
צרה
לה?!
עמד
ובלבל
יצועה.
ויהי
בשכון
ישראל
בארץ
ההיא
,
הלך
ראובן
ושכב
עם
פלגש
אביו;
וכבר
שמע
זה
ישראל
,
ובעבור
זה
נתן
הבכורה
שלו
לאחד
מבניו
הנשארים.