תנ"ך - ותמת
דברה
מינקת
רבקה
ותקבר
מתחת
לבית־אל
תחת
האלון
ויקרא
שמו
אלון
בכות:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתָּ֤מָת
דְּבֹרָה֙
מֵינֶ֣קֶת
רִבְקָ֔ה
וַתִּקָּבֵ֛ר
מִתַּ֥חַת
לְבֵֽית־אֵ֖ל
תַּ֣חַת
הָאַלּ֑וֹן
וַיִּקְרָ֥א
שְׁמ֖וֹ
אַלּ֥וֹן
בָּכֽוּת:
פ
(בראשית פרק לה פסוק ח)
וַתָּמָת
דְּבֹרָה
מֵינֶקֶת
רִבְקָה
וַתִּקָּבֵר
מִתַּחַת
לְבֵית־אֵל
תַּחַת
הָאַלּוֹן
וַיִּקְרָא
שְׁמוֹ
אַלּוֹן
בָּכוּת:
פ
(בראשית פרק לה פסוק ח)
ותמת
דברה
מינקת
רבקה
ותקבר
מתחת
לבית־אל
תחת
האלון
ויקרא
שמו
אלון
בכות:
פ
(בראשית פרק לה פסוק ח)
ותמת
דברה
מינקת
רבקה
ותקבר
מתחת
לבית־אל
תחת
האלון
ויקרא
שמו
אלון
בכות:
פ
(בראשית פרק לה פסוק ח)
וּמֵיתַת
דְּבוֹרָה
מֵינִיקתַּהּ
דְּרִבקָה
וְאִתקְבַרַת
מִלְרַע
לְבֵית
אֵל
בְּשִׁיפּוֹלֵי
מֵישְׁרָא
וּקרָא
שְׁמֵיהּ
מֵישַׁר
בְּכִיתָא
:
דברה
-
ג'
חסר:
*בר'
לה
,
ח;
שו'
ד
,
יד;
ה
,
טו.
ויקרא
שמו
-
ו':
ראה
בר'
כה
,
כו.
אלון
-
ג':
בר'
לה
,
ח;
הו'
ד
,
יג;
דה"א
ד
,
לז.
דברה
ג'
חס'
ותמת
דברה
ותאמר
דברה
ושרי
ביששכר.
דברה
-
ג'
חס';
אלון
-
ג';
בכות
-
ל'.
ותמת
דבורה
-
מה
עניין
דבורה
אצל
בית
יעקב?
אלא
לפי
שאמרה
רבקה
אל
יעקב:
"ושלחתי
ולקחתיך
משם"
(בר'
כז
,
מה)
,
שלחה
דבורה
אצלו
לפדן
ארם
לצאת
משם.
מדברי
רבי
משה
הדרשן
למדתיה
(בר'
רבתי
ע' 113
).
מתחת
לביתאל
-
העיר
יושבת
בהר
,
והיא
נקברה
ברגלי
ההר.
תחת
האלון
-
"בשיפולי
משרא"
(ת"א)
,
שהיה
המישור
מלמעלה
בשיפוע
ההר
,
והקבורה
מלמטה
,
והמישור
של
ביתאל
היו
קורין
לו
'אלון'.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
פא
,
ה):
שם
נתבשר
באבל
שֵינִי
,
שהוגד
לו
על
אמו
שמתה
,
ו'אלון'
בלשון
יְוָנִי:
אַחֵר.
ולפי
שהעלימו
את
יום
מותה
,
שלא
יקללו
הבריות
כרס
שיצא
ממנו
עשו
,
אף
הכתוב
לא
פירסמה
(ראה
תנח'
כי
תצא
ד).
אלון
בכות
-
לא
נכתב
,
אלא
מפני
שכל
המקומות
שהלך
יעקב
בחזרתו
הולך
ומפרש:
"פנואל"
(בר'
לב
,
ל)
,
"סוכות"
(בר'
לג
,
יז)
,
"אל
אלהי
ישראל"
(בר'
לג
,
כ)
,
שכם
-
עירו
של
שכם
(בר'
לד)
,
לוזה
(לעיל
,
ו)
,
"אל
ביתאל"
(לעיל
,
ז)
,
אלון
בכות
,
"ביתאל"
השני
(להלן
,
טו)
,
שאחר
"וירא
אלהים
אל
יעקב
עוד"
(להלן
,
ט)
,
"בית
לחם"
אפרת
(להלן
,
יט)
,
"מגדל
עדר"
(להלן
,
כא).
ותמת
דבורה
-
נראים
הדברים
,
כי
רבקה
שלחה
אל
יעקב
לשוב
,
כמו
שאמרה
לו:
"ושלחתי
ולקחתיך
משם"
(בר'
כז
,
מה).
אלון
בכות
-
ולהודיע
למה
נקרא
אלון
בכות
,
אמר
לך
ששם
נקברה
דבורה.
ותמת
דבורה
מינקת
רבקה
-
לא
ידעתי
למה
נכנס
הפסוק
הזה
בין
"ויקרא
למקום
אל
בית
אל"
(לעיל
,
ז)
,
ובין
"וירא
אלהים
אל
יעקב
עוד"
(להלן
,
ט)
,
והפסיק
בענין
אחד
שהיה
בבת
אחת
ובמקום
אחד
,
כי
יעקב
בבואו
לוזה
היא
בית
אל
(ראה
לעיל
,
ו)
,
בנה
מזבח
וקרא
למקום
"אל
בית
אל"
(לעיל
,
ז)
,
ונראה
לו
האלהים
שם
ויברך
אותו
,
ולמה
הושם
הכתוב
הזה
בתוך
ענין
אחד?!
והקרוב
-
מה
שאמרו
רבותינו
(ב"ר
פא
,
ה)
,
שירמוז
למיתת
רבקה
,
ולכן
קרא
שם
המקום
ההוא
בכות;
כי
אין
בכי
ואנקה
על
המינקת
הזקנה
שיקרא
גם
המקום
עליו
,
אבל
יעקב
בכה
והתאבל
על
אמו
הצדקת
אשר
אהבתהו
,
ושלחה
אותו
שם
ולא
זכתה
לראותו
בשובו
,
ולכן
נגלה
אליו
האלהים
וברך
אותו
לנחמו
,
כאשר
עשה
ליצחק
אביו
"אחרי
מות
אברהם"
(בר'
כה
,
יא)
,
ובשניהם
אמרו
חכמים
(סוטה
יד
,
א):
ברכת
אבלים
ברכו.
וסיוע
לזה
-
מה
שאמור
למטה
"ויבא
יעקב
אל
יצחק
אביו
ממרא
קרית
הארבע"
(להלן
,
כז)
,
ואלו
היתה
רבקה
שם
,
היה
מזכיר
'אל
אביו
ואל
אמו'
,
כי
היא
השולחת
אותו
שם
והגורמת
לו
כל
הטובה
,
ויצחק
בעצתה
צוה
אותו
ללכת
שם.
וכתב
רבנו
שלמה:
ולפי
שהעלימו
את
יום
מותה
,
שלא
יקללו
הבריות:
'כרס
שיצא
ממנה
עשו'
,
אף
הכתוב
לא
פרסמה.
ומדרש
חכמים
הוא
(תנח'
כי
תצא
ד);
והנה
גם
לאה
לא
יזכיר!
אבל
הכונה
להם
,
מפני
שהזכיר
המיתה
ברמז
,
ותלה
הדבר
במיניקתה
,
וכיון
שדבר
בה
,
למה
הסתיר
הענין
ולא
גלהו?
וטעם
הקללה
אינו
מחוור
,
שהרי
הזכירו
במיתת
יצחק
"ויקברו
אתו
עשו
ויעקב
בניו"
(להלן
,
כט).
אבל
יתכן
לומר
,
שלא
היה
לה
כבוד
במותה
,
כי
יעקב
איננו
שם
ועשו
שונא
אותה
ולא
יבא
שמה
,
ויצחק
כהו
עיניו
ואיננו
יוצא
מביתו
,
ולכן
לא
רצה
הכתוב
להזכיר
שיקברוה
בני
חת.
וכענין
הזה
מצאתי
ב'אלה
הדברים
רבה'
(?
וראה
תנח'
כי
תצא
ד)
בפרשת
"כי
תצא
למלחמה"
(דב'
כ
,
א);
אמרו:
את
מוצא
,
כשמתה
רבקה
,
אמרין:
מאן
יפוק
קמה?
אברהם
מת
,
יצחק
יושב
בבית
-
עיניו
כהות
,
יעקב
הלך
לו
לפדן
ארם
,
יפוק
עשו
רשיעא
קמה
ויימרון
ברייתא:
ליטין
ביזיא
דהא
כדין
ינקין;
מה
עשו?
הוציאו
מטתה
בלילה.
אמר
רבי
יוסי
ברבי
חנינא:
לפי
שהוציאו
מטתה
בלילה
,
לא
פרשו
הכתובים
מיתתה
אלא
מן
הצד
,
הדא
הוא
דכתיב:
ויקרא
שמו
אלון
בכות
-
שתי
בכיות;
הדא
הוא
דכתיב:
"וירא
אלהים
אל
יעקב
ויברך
אותו"
(להלן
,
ט)
-
מה
ברכו?
ברכת
אבלים
ברכו.
עד
כאן.
והנה
בעבור
שיהיה
עשו
יחידי
בקבורתה
,
פחדו
מן
הקללה
ולא
ראו
שיהיה
לה
לכבוד
,
וזהו
ענין
הרמז.
והיתה
דבורה
עם
יעקב
,
כי
אחרי
שבאה
עם
רבקה
שבה
לארצה
,
ועתה
תבא
עם
יעקב
לראות
גברתה
,
או
שנתעסקה
בגדול
בני
יעקב
,
לכבוד
רבקה
ולאהבתה
,
והיתה
בביתו.
ויתכן
שאינה
היא
המינקת
שנאמר
בה
"וישלחו
את
רבקה
אחותם
ואת
מניקתה"
(בר'
כד
,
נט)
,
אבל
היתה
מינקת
אחרת
שנשארה
בבית
לבן
ובתואל
,
ועתה
יביא
אותה
יעקב
עמו
לכלכל
את
שיבתה
(ע"פ
רות
ד
,
טו)
לכבוד
אמו
,
כי
כן
דרך
הנכבדים
להיות
להם
מיניקות
רבות;
כי
רחוק
הוא
שתהיה
הזקנה
השליח
שתשלח
אמו
ליעקב
,
כדברי
רבי
משה
הדרשן
(בר'
רבתי
ע' 113
;
וראה
רש"י).
ותמת
דבורה
-
אמרו
(בר'
רבתי
ע' 113
)
,
כי
שלחה
אותה
רבקה
אל
יעקב
,
כמו
שאמרה
"ושלחתי
ולקחתיך
משם"
(בר'
כז
,
מה);
והיתה
באה
עמו
,
ומתה
בבית
אל.
תחת
האלון
-
כמו
"תחת
אלון
ולבנה"
(הו'
ד
,
יג);
"אלונים
מבשן"
(יח'
כז
,
ו)
,
ותרגם
אותם
יונתן:
"בלוטא"
,
"בלוטין";
והוא
הנקרא
'קשטנייר'
בלעז.
ואנקלוס
תרגם
זה
כמו
'אֵלון'
בצרי:
"באלוני
ממרא"
(בר'
יח
,
א)
-
"בשיפולי
משרא".
ובבראשית
רבה
(פא
,
ה):
רבי
שמואל
בר
נחמן
אמר:
לשון
יונית
הוא:
אלון
-
אַחֵר;
עד
שהוא
משמר
אבלה
של
דבורה
,
באה
לו
בשורתה
של
אמו
,
שמתה.
ותמת
דבורה
מניקת
(בנוסחנו:
מינקת)
רבקה
ותקבר
מתחת
לבית
אל
תחת
האלון
,
ויקרא
שמו
אלון
בכות
,
כי
שם
בכו
בכי
גדול
על
דבורה.