תנ"ך - בראשית פרק לה פסוק ח - ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת: פ (בראשית פרק לה פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית־אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: פ (בראשית פרק לה פסוק ח)

טקסט בלבד:

ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות: פ (בראשית פרק לה פסוק ח)

תיקון קוראים:

ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית־אל תחת האלון ויקרא שמו אלון בכות: פ (בראשית פרק לה פסוק ח)
וּמֵיתַת דְּבוֹרָה מֵינִיקתַּהּ דְּרִבקָה וְאִתקְבַרַת מִלְרַע לְבֵית אֵל בְּשִׁיפּוֹלֵי מֵישְׁרָא וּקרָא שְׁמֵיהּ מֵישַׁר בְּכִיתָא :

דברה - ג' חסר: *בר' לה , ח; שו' ד , יד; ה , טו. ויקרא שמו - ו': ראה בר' כה , כו. אלון - ג': בר' לה , ח; הו' ד , יג; דה"א ד , לז.

דברה ג' חס' ותמת דברה ותאמר דברה ושרי ביששכר.

דברה - ג' חס'; אלון - ג'; בכות - ל'.

ותמת דבורה - מה עניין דבורה אצל בית יעקב? אלא לפי שאמרה רבקה אל יעקב: "ושלחתי ולקחתיך משם" (בר' כז , מה) , שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם. מדברי רבי משה הדרשן למדתיה (בר' רבתי ע' 113 ). מתחת לביתאל - העיר יושבת בהר , והיא נקברה ברגלי ההר. תחת האלון - "בשיפולי משרא" (ת"א) , שהיה המישור מלמעלה בשיפוע ההר , והקבורה מלמטה , והמישור של ביתאל היו קורין לו 'אלון'. ומדרש אגדה (ב"ר פא , ה): שם נתבשר באבל שֵינִי , שהוגד לו על אמו שמתה , ו'אלון' בלשון יְוָנִי: אַחֵר. ולפי שהעלימו את יום מותה , שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו , אף הכתוב לא פירסמה (ראה תנח' כי תצא ד).

אלון בכות - לא נכתב , אלא מפני שכל המקומות שהלך יעקב בחזרתו הולך ומפרש: "פנואל" (בר' לב , ל) , "סוכות" (בר' לג , יז) , "אל אלהי ישראל" (בר' לג , כ) , שכם - עירו של שכם (בר' לד) , לוזה (לעיל , ו) , "אל ביתאל" (לעיל , ז) , אלון בכות , "ביתאל" השני (להלן , טו) , שאחר "וירא אלהים אל יעקב עוד" (להלן , ט) , "בית לחם" אפרת (להלן , יט) , "מגדל עדר" (להלן , כא).

ותמת דבורה - נראים הדברים , כי רבקה שלחה אל יעקב לשוב , כמו שאמרה לו: "ושלחתי ולקחתיך משם" (בר' כז , מה). אלון בכות - ולהודיע למה נקרא אלון בכות , אמר לך ששם נקברה דבורה.

ותמת דבורה מינקת רבקה - לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום אל בית אל" (לעיל , ז) , ובין "וירא אלהים אל יעקב עוד" (להלן , ט) , והפסיק בענין אחד שהיה בבת אחת ובמקום אחד , כי יעקב בבואו לוזה היא בית אל (ראה לעיל , ו) , בנה מזבח וקרא למקום "אל בית אל" (לעיל , ז) , ונראה לו האלהים שם ויברך אותו , ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד?! והקרוב - מה שאמרו רבותינו (ב"ר פא , ה) , שירמוז למיתת רבקה , ולכן קרא שם המקום ההוא בכות; כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא גם המקום עליו , אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו , ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו , ולכן נגלה אליו האלהים וברך אותו לנחמו , כאשר עשה ליצחק אביו "אחרי מות אברהם" (בר' כה , יא) , ובשניהם אמרו חכמים (סוטה יד , א): ברכת אבלים ברכו. וסיוע לזה - מה שאמור למטה "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע" (להלן , כז) , ואלו היתה רבקה שם , היה מזכיר 'אל אביו ואל אמו' , כי היא השולחת אותו שם והגורמת לו כל הטובה , ויצחק בעצתה צוה אותו ללכת שם. וכתב רבנו שלמה: ולפי שהעלימו את יום מותה , שלא יקללו הבריות: 'כרס שיצא ממנה עשו' , אף הכתוב לא פרסמה. ומדרש חכמים הוא (תנח' כי תצא ד); והנה גם לאה לא יזכיר! אבל הכונה להם , מפני שהזכיר המיתה ברמז , ותלה הדבר במיניקתה , וכיון שדבר בה , למה הסתיר הענין ולא גלהו? וטעם הקללה אינו מחוור , שהרי הזכירו במיתת יצחק "ויקברו אתו עשו ויעקב בניו" (להלן , כט). אבל יתכן לומר , שלא היה לה כבוד במותה , כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבא שמה , ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו , ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין הזה מצאתי ב'אלה הדברים רבה' (? וראה תנח' כי תצא ד) בפרשת "כי תצא למלחמה" (דב' כ , א); אמרו: את מוצא , כשמתה רבקה , אמרין: מאן יפוק קמה? אברהם מת , יצחק יושב בבית - עיניו כהות , יעקב הלך לו לפדן ארם , יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא: ליטין ביזיא דהא כדין ינקין; מה עשו? הוציאו מטתה בלילה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לפי שהוציאו מטתה בלילה , לא פרשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד , הדא הוא דכתיב: ויקרא שמו אלון בכות - שתי בכיות; הדא הוא דכתיב: "וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו" (להלן , ט) - מה ברכו? ברכת אבלים ברכו. עד כאן. והנה בעבור שיהיה עשו יחידי בקבורתה , פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד , וזהו ענין הרמז. והיתה דבורה עם יעקב , כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה , ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה , או שנתעסקה בגדול בני יעקב , לכבוד רבקה ולאהבתה , והיתה בביתו. ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה "וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה" (בר' כד , נט) , אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל , ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה (ע"פ רות ד , טו) לכבוד אמו , כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות; כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב , כדברי רבי משה הדרשן (בר' רבתי ע' 113 ; וראה רש"י).

ותמת דבורה - אמרו (בר' רבתי ע' 113 ) , כי שלחה אותה רבקה אל יעקב , כמו שאמרה "ושלחתי ולקחתיך משם" (בר' כז , מה); והיתה באה עמו , ומתה בבית אל. תחת האלון - כמו "תחת אלון ולבנה" (הו' ד , יג); "אלונים מבשן" (יח' כז , ו) , ותרגם אותם יונתן: "בלוטא" , "בלוטין"; והוא הנקרא 'קשטנייר' בלעז. ואנקלוס תרגם זה כמו 'אֵלון' בצרי: "באלוני ממרא" (בר' יח , א) - "בשיפולי משרא". ובבראשית רבה (פא , ה): רבי שמואל בר נחמן אמר: לשון יונית הוא: אלון - אַחֵר; עד שהוא משמר אבלה של דבורה , באה לו בשורתה של אמו , שמתה.

ותמת דבורה מניקת (בנוסחנו: מינקת) רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון , ויקרא שמו אלון בכות , כי שם בכו בכי גדול על דבורה.