תנ"ך - אלה׀ תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם: (בראשית פרק לז פסוק ב)

טקסט וניקוד:

אֵלֶּה׀ תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶם: (בראשית פרק לז פסוק ב)

טקסט בלבד:

אלה׀ תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם: (בראשית פרק לז פסוק ב)

תיקון קוראים:

אלה׀ תלדות יעקב יוסף בן־שבע־עשרה שנה היה רעה את־אחיו בצאן והוא נער את־בני בלהה ואת־בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את־דבתם רעה אל־אביהם: (בראשית פרק לז פסוק ב)
אִלֵין תּוֹלְדָת יַעֲקֹב יוֹסֵף בַּר שְׁבַע עֶסרֵי שְׁנִין הֲוָה רָעֵי עִם אֲחוֹהִי בְּעָנָא וְהוּא רָבֵי עִם בְּנֵי בִלהָה וְעִם בְּנֵי זִלפָּה נְשֵׁי אֲבוּהִי וְאַיתִי יוֹסֵף יָת טִבְּהוֹן בִּישָׁא לַאֲבוּהוֹן :

אלה תלדות - ד' (בכתיבים שונים): *בר' ב , ד; ו , ט; יא , י; לז , ב. תלדות - ג' כתיב כן: בר' לו , א , ט; לז , ב. ואת - בני - י': *בר' לז , ב; יהו' י , ד; מ"ב יד , ו , יד; כה , ז; יר' ב , ט; כה , כא; יח' כה , ה; איוב מב , טז; דה"ב כה , כד. ויבא - נ"א , י"ח מנהן בתורה: ראה בר' כז , יד.

ואת בני י' ואת בני זלפה עלו אלי ועזרני ואת בני המכים התערבות התערבות צדקיהו דמלכים אריב אתכם את אדום ונתתי את רבה ויחי איוב.

אלה תלדות - ד'.

אלה תולדת יעקב - אלה של תולדות יעקב; אלה יישוביהן וגילגוליהן עד שבאו לכלל יישוב. סיבה ראשונה: יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' - על ידו נתגלגלו וירדו למצרים. זהו אחר פשוטו של מקרא להיות דבור על אופניו. ומדרש אגדה דורש (ב"ר פד , ו): הכתוב תלה תלדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים: אחת , שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל; ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו; וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף: זה נשטם וזה נשטם , זה אחיו מבקש להורגו וזהו אחיו מבקשין להורגו , וכן הרבה בבראשית רבה (שם). [ועוד נדרש בו (שם): וישב - ביקש יעקב לישב בשלוה , קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה , אומר הקדוש ברוך הוא: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא , אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה!?] והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות: מתקן בשערו ומשמש בעיניו (ראה ב"ר פד , ז) , כדי שיהא נראה יפה. את בני בלהה וגו' - כלומר: ורגיל אצל בני בלהה , לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן. את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי , ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים , וחשודין על העריות. ובשלשתן לקה: "וישחטו שעיר עזים" (להלן , לא) - במכירתו - ולא אכלוהו חי כדי שילקה בשחיטה; ועל דבה שסיפר עליהן , שקורין לאחיהם עבדים - "לעבד נמכר יוסף" (תה' קה , יז); ועל העריות שסיפר עליהן - "ותשא אשת אדניו" וגו' (בר' לט , ז). דבתם רעה - כל לשון 'דבה' - 'פרלדיץ' בלעז; כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר. 'דבה' - לשון "דובב שפתי ישנים" (שה"ש ז , י).

אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו (שבת סג , א) , כי אין מקרא יוצא מדי פשוטו , אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין , על ידי אריכות הלשון , ועל ידי שלשים ושתים מידות של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי , ועל ידי שלש עשרה מידות של רבי ישמעאל. והראשונים , מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר , ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא; ולפי שאמרו חכמים (ברכות כח , ב): 'אל תרבו בניכם בהגיון' , וגם אמרו (ב"מ לג , א): 'העוסק במקרא - מדה ואינה מדה; העוסק בתלמוד - אין לך מדה גדולה מזו' , ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות; וכדאמרינן במסכת שבת (סג , א): הוינא בר תמני סרי שנין , וגרסינן כולה תלמודא , ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי , מאיר עיני גולה , שפירש תורה נביאים וכתובים , נתן לב לפרש פשוטו של מקרא , ואף אני , שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל , נתווכחתי עמו ולפניו , והודה לי , שאילו היה לו פנאי , היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים (ראה רש"י וראב"ע): אלה תולדות יעקב - אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב; והנה זה הבל הוא , כי כל 'אלה תולדות' האמור בתורה ובכתובים , יש מהם שמפרש 'בני האדם' , ויש מהם רבים שמפרשים 'בני בנים' , כאשר פירשתי ב"אלה תולדות נח" (בר ו , ט): למעלה בפרשת בראשית כתיב "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת" (בר' ה , לב) , ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו "ונח מצא חן" (בר' ו , ח) , ואחרי כן מפרש "אלה תולדות נח" (בר' ו , ט) - בני בניו; היאך? כי שלשה בנים היו לו , וציוה הקדוש ברוך הוא להכניסם בתיבה שנים עשר חודש , ובצאתם "ויולדו להם בנים אחרי המבול" (בר' י , א) , עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות , כדכתיב "מאלה נפרדו" וגו' (בר' י , ה). וכן בעשו , פרשה ראשונה (בר' לו , א - ה) מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו , ואחרי כן "וילך אל ארץ" וגו' (בר' לו , ו) , וישב לו בהר שעיר , וכל פרשה ראשונה , וכתיב "אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר" (בר' לו , ט) , וכל פרשה שנייה זאת - בבני עשו. וכשם שמצינו בעשו , שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך "אל ארץ מפני יעקב" (שם , ו) , ובני בניו נולדו בהר שעיר , כן ביעקב: למעלה כתיב "ויהיו בני יעקב שנים עשר" וגו' (בר' לה , כב) , ומפרש לבסוף "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא... אל יצחק אביו" וגו' (בר' לה , כו , כז) - הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו , כאשר עשה בבני עשו; ועתה כותב אלה תולדות יעקב - בני בניו שהיו שבעים , והיאך נולדו; כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה , ונתקנאו בו אחיו , ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו , והיו לו בנים בכזיב ובעדולם , שלה ופרץ וזרח , ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה , ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים , ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שִבְעִים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב , שעל זה הוכיחם: "בשבעים נפש ירדו אבותיך" וגו' (דב' י , כב). בן שבע עשרה שנה - להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב , שהרי "בן שלשים שנה" היה "בעומדו לפני פרעה" (בר' מא , מו) , ושבע שני השובע ושני שנים של רעב , ואז בא אביו , כדכתיב "ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר" (בר' מה , ו). היה רועה את אחיו בצאן - בני לאה לפי דרך ארץ קורא אחיו , ולא בני השפחות. והוא נער את בני בלהה וגו' - נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה , ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו. את אחיו - עם אחיו רועה; ובשמחת נערותו היה נבדל מהם , ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם , כמו נער; כדכתיב "כי נער ישראל" (הו' יא , א) , וכתיב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו" (ש"ב ב , יד); הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו. וגם ויבא יוסף דבתם רעה - את דבתם של אחיו רעה , כמדרש אגדה לפי פרושי , שאמר לאביו: כך מבזים הם בני השפחות , אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר.

וטעם אלה תולדות יעקב - אלה המאורעות שאירעו לו , והקורות שבאו עליו; מגזרת "מה ילד יום" (מש' כז , א). והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה - בעבור היותו קטן , שמוהו בני השפחות שמש להם; כי אם ישרת אחיו בני הגבירה , לא היה דבר רע. וזאת היא דבתם רעה. וטעם 'אבר מן החי' - דרש הוא (ב"ר פד , ז) , כי הכתוב לא הזכיר מאחיו , חוץ מבני השפחות.

אלה תולדות יעקב - מכאן ואילך מונה והולך תולדות יעקב , ואיך נולדו בני בניו , וגילגולו; כי תולדות גם הוא לשון 'מאורעות' , כמו "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' - כשאירעו דברים הללו. והוא נער - שהיה עושה מעשה נערות. את בני בלהה ואת בני זלפה - כך דרך הגדולים כשיש להם נער חביב , מפקידים אותו עם בני הָאֲמָהוֹת , שייטיילוהו ויוציאוהו ויביאוהו , ועובדים אותו. את דבתם רעה אל אביהם - כשהיו עושים דבר שלא כהוגן , היה מספר לאביו ומבאישם בעיני אביהם. 'דיבה' - לשון 'דיבור' , כמו "דובב שפתי ישינים" (שה"ש ז , י); ודיבה יכול להיות טובה ורעה , לכך אומר 'דיבה רעה' , וכן "מוציאי דיבת הארץ רעה" (במ' יד , לז); וברוב מקומות 'דיבה' עניין רע הוא , כמו "שמעתי דיבת רבים" (תה' לא , יד) , ופעמים שהוא מפרש בהדיא. ועל דבר זה , שהיה מבאישם בעיני אביהם , שנאוהו בני הָאֲמָהוֹת , כי הם , מחמת קנאה לא היו שונאים אותו , כי אין דרך בני אֲמָהוֹת לקנאות בבני הגבירות , אבל על זה שנאוהו.

אלה תולדות יעקב - ואלה של תולדות יעקב , אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב; סבה ראשונה: יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' - על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים. זהו ישוב פשוטו של מקרא להיות דבור על אפניו. לשון רבנו שלמה; ואין לשון לתולדות שיהיה על הישוב! ורבי אברהם אמר: אלה המאורעות שאירעו לו והקורות שבאו עליו , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א). ואין אדם מוליד קורותיו , רק לימים מיוחס שיולידום! ואולי יאמר: אלה תולדות הימים של יעקב. והנכון בעיני , כי אלה תולדות יעקב - יוסף ואחיו אשר יזכור , ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם , שכבר הזכירם למעלה (בר' לה , כג - כו) , אבל אמר: אלה תולדות יעקב: יוסף ואחיו אשר אירע להם ככה. ואפשר גם כן שירמוז אלה - את כל הנזכרים בספר הזה , "בשבעים נפש" (ראה בר' מו , כז) , כי כאשר הזכיר ב"אלה תולדות עשו" (בר' לו , א) בנים ובני בנים , מלכים ואלופים , כל אשר היו בהם עד זמן התורה , כן ימנה בתולדות יעקב בניו ובני בניו וכל זרעו (ראה בר' מו , ז) , רק יזכיר בהם בפרטים במולדותם. והוא נער את בני בלהה - שהיה עושה מעשה נערות , ממשמש בעיניו ומתקן בשערו. את בני בלהה - כלומר: ורגיל את בני בלהה , לפי שהיו אחיו מבזין אותם , והוא מקרבן. את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו; לשון רבנו שלמה. ואם כן , למה לא הצילוהו בני השפחות , והוא אוהב אותם ומקרבן ומגיד לאביו על האחים בבזיונם?! ואם נאמר שייראו מן האחים , והנה הם ארבעה , וראובן עמהם ויוסף עצמו , ותגבר ידם עליהם , ואף כי לא יבאו עמהם במלחמה; ועוד נראה בכתוב , כי כולם הסכימו במכירתו. אבל לדעת רבותינו בבראשית רבא (פד , ז) , על כולם היה מוציא הדבה. והנכון בעיני , כי זה הכתוב שב לבאר מה שהזכיר , ושיעורו: יוסף , והוא נער בן שבע עשרה שנה , היה רועה בצאן את אחיו , את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו. ודומה לו בסדר הזה: "ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד איש כפתרון חלומו המשקה והאופה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסוהר" (בר' מ , ה) - שב לפרש "שניהם" אשר הזכיר , ושיעורו: ויחלמו חלום שניהם , המשקה והאופה אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסוהר , איש כפתרון חלומו; וכן רבים. או שיהיה והוא מושך אחר עמו , ומשפטו: והוא נער , והוא את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו; יאמר כי הוא נער , והוא עם בני בלהה ועם בני זלפה נשי אביו תמיד , לא יפרד מהם בעבור נערותו , כי להם צוה אביהם שישמרוהו וישרתוהו , לא לבני הגבירות , והוא מביא מהם דבה רעה אל אביהם , ולכן ישנאוהו אלה הארבעה האחים; ואחר כן אמר כי אביו אהבו (ראה להלן , ג) , "ויראו אחיו" האחרים "כי אותו אהב אביהם" יותר מכלם , ויקנאו בו וישנאוהו (להלן , ד). נמצא שנוי מכלם , כי בני הגבירות יקנאו בו , למה יאהב אותו מהם והם בני גבירה כמוהו , ובני השפחות , אשר לא יקנאו בזה למעלתו עליהם , ישנאו אותו בעבור היותו מביא דבתם אל אביהם. וטעם דבתם רעה - להפליג , כי כל דבה רעה היא. ועל דעת רבנו שלמה , יתכן שתהיה דבה טובה; ו'מביא דבה' הוא אשר יראה יגיד (ע"פ יש' כא , ו) , אבל "מוציא דבה הוא כסיל" (מש' י , יח) - האומר שקר. ועל דרך הפשט , איננו קשה שיקראנו נער והוא בן שבע עשרה , כי בעבור היותו קטן מכלם , יקראנו כן , לומר: כי לא היה מתחזק כאחיו , ויצטרך להיותו עם בני בלהה וזלפה בעבור נערותו; וכתוב ברחבעם בן שלמה "ורחבעם היה נער ורך... ולא התחזק לפניהם" (דה"ב יג , ז) , והוא "בן ארבעים ואחת שנה במלכו" (דה"ב יב , יג); וכן "השלום לנער לאבשלום" (ש"ב יח , לב); ובנימן ברדתו למצרים גדול ממנו , ויקראנו 'נער' פעמים רבים (ראה בר' מד , יח - לד). ואנקלוס תרגם והוא נער: "והוא מרבי עם בני בלהה" - יאמר , כי מיום היותו נער הוא עמהם , הם גדלוהו כאב והם ישרתוהו; גם נכון הוא. ועל דרך שפירשתי , כי הכתוב יספר , כי מאלה יביא הדבה , ולבני הגבירות - בקנאתם. וטעם נשי אביו - כי נשיו היו , שלקחם לנשים , ולא יקרא אותם הכתוב 'שפחות' , רק בהיותן עם רחל ולאה שהן גבירות להן , וכן "וישם את השפחות ואת ילדיהן" , לומר: כי בעבור היותן שפחות לרחל וללאה , שם אותן לפניהם; וכן "וישכב את בלהה פילגש אביו" (בר' לה , כב) - שאלו היתה גברת , לא יעשה כן. ויתכן כי בחיי רחל ולאה יקרא אותן 'שפחות' ו'פילגשים' , ועתה מתו , ולקחן לנשים.

אלה תולדות יעקב - תולדות זה , פרושו 'קורות' , וכן "אלה תולדות נח" (בר' ו , ט); כי הקורות הם תולדות הימים , וכן אמר "כי לא תדע מה ילד יום" (מש' כז , א). יוסף בן שבע עשרה שנה היה , כשהיה רועה את אחיו בצאן. ואמר בצאן , ולא אמר 'הצאן' , כי עדין היה נער לרעות הצאן; אלא היה הולך עם אחיו במרעית הצאן , והיה מתלמד עמהם לרעות הצאן. והוא נער - היה מתגדל עמהם , והולך עמהם כשהיו רועים הצאן. נשי אביו - כמו שכתוב בכל אחת מהן "לאשה" (בר' ל , ד; ל , ט); ולא היה לו בזה בזיון , כי בני נשי אביו היו. ויבא יסף את דבתם רעה - היה אומר לאביו , כי אחיו היו שונאים אותו , אלה בני השפחות שהיה גדל עמהם וכן בני הגבירות; לפי שהוא היה מתגאה עליהם , לפי שאביו היה אוהבו יותר מכל אחיו (ראה להלן , ג). והוא היה מביא דבתם זאת אל אביהם , שהיו מבזים אותו ומדברים עליו רע. ויעקב היה גוער בהם בעבורו. והנה הולך ומפרש סבת השנאה , כמו שאמר "וישראל" (להלן , ג) , "ויראו" (להלן , ד). ובבראשית רבה (פד , ז): רבי מאיר אומר: אמר לו: חשודין בניך על 'אבר מן החי'; רבי יהודה אומר: מזלזלין בבני השפחות וקוראים להם עבדים. רבי שמעון אומר: תולים הם עיניהם בבנות הארץ. אמר רבי יהודה ברבי סימון על תלתיהון: "פלס ומאזני משפט ליי'" (מש' טז , יא). אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אמרת: חשודים הם על 'אבר מן החי' - חייך , אפִלו בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים ואוכלים , שנאמר "וישחטו שעיר עזים" (להלן , לא). אתה אמרת , שקורין לבני השפחות 'עבדים' - "לעבד נמכר יוסף" (תה' קה , יז). אתה אמרת: תולים עיניהם בבנות הארץ - חייך , שאני מגרה בך את הדוב; הדא היא "ותשא אשת אדניו" וגו' (בר' לט , ז).

תולדות יעקב - מקרים שקרוהו , כטעם "מה ילד יום" (מש' כז , א). נער - משרת. דבתם רעה - מה שהיו מדברים שהיה רע ומגונה , הנה אותם הדברים הביא יוסף אל אביהם , רוצה לומר , שספרם לו.

אמר שכבר ישב יעקב בארץ מגורי אביו , שהיה בארץ כנען; והנה המקום ההוא הוא חברון , כמו שזכר בפרשה הקודמת , שכבר בא "יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון" (בר' לה , כז). ובעוד שהיה יצחק חי היה זה המקרה שספר מיוסף , כי כבר היו ליוסף עשרים ותשע שנה קודם שמת יצחק; ואולם קדם לספר מיתתו , לפי שכבר ספר שקברו אותו יעקב ועשו (ראה שם , כט). ולפי שרצה להשלים ספור תולדות עשו והפרדו מעל אחיו (בר' לו) , אחר ספורו מה שהיה מיעקב ועשו בהשלים יעקב עמו , ספר מות יצחק , ואחר שב לספר בארוכה התולדות והמקרים אשר קרו ליעקב , ואמר: אלו המקרים שקרו ליעקב: יוסף , כשהיה בן שבע עשרה שנה , היה רועה את אחיו בצאן , ומקנאתם בו - לראותם כי אותו אהב אביהם מכל בניו - שמוהו משרת לבני השפחות; וזה הפועל היה בתכלית הגנות. והנה הביא יוסף דבריהם הרעים אל אביהם וספרם לו. והנה ישראל אהב את יוסף מכל בניו , כי כבר היה לו במדרגת בן זקונים - שהוא נאהב מאד , מפני היותו מרחל ונולד אחר היאוש - ולכן עשה לו כתנת פסים , מה שלא עשה כן לשאר בניו; ולזה היו האחים שונאים אותו , עד שלא יכלו לדבר עמו דבר של שלום.
ריכוז קישורים