תנ"ך - ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה: (בראשית פרק לח פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית פרק לח פסוק א)

טקסט בלבד:

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה: (בראשית פרק לח פסוק א)

תיקון קוראים:

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד־איש עדלמי ושמו חירה: (בראשית פרק לח פסוק א)
וַהֲוָה בְּעִדָּנָא הַהוּא וּנחַת יְהוּדָה מִלְוָת אֲחוֹהִי וּסטָא לְוָת גֻּברָא עֲדוּלמָאָה וּשׁמֵיהּ חִירָה :

ויהי בעת ההוא - ג': בר' כא , כב; לח , א; מ"א יא , כט.

ויהי בעת ההיא - למה נסמכה פרשה זו לכאן , והפסיק בפרשתו של יוסף? אלא ללמדנו , שהורידוהו אחיו מגדולתו (ראה ב"ר פה , ב) , כשראו בצרת אביהם; אמרו: אתה אמרת למוכרו! אילו אמרת להשיבו , היינו שומעים לך (ראה תנ"ב וישב ח). ויט - מאת אחיו. עד איש עדלמי - נשתתף עמו.

ויהי בעת ההיא - אין זאת העת כאשר נמכר יוסף , רק קודם המכרו; וכמהו "משם נסעו הגדגדה... בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי" (דב' י , ז - ח) - ושבט הלוי נבחר בשנה השנית , ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים. ובמקומו אפרשנו (שם , ו - ז). ולמה הזכיר הכתוב זאת הפרשה במקום הזה , והיה ראוי להיות אחר "והמדנים מכרו אותו" (בר' לז , לו) פרשת "ויוסף הורד מצרימה" (בר' לט , א)? להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו (בר' לט , ז ואי') , למעשה אחיו (בר' לז , כג ואי'). והוצרכתי לפירוש הזה , בעבור שאין מיום שנמכר יוסף עד יום רדת אבותינו במצרים רק עשרים ושתים שנה; והנה נולד אונן שהוא שני לבני יהודה (להלן , ד) , וגדל עד שהיה לו זרע (להלן , ט) , וזה לא ימצא פחות משתים עשרה שנה. ועוד: "וירבו הימים" (להלן , יב) , וגם הרתה תמר (ראה להלן , כד) והולידה פרץ (ראה להלן , כט) , והוא בא אל מצרים ויש לו שני בנים (ראה בר' מו , יב). ואל יקשה עליך דבר בצלאל (ראה סנה' סט , ב) , כי בגעתי אל מקומו אפרשנו (שמ' לא , ב).

וירד יהודה מאת אחיו - כיון שראה צערו של אביו ובכיותיו , לא היה יכול לסבול , ופירש מבית אביו ומאחיו. עדולמי - מעדולם.

ויהי בעת ההיא וירד יהודה - אחר שנמכר יוסף. ובאמרו וירד - נראה , כי מ'דותן' ל'עדולם' הוא ירידה. ובדרש (שמ"ר מב , ג): שהורידוהו אחיו מגדולתו; שנתחרטו במכירת יוסף ואמרו לו: כשם שאמרת לנו: "לכו ונמכרנו" (בר' לז , כז) , אִלו אמרת לנו: 'לכו ונשיבהו אל אבינו' היינו שומעים לך. בבראשית רבה (פה , ב): וירד יהודה - לא היה צריך לומר אלא "ויוסף הורד מצרימה" (בר' לט , א)!? רבי אלעזר אומר: כדי לסמוך ירידה לירידה. רבי יוחנן אומר: כדי לסמוך "הכר נא" (בר' לז , לב) ל"הכר נא" (להלן , כה). ויט עד איש עדלמי - נטה אהלו עם צאנו , עד שהלך לעדלם ונתחבר עם זה האיש.

(שבע עשרה תועלות לפרשת 'וישב' , חלק שני: בר' לח , א - ל) ואולם התועלות הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשיבא לגור במקום מה , שישתדל שיהיו לו שם אוהבים , כי בזה תשלם לו הישיבה שם בשלום. ולזה תראה , שהשתדל יהודה לקנות לו במקום אשר בא בו רֵעַ ואוהב , והוא חירה; עד שמרב אהבתו אותו היה הולך עמו בעלותו על גוזזי צאנו , והיה איש סודו ללכת במצותו אל הקדשה לקחת הערבון מידה , והיה בזה שומר יהודה מהבשת והצער; וזה ממה שיורה על חוזק אהבתו עמו. התועלת השני הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשיקח אשה , שיראה אותה קודם זה , או יהיו מפורסמים לו ענייניה , כדי שיתבאר לו אם תטיב בעיניו , אם לא; כי אם ישאה בזולת זה האופן , אולי לא תיטב בעיניו , ויהיה עמה בצער וכאב לב כל ימי הזווג. ולזה ספר , שכבר ראה יהודה בת שוע קודם שנשאה. התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שלא יעשוק חוק מי שימשול עליו. הלא תראה , כי יהודה קרא שם לבנו הראשון , ואחרי כן הסכים שתקרא אשתו שם לשני , כמשפט הארץ ההיא , והנה הוא היה קורא שם לשלישי , לולא שכבר היה בכזיב בלדתה אותו; וזה לאות שלא היה יהודה עוזב קריאת השמות להיותו מיקל בזה הפועל , ואולם עשה זה לתת לאשתו חוקה מקריאת השמות. ואמנם בבני תמר קרא הוא השמות , כי היה ההריון הראשון שהיה לה - ממנו , וזה היה מוסכם שם , רוצה לומר , שיקרא האיש שמות למי שתלד אשתו בהריון ראשון. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם להשיא בניו סמוך לפרקן , לשמרם מן החטא. ולזה תמצא , שלקח יהודה אשה לער בכורו כאשר היה ראוי לקחת אשה; כי כבר התבאר במעט עיון ממה שקדם לנו מהדברים בפרשת 'ויצא' (בה"פ בר' כט , כא) , כי ער היה פחות מבן עשרים שנה כשנשא תמר. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: להודיע שהפעולות המגונות והמרי בשם יתעלה יהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו. והנה התבאר האופן שיהיה בו זה העונש מגיע מהשם יתעלה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לו , א - לז , כד ועוד). וידמה שכבר היה זה בכאן לְסוּר השגחתו יתעלה מבני יהודה לרוע מנהגם; או להשגחה על הנשארים , שלא ילמדו ממעשיהם הרעים וימשכו אחר פחיתות מנהג הארץ בעריות , ותפסד הכונה אשר בעבורה צוה אברהם להמול לו כל זכר , כדי שתַתִיש זרעו אל שלא יתגאל בעריות כאנשי הארץ ההיא. ולזה ספר , שכבר היה ער רע בעיני יי' , והיה זה סבה אל שמת בלא עתו; וכן הענין באונן. ויראה שלסבה אחת מתו שניהם ממה שאמר "וימת גם אותו" (בר' לח , י) , וזה יורה כי גם ער היה מכוין שלא יעשה משגלו פרי , שלא להכחיש יופיה או לסבה אחרת. התועלת הששי הוא במדות , והוא , שראוי להשתדל להשאיר זכר קרוביו; ולזה היה נהוג עניין הייבום קודם מתן תורה. והנה הזרע אשר יהיה למיבם יתיחס בשם המת , כאלו היה זרעו ונקרא שמו עליו. ולזאת הסבה צוה יהודה לאונן ליבם אשת אחיו. ולמדנו גם כן מזה שראוי שייבם גדול האחים , כמו שהתבאר ביבמות (משנה ב , ח) , ולזה בא הצווי בזה לאונן , ולא המתין יהודה שיגדל שלה ליבם אותה. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיהיה פועל המשגל כי אם באופן שיתכן שיהיה ממנו פרי. ולזה נענש אונן , כשהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ בדרך שלא יהיה מהמשגל פרי. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיעשוק החוק שיש לזולתו עליו וירע עינו בתתו לו , כי זה יהיה סבה שימָנע ממנו מה שמנעו מזולתו. ולזה תמצא , כי מפני שהיה קשה בעיני אונן לתת זרע לאחיו , והיה עושה מפני זה זה הפועל המגונה , נמנע ממנו כמו זה החֹק; והוא , שכבר מת בלא בנים , ולא היה שם מי שיתן זרע לו , כי מה שהוליד יהודה ממנה לא היה לכונת ייבום; ולזה לא הסכים יהודה לקרוא הבנים ההם על שם בניו המתים , כי הוא לא היה מסכים ליבם אותה כלל , ליראתו ממיתת אנשיה. התועלת התשיעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם להתרחק מהדבר שיגיע היזק ממנו שני פעמים זה אחר זה , כי הדבר ההוא בחָזקה שיגיע ממנו היזק; וכל שכן כשיהיה ההיזק ההוא מות. ולזה תמצא , שכאשר ראה יהודה שמתו שני בניו כשנשאו תמר , לא הסכים לתת לה השלישי , כי אמר: פן ימות גם הוא כאחיו. ולזה אמרו ז"ל (יבמות סד , ב) , שהאשה שנשאת לשנים ומתו , לא תנשא לשלישי. ומזה המקום למדנו שרש גדול בתלמוד , והוא שהחזָקה תִשלם בשני פעמים. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיתאבל על אשתו , ולא יפנה לעסקיו עד שלמות אבלותו. ולזה תמצא שזכר , שכבר התנחם יהודה מאבל אשתו קודם שיעלה על גוזזי צאנו. התועלת האחד עשר הוא בדעות , והוא , שהפעולות אשר יכוונו לתכלית טוב , אע"פ שהם בעצמם מגונות גנות מה , הנה ימָצא המשתדל בהם נעזר מהשם יתעלה. ולזה תמצא , שנעזרה תמר בזה הפועל באופן שנשלם לה מבוקשה; וזה , שכבר הרתה מיהודה והיו לו ממנה בנים , היה אחד מהם רֹב שבט יהודה. והנה עשתה זה בחכמה , כי כסתה פניה כדי שלא יכירה יהודה , ולקחה ערבון מידו לאמת לו שממנו היא הרה. התועלת השנים עשר הוא בדעות , והוא: להודיע עוצם השגחת השם יתעלה לאוהביו; והוא , כשירצו לעשות פועל מגונה , יזמין להם השם יתעלה מה שירוו צְמָאָם בו בלא גנות. וזה , שענין הקדשה היה מגונה אצל השלמים גם קודם מתן תורה - ולזה אמר יהודה "פן נהיה לבוז" (בר' לח , כג) - והזמין לו השם יתעלה מי שהיה לה חק עליו , לפי מה שהיה נהוג קודם מתן תורה. התועלת השלשה עשר הוא במדות , והוא , שראוי לַשלם להשלים החֹק שיש לזולתו עליו ביותר שלם שאפשר. ולזה תראה , ששלח יהודה גדי מופלג במינו לקדשה ההיא על שכבה עמו. התועלת הארבעה עשר הוא בדעות , והוא: להודיע שכבר יוכר ההריון לשלשה חודשים. ולזה ספר , שאחר שלש חדשים סופר שכבר היתה תמר הרה. התועלת החמישה עשר הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם לפרסם בפני האנשים מזולתו מה שיבוש ממנו; כל שכן כשיהיה המתבייש מִכַּת מי שראוי לו שיכבדֻהו. ולזה תמצא , שלא רצתה תמר לומר בביאור שתהיה הרה מיהודה כשהיתה מוצאת לשרפה , מיראתה שיבוש יהודה מזה , כי הוא צוה לשרפה; אבל פרסמה שהיתה הרה למי שזה הערבון משלו , כי בזה יהיה התנצלות ליהודה כשצוה לשרפה , כי הוא לא היה יודע שתהיה הרה לו; ונתפרסם בזה איך היה זה העניין , ושהוא היה בזולת ידיעת יהודה. התועלת הששה עשר הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לדין זולתו לזכות , לפי מה שאפשר. הלא תראה , שיהודה מִהר לנצל כלתו על זה הפועל , כשעשתה אותו בזולת ידיעתו; וביאר שהדין היה עמה , כי הוא עשק ממנה חֻקה , כשלא נתנה לשלה בנו , ולזה היה ראוי שייבמה הוא בעצמו , לפי מה שהיה נהוג אז. התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא שראוי , כשתלד האשה תאומים , שישתדלו שיכירו מי נולד ראשונה , כדי שידעו למי משפט הבכורה. ולזה ספר , שקשרו שָנִי על יד מי שחשבו שיצא ראשון , כדי שיכירוהו.
ריכוז קישורים