ויהי
בעת
ההיא
-
אין
זאת
העת
כאשר
נמכר
יוסף
,
רק
קודם
המכרו;
וכמהו
"משם
נסעו
הגדגדה...
בעת
ההיא
הבדיל
יי'
את
שבט
הלוי"
(דב'
י
,
ז
-
ח)
-
ושבט
הלוי
נבחר
בשנה
השנית
,
ונסעו
אל
גדגד
בשנת
הארבעים.
ובמקומו
אפרשנו
(שם
,
ו
-
ז).
ולמה
הזכיר
הכתוב
זאת
הפרשה
במקום
הזה
,
והיה
ראוי
להיות
אחר
"והמדנים
מכרו
אותו"
(בר'
לז
,
לו)
פרשת
"ויוסף
הורד
מצרימה"
(בר'
לט
,
א)?
להפריש
בין
מעשה
יוסף
בדבר
אשת
אדוניו
(בר'
לט
,
ז
ואי')
,
למעשה
אחיו
(בר'
לז
,
כג
ואי').
והוצרכתי
לפירוש
הזה
,
בעבור
שאין
מיום
שנמכר
יוסף
עד
יום
רדת
אבותינו
במצרים
רק
עשרים
ושתים
שנה;
והנה
נולד
אונן
שהוא
שני
לבני
יהודה
(להלן
,
ד)
,
וגדל
עד
שהיה
לו
זרע
(להלן
,
ט)
,
וזה
לא
ימצא
פחות
משתים
עשרה
שנה.
ועוד:
"וירבו
הימים"
(להלן
,
יב)
,
וגם
הרתה
תמר
(ראה
להלן
,
כד)
והולידה
פרץ
(ראה
להלן
,
כט)
,
והוא
בא
אל
מצרים
ויש
לו
שני
בנים
(ראה
בר'
מו
,
יב).
ואל
יקשה
עליך
דבר
בצלאל
(ראה
סנה'
סט
,
ב)
,
כי
בגעתי
אל
מקומו
אפרשנו
(שמ'
לא
,
ב).
(שבע
עשרה
תועלות
לפרשת
'וישב'
,
חלק
שני:
בר'
לח
,
א
-
ל)
ואולם
התועלות
הם
רבים:
התועלת
הראשון
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
כשיבא
לגור
במקום
מה
,
שישתדל
שיהיו
לו
שם
אוהבים
,
כי
בזה
תשלם
לו
הישיבה
שם
בשלום.
ולזה
תראה
,
שהשתדל
יהודה
לקנות
לו
במקום
אשר
בא
בו
רֵעַ
ואוהב
,
והוא
חירה;
עד
שמרב
אהבתו
אותו
היה
הולך
עמו
בעלותו
על
גוזזי
צאנו
,
והיה
איש
סודו
ללכת
במצותו
אל
הקדשה
לקחת
הערבון
מידה
,
והיה
בזה
שומר
יהודה
מהבשת
והצער;
וזה
ממה
שיורה
על
חוזק
אהבתו
עמו.
התועלת
השני
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
כשיקח
אשה
,
שיראה
אותה
קודם
זה
,
או
יהיו
מפורסמים
לו
ענייניה
,
כדי
שיתבאר
לו
אם
תטיב
בעיניו
,
אם
לא;
כי
אם
ישאה
בזולת
זה
האופן
,
אולי
לא
תיטב
בעיניו
,
ויהיה
עמה
בצער
וכאב
לב
כל
ימי
הזווג.
ולזה
ספר
,
שכבר
ראה
יהודה
בת
שוע
קודם
שנשאה.
התועלת
השלישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שלא
יעשוק
חוק
מי
שימשול
עליו.
הלא
תראה
,
כי
יהודה
קרא
שם
לבנו
הראשון
,
ואחרי
כן
הסכים
שתקרא
אשתו
שם
לשני
,
כמשפט
הארץ
ההיא
,
והנה
הוא
היה
קורא
שם
לשלישי
,
לולא
שכבר
היה
בכזיב
בלדתה
אותו;
וזה
לאות
שלא
היה
יהודה
עוזב
קריאת
השמות
להיותו
מיקל
בזה
הפועל
,
ואולם
עשה
זה
לתת
לאשתו
חוקה
מקריאת
השמות.
ואמנם
בבני
תמר
קרא
הוא
השמות
,
כי
היה
ההריון
הראשון
שהיה
לה
-
ממנו
,
וזה
היה
מוסכם
שם
,
רוצה
לומר
,
שיקרא
האיש
שמות
למי
שתלד
אשתו
בהריון
ראשון.
התועלת
הרביעי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
להשיא
בניו
סמוך
לפרקן
,
לשמרם
מן
החטא.
ולזה
תמצא
,
שלקח
יהודה
אשה
לער
בכורו
כאשר
היה
ראוי
לקחת
אשה;
כי
כבר
התבאר
במעט
עיון
ממה
שקדם
לנו
מהדברים
בפרשת
'ויצא'
(בה"פ
בר'
כט
,
כא)
,
כי
ער
היה
פחות
מבן
עשרים
שנה
כשנשא
תמר.
התועלת
החמישי
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
שהפעולות
המגונות
והמרי
בשם
יתעלה
יהיו
סבה
אל
שימות
האדם
בלא
עתו.
והנה
התבאר
האופן
שיהיה
בו
זה
העונש
מגיע
מהשם
יתעלה
ברביעי
מ'מלחמות
יי''
,
ובביאורנו
לספר
איוב
(ביאור
דברי
המענה
לו
,
א
-
לז
,
כד
ועוד).
וידמה
שכבר
היה
זה
בכאן
לְסוּר
השגחתו
יתעלה
מבני
יהודה
לרוע
מנהגם;
או
להשגחה
על
הנשארים
,
שלא
ילמדו
ממעשיהם
הרעים
וימשכו
אחר
פחיתות
מנהג
הארץ
בעריות
,
ותפסד
הכונה
אשר
בעבורה
צוה
אברהם
להמול
לו
כל
זכר
,
כדי
שתַתִיש
זרעו
אל
שלא
יתגאל
בעריות
כאנשי
הארץ
ההיא.
ולזה
ספר
,
שכבר
היה
ער
רע
בעיני
יי'
,
והיה
זה
סבה
אל
שמת
בלא
עתו;
וכן
הענין
באונן.
ויראה
שלסבה
אחת
מתו
שניהם
ממה
שאמר
"וימת
גם
אותו"
(בר'
לח
,
י)
,
וזה
יורה
כי
גם
ער
היה
מכוין
שלא
יעשה
משגלו
פרי
,
שלא
להכחיש
יופיה
או
לסבה
אחרת.
התועלת
הששי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
להשתדל
להשאיר
זכר
קרוביו;
ולזה
היה
נהוג
עניין
הייבום
קודם
מתן
תורה.
והנה
הזרע
אשר
יהיה
למיבם
יתיחס
בשם
המת
,
כאלו
היה
זרעו
ונקרא
שמו
עליו.
ולזאת
הסבה
צוה
יהודה
לאונן
ליבם
אשת
אחיו.
ולמדנו
גם
כן
מזה
שראוי
שייבם
גדול
האחים
,
כמו
שהתבאר
ביבמות
(משנה
ב
,
ח)
,
ולזה
בא
הצווי
בזה
לאונן
,
ולא
המתין
יהודה
שיגדל
שלה
ליבם
אותה.
התועלת
השביעי
הוא
במדות
,
והוא
,
שאין
ראוי
שיהיה
פועל
המשגל
כי
אם
באופן
שיתכן
שיהיה
ממנו
פרי.
ולזה
נענש
אונן
,
כשהיה
דש
מבפנים
וזורה
מבחוץ
בדרך
שלא
יהיה
מהמשגל
פרי.
התועלת
השמיני
הוא
במדות
,
והוא
,
שאין
ראוי
לאדם
שיעשוק
החוק
שיש
לזולתו
עליו
וירע
עינו
בתתו
לו
,
כי
זה
יהיה
סבה
שימָנע
ממנו
מה
שמנעו
מזולתו.
ולזה
תמצא
,
כי
מפני
שהיה
קשה
בעיני
אונן
לתת
זרע
לאחיו
,
והיה
עושה
מפני
זה
זה
הפועל
המגונה
,
נמנע
ממנו
כמו
זה
החֹק;
והוא
,
שכבר
מת
בלא
בנים
,
ולא
היה
שם
מי
שיתן
זרע
לו
,
כי
מה
שהוליד
יהודה
ממנה
לא
היה
לכונת
ייבום;
ולזה
לא
הסכים
יהודה
לקרוא
הבנים
ההם
על
שם
בניו
המתים
,
כי
הוא
לא
היה
מסכים
ליבם
אותה
כלל
,
ליראתו
ממיתת
אנשיה.
התועלת
התשיעי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
להתרחק
מהדבר
שיגיע
היזק
ממנו
שני
פעמים
זה
אחר
זה
,
כי
הדבר
ההוא
בחָזקה
שיגיע
ממנו
היזק;
וכל
שכן
כשיהיה
ההיזק
ההוא
מות.
ולזה
תמצא
,
שכאשר
ראה
יהודה
שמתו
שני
בניו
כשנשאו
תמר
,
לא
הסכים
לתת
לה
השלישי
,
כי
אמר:
פן
ימות
גם
הוא
כאחיו.
ולזה
אמרו
ז"ל
(יבמות
סד
,
ב)
,
שהאשה
שנשאת
לשנים
ומתו
,
לא
תנשא
לשלישי.
ומזה
המקום
למדנו
שרש
גדול
בתלמוד
,
והוא
שהחזָקה
תִשלם
בשני
פעמים.
התועלת
העשירי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שיתאבל
על
אשתו
,
ולא
יפנה
לעסקיו
עד
שלמות
אבלותו.
ולזה
תמצא
שזכר
,
שכבר
התנחם
יהודה
מאבל
אשתו
קודם
שיעלה
על
גוזזי
צאנו.
התועלת
האחד
עשר
הוא
בדעות
,
והוא
,
שהפעולות
אשר
יכוונו
לתכלית
טוב
,
אע"פ
שהם
בעצמם
מגונות
גנות
מה
,
הנה
ימָצא
המשתדל
בהם
נעזר
מהשם
יתעלה.
ולזה
תמצא
,
שנעזרה
תמר
בזה
הפועל
באופן
שנשלם
לה
מבוקשה;
וזה
,
שכבר
הרתה
מיהודה
והיו
לו
ממנה
בנים
,
היה
אחד
מהם
רֹב
שבט
יהודה.
והנה
עשתה
זה
בחכמה
,
כי
כסתה
פניה
כדי
שלא
יכירה
יהודה
,
ולקחה
ערבון
מידו
לאמת
לו
שממנו
היא
הרה.
התועלת
השנים
עשר
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
עוצם
השגחת
השם
יתעלה
לאוהביו;
והוא
,
כשירצו
לעשות
פועל
מגונה
,
יזמין
להם
השם
יתעלה
מה
שירוו
צְמָאָם
בו
בלא
גנות.
וזה
,
שענין
הקדשה
היה
מגונה
אצל
השלמים
גם
קודם
מתן
תורה
-
ולזה
אמר
יהודה
"פן
נהיה
לבוז"
(בר'
לח
,
כג)
-
והזמין
לו
השם
יתעלה
מי
שהיה
לה
חק
עליו
,
לפי
מה
שהיה
נהוג
קודם
מתן
תורה.
התועלת
השלשה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לַשלם
להשלים
החֹק
שיש
לזולתו
עליו
ביותר
שלם
שאפשר.
ולזה
תראה
,
ששלח
יהודה
גדי
מופלג
במינו
לקדשה
ההיא
על
שכבה
עמו.
התועלת
הארבעה
עשר
הוא
בדעות
,
והוא:
להודיע
שכבר
יוכר
ההריון
לשלשה
חודשים.
ולזה
ספר
,
שאחר
שלש
חדשים
סופר
שכבר
היתה
תמר
הרה.
התועלת
החמישה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שאין
ראוי
לאדם
לפרסם
בפני
האנשים
מזולתו
מה
שיבוש
ממנו;
כל
שכן
כשיהיה
המתבייש
מִכַּת
מי
שראוי
לו
שיכבדֻהו.
ולזה
תמצא
,
שלא
רצתה
תמר
לומר
בביאור
שתהיה
הרה
מיהודה
כשהיתה
מוצאת
לשרפה
,
מיראתה
שיבוש
יהודה
מזה
,
כי
הוא
צוה
לשרפה;
אבל
פרסמה
שהיתה
הרה
למי
שזה
הערבון
משלו
,
כי
בזה
יהיה
התנצלות
ליהודה
כשצוה
לשרפה
,
כי
הוא
לא
היה
יודע
שתהיה
הרה
לו;
ונתפרסם
בזה
איך
היה
זה
העניין
,
ושהוא
היה
בזולת
ידיעת
יהודה.
התועלת
הששה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
לדין
זולתו
לזכות
,
לפי
מה
שאפשר.
הלא
תראה
,
שיהודה
מִהר
לנצל
כלתו
על
זה
הפועל
,
כשעשתה
אותו
בזולת
ידיעתו;
וביאר
שהדין
היה
עמה
,
כי
הוא
עשק
ממנה
חֻקה
,
כשלא
נתנה
לשלה
בנו
,
ולזה
היה
ראוי
שייבמה
הוא
בעצמו
,
לפי
מה
שהיה
נהוג
אז.
התועלת
השבעה
עשר
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
,
כשתלד
האשה
תאומים
,
שישתדלו
שיכירו
מי
נולד
ראשונה
,
כדי
שידעו
למי
משפט
הבכורה.
ולזה
ספר
,
שקשרו
שָנִי
על
יד
מי
שחשבו
שיצא
ראשון
,
כדי
שיכירוהו.