תנ"ך - ויהי׀ כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֣י׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף: (בראשית פרק לח פסוק כד)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי׀ כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: (בראשית פרק לח פסוק כד)

טקסט בלבד:

ויהי׀ כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף: (בראשית פרק לח פסוק כד)

תיקון קוראים:

ויהי׀ כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף: (בראשית פרק לח פסוק כד)
וַהֲוָה כְּתַלָתוּת יַרחַיָא וְאִתחַוַה לִיהוּדָה לְמֵימַר זַנִיאַת תָּמָר כַּלְתָך וְאַף הָא מְעַדְּיָא מִזְנוּתַהּ וַאֲמַר יְהוּדָה אַפְּקוּהָא וְתִתּוֹקַד :

ויגד - כ"ד: ראה בר' כז , מב. הוציאוה - ג' ומלא: *בר' לח , כד; יש' מח , כ; דה"ב כג , יד.

הוציאוה ג' ומל' ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף הוציאוה עד קצה הארץ הוציאוה אל מבית השדרות.

כמשלש - ל'; לזנונים - ל'; הוציאוה - ג'; ותשרף - ל'.

כמשלש חדשים - רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם (ראה ב"ר פה , י). ולשון כמשלש חדשים - כהשתלש חדשים , כמו "ומשלוח מנות" (אס' ט , כב); "ומשלוח ידם" (יש' יא , יד); וכן תרגומו: "כתלתות ירחיא". הרה לזנונים - שם דבר: מעוברת , כמו "אשה הרה" (שמ' כא , כב) , וכמו: "ברה כחמה" (שה"ש ו , י). ותשרף - אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר (ב"ר פה , י): בתו של שם היתה , שהוא כהן , לפיכך דנוה בשריפה.

זנתה תמר כלתך - ואם תאמר: מי יודע אם אמת שזינתה? תדע , שהרי גם הרה היא כבר. ותשרף - לפי הפשט: כך היה מנהגם , מאחר שזקוקה ליבם.

כמשלש חדשים - בתוספת מי"ם קודם שלש. ובימים - בתוספת מי"ם אחר 'שלש' (ראה בר' לא , ה).

כמשלש חדשים - זמן הכרת העובר. הרה לזנונים - כי כל זמן שהיתה שומרת יבם , היו מחשבין אותה כאשת איש. ותשרף - כך היה דינם קודם מתן תורה; ורבותינו אמרו (ב"ר פה , י) , כי היא בת כהן , בת שם , מלכי צדק , והוא היה כהן; ובת כהן - בשריפה (ראה וי' כא , ט).

ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף - אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר (ב"ר פה , י): תמר בתו של שם היתה , שהוא כהן , לפיכך דנוה בשריפה. זה כתב רבנו שלמה , ולא פירשו; ואני לא ידעתי הדין הזה , שבת כהן אינה חייבת שריפה , אלא בזנות עם זיקת הבעל , ארוסה או נשואה , כמו שמפורש בגמרא בסנהדרין (נא , ב) , אבל בת כהן שומרת יבם שזינתה אינה במיתה כלל , ובין בת ישראל בין בת כהן אינה אלא ב'לאו' גרידא. ואם תאמר שהיה היבום נוהג בבני נח , והוא להם בכלל אשת איש , ואזהרה שלהם זו היא מיתתם , והלא הם אומרים (ב"ר פה , ה) , שיהודה התחיל במצות ייבום תחלה!? וכן בגמרא סנהדרין (נו , א) מוכיח שאין יבמה בבני נח חייבת כלל!? ונראה לי שהיה יהודה קצין ומושל בארץ , והכלה אשר תזנה עליו איננה נידונת כמשפט שאר האנשים , אך כמבזה את המלכות , ועל כן כתוב: ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף , כי באו לפניו לעשות בה כל אשר יצוה , והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות , ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו , לא שיהיה דין הדיוטות כן. ועל דרך הפשט: יתכן שהיה משפטם כנהוג היום במקצת ארצות ספרד , שהאשה אשר תזנה תחת אישה מוסרין אותה לבעלה , והוא דן אותה למיתה או לחיים ברצונו; והנה היתה מיועדת לשלה בנו , והיא להם כאשת איש בנימוסיהם.

ויהי. כמשלש חדשים - משלש - שם , והכ"ף - כ"ף השיעור , ככ"ף "כעשרים איש" (ש"א יד , יד) , והדומים לו. בראשית רבה (פה , י): סומכוס אומר משום רבי מאיר: מנין שאין העובר נִכר במעי אמו עד שלשה חדשים? מן הכא ויהי כמשלש חדשים. רב הונא בשם רב יוסף: לא סוף דבר שלשה שלמים , אלא חצי ראשון וחצי אחרון וכל האמצעי. הוציאוה - למקום שמוציאין הנדונים לשריפה , ותשרף; כי לפי מה שהיו נוהגים היבום , היתה להם שומרת יבם כאלו היא אשת איש , והיה דינה לשריפה , אם תזנה. אבל לחמיה לא היתה אסורה , אם ירצה הוא , כי אחר שהיה היבום להקים זרע למת , שוה היה בעיניהם אבי המת או אחיו , כי שניהם קרובי המת; אלא שהאח היה קודם. לפיכך פטרה תמר עצמה ביהודה.

הוציאוה ותשרף - זה לאות על מעלת האבות בארץ ההיא , כי יהודה לבדו שפט אותה לשרפה , והיו משלימים מצותו.
ריכוז קישורים