תנ"ך - הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה: (בראשית פרק לח פסוק כה)

טקסט וניקוד:

הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: (בראשית פרק לח פסוק כה)

טקסט בלבד:

הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה: (בראשית פרק לח פסוק כה)

תיקון קוראים:

הוא מוצאת והיא שלחה אל־חמיה לאמר לאיש אשר־אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר־נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה: (בראשית פרק לח פסוק כה)
הִיא מִתַּפקָא וְהִיא שְׁלַחַת לַחֲמוּהָא לְמֵימַר לִגבַר דְּאִלֵין דִּילֵיהּ מִנֵיהּ אֲנָא מְעַדְּיָא וַאֲמַרַת אִשׁתְּמוֹדַע כְּעַן דְּמַן עִזקְתָא וְשׁוֹשִׁיפַּיָא וְחוּטרָא הָאִלֵין :

היא - ג' ראשי פסוקים (כולל קרי): בר' לח , כה; יח' י , כ; יא , יא. והיא - י"א כתיב יו"ד בתורה (בלישנא): בר' יד , ב; כ , ה; לח , כה; וי' יא , לט; יג , י , כא; טז , לא; כ , יז; כא , ט; במ' ה , יג , יד. הכר - נא - ב': בר' לז , לב; לח , כה.

מוצאת - ל' וחד ולך אין בשורה מצאת; והפתילים - ל' ומל'.

היא מוצאת - לישרף. והיא שלחה אל חמיה וגו' - לא רצתה להלבין פניו ולומר: ממך אני מעוברת; אלא לאיש אשר אלה לו - אמרה: אם יודה , יודה מעצמו , ואם לאו , ישרפוני , ולא אלבין פניו. מכאן אמרו (סוטה י , ב): נוח לו לאדם שיפילוהו לתוך כבשן האש , ואל ילבין פני חברו ברבים. הכר נא - אין נא אלא לשון בקשה: הכר נא בוראיך (סוטה י , ב) , ואל תאבד שלש נפשות.

היא מוצאת - לאחר שהוציאוה שלחה הערבון , ועדיין לא רצתה לגלות , אלא: לאיש אשר אלה לו.

היא מוּצֵאת - היה ראוי להיות כמו "מוּדַעַת זאת" (יש' יב , ה) , לולי העלם האל"ף כמשפטה.

היא מוצאת - כשהוציאוה לשריפה , אז שלחה אליו , כדי שירחם עליה , ולא רצתה לומר שאני הרה ממנו , שמא יכעוס ויאמר: לא היו דברים מעולם , מי יוכיח על פניו? אלא , לאיש אשר אלה לו - אם תוֹדֶה , תוֹדֶה , ואם לאו , הנני אמות וקולר על צואריך , כי לא אוכל להוכיחך.

היא מוצאת - לא רצתה לפרסמו. ואף כי הוציאוה להשרף , לא אמרה בפירוש: מחמי אני הרה , אלא: לאיש אשר אלה לו. מכאן אמרו רבותינו ז"ל (סוטה י , ב): מוטב לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש , ואל ילבין פני חברו ברבים; שהרי תמר היתה מוצאת להשרף , ולא רצתה לומר: מחמי אני הרה. ומה שאמרה: לו - בסתם אמרה , ואם לא היה מודה יהודה , היתה נשרפת. ותאמר - אמרה לאותם ששלחה אל חמיה , שיאמרו ליהודה: הכר נא. בבראשית רבה (פה , יא): תורה משחקת על הבריות; אמרה ליהודה: אתה אמרת לאביך: "הכר נא" (בר' לז , לב); חייך , שתמר אומרת לך: הכר נא!
ריכוז קישורים