תנ"ך - הוא
מוצאת
והיא
שלחה
אל־חמיה
לאמר
לאיש
אשר־אלה
לו
אנכי
הרה
ותאמר
הכר־נא
למי
החתמת
והפתילים
והמטה
האלה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הִ֣וא
מוּצֵ֗את
וְהִ֨יא
שָׁלְחָ֤ה
אֶל־חָמִ֙יהָ֙
לֵאמֹ֔ר
לְאִישׁ֙
אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה
לּ֔וֹ
אָנֹכִ֖י
הָרָ֑ה
וַתֹּ֙אמֶר֙
הַכֶּר־נָ֔א
לְמִ֞י
הַחֹתֶ֧מֶת
וְהַפְּתִילִ֛ים
וְהַמַּטֶּ֖ה
הָאֵֽלֶּה:
(בראשית פרק לח פסוק כה)
הִוא
מוּצֵאת
וְהִיא
שָׁלְחָה
אֶל־חָמִיהָ
לֵאמֹר
לְאִישׁ
אֲשֶׁר־אֵלֶּה
לּוֹ
אָנֹכִי
הָרָה
וַתֹּאמֶר
הַכֶּר־נָא
לְמִי
הַחֹתֶמֶת
וְהַפְּתִילִים
וְהַמַּטֶּה
הָאֵלֶּה:
(בראשית פרק לח פסוק כה)
הוא
מוצאת
והיא
שלחה
אל־חמיה
לאמר
לאיש
אשר־אלה
לו
אנכי
הרה
ותאמר
הכר־נא
למי
החתמת
והפתילים
והמטה
האלה:
(בראשית פרק לח פסוק כה)
הוא
מוצאת
והיא
שלחה
אל־חמיה
לאמר
לאיש
אשר־אלה
לו
אנכי
הרה
ותאמר
הכר־נא
למי
החתמת
והפתילים
והמטה
האלה:
(בראשית פרק לח פסוק כה)
הִיא
מִתַּפקָא
וְהִיא
שְׁלַחַת
לַחֲמוּהָא
לְמֵימַר
לִגבַר
דְּאִלֵין
דִּילֵיהּ
מִנֵיהּ
אֲנָא
מְעַדְּיָא
וַאֲמַרַת
אִשׁתְּמוֹדַע
כְּעַן
דְּמַן
עִזקְתָא
וְשׁוֹשִׁיפַּיָא
וְחוּטרָא
הָאִלֵין
:
היא
-
ג'
ראשי
פסוקים
(כולל
קרי):
בר'
לח
,
כה;
יח'
י
,
כ;
יא
,
יא.
והיא
-
י"א
כתיב
יו"ד
בתורה
(בלישנא):
בר'
יד
,
ב;
כ
,
ה;
לח
,
כה;
וי'
יא
,
לט;
יג
,
י
,
כא;
טז
,
לא;
כ
,
יז;
כא
,
ט;
במ'
ה
,
יג
,
יד.
הכר
-
נא
-
ב':
בר'
לז
,
לב;
לח
,
כה.
מוצאת
-
ל'
וחד
ולך
אין
בשורה
מצאת;
והפתילים
-
ל'
ומל'.
היא
מוצאת
-
לישרף.
והיא
שלחה
אל
חמיה
וגו'
-
לא
רצתה
להלבין
פניו
ולומר:
ממך
אני
מעוברת;
אלא
לאיש
אשר
אלה
לו
-
אמרה:
אם
יודה
,
יודה
מעצמו
,
ואם
לאו
,
ישרפוני
,
ולא
אלבין
פניו.
מכאן
אמרו
(סוטה
י
,
ב):
נוח
לו
לאדם
שיפילוהו
לתוך
כבשן
האש
,
ואל
ילבין
פני
חברו
ברבים.
הכר
נא
-
אין
נא
אלא
לשון
בקשה:
הכר
נא
בוראיך
(סוטה
י
,
ב)
,
ואל
תאבד
שלש
נפשות.
היא
מוצאת
-
לאחר
שהוציאוה
שלחה
הערבון
,
ועדיין
לא
רצתה
לגלות
,
אלא:
לאיש
אשר
אלה
לו.
היא
מוּצֵאת
-
היה
ראוי
להיות
כמו
"מוּדַעַת
זאת"
(יש'
יב
,
ה)
,
לולי
העלם
האל"ף
כמשפטה.
היא
מוצאת
-
כשהוציאוה
לשריפה
,
אז
שלחה
אליו
,
כדי
שירחם
עליה
,
ולא
רצתה
לומר
שאני
הרה
ממנו
,
שמא
יכעוס
ויאמר:
לא
היו
דברים
מעולם
,
מי
יוכיח
על
פניו?
אלא
,
לאיש
אשר
אלה
לו
-
אם
תוֹדֶה
,
תוֹדֶה
,
ואם
לאו
,
הנני
אמות
וקולר
על
צואריך
,
כי
לא
אוכל
להוכיחך.
היא
מוצאת
-
לא
רצתה
לפרסמו.
ואף
כי
הוציאוה
להשרף
,
לא
אמרה
בפירוש:
מחמי
אני
הרה
,
אלא:
לאיש
אשר
אלה
לו.
מכאן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(סוטה
י
,
ב):
מוטב
לאדם
שיפיל
עצמו
לתוך
כבשן
האש
,
ואל
ילבין
פני
חברו
ברבים;
שהרי
תמר
היתה
מוצאת
להשרף
,
ולא
רצתה
לומר:
מחמי
אני
הרה.
ומה
שאמרה:
לו
-
בסתם
אמרה
,
ואם
לא
היה
מודה
יהודה
,
היתה
נשרפת.
ותאמר
-
אמרה
לאותם
ששלחה
אל
חמיה
,
שיאמרו
ליהודה:
הכר
נא.
בבראשית
רבה
(פה
,
יא):
תורה
משחקת
על
הבריות;
אמרה
ליהודה:
אתה
אמרת
לאביך:
"הכר
נא"
(בר'
לז
,
לב);
חייך
,
שתמר
אומרת
לך:
הכר
נא!