תנ"ך - ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ: (בראשית פרק ד פסוק יא)

טקסט וניקוד:

וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: (בראשית פרק ד פסוק יא)

טקסט בלבד:

ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך: (בראשית פרק ד פסוק יא)

תיקון קוראים:

ועתה ארור אתה מן־האדמה אשר פצתה את־פיה לקחת את־דמי אחיך מידך: (בראשית פרק ד פסוק יא)
וּכעַן לִיט אַתּ מִן אַרעָא דִּפתַחַת יָת פּוּמַהּ וְקַבֵּילַת יָת דְּמֵיהּ דַּאֲחוּך מִן יְדָך :

פצתה - ב': בר' ד , יא; דב' יא , ו. את - י"ג פסוקים בסיפרא 'את את' (הכוונה , כנראה , רק למקרים ששתי מלים מפרידות ביניהן): בר' ד , יא; יז , ח; כא , יח; כב , ד; כג , ח; כד , סד; לא , כא , כו; לב , כד; לג , ה; לז , כו; מא , ט; מד , כב. דמי - י"ב: ראה לעיל , י.

פצתה - ב'; (את) - י"ג פסוק' בסיפר' את את; דמי - י"ב.

מן האדמה - יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה , וגם בזו הוסיפה לחטוא: אשר פצתה את פיה לקחת [את דמי אחיך] וגו' - והנני מוסיף לה קללה אצלך: לא תוסף תת כחה לך. נע ונד תהיה - אין לך רשות לדור במקום אחד.

ומלת ארור... מן האדמה - שיבוא לו חסרון מפאת האדמה; כי יזרע ויטע ― כי הוא היה עובד אדמה ― ולא תתן האדמה עוד קציר ופרי , מצטרך ללכת אל ארץ רחוקה ממקום אדם אביו , שהוא קרוב אצל הגן , ולא ישקט במקום אחד , רק ינוע. ויש אומרים , כי ונד - מקונן , כמו "לנוד לו" (איוב ב , יא). ועל דעתי , שנד - אחי נע; וכמוהו "הנה ארחיק נדוד" (תה' נה , ח).

מן האדמה - יותר מן האדמה שהיא ארורה. ויש אומרים , כי לשון 'ארירה' - חסרון , כי עם הברכה היא תוספת; והנה מפאת האדמה יבא חסרון לו.

והנה בעבור שנשפך דם הבל באדמה , קללה השם , כדרך "ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה" (במ' לה , לג). והנה כאשר לא תוסיף האדמה להצמיח כמשפטה לאביו , יצטרך קין ללכת אל ארץ אחרת , ולסור מעל פני האדמה; והלך לפאת צפון (ראה בחלק הדקדוק).

ארור אתה מן האדמה - יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה , וגם בזו הוסיפה לחטוא אשר פצתה את פיה , והנני מוסיף לה קללה: לא תוסף תת כחה; לשון רבנו שלמה. ואיננו נכון , כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו (ראה בר' ג , יז) , אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה , ופירש הקללה , שלא תוסף תת כחה אליו , ושיהיה נע ונד בה; ואמר: כי תעבוד את האדמה - כי בכל אשר תטרח בה לעבֹד אותה כראוי , בחרישה ועדור ובכל עבודה בשדה , ותזרע אותה כהוגן , לא תוסף תת כחה לך , אבל תזרע הרבה ותביא מעט (ע"פ חגי א , ו); וזו היא הארירה , כטעם "וארותי את ברכותיכם" (מל' ב , ב). ואמר כן כנגד אומנותו , כי הוא היה עובד אדמה , והנה ארר מעשיו; וזה טעם לא תוסף - שלא תתן עוד כחה לך כאשר היתה עושה עד הנה , בהיותך עובד אותה; וכך פירש רבי אברהם. ויתכן שאררו מן האדמה - שלא תתן היא מעצמה כחה אליו , תאנה וגפן לא יתנו חילם באחוזתו (ע"פ יואל ב , כב) , ועץ השדה לא יתן אליו פריו (ע"פ וי' כו , ד) , וחזר ואמר: גם כי תעבד אותה , לחרוש ולזרוע , לא תוסף תת כחה לך כאשר בתחלה; והנה הן שתי קללות באומנותו , והשלישית - שיהיה נע ונד בה; והטעם , שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה , אבל יהיה גולה לעולם , כי ענש הרוצחים גלות. וטעם אשר פצתה את פיה - לאמר: אתה הרגת את אחיך וכסית את דמו באדמה , ואני אגזור עליה שתגלה את דמיה , ולא תכסה עוד על הרוגה (ע"פ יש' כו , כא) , כי תענש בה ובכל אשר תכסה בה , כגון הזריעה והנטע. וזה ענש כל שפיכת דם בארץ , כענין שכתוב "כי הדם הוא יחניף את הארץ" (במ' לה , לג); ו'חנופת הארץ' - מְאֵרָה בפירותיה , כענין "מהיותם בא אל ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים" (חגי ב , טז).

ועתה ארור אתה מן האדמה - ובפסוק הבא אחריו יפרש הקללה , כלומר: מן האדמה תבא לך הקללה , ש"לא תוסף תת כחה לך" (להלן , יב). אשר פצתה את פיה - כי הדם נבלע בקרקע; וכן אמר "ארץ אל תכסי דמי" (איוב טז , יח); ואמר "על צחיח סלע שמתהו... לבלתי הכסות" (יח' כד , ז - ח).

והנה קללו השם יתעלה מהאדמה אשר חטא בה , שהאדמה ההיא לא תוסיף לתת כחה לו , ושיהיה נע ונד בארץ לבקש מקום יאות לצמח צמח; וזאת היתה מדה כנגד מדה: הוא כעס על אשר לא הגיע תכליתו בשלמוּת פעם אחת , נפלו פניו ועשה מה שעשה , והשם מנעו ממנו כלו , והוצרך לשוטט במקומות הרחוקים לבקש מקום יאות לצמח צמח.
ריכוז קישורים