תנ"ך - ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּלְשֵׁ֤ת גַּם־הוּא֙ יֻלַּד־בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אֱנ֑וֹשׁ אָ֣ז הוּחַ֔ל לִקְרֹ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה: ס (בראשית פרק ד פסוק כו)

טקסט וניקוד:

וּלְשֵׁת גַּם־הוּא יֻלַּד־בֵּן וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה: ס (בראשית פרק ד פסוק כו)

טקסט בלבד:

ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה': ס (בראשית פרק ד פסוק כו)

תיקון קוראים:

ולשת גם־הוא ילד־בן ויקרא את־שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם יהוה: ס (בראשית פרק ד פסוק כו)
וּלשֵׁת אַף הוּא אִתיְלִיד בַּר וּקרָא יָת שְׁמֵיהּ אֱנוֹשׁ בְּכֵין בְּיוֹמוֹהִי חָלוּ בְנֵי אֱנָשָׁא מִלְצַלָאָה בִּשׁמָא דַייָ :

ויקרא את - שמו - י': בר' ד , כו; ה , ג , כט; לה , י; לח , ג; שמ' ב , כב; ש"ב יב , כה; מ"א ז , כא (פעמיים); דה"א ז , כג.

ולשת - ל'; הוחל - ל'.

אז הוחל לקרוא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקדוש ברוך הוא , לעשותם עבודה זרה ולקרותם אלהות.

[[אז הוחל לקרא בשם יי' - לשון 'התחלה' , שהתחילו להתפלל מתוך צרות שנתחדשו.]]

ודקדוק הוחל - מפעלי הכפל; ולולי היות הח"ת מהגרון , היה נדגש; והוא מגזרת "תחלה" (בר' יג , ג). וטעמו , שהחלו להתפלל לשם. ואלו היה מ'חלול' , היה השם סמוך אל המלה.

אז הוחל - מבעלי הכפל , מלשון 'תחלה'; ולולי אות הגרון היה נדגש.

הוחל - מגזרת 'תחלה'; והטעם: שהתפלל לשם. ויש לדרוש , להיות אנוש מגזרת "ויאנש" (ש"ב יב , טו) , על כן הוצרך להתפלל.

אז הוחל לקרוא בשם - מגיד לך חשיבותו של שת , שקרא שם בנו אנוש - כלומר: אדם , כמו "מה אנוש כי תזכרנו" (תה' ח , ה) , ואעפ"י שבדורו התחילו לקרוא שמותם בשם הקדוש ברוך הוא , שהיו משתפים שם שמים בשמם , כמו "מחוייאל" , "מתושאל" (לעיל , יח) ו"מהללאל" (בר' ה , יב).

ולשת - אמר גם הוא , כי כמו שהוליד אדם בן טוב , בדמותו כצלמו , כן הוליד גם שת בן טוב , בדמותו כצלמו. אז הוחל לקרא בשם יי' - יש מפרשים (ראה רש"י) הוחל - לשון 'חלול' , ויש מפרשים (ראה ראב"ע) - לשון 'תחלה'. ובתרגום אנקלוס מצאנו שתי נוסחאות; יש נסחא: "בכן ביומוהי שריאו בני אנשא לצלאה בשמא דיי'"; ויש נסחא: "חלו בני אינשא מלצלאה בשמא דיי'". ופירוש הענין אם הוא לשון תחלה , כי בימיו החלו בני אדם לקרא בשם יי' , כלומר: להתפלל אליו בעת צרתם ולהספיק צרכיהם. כי עד ימי אנוש לא היתה דעתם שהתפלה מועילה להם , כי מה שנגזר נגזר , אין להשיב. ולמה שראינו בדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"ר כג , ו) , וכן דעת רוב בני אדם , כי בימי אנוש טעו בני אדם אחר עבודה זרה , יהיה פירושו: כי אז החלו בני אדם לקרא לככבים ולמזלות בשם יי' , כלומר: כי להם היו עובדים ומתפללים; כי היתה דעתם , כי הם אמצעים בין האל ובין שאר ברואיו; ולגדלתם ולעצמתם הם ראויים לעבדם , והם יצליחו מעשה העובד להם , כי הם מנהיגי העולם השפל. ואם הוא לשון 'חלול' , יהיה פירושו , כי הקריאה בשם יי' הוחלה אז , ושתפו עמו נבראי מעלה העצומים. ומהעת ההיא התפשטה האמונה ההיא , גם חלקו העבודה ההיא: יש בחרו להם עבודת השמש , ויש בחרו עבודת הירח , ויש כוכב פלוני , ויש כוכב פלוני. ועשו צלמים לשמם , עד שהתפשטה האמונה ההיא בהמון העמים , לעבוד צלמי עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון (ע"פ דב' ד , כח). ותרגום ירושלמי: "ולשת לחוד הוא איתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש ביומוהי הא בכין שרו בני אנשא למפלאח פולחנא נכריא ולמכניא יתהון בשם ממרא דיי'". ובאומרו 'לחוד' - כי הוא לבדו נתקיים לו זרע , לא לקין ולהבל. אבל תמה הוא , איך עשה מן הרבוי מעוט. ובבראשית רבה (כג , ו): ויקרא את שמו אנוש - בעו קומי אבא כהן בר דלא: "אדם שת אנוש" (דה"א א , א) - ושתק? אמר להם: עד כאן בצלם ובדמות , מכאן ואילך קנטרנין היו.

וספר אחר זה שכבר הוליד אדם עוד מאשתו בן , וקראה שמו שת , ולשת גם הוא יולד בן , וקרא שמו אנוש; ובעת ההוא טעו האנשים והחלו לקרא בשם יי' מה שאינו אלוה , רוצה לומר , שאז החלו לעבוד עבודה זרה. זה הוא הביאור בזה לפי מה שזכרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה (כג , ז) , והוא נאות מאד , כי לא נוכל לומר , שאז החלו להשיג שיש שם אלוה , שהרי כבר הושג זה לאדם ולקין ולהבל. ועוד , שכבר מצאנום דורכים אל החסרון , עד שתמצא שבימי נח לא היה שם צדיק זולתו; ולזה לא יתכן שנאמר שהחלו אז להתפלל לשם יתעלה , כמו שביאר החכם אבן עזרא. זה הוא ביאור זה הספור , ובא בתורה ללמדנו מי היו הממציאים אלו המלאכות , כדי שתתישב יותר אמונת החדוש בנפשינו , כמו שקדם (פתיחה לחלק ט , הסיבה השניה) , עם שכבר הועילנו בזה הספור תועלת נפלא במה שלמדנו בו חבור מההשגחה האלהית באיש הטוב , והפרדה מהרע. והודיענו גם כן בזה הספור , שהשם יַעֲנֹש החוטא לעת קץ , ואע"פ שכבר יאריך לו. ולמדנו מהמדות , שראוי שנרחיק מדת הקנאה והכעס; הלא תראה שמפני זאת המדה הפחותה נהרג הבל , נמחה קין וזרעו; ושראוי שננהג במדת הסבלנות , ושלא נתפעל ממה שיקרה מהרעות המדומות , שאם לא התפעל קין זה האופן מההפעלוּת והיה לובש מדת הסבלנות , לא נהרג הבל ולא נמחה קין וזרעו. ולפי שאלו התולדות כבר נמחו כולם , ואין תועלת בזכירתם להודיע איך הסתעפו האומות המתחלפות ללשונותם מאב אחד , קצר בזכירתם , ולא זכר בני כמה שנים היו כשהולידו וכמה חיו. והאריך בלמך יותר מכלם לספר שמות נשותיו , לפי שזרעו היו הממציאים הרבה מהמלאכות אשר זכר שהומצאו בזה הספור. והנה ספר שאחות תובל קין היא נעמה , לפי שכבר זכר שנשאה נח , ונשאר ממנה זרע , כמו שאמרו בבראשית רבה (כג , ג); ולולי זה לא אדע טעם לזה. וספר מה שאמר למך לנשיו , להורות על מיעוט פחדו מעונש השם , ושהוא לא היה משתדל לשוב אל השם יתעלה בכל כחו כדי שיסור חרון אף השם מעליו , כי בלי ספק אם היה עושה כך , היה נמלט מהרע הנגזר לבא עליו , כי חנון יי' ונחם על הרעה (ע"פ יואל ב , יג); וכבר העידה התורה במאמר כולל גם כן (בר' ו , ט - יב) , שהוא וכלל דור המבול היו משחיתים דרכם על הארץ , ושלא נמצא אז צדיק זולת נח; ומה נכבד מאמרם ז"ל בבראשית רבה (כג , ב) , שהוא לקח שתי נשים: האחת לפריה ורביה , והאחרת לתשמיש לבד , להורות על רוע דרכו ומנהגו. והנה ספר אחר כן הולדת שת , כדי שלא יכלה זה הספור הנכבד במה שנמחה בכללו ולא נשאר לו שארית. והודיענו עם זה , העת שהחלו האנשים לנטות אחרי עבודה זרה; והנה היתה כוונתם מראש העניין , בלי ספק , להתקרב אל השם , ולזה עשאוה כמו אמצעית בינם ובין השם , ואחר זה נוסף הטעות בה , עד שחשבו שהוא האלוה , ונטו הדורות ההם מפני זה אל פעולות מגונות , אשר העידה התורה שהיו עושים קודם המבול. ולפי שלא נתקיים המציאוּת אלא לשת , שב להזכיר תולדותיו בדרך ארוכה.
ריכוז קישורים