תנ"ך - ויהי
מקץ
ימים
ויבא
קין
מפרי
האדמה
מנחה
לה':
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֖י
מִקֵּ֣ץ
יָמִ֑ים
וַיָּבֵ֨א
קַ֜יִן
מִפְּרִ֧י
הָאֲדָמָ֛ה
מִנְחָ֖ה
לַיהוָֽה:
(בראשית פרק ד פסוק ג)
וַיְהִי
מִקֵּץ
יָמִים
וַיָּבֵא
קַיִן
מִפְּרִי
הָאֲדָמָה
מִנְחָה
לַיהוָה:
(בראשית פרק ד פסוק ג)
ויהי
מקץ
ימים
ויבא
קין
מפרי
האדמה
מנחה
לה':
(בראשית פרק ד פסוק ג)
ויהי
מקץ
ימים
ויבא
קין
מפרי
האדמה
מנחה
ליהוה:
(בראשית פרק ד פסוק ג)
וַהֲוָה
מִסוֹף
יוֹמִין
וְאַיתִי
קַיִן
מֵאִבָּא
דְאַרעָא
מִנחָתָא
קֳדָם
יְיָ
:
ויהי
מקץ
ימים
-
ג':
בר'
ד
,
ג;
מ"א
יז
,
ז;
יר'
יג
,
ו.
ויבא
-
נ"א
,
י"ח
מנהן
בתורה:
ראה
בר'
ב
,
יט.
מפרי
האדמה
-
מן
הגרוע;
יש
אגדה
שאומרת
(תנח'
בראשית
ט):
זרע
פשתן
היה.
[[מנחה
-
לשון
דורון
מגזרת
"נחה
את
העם"
(שמ'
לב
,
לא)
(פירושו
לוי'
ב
,
א).]]
מקץ
ימים
-
שעבד
קין
את
האדמה;
והמנחה
הביא
אל
המקום
שקבע
לתפילתו.
ולא
ישרו
בעיני
דברי
האומרים
,
כי
המנחה
-
הביאה
אל
אביו.
ובעבור
שהוא
כתוב
מבכורות
צאנו
,
יש
סמך
,
כי
לא
הביא
קין
מהבכורים.
וישע
-
במשקל
"ויחר"
(להלן
,
ה)
,
וטעמו
כמו
'קִבֵּל'
,
והקרוב
אליו:
"שעו
מני"
(יש'
כב
,
ד)
,
כדרך
סוד
הקרבן.
ויתכן
,
שירד
האש
ודשנה
מנחת
הבל
,
ולא
מנחת
קין.
ועל
דעתי
,
כי
נקראה
השנה
התמימה
ימים
-
וכן
כתוב
"ימים
תהיה
גאולתו"
(וי'
כה
,
כט)
-
בעבור
שישובו
הימים
באורך
או
בקוצר
כאשר
היו
בתחלה;
וכן
"מימים
ימימה"
(שמ'
יג
,
י).
ופירוש
"שנתים
ימים"
(בר'
מא
,
א):
'ימים'
שלמים
-
'שנתים';
ואם
נכתוב
'שנתים'
,
יתכן
שאינם
שלמות
מיום
אל
יום.
וכן
"עד
חודש
ימים"
(במ'
יא
,
כ)
-
שישוב
החדש
כאשר
היה.
על
כן
אמרתי
בפירוש
דניאל
,
כי
"ימים
אלף
מאתים
ותשעים"
(יב
,
יא)
הם
ימים
ולא
שנים
,
בעבור
שהם
במספר.
והאומר
כי
מנחה
היא
שתובא
ביד
,
הנה
שכח
אל
הבל
ואל
מנחתו
,
שהוא
מבכורות
צאנו;
ועד
אחד
נאמן
מזה:
"במנחה
ההולכת
לפני"
(בר'
לב
,
כא)
,
והם
"עזים
מאתים"
(שם
,
טו).
ויהי
מקץ
ימים
-
שנה
תמימה
,
שישובו
הימים
כאשר
היו;
והעד:
"מימים
ימימה"
(שמ'
יג
,
י).
וזאת
השנה
-
לעבודת
האדמה
,
כמו
"ויהי
מקץ
שנתים
ימים"
(בר'
מא
,
א)
-
לצאת
שר
המשקים.
מפרי
האדמה
-
ואין
כתב
בקורבנו
לשון
'חלב'
,
דלא
כתב
'מחלב
כליות
חטה'
(ע"פ
דב'
לב
,
יד)
,
שלא
הביא
מן
המוטב;
ובהבל
כתיב
"חלביהן"
(להלן
,
ד)
,
שהביא
מן
המוטב.
ויבא
קין
מפרי
האדמה
מנחה
,
והבל
הביא
גם
הוא
-
הבינו
האנשים
האלה
סוד
הקרבנות
והמנחות
,
וכן
נח
(ראה
בר'
ח
,
כ);
ורבותינו
אמרו
(חולין
ס
,
א)
,
שגם
אדם
הראשון
הקריב
שור
פר;
וזה
יחסום
פי
המהבילים
בטעם
הקרבנות
(ראה
מו"נ
ג
,
מו);
ועוד
ארמוז
בו
עיקר
גדול
ברצון
הבורא
(ראה
וי'
א
,
ט).
ויהי
מקץ
ימים
-
מעת
שהחל
לעבוד
את
האדמה
,
לאחר
ימים
,
הביא
מנחה
ליי'
,
ולא
זכר
כמה
ימים.
ויש
לפרש
ימים
-
שנה
,
כמו
"ימים
תהיה
גאולתו"
(וי'
כה
,
כט);
כלומר:
אחר
שנה
משעבד
את
האדמה
,
הביא
לו
ממה
שהוציאה
לו
האדמה
מנחה
,
במקום
שקבע
לו
אדם
לתפלה
ולקרבן
,
וכן
בניו
עמו.
כי
מן
האדמה
אדם
הקריב
קרבן
ליי'
,
מפרי
האדמה
ומן
הצאן
ומן
הבקר.
וזה
דרך
הודאה
לאל
,
ואע"פ
שהכתוב
לא
זכר
זה.
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(חולין
כח
,
ב):
שור
שהקריב
אדם
הראשון
-
קרן
אחת
היתה
לו
במצחו
,
שנאמר
"מקרן
ומפריס"
(בנוסחנו:
מפריס)
(תה'
סט
,
לב).
ובניו
למדו
ממנו
,
והביא
כל
אחד
מהמלאכה
שהיה
מתעסק
בה
,
להודות
לאל
על
הטובה
שנתן
לו
בעבודתו.
ואמר
מפרי
,
ולא
זכר
מאי
זה
פרי.
וידמה
,
כי
מן
הפחות
היה;
או
אחר
שאכל
,
הוא
הביא
מן
הנותר
לפניו.
וכל
זה
הוא
דרך
בזיון
,
לפיכך
לא
נרצה
קרבנו.
וגם
לא
הביא
מן
הבִּכּורים
,
כי
אם
הביא
היה
אומר
,
כמו
שאמר
בהבל;
לפיכך
לא
נתקבל
קרבנו.
ובדרש
(תנח'
בראשית
ט):
כי
זרע
פשתן
הביא;
לפיכך
נאסרו
כלאי
בגדים
(ראה
וי'
יט
,
יט)
,
שלא
יתערב
מה
שהוא
ממנחת
קין
,
עם
מה
שהוא
ממנחת
הבל.
והנה
קין
והבל
,
לפי
מה
שספרנו
מהם
(לעיל
,
ב)
,
היו
חכמים
גדולים
,
ולזה
כשהגיע
להם
התכלית
המכוון
ממלאכתם
,
הביא
כל
אחד
מפריו
מנחה
ליי'.
וזאת
המנחה
היתה
,
לפי
מה
שאחשוב
,
שהם
כבר
השיגו
,
שכל
מה
שיתחדש
מזה
הוא
מסודר
מהשם
יתעלה
,
והוא
הפועל
אותו
על
דרך
האמת;
או
אולי
הקריבו
מהם
קרבן
לשם
יתעלה
,
מפני
שהם
השיגו
שהכל
הוא
מאתו.
והנה
הגיע
רצון
מהשם
יתעלה
אל
הבל
ואל
מנחתו
,
רוצה
לומר
,
שכבר
נמצא
תמיד
מגיע
ממלאכתו
התכלית
המכוון
בו;
ולא
הגיע
רצון
מהשם
יתעלה
אל
קין
ואל
מנחתו
,
וזה
שכבר
עשה
מלאכתו
לפי
הראוי
ולא
הגיע
ממנה
התכלית
,
כאשר
לא
בא
המטר
באופן
הראוי.
והנה
מפני
זה
כעס
קין
כעס
גדול
ובוש
,
כשלא
הגיע
התכלית
אשר
קוה
לו
,
כטעם
"בושו
כי
בטח"
וגו'
(איוב
ו
,
כ);
"לא
עתה
יבוש
יעקב"
(יש'
כט
,
כב).
ואמר
אליו
השם
יתעלה:
למה
כעסת
ולמה
נפלו
פניך?
מפני
שלא
הגיע
התכלית
אשר
קוית
בעבודת
האדמה?
הלא
אם
תיטב
(בנוסחנו:
תיטיב)
דרכך
בדרך
שתדבק
בך
השגחתי
,
ישאו
הצמחים
פרים
אשר
קוית
אליו
,
כי
אני
אשגיח
בך
בשאביא
המטר
בעתו
,
ואם
לא
תטיב
(בנוסחנו:
תיטיב)
דרכך
,
תסור
השגחתי
ממך
,
ויהיה
העונש
והרע
מוכן
לך
מאד
,
עד
שהוא
כאִלו
שוכן
בפתח
ביתך.
וזה
הרע
הוא
הרע
המסודר
לו
מהלידה
מפאת
הגרמים
השמימיים
,
והנה
הם
יסבבו
להגיע
הרע
אליו
,
ויגיע
לו
באשר
יהיה
,
כאלו
הרע
מבקש
אותו
ומשתוקק
למצאו.
ואם
רצה
האדם
,
היה
מושל
בסדור
ההוא
המסודר
לו
מהגרמים
השמימיים
,
כי
הבחירה
מושלת
על
הסדור
ההוא;
ואם
היה
האדם
באופן
שתדבק
בו
השגחת
השם
,
יסורו
ממנו
הרעות
ההם
,
כמו
שבארנו
ב'ספר
מלחמות
יי''
(ד)
,
ובביאורנו
לספר
איוב
(ביאור
דברי
המענה
לב
,
ו
-
לג
,
לג
,
ועוד).
והנה
נתקנא
קין
באחיו
קנאה
גדולה
,
ואמר
אליו
שיצאו
בחוץ
,
ובהיותם
בשדה
קם
קין
על
אחיו
והרגו
,
לקנאתו
בו.
או
יהיה
הרצון
בזה
,
שכבר
אמר
קין
לאחיו
מה
שכבר
קרהו
,
שלא
נתנו
הצמחים
פרים
,
ובהיותם
בשדה
קם
עליו
והרגו
על
דרך
הקנאה
,
לפי
שהבל
השיג
מלאכה
יותר
נכבדת
מהמלאכה
אשר
השיג
קין.
ואפשר
שנאמר
שהרצון
באמרו
ויחר
לקין
מאד
,
שכבר
נתקנא
באחיו
קנאה
גדולה
וכעס
עליו
מפני
זה
,
ובוש
כאשר
לא
הגיע
ממלאכתו
התכלית
אשר
כוון
בה;
ואפשר
שכבר
התפאר
הבל
בזה
העניין
,
ואם
לא
סופר
בתורה.
ואמר
אליו
השם
יתעלה:
למה
קנאת
באחיך
וכעסת
עליו?
ולמה
בּוֹשְתָ?
הלא
אם
תיטב
(בנוסחנו:
תיטיב)
דרכך
,
תסבול
מה
שיקרה
לך
מהפגעים
ודברי
אחיך
לך
,
כי
אין
מֵחֹק
השלם
להתפעל
מזה
זה
האופן
מההפעלות;
ואם
לא
תיטב
(בנוסחנו:
תיטיב)
דרכך
-
הנה
זאת
המדה
הפחותה
יקנה
אותה
לך
היצר
הרע
,
אשר
הוא
אצלך
מראש
,
ותשוקתו
היא
אליך
להשיאך
תמיד
לפעולות
המגונות;
ואתה
תמשל
בו
,
אם
תרצה
,
כי
לאדם
ממשלה
על
היצר
הרע
כשירצה.
והנה
אמר
קין
לאחיו
דברי
תוכחות
וקנטורים
,
ובהיותם
בשדה
קם
עליו
והרגו.