ויזבח
זבחים
לאלהי
אביו
יצחק
-
חייב
אדם
בכבוד
אביו
יותר
מכבוד
זקנו
,
לפיכך
תלה
ביצחק
ולא
באברהם;
לשון
רבנו
שלמה.
ואיננו
מספיק
,
שהראוי
לומר
'לאלהי
אבותיו'
,
בלי
שייחד
אדם
,
כמו
שאמר
"האלהים
אשר
התהלכו
אבותי
לפניו
אברהם
ויצחק"
(בר'
מח
,
טז)
,
ובתפלתו
אמר
"אלהי
אבי
אברהם
ואלהי
אבי
יצחק"
(בר'
לב
,
י);
או
יאמר
'ויזבח
זבחים
ליי''
,
כמו
שאומר
באברהם
"ויבן...
מזבח
ליי'"
(בר'
יב
,
ז)
,
ומה
צורך
לפרש
בו
יותר?!
אבל
הפסוק
הזה
יש
בו
סוד
,
יגלו
אותו
לנו
שם
בבראשית
רבא
(צד
,
ה)
,
כי
כאשר
בא
יעקב
לרדת
מצרים
,
ראה
כי
הגלות
התחיל
בו
ובזרעו
,
ופחד
ממנו
,
וזבח
זבחים
רבים
לפחד
אביו
יצחק
,
שלא
תהא
מדת
הדין
מתוחה
כנגדו;
ועשה
זה
בבאר
שבע
שהוא
בית
תפלה
לאבותיו
(ראה
בר'
כא
,
לג)
,
ומשם
נטל
רשות
בלכתו
לחרן
(ראה
בר'
כח
,
י).
ואמר
הכתוב
זבחים
,
להודיע
שלא
היו
עולות
כאבותיו
,
כי
אברהם
עולות
הקריב
(ראה
בר'
כב
,
יג).
ורבותינו
אמרו
(זבחים
קטז
,
א):
לא
הקריבו
בני
נח
שלָמים
,
עולות
הקריבו;
ובנח
כתוב
מפורש
"ויעל
עולות
במזבח"
(בר'
ח
,
כ).
אבל
יעקב
מפני
פחד
יי'
הקריב
שלמים
,
להשלים
אליו
כל
המדות
,
כמו
שדרשו
(תו"כ
ויקרא
נדבה
פרק
טז
,
א):
'שלמים'
-
שמטילין
שלום
בעולם.
והנה
היתה
תחלת
כוונתו
במדת
הגבורה
שהיא
הקרובה
אליו
,
וזהו
הטעם
שהזכירו
בבראשית
רבא
(צד
,
ה)
,
שחייב
אדם
בכבוד
אביו
יותר
מכבוד
זקנו
,
והוא
הטעם
שאמרו
שם
בלשון
אחר:
בתחלה
שואלין
בשלום
התלמיד
ואחר
כך
שואלין
בשלום
הרב.
וראיתי
במדרשו
של
רבי
נחונייא
בן
הקנה
(הבהיר
קלה)
כלשון
הזה:
"וישבע
יעקב
בפחד
אביו
יצחק"
(בר'
לא
,
נג)
-
וכי
יש
אדם
שישבע
כך
באמונת
פחד
אביו?!
אלא
עדין
לא
נתן
ליעקב
כח
,
ונשבע
בכח
שנתן
לאביו
,
שנאמר
"וישבע
יעקב
בפחד
אביו
יצחק";
ומאי
ניהו?
הוא
דכתיב
ביה
"ותפל
אש
יי'
ותאכל
את
העולה"
(מ"א
יח
,
לח)
,
וכתיב
"כי
יי'
אלהיך
אש
אוכלה
הוא"
וגו'
(דב'
ד
,
כד);
עד
כאן
במדרש.
ומדבריהם
נלמוד
,
שמפני
כן
לא
אמר
'ויזבח
זבחים
ליי''
,
לפי
שעתה
כבר
זכה
יעקב
בחלקו
,
שנאמר
"תתן
אמת
ליעקב
חסד
לאברהם
אשר
נשבעת
לאבותינו
מימי
קדם"
(מי'
ז
,
כ)
,
והוצרך
לפרש.
והנה
בזכות
הקרבנות
נראה
אליו
אלהי
יצחק
אביו
במראות
הלילה
במדת
הדין
רפה
,
זהו
שאמר
"אלהים
במראות
הלילה"
(להלן
,
ב)
,
והוא
מה
שאמר
"אנכי
האל
אלהי
אביך"
(להלן
,
ג)
,
כי
הוא
האל
בית
אל
אשר
אמר
לו
בחרן
"אנכי
האל
בית
אל
אשר
משחת
שם
מצבה"
(בר'
לא
,
יג);
והוא
"אלהי
אביך"
הוא
השם
והיא
המדה;
והבטיחו
שלא
יירא
במצרים
,
כי
יזכה
בדינו
ויגאל
אחר
ענוי;
וזהו
טעם
"ואנכי
אעלך
גם
עלה"
(להלן
,
ד).
וכתב
הרב
בספר
'מורה
הנבוכים'
(א
,
כז)
,
כי
תרגום
"אנכי
ארד
עמך
מצרימה
ואנכי
אעלך
גם
עלה"
(להלן
,
ד):
"אנא
איחות
עמך
ואנא
אסקינך"
(ת"א)
,
ונפלא
הרב
בזה
על
דעת
אנקלוס
,
ואמר
כי
אנקלוס
שם
כל
מאדו
להרחיק
הגשמות
בכל
ספור
אשר
בתורה
,
וכל
אשר
ימצא
מאלו
השמות
המורים
על
מין
ממיני
התנועה
,
ישים
ענין
התנועה
לכבוד
נברא
או
לשמירה
מהאל
,
ומתרגם
"וירד
יי'"
(שמ'
יט
,
כ):
"ואתגלי
יי'";
"ארדה
נא
ואראה"
(בר'
יח
,
כא):
"אתגלי
כען
ואחזי";
ואם
כן
למה
תרגם
כאן
"אנא
איחות"?!
ופירש
הרב
,
כי
בעבור
שאמר
בתחלת
הענין
"ויאמר
אלהים
לישראל
במראות
הלילה"
(להלן
,
ב)
,
לא
היה
קשה
לאנקלוס
לספר
המאמר
כאשר
נאמר
במראות
הלילה
,
כי
הוא
ספור
אמירה
,
לא
ספור
מעשה
שהיה;
כי
יש
הפרש
גדול
בין
מה
שיאמר
"בחלום"
(בר'
לא
,
יא)
או
"במראות
הלילה"
,
ובין
מה
שיאמר
"במחזה"
(בר'
טו
,
א)
ו"במראה"
(במ'
יב
,
ו)
,
ובין
מה
שיאמר
בדבר
מוחלט:
"ויהי
דבר
יי'
אלי
לאמר"
(יר'
א
,
ד)
,
או
"ויאמר
יי'
אלי
לאמר"
(דב'
ב
,
ב);
אלו
דבריו.
וכן
אמר
(מו"נ
א
,
מח)
,
שהרחיק
אנקלוס
השמיעה
בכל
מקום
,
וישים
פירושה
הגעת
הדבר
ההוא
לבורא
או
קבול
תפלה
,
ויתרגם
"שמיע
קדם
יי'"
(ת"א
לבמ'
יא
,
א)
ו"קבלא
אקביל
קבילתיה"
(ת"א
לשמ'
כב
,
כב).
ואם
כן
הדבר
כדברי
הרב
,
למה
יברח
אנקלוס
מן
התנועה
וירחיק
השמיעה
גם
כן
מיראתו
שתורה
על
גשמות
,
ולא
יברח
מן
האמירה
והדבור
ולא
מן
הקריאה
בשום
מקום
,
בין
בחלום
,
בין
במראה
,
בין
במאמר
מוחלט?!
כי
בכולם
יתרגם
"ואמר
יי'"
(ת"א
לבר'
ב
,
יח);
"ומליל
יי'"
(ת"א
לשמ'
ו
,
י);
"וקרא
יי'
למשה"
(ת"א
לשמ'
יט
,
כ);
והיא
גם
היא
תורה
על
גשמות
,
והיה
לו
לתרגם
'ויתאמר
מן
קדם
יי''
,
או
'ואמר
יקרא
דיי''
,
או
'ויתרעי
יי''
,
כפי
הראוי
בענין
,
כמו
שפירש
הרב
בדבור
ובאמירה
(מו"נ
א
,
סד)!
ולמה
ירחיק
השמיעה
ולא
ירחיק
הראיה
,
שיתרגם
אותה
"וחזא
יי'"
(ת"א
לבר'
ו
,
ב)?
ואשר
אמר
הרב
(שם
,
מז)
,
כי
יורה
על
ענין
השגת
שכל
כאשר
יורה
על
השגת
העין
,
כל
שכן
שהוא
זה
בשמיעה
,
כי
היא
תֵאָמר
על
ההשגה
בשכל
וברצון
ברוב
מקומות
,
כגון
"וישמע
אברם
לקול
שרי"
(בר'
טז
,
ב);
"שמע
קול
תחנוני"
(תה'
כח
,
ב);
"גם
כי
תרבו
תפלה
אינני
שומע"
(יש'
א
,
טו);
"הנה
שמוע
מזבח
טוב"
(ש"א
טו
,
כב);
"והיה
אם
שמוע
תשמע
לקול
יי'
אלהיך"
(צירוף
של
שמ'
טו
,
כו
ודב'
כח
,
א)
,
וכן
"לב
שומע"
(מ"א
ג
,
ט)
,
וכן
רובם.
והנה
אנקלוס
לא
היה
לו
לירוא
מן
השמיעה
,
שלא
תורֶה
,
רק
על
קבלת
הדבר
והרצון
בו
,
ולא
ברח
מן
הראיה
בשום
מקום
,
אבל
תרגם
אותה
כפשוטה
בכל
מקום
שהדבר
מושג
בראיה
בלבד
,
אבל
כאשר
איננו
מושג
בראות
בלבד
והוא
צריך
השגחה
והתבוננות
,
יתרגם
כפי
הראוי
בו
,
כאשר
אמר
"כי
ראה
יי'
בעניי"
(בר'
כט
,
לב);
"ראה
ראיתי
את
עני
עמי"
(שמ'
ג
,
ז);
"וירא
אלהים
את
בני
ישראל"
(שמ'
ב
,
כה)
-
שאין
הראיה
בהם
שיראה
את
גופם
,
אבל
שישגיח
בענינם
וידע
אותו.
וזה
דרכו
בכל
התורה
,
לא
כטעם
שעלה
בדעת
הרב
ונשתבש
אליו
ולא
השלים
אותו.
ובלשון
'עברה'
כִּנָּה
אנקלוס
,
ותרגם
"ויעבר
יי'
על
פניו"
(שמ'
לד
,
ו):
"ואעבר
יי'
שכנתיה
על
אפוהי"
,
שיהיה
הדבר
העובר
נברא
לדעתו
,
ולא
יזכיר
לשון
'תנועה'
בבורא
כפי
מה
שהזכיר
הרב;
ואם
כן
איך
תרגם
"יי'
אלהיך
הוא
עובר
לפניך"
(דב'
לא
,
ג):
"יי'
אלהיך
הוא
עבר
קדמך"?!
והנה
זה
מן
תנועה
בספור
מעשה
,
ולא
יירא
ממנו
אנקלוס!
וכן
בפסוק
"וירא
ישראל
את
היד
הגדולה"
(שמ'
יד
,
לא)
,
תרגם
בו:
"וחזא
ישראל
ית
גבורת
ידא
רבתא"
-
טיפל
בו
הגבורה
מפני
לשון
"אשר
עשה"
(שם)
,
והשאיר
בו
"ידא
רבתא"
,
ולא
היה
ירא
ומתפחד
מן
ה'יד'
ולא
יכנה
אותה
כלל
,
וכן
נהג
בתרגום
"כתובים
באצבע
אלהים"
(שמ'
לא
,
יח):
"באצבעא
דיי'".
ומה
שתירץ
בו
הרב
(מו"נ
א
,
סה)
,
כי
ישים
אנקלוס
האצבע
כלי
נברא
אשר
פתח
הלוחות
בחפץ
הבורא
,
איננו
אמת
,
כי
הנה
"מימינו
אש
דת
למו"
(דב'
לג
,
ב)
-
כתב:
"ימיניה"
,
ולא
פחד
מן
הימין
הכותבת
שֶתוֹרֶה
על
גשמות
,
וכן
מן
האצבע
,
ועוד
תרגם
"ארמת
ימינך"
(ת"א
לשמ'
טו
,
יב)
,
ואמר
"ימינך
יי'
תברת
שנאה"
(ת"א
שם
,
ו)
,
ואמר
"ובמימר
פומך"
(ת"א
שם
,
ח)
ותרגם
"ידך
החזקה"
(דב'
ג
,
כד):
"ית
ידך
תקיפא"
,
ואמר
"בידא
תקיפא
ובאדרע
מרממא"
(ת"א
לדב'
ה
,
יד)
,
וכן
"ותאחז
במשפט
ידי"
(דב'
לב
,
מא):
"תתקיף
בדינא
ידי"
,
וכן
תרגם
"תדירא
עיני
יי'
אלהך
בה
מרישא
דשתא"
(ת"א
לדב'
יא
,
יב).
והנה
ביעקב
כתוב
בתחלת
הענין
"ויחלום
והנה
סולם
מוצב
ארצה"
(בר'
כח
,
יב)
,
ופחד
אנקלוס
ממנו
ותרגם
"והא
יקרא
דיי'
מעתד
עלווהי"
,
ולא
תרגם
'והא
יי''
בעבור
שהוא
בחלום!?
ותרגם
"והנה
אנכי
עמך"
(שם
,
טו):
"והא
מימרי
בסעדך"
,
ולא
אמר
'והא
אנא
עמך'
,
כמו
שתרגם
"אנא
איחות
עימך"
(להלן
,
יד)
,
ואע"פ
שהוא
ספור
דבר
שנאמר
בחלום
כמוהו
בשוה!
ותרגם
"ואנכי
אהיה
עם
פיך"
(שמ'
ד
,
יב):
"ואנא
איהי
עם
פומך"
,
ואמר
ב"ויאמר
כי
אהיה
עמך
וזה
לך
האות"
(שמ'
ג
,
יב):
"ארי
יהא
מימרי
עמך".
ועוד
נזהר
אנקלוס
בחלומות
,
ותרגם
"ויבא
אלהים
אל
אבימלך
בחלום
הלילה"
(בר'
כ
,
ג)
,
"ויבא
אלהים
אל
לבן
הארמי
בחלום
הלילה"
(בר'
לא
,
כד):
"ואתא
מימר
מן
קדם
יי'";
ואם
תאמר
שחשש
שלא
תהא
ה'ביאה'
קודמת
ל'חלום'
,
ויחשב
בה
שהיא
ממש
,
הנה
בשלמה
כתוב
"בגבעון
נראה
יי'
אל
שלמה
בחלום
הלילה"
(מ"א
ג
,
ה)
,
ותרגם
אותו
יונתן
בן
עוזיאל:
"אתגלי
יי'
לשלמה"!
ואם
הדבר
הנאמר
בחלום
יספרו
אותו
כאשר
נאמר
בחלום
ההוא
,
ולא
יקשה
עליהם
,
אעפ"י
שהוא
מאמר
יורה
על
הגשמות
,
כי
היותו
בחלום
יתרץ
להם
שאינו
ממש
,
גם
כן
הדבר
שאמר
כי
הוא
נראה
בחלום
ראוי
שיספרו
אותו
באשר
הוא
,
כי
מה
שנאמר
בו
שהוא
בחלום
הלילה
,
ילמד
שאינו
ממש
,
אבל
הוא
חלום
שנדמה
לו
ממנו
כן.
ואל
תחשוב
,
שהיה
זה
ליונתן
בן
עוזיאל
מפני
שלא
יאמר
בארמית
לשון
'ראיה'
בחלומות
,
כי
"וארא
בחלומי"
(בר'
מא
,
כב)
מתורגם:
"וחזית"
,
ובנבוכד
נצר:
"חזה
הוית"
(דנ'
ב
,
לא).
וכן
תרגם
אנקלוס
"לא
עלינו
תלונותיכם
כי
על
יי'"
(שמ'
טז
,
ח):
"אלהין
על
מימרא
דיי'"
-
ואין
כאן
יראה
ופחד
מן
הגשמות;
וכן
"וידבר
העם
באלהים
ובמשה"
(במ'
כא
,
ה):
"ואיתרעם
עמא
על
מימרא
דיי'"
,
וכן
"ביני
וביניכם"
(בר'
ט
,
יב)
,
ו"בין
אלהים
ובין
כל
נפש
חיה"
(שם
,
טז):
"בין
מימרי"
,
ו"מימרא
דיי'";
וכיוצא
בהן
הרבה.
וכן
תרגם
"יצף
יי'"
(בר'
לא
,
מט):
"יסך
מימרא
דיי'";
"אלהים
עד"
(שם
,
נ):
"מימרא
דיי'
סהיד"
-
ואין
לו
בהם
יראת
הגשמות
,
וגם
אין
ל'מימרא'
ענין
בכאן
,
שיאמר
בו
שיצפה
ויעיד.
וכן
"השבעה
לי
באלהים"
(בר'
כא
,
כג):
"קיים
לי
במימרא
דיי'"
-
ואין
הנשבעים
מזכירים
'אני
נשבע
במאמר
אלהים'.
וכיוצא
באלו
רבים
לאנקלוס
,
וסודם
ידוע
למשכילים.
וכן
בלשון
'עמידה'
אמר
הרב
(מו"נ
א
,
כז)
,
ששם
יונתן
בן
עוזיאל
כונתו
לפרש
בו
'קיום'
,
ולכך
תרגם
"ועמדו
רגליו"
(זכ'
יד
,
ד):
"ויתגלי
גבורתיה"
,
וכן
יתרגם
כל
דבר
עסק
ותנועה
'גבורתא'.
והנה
אנקלוס
לא
יתירא
מלשון
'עמידה'
,
ותרגם
"הנני
עומד
לפניך
שם
על
הצור"
(שמ'
יז
,
ו):
"הא
אנא
קאים
קדמך
על
טינרא".
ומה
שאמר
הרב
(מו"נ
א
,
כו)
,
כי
אנקלוס
ישים
ענין
התנועה
גלוי
שכינה
והֵרָאוֹת
כבוד
נברא
,
הנה
אנקלוס
מן
ה'כבוד'
יברח
מלתת
בו
כלשונות
האלה
,
ויתרגם
"וירא
כבוד
יי'
אל
כל
העדה"
(במ'
טז
,
יט):
"ואיתגלי
יקרא
דיי'"
,
כמו
שיאמר
"ואיתגלי
יי'"
(ת"א
לבר'
יב
,
ז)
,
ולא
יתרגם
'ואיתחזי
יקרא
דיי''
,
וכן
יתרגם
במלאכים
"ואיתגלי"
(ת"א
לשמ'
ג
,
ב).
ואם
ידבר
אנקלוס
במלאכים
ובכבוד
נברא
בעניני
הגשמות
,
כמו
שאמר
הרב
,
היה
ראוי
שלא
יתירא
מן
הראיה
שיראם
האדם
,
ויתרגם
בהם
'ואיתחזי'
,
כמו
שעשה
"כי
ראיתי
אלהים
פנים
אל
פנים"
(בר'
לב
,
לא):
"ארי
חזיתי
מלאכא
דיי'".
וחס
ושלום
שיהיה
הדבר
הנקרא
'שכינה'
כבוד
נברא
,
חוץ
מהשם
הנכבד
יתעלה
,
כאשר
חשב
הרב
כאן
ובפרקים
רבים
מספרו!
והוא
תרגם
"אם
אין
פניך
הולכים"
(שמ'
לג
,
טו):
"אם
לית
שכינתך
מהלכא
ביננא"
-
ומשה
לא
יחפוץ
בלכת
עמו
כבוד
נברא
,
שכבר
אמר
לו
"הנה
מלאכי
ילך
לפניך"
(שמ'
לב
,
לד)
,
ולא
היה
מתרצה
בכך
,
אבל
היה
מבקש
שילך
עמו
האל
בעצמו
ובכבודו;
וכן
אחר
ששמע
השם
בקולו
ואמר
לו
"גם
את
הדבר
הזה
אשר
דברת
אעשה"
(שמ'
לג
,
יז)
,
אמר
משה
"ילך
נא
אדני
בקרבנו"
(שמ'
לד
,
ט)
,
"יהך
כען
שכינתא
דיי'
ביננא"
(ת"א)
,
וכן
תרגום
"לא
תוכל
לראות...
פני"
(שמ'
לג
,
כ):
"לא
תיכול
למיחזי
אפי
שכינתי
ארי
לא
יחזינני
אינשא".
ואמר
יונתן
בן
עוזיאל:
"בריך
יקרא
דיי'
מאתר
בית
שכינתיה"
(ת"י
ליח'
ג
,
יב)
-
ואם
הכבוד
הזה
ירצה
בו
הכתוב
עצם
הבורא
ואמיתו
,
ויהיה
כמו
"הראני
נא
את
כבודך"
(שמ'
לג
,
יח)
,
שפירש
בו
הרב
כן
(מו"נ
א
,
נג
,
סד)
,
הנה
הזכיר
בו
'אתר'
ו'בית'
ו'שכינה'.
ואם
יאמר
שהוא
כבוד
נברא
,
כדעתו
של
הרב
(מו"נ
א
,
סד)
ב"וכבוד
יי'
מלא
את
המשכן"
(שמ'
מ
,
לה)
וזולתו
,
איך
יקבעו
בו
"ברוך"
(יח'
ג
,
יב)
,
והמברך
ומתפלל
לכבוד
נברא
-
כעובד
עבודה
זרה?!
ובדברי
רבותינו
דברים
רבים
יורו
על
שם
השכינה
שהוא
האל
יתעלה.
אבל
הענינים
האלה
לאנקלוס
ויונתן
בן
עוזיאל
-
דברים
ידועים
בקבלה
,
וסודם
-
ליודעים
חן.
ובמעמד
הר
סיני
יתרגם
אנקלוס
כל
מלת
'אלהים'
הנזכרת
בפרשה:
'יקרא'
,
או
'מימרא
דיי''
,
וכאשר
תזכיר
הפרשה
השם
המיוחד
לא
יאמר
כן
,
והכל
בהשגחה
ובחכמה
ממנו;
ועוד
אזכיר
זה
בעזרת
האל
יתעלה
(ראה
שמ'
כ
,
יט).
ומה
שתרגם
אונקלוס
"וידבר
אלהים
את
כל
הדברים
האלה"
(שמ'
כ
,
א):
"ומליל
יי'"
,
טעמו
בזה
-
משום
שנאמר
"פנים
בפנים
דבר
יי'
אל
כל
קהלכם"
(דב'
ה
,
ד);
והמשכיל
יבין.
אבל
מה
שאמר
כאן
"אנא
אחות
עמך"
(ת"א
להלן
,
ד)
,
רצה
לרמוז
בו
מה
שאמרו
(מכיל'
בשלח
שירתא
ג):
גלו
למצרים
-
שכינה
עמהם
,
שנאמר
"אנכי
ארד
עמך
מצרים"
(להלן
,
ד);
גלו
לעילם
-
שכינה
עמהם
,
שנאמר
"ושמתי
כסאי
בעילם"
(יר'
מט
,
לח).
והנה
ה'אמירה'
וה'ירידה'
שוים
,
כמו
שפירשתי
למעלה
,
ולא
היה
יכול
לתרגם
אלא
כן
בשום
פנים
,
כאשר
רמזתי
,
אבל
שם
ביעקב
(בר'
כח
,
טו)
,
לא
יתכן
לתרגם
'והא
אנא
עמך'
,
בעבור
כי
שם
כתוב
"והנה
יי'
נצב
עליו"
(בר'
כח
,
יג);
והמשכיל
יבין;
ומפני
שמצא
אנקלוס
שאינו
כפשוטו
ממש
,
ברח
ממנו
ועשאו
ענין
עזר
בלבד
,
ואמר
"מימרי
בסעדך"
,
ולא
אמר
"מימרי
עמך"
,
כמו
שאמר
במשה
(שמ'
ג
,
יב).
והאל
יראנו
נפלאות
מתורתו
(ע"פ
תה'
קיט
,
יח).