(שמונה
תועלות
לפרשת
'ויגש'
,
חלק
שני:
בר'
מו
,
כח
-
בר'
מז
,
כז)
ואולם
התועלות
המגיעים
מזה
הספור
הם
שמנה:
התועלת
הראשון
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
כשילך
בדרך
,
שיוליך
עמו
מי
שיודיעהו
אי
זה
הדרך
ילך
בה
אל
המקום
המבוקש
,
ולא
ישען
שכבר
ימצא
מי
שיודיעהו
זה
,
כי
אולי
לא
ימצאהו
וישאר
תועה
בדרך;
ואפשר
גם
כן
,
שימצא
מי
שיתעהו
ויוליכהו
למקום
לסטים
לשללו.
ולזה
תמצא
,
שיעקב
שלח
לפניו
יהודה
אל
יוסף
,
שיורהו
לפניו
גושן
,
שהוא
המקום
שרצה
יעקב
ללכת
בו.
התועלת
השני
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
לכבד
הוריו
כפי
מה
שאפשר
,
ולא
ימנעהו
מזה
עוצם
הצלחתו
בממשלה
ובשלטנות
וטרדתו
בעסקים.
ולזה
תמצא
שיוסף
-
עם
היותו
מושל
בכל
ארץ
מצרים
,
והיה
עם
זה
משביר
לכל
עם
הארץ
ולכל
עם
שאר
הארצות
הקרובות
-
הנה
נזדרז
לצאת
לקראת
אביו
לכבודו
ולראות
פניו.
התועלת
השלישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לַשָלם
להתרחק
בחזקת
היד
מההפעליות
הנפשיות
אשר
יזיקוהו.
ולזה
תמצא
,
כי
מפני
ששִער
יעקב
שכבר
יתפעל
יותר
מהראוי
מהשמחה
,
אם
יעמוד
עוד
יוסף
לפניו
ויבכה
על
צואריו
,
השתדל
שיפרד
ממנו
,
עם
עוצם
התשוקה
שהיתה
לו
לראותו.
התועלת
הרביעי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
לאדם
שיראה
מראשית
הענין
מה
שאפשר
שיתחדש
באחריתו
,
ואע"פ
שהוא
חפץ
בדבר
ההוא
מאד
,
ולזה
יכוין
ענייניו
מראשית
הדבר
באופן
היותר
שלם
שאפשר
,
למנֹע
ממנו
ההיזקים
הנכונים
לבא
מפני
הדבר
ההוא.
הלא
תראה
כי
יוסף
-
עם
היותו
חפץ
מאד
שיבואו
אביו
וביתו
למצרים
-
השתדל
שישבו
בארץ
גושן
,
להסיר
מהם
ההיזקים
שאפשר
שיתחדשו
להם
אם
יבואו
באחד
מהעיירות
הגדולות
,
כמו
שקדם
(בה"מ
בר'
מו
,
לד);
עם
שכבר
היה
המקום
ההוא
נכון
מאד
להם
למרעה
,
ולהכיל
אותם
בהתרבותם.
ולזה
השתדל
,
שיהיו
הדברים
שדברו
אחיו
עם
פרעה
,
באופן
שישיגו
ממנו
שישבו
בארץ
גושן.
התועלת
החמישי
הוא
במדות
,
והוא
,
שראוי
למקבל
טובה
מאחר
,
שיכירהּ
לו
בצד
האפשרי.
ולזה
הביא
יוסף
את
יעקב
לפני
פרעה
לכבוד
פרעה
ולברכו
,
ולתת
לו
תודה
כעל
כל
אשר
גמלהו
מהטובות
(ע"פ
יש'
סג
,
ז).
התועלת
הששי
הוא
במדות
,
והוא
,
שאין
ראוי
לאדם
השליט
בקנייני
איש
אחר
לעשות
מהם
כחפצו
,
שיתן
לאוהביו
מהם
-
כאשר
רצה
זה
בעל
הקניינים
-
כי
אם
כשיעור
שרצה;
ואע"פ
שהקניינים
ההם
הגיעו
לבעלים
ההם
בסבת
זה
השליט
עליהם.
הלא
תראה
כי
יוסף
,
עם
היותו
שליט
בארץ
מצרים
,
לא
רצה
לתת
אחוזה
לבית
אביו
במיטב
הארץ
אם
לא
ברצון
פרעה.
ולזה
ספר
,
שהוא
נתן
להם
אחוזה
במיטב
הארץ
כאשר
צוה
פרעה.
וכן
תמצא
,
שמעניין
התבואה
,
שהיה
ביד
יוסף
לתת
ממנה
למי
שירצה
,
לא
רצה
לתת
ממנה
לבית
אביו
כי
אם
לפי
הצריך
להם
לבד;
ולזה
ספר
,
שכבר
כלכל
אותם
"לחם
לפי
הטף"
(בר'
מז
,
יב).
עם
שפרעה
זכה
בעניין
התבואה
בסבת
יוסף
,
הנה
עם
כל
זה
לא
רצה
יוסף
לתת
ממנה
לאוהביו
כי
אם
הצריך
להם
,
כי
כן
צוה
פרעה
במה
שאמר:
"ואכלו
את
חלב
הארץ"
(בר'
מה
,
יח)
-
רוצה
לומר
,
שהוא
התיר
להם
לקחת
מאכלם
מהיותר
משובח
שיהיה
ביד
יוסף.
והנה
זה
כולו
מורה
על
יושר
יוסף
,
והיותו
בלתי
פונה
אל
היתרונות;
ולזה
לא
שאל
מפרעה
,
שירשהו
לתת
לאביו
יותר
מהשעור
אשר
נתרצה
בו
פרעה
מעצמו.
התועלת
השביעי
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
לאדם
,
כשישלִטהו
אחר
על
קנייניו
,
שינהג
בהם
ביושר
נפלא
,
וישתדל
בהצלחתם
כפי
מה
שאפשר
,
ולא
יתיר
עצמו
לקחת
מהם
דבר
,
אע"פ
שהוא
סבת
הגעת
הקניינים
ההם
לבעליהם.
ולזה
תראה
שספרה
התורה
,
שיוסף
הביא
אל
בית
פרעה
כל
הכסף
בכללו
שקבל
מהתבואות
,
ולא
השאיר
לעצמו
דבר
ממנו;
וסבב
שיהיה
מקנה
הבהמה
אל
פרעה
,
אחר
שאפס
כסף
מאנשי
הארץ;
ואחרי
כן
קנה
כל
הארץ
לפרעה
,
באופן
שהיתה
כל
הארץ
לפרעה
לחומש.
וזה
כולו
מטוב
השגחתו
בהצלחת
מה
שהפקד
עליו;
עם
שכבר
עשה
זה
בחכמה
,
באופן
שנתנו
לו
תודה
על
זה
אנשי
הארץ
,
ואמרו
שהוא
החיה
אותם.
התועלת
השמיני
הוא
במדות
,
והוא
שראוי
למושל
,
כשירצה
מעמו
דבר
יקשה
להם
,
שיפייס
גדולי
עמו
באופן
שיסכימו
בזה;
שאם
לא
יעשה
זה
בזה
האופן
,
אולי
ימרדו
בו.
ולזה
תמצא
,
כי
כשקבץ
יוסף
תבואות
הארץ
לפרעה
בשבע
שני
השבע
-
לבד
המצטרך
לאכול
אז
לאנשי
הארץ
-
התנה
פרעה
לתת
לשרי
הארץ
המצטרך
להם
לאכלם
בשבע
שני
הרעב.
וזה
היה
סבה
,
שהיה
יכול
למכור
לעם
הארץ
לפי
רצונו
בשבע
שני
הרעב
,
כי
לא
היה
ירא
שימרדו
בו
העם
ויגזלו
ממנו
התבואה
,
או
שימיתוהו
ויקחו
התבואה
,
לפי
שיד
הגדולים
היתה
עמו.