תנ"ך - ואמרתם
אנשי
מקנה
היו
עבדיך
מנעורינו
ועד־עתה
גם־אנחנו
גם־אבתינו
בעבור
תשבו
בארץ
גשן
כי־תועבת
מצרים
כל־רעה
צאן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַאֲמַרְתֶּ֗ם
אַנְשֵׁ֨י
מִקְנֶ֜ה
הָי֤וּ
עֲבָדֶ֙יךָ֙
מִנְּעוּרֵ֣ינוּ
וְעַד־עַ֔תָּה
גַּם־אֲנַ֖חְנוּ
גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ
בַּעֲב֗וּר
תֵּֽשְׁבוּ֙
בְּאֶ֣רֶץ
גֹּ֔שֶׁן
כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת
מִצְרַ֖יִם
כָּל־רֹ֥עֵה
צֹֽאן:
(בראשית פרק מו פסוק לד)
וַאֲמַרְתֶּם
אַנְשֵׁי
מִקְנֶה
הָיוּ
עֲבָדֶיךָ
מִנְּעוּרֵינוּ
וְעַד־עַתָּה
גַּם־אֲנַחְנוּ
גַּם־אֲבֹתֵינוּ
בַּעֲבוּר
תֵּשְׁבוּ
בְּאֶרֶץ
גֹּשֶׁן
כִּי־תוֹעֲבַת
מִצְרַיִם
כָּל־רֹעֵה
צֹאן:
(בראשית פרק מו פסוק לד)
ואמרתם
אנשי
מקנה
היו
עבדיך
מנעורינו
ועד־עתה
גם־אנחנו
גם־אבתינו
בעבור
תשבו
בארץ
גשן
כי־תועבת
מצרים
כל־רעה
צאן:
(בראשית פרק מו פסוק לד)
ואמרתם
אנשי
מקנה
היו
עבדיך
מנעורינו
ועד־עתה
גם־אנחנו
גם־אבתינו
בעבור
תשבו
בארץ
גשן
כי־תועבת
מצרים
כל־רעה
צאן:
(בראשית פרק מו פסוק לד)
וְתֵימְרוּן
גֻּברֵי
מָרֵי
גֵיתֵי
הֲווֹ
עַבדָּך
מִזְעוּרַנָא
וְעַד
כְּעַן
אַף
אֲנַחנָא
אַף
אֲבָהָתַנָא
בְּדִיל
דְּתִתְּבוּן
בְּאַרעָא
דְגוֹשֶׁן
אֲרֵי
מְרַחֲקִין
מִצרָאֵי
כָּל
רָעֵי
עָנָא
:
גם
-
י'
פסוקים
בתורה
'גם
גם'
ומלה
חדה
ביניהון:
ראה
בר'
מד
,
טז.
מנעורינו
-
ג'
ומלא:
בר'
מו
,
לד;
יר'
ג
,
כד
,
כה.
רעה
-
ד'
כתיב
ה"א:
בר'
ד
,
ב;
מו
,
לד;
מז
,
ג;
תה'
פ
,
ב.
מנעורינו
-
ג'
ומל';
רעה
-
ד'
כת'
ה'.
בעבור
תשבו
בארץ
גשן
-
והיא
צריכה
לכם
,
שהיא
ארץ
מרעה;
וכשתאמרו
לו
שאין
אתם
בקיאים
במלאכה
אחרת
,
ירחיקכם
מעליו
ויושבכם
שם.
כי
תועבת
מצרים
כל
רעי
צאן
-
לפי
שהם
להם
אלהות.
כי
תועבת
מצרים
-
נבזים
היו
בעיניהם
כל
רועי
(בנוסחנו:
רועה)
צאן
,
כי
מאוס
הצאן
בעיניהם
,
בין
לאכילה
בין
לזבח
,
כדכתיב
"הן
נזבח
את
תועבת
מצרים"
וגו'
(שמ'
ח
,
כב).
כי
תועבת
מצרים
כל
רועי
צאן
-
לאות
,
כי
בימים
ההם
לא
היו
המצרים
אוכלים
בשר
,
ולא
יעזבו
אדם
בארצם
שיזבח
צאן
,
כאשר
יעשו
היום
אנשי
הודו;
ומי
שהוא
רועה
צאן
,
תועבה
הוא
,
כי
הוא
אז
שותה
החלב;
ואנשי
הודו
לא
יאכלו
ולא
ישתו
כל
אשר
יצא
מחי
מרגיש
,
עד
היום.
כי
תועבת
מצרים
כל
רועי
צאן
-
יש
לומר:
מפני
שהיא
תועבה
להם
,
ירחיקו
אתכם
מעליהם
אל
ארץ
גושן.
ולי
נראה
שהוא
כינוי
,
כי
חשובים
בעיני
מצרים
כל
רועה
צאן
,
שמגדל
תרפותם
,
ולפי
שכוונתם
לעבודה
זרה
,
קורא
אותה
'תועבה';
לפי
שיאהבו
אתכם
,
יושיבו
אתכם
אל
ארץ
גושן
שהיא
טובה.
כי
אין
נראה
שימאיס
אחיו
בעיניהם.
ואמרתם.
בעבור
תשבו
בארץ
גושן
-
לפי
שהיתה
ארץ
מקנה;
ועוד
,
כדי
שלא
יקח
אתכם
לעבודתו;
ועוד
,
כי
תועבת
מצרים
כל
רועה
צאן
-
לפי
שהם
לא
היו
אוכלים
הצאן
,
היו
מתעבים
כל
רועה
צאן
,
לפי
שאין
רועים
אותם
אלא
לאכול
בשרם.
ומצרים
לא
היו
מגדלים
מהם
אלא
מעט
,
לגזה
ולחלב.
בעבור
תשבו
בארץ
גושן
-
הנה
סִבב
יוסף
שישבו
בארץ
גושן
,
לסבות
ארבעה:
האחת
-
מפני
שהיא
ארץ
מרעה
,
והיא
נאותה
להם;
והשנית
-
מפני
היותה
במיטב
הארץ;
והשלישית
-
כי
לא
רצה
שיהיו
מפוזרים
בארץ
מצרים;
והושיבם
מפני
זה
שם
בכפר
קטן
,
שהיה
במיטב
ארץ
גושן
,
והיא
רעמסס
―
ולזה
נמצאו
שם
ישראל
מקובצים
,
עם
רבויים
,
כי
היתה
הארץ
רחבת
ידים
,
ובנו
בה.
וזה
היה
סבה
אל
שלא
היו
מכאיבים
אותם
המצרים
-
עם
רוע
מנהגם
-
באופן
שהיו
מכאיבים
אותם
,
אם
היו
מעורבים
עמהם
ומפוזרים
ביניהם.
ויראה
גם
כן
,
שמנהג
הארץ
ההיא
לא
היה
רע
כמנהג
ארץ
מצרים;
הלא
תראה
,
כי
לא
היו
שם
מתעבים
כל
רועה
צאן
,
כמו
שהיו
מתעבים
אותו
במצרים
,
לפי
שהמצרים
היו
עושים
מהצאן
אלוה;
וכבר
יתבאר
לך
שלא
היה
זה
המנהג
בארץ
גושן
ממה
שאמר
יוסף:
בעבור
תשבו
בארץ
גושן
כי
תועבת
מצרים
כל
רועה
צאן
-
ולזה
בחר
יוסף
שישבו
שם;
ותהיה
אם
כן
זאת
סבה
רביעית.
והוא
אפשר
גם
כן
,
שהיה
מנהג
ארץ
גושן
כמנהג
ארץ
מצרים
,
אבל
הושיבם
שם
במקום
בלתי
בנוי
,
ונתן
להם
מקום
לבנות;
והוא
היותר
נכון.
והנה
לזאת
הסבה
נמצאו
ישראל
בלתי
מעורבים
עם
המצרים
כלל
,
ולזה
אמרו
"ותמלא
הארץ
אותם"
(שמ'
א
,
ז)
-
רוצה
לומר
,
שהארץ
הבלתי
נושבת
אשר
שם
נתמלאת
מהם
―
והרביעית
-
שאם
היו
ישראל
מעורבים
עם
המצרים
,
היו
במעט
מהזמן
מתגאלים
במנהגיהם
הפחותים;
ולזה
בחר
יוסף
,
שישבו
במקום
אחד
בלתי
מעורבים
עם
המצרים.