תנ"ך - ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי: פ (בראשית פרק מח פסוק כב)

טקסט וניקוד:

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל־אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ (בראשית פרק מח פסוק כב)

טקסט בלבד:

ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי: פ (בראשית פרק מח פסוק כב)

תיקון קוראים:

ואני נתתי לך שכם אחד על־אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי: פ (בראשית פרק מח פסוק כב)
וַאֲנָא יְהַבִית לָך חוּלָק חַד יַתִּיר עַל אֲחָך דִּנסֵיבִית מִיְדָא דֶּאֱמוֹרָאָה בְּחַרבִּי וּבקַשׁתִּי :

ואני - ס"ז ראשי פסוקים: ראה לעיל , ז. ואני נתתי - ב': בר' מח , כב; יח' ד , ה. אחד - כ"ה (בפתח , בלישנא): ראה בר' כו , י.

על - אחיך - ל'; בחרבי - ל'; ובקשתי - ל' וחד כי לא בקשתי.

ואני נתתי לך - אתה טורח להתעסק בקבורתי , ואני - גם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה; ואיזו? זו שכם , שנאמר "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהו' כד , לב). שכם אחד - שכם ממש , היא תהיה לך יתירה על אחיך. בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם , נכנסו כל סביבותיהם להזדויג להן , וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן (ראה ב"ר פ , י). דבר אחר (ב"ר צז , ו): שכם אחד - היא הבכורה , שיטלו בניו שני חלקים. ושכם - לשון 'חֵלֶק' , והרבה יש במקרא כמו "אחלקה שכם" (תה' ס , ח); "כי תשיתמו שכם" (תה' כא , יג) - תשית שונאי לפני לחלקם לחלקים; "דרך ירצחו שכמה" (הו' ו , ט) - איש חלקו; "לעבדו שכם אחד" (צפ' ג , ט). אשר לקחתי מיד האמרי - מיד עשו , שעושה מעשה אמרי (ראה ב"ר צז , ו). דבר אחר: שהיה צד את אביו באמרי פיו. בחרבי ובקשתי - היא חכמתי ותפלתי (ב"ב קכג , א).

ואני באותה הארץ נתתי לך חלק אחד יותר על אחיך , שמנשה ואפרים "כראובן ושמעון יהיו לי" (לעיל , ה) , לקחת שני חלקים בארץ אשר אני ובניי עתידים לקחת מיד האמורי בחרבי ובקשתי - במלחמת יהושע. ואעפ"י שכתוב ביהושע "לא בחרבך ולא בקשתך" (יהו' כד , יב) , אותו פסוק בשני מלכי האמורי מדבר , וכמו שאמרו חכמים (סוטה לו , א): צרעה לא עברה את הירדן , וכתיב ביהושוע "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שני מלכי האמורי" אשר בעבר הירדן "לא בחרבך ולא בקשתך" (יהו' כד , יב); זכותו של יעקב גרם להם.

שכם אחד - יש אומרין (ראה רש"י) , כי על עיר שכם רמז , שגם היא היתה לבני יוסף (ראה יהו' כד , לב). וטעם בחרבי ובקשתי - על השם , כאשר יאמר דוד "מגיני וקרן ישעי" (ש"ב כב , ג). והנכון בעיני , שפירוש שכם אחד - חלק , והוא ממשפחת "על שכמם" (שמ' יב , לד) , ו"לעבדו שכם אחד" (צפ' ג , ט). על אחיך - נוסף על אחיך. וטעם אשר לקחתי - אשר יקחו בני ישראל בחרבם ובקשתם. והזכיר האמורי , בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו; הלא תראה , אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים אמר יהושע "לתת אותנו ביד האמורי" (יהו' ז , ז). ואל תתמה על מלת לקחתי , כי אחר שהשם נתנה בפה לאברהם , הם יחשבו שהיא שלהם; וכן נאמר ליעקב "לך אתננה ולזרעך" (בר' כח , יג).

ואני הנה (בנוסחנו חסר 'הנה') נתתי לך שכם אחד יתר על אחיך בחלקי הארץ. אשר לקחתי מיד האמורי - כי הוא חושב על עצמו כמו לקחה כבר. בחרבי ובקשתי - בגזרת השם. וכל הארץ נקראת על שם האמורי , כי הוא התקיף בכל הַשִּׁבְעָה (ראה דב' ז , א ועמ' ב , ט).

שכם - חלק , כמו "אשיתמו שכם" (ראה תה' כא , יג); "אחלקה שכם" (תה' ס , ח); וכן תירגם אונקלוס [הג"ה]. בחרבי ובקשתי - אין מקרא יוצא מידי פשוטו , כי בודאי במלחמה לקחו , אבל לא נודע היכן; ושמא כשהרגו שכם נלחמו עמו הגוים אשר סביבותיהם ונגפו לפניו , וזהו "ויהי חתת אלהים" (בר' לה , ה) - שנגפו ויראו לרדוף. וזהו חלק בכורה שנתן ליוסף , כדכתיב "ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף ולא להתייחש על הבכורה" (בנוסחנו: לבני יוסף... לבכורה; דה"א ה , א) - שיהא בכורה שלימה שלו; שהרי הממשלה שהיא ראויה לבכור , נתנה ליהודה , כמו שכתוב בסוף הפסוק (שם , ב); ואעפ"י שיוסף בכור לאמו היה , אין זה יחס בכורה , דאינו בזה בכור לנחלה.

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך - אחרי שבירך את בני יוסף ועשאם שני שבטים , חזר אל יוסף ואמר לו: "הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם" בגלות (לעיל , כא) - להציל אתכם מכל צרה , ותפרו ותרבו מאד , וישיב "אתכם אל ארץ אבותיכם" (שם) לנחול אותה , ואני כבר נתתי לך בארץ ההיא החלק האחד אשר בידי לתת , והוא חלק הבכורה , להיותך בו יתר על אחיך , ליום שלקחתי אותו מיד האמורי בחרבי ובקשתי. וזה כולו פיוס ליוסף ואהבתו אותו , כי הודיעו שנתן לו הבכורה , להיות בניו מעתה מתברכים להעשות שני שבטים , ושיהיו שני שבטים בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים; וגם החלק אשר לו בנחלה , נתן לו שיזכה בו כאשר יכבשו הארץ בחרב ובקשת ובמלחמה. והנה אמר לו: עשיתי עמך כל הטובה שיכלתי לעשות לך , לעת שהייתי יכול לעשותה; כי אין ברשות יעקב בארץ רק שכם אחד , שאין בידו לגזול מאחד מבניו את נחלתו , רק הבכורה היתה לו לתת אותה לטוב בעיניו , והנה נתן אותה אליו. וטעם מיד האמורי - כי ישראל לקחו הארץ תחלה מיד האמורי , כי סיחון ועוג שני מלכי האמורי היו (ראה דב' ד , מז) , והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכבוש הארץ היתה לבניו של יוסף עם האמורי , היא מלחמת יהושע עמם , ובם נעשה הנס הגדול , כדכתיב "אז ידבר יהושע ליי' ביום תת יי' את האמורי לפני בני ישראל" וגו' (יהו' י , יב); ומיד האמורי היה חלק ונחלה לבני יוסף , כמו שכתוב "וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה" (במ' לב , לט) , וגם בני אפרים נחלו בגבול האמורי , כמו שכתוב "ויואל האמורי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס" (שו' א , לה). וטעם בחרבי ובקשתי - כי הארץ לא תכבש להם , רק בחרב ובקשת; ירמוז למה שאמר הכתוב "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה. כי מאת יי' היתה לחזק לבם לקראת ישראל למלחמה למען החרימם" (ראה יהו' יא , יט - כ). וייחס החרב והקשת אליו , כי זכותו היא העושה עמם מלחמה והוא הנלחם להם , לא הם עצמם , וכענין שאמר הכתוב "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תה' מד , ד); וזהו 'בזכות האבות' , כי על דרך האמת: "ימינך" - לאברהם , "וזרועך" - ליצחק , ו'אור הפנים' - ליעקב. וקרוב אלי עוד , שעשה יעקב כדרך שיעשו הנביאים: נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חצים , להיותה נכבשת לבניו , כענין שעשה אלישע: "וישם ידיו על ידי המלך... ויאמר אלישע ירה ויור" (מ"ב יג , טז - יז); ואע"פ שלא ספר הכתוב כן , ירמזנו בפסוק הזה. ויתכן שזה טעם אמרו לקחתי , כי מאז לוקחה הארץ לפניו.

ויאמר. אנכי מת - קרוב למיתה; ואני מצוה , כי כשישיב יי' אתכם , כלומר: זרעכם , אל ארץ אבותיכם , שיהיה לך חלק אחד על אחיך , הוא חלק הבכורה שנתתי לך , שעשיתי אפרים ומנשה כראובן ושמעון (ראה לעיל , ה); שתטול אתה שני חלקים בחלוקת הארץ. שכם - חלק , כמו "כי תשיתמו שכם" (תה' כא , יג); ולעבדו שכם אחד (צפ' ג , ט). אשר לקחתי מיד האמורי - כמו 'אשר אקח' , כי כן מנהג הלשון , לאמר עבר במקום עתיד במקומות , ובדברי הנבואה - ברוב. ובאמרו לקחתי - רוצה לומר , שיקחו בני; וכן בחרבי ובקשתי - בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל: "לא בחרבך ולא בקשתך" (יהו' כד , יב); לפיכך מפרשים בחרבי ובקשתי - בעזרת האל , שהוא חרבי וקשתי , על דרך "מגיני וקרן ישעי" (ש"ב כב , ג); "סלעי ומצודתי" (שם , ב). ובזכרו האמורי - כי הוא היה העצום שבשבעה גוים , כמו שאמר "ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו" (עמ' ב , ט). ובדרש (ב"ר צז , ו): כי על שכם העיר אמר , שנתנה יעקב ליוסף שיהיה נקבר בה , וכן היה (ראה יהו' כד , לב). ומפרש (ב"ר צז , ו) לקחתי - שלקחוה שמעון ולוי; והאמורי - הוא החוי (ראה בר' לד , ב).

שכם אחד - חלק אחד. אשר לקחתי - אשר יקחו זרעי; כי כן מנהג הנביאים לחשב מה שיהיה כאלו נהיה , כמו שזכר החכם אבן עזרא. בחרבי ובקשתי - רוצה לומר: בחרב זרעי ובקשתם; שהם ילחמו על הארץ ויורישו הגוים אשר בה. או ירצה בזה: בעזר השם יתעלה , שהוא חרבי וקשתי , כמו שפירש החכם אבן עזרא. והנה דברי זה הספור מבוארים עם מה שקדם לנו מהדברים בזה. (עשר תועלות לפרשת 'ויחי' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים