תנ"ך - זה
ספר
תולדת
אדם
ביום
ברא
אלהים
אדם
בדמות
אלהים
עשה
אתו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
זֶ֣ה
סֵ֔פֶר
תּוֹלְדֹ֖ת
אָדָ֑ם
בְּי֗וֹם
בְּרֹ֤א
אֱלֹהִים֙
אָדָ֔ם
בִּדְמ֥וּת
אֱלֹהִ֖ים
עָשָׂ֥ה
אֹתֽוֹ:
(בראשית פרק ה פסוק א)
זֶה
סֵפֶר
תּוֹלְדֹת
אָדָם
בְּיוֹם
בְּרֹא
אֱלֹהִים
אָדָם
בִּדְמוּת
אֱלֹהִים
עָשָׂה
אֹתוֹ:
(בראשית פרק ה פסוק א)
זה
ספר
תולדת
אדם
ביום
ברא
אלהים
אדם
בדמות
אלהים
עשה
אתו:
(בראשית פרק ה פסוק א)
זה
ספר
תולדת
אדם
ביום
ברא
אלהים
אדם
בדמות
אלהים
עשה
אתו:
(בראשית פרק ה פסוק א)
דֵּין
סְפַר
תּוֹלְדָת
אָדָם
בְּיוֹמָא
דִּברָא
יְיָ
אָדָם
בִּדמוּת
אֱלֹהִים
עֲבַד
יָתֵיהּ
:
ברא
אלהים
-
ל';
בדמות
אלהים
-
ל'.
זה
ספר
תולדת
אדם
-
זהו
ספירת
תולדות
אדם;
ומדרשי
אגדה
יש
רבים.
ביום
ברא
וגו'
-
מגיד
שביום
שנברא
הוליד.
זה
ספר
תולדות
אדם
-
הבנים
ובני
בנים
שהוליד.
רק
הוא
לא
הולידוהו
אב
ואם
,
רק
בדמות
אלהים
נעשה.
ומה
טעם
להזכיר
ויולד
בדמותו
בצלמו?
שנתן
בו
השם
כח
תולדת
להוציא
דמותו
,
עד
שידמה
מעט
לעליון.
ולא
הזכיר
כן
על
קין
והבל
,
גם
לא
הזכיר
כמה
שנים
חיה
קין
ובן
כמה
שנים
היה
כשהוליד
בנו
חנוך
(ראה
בר'
ד
,
יז)
,
בעבור
שנמחה
שם
הבל
גם
קין
במבול.
והזכיר
הריגת
קין
(ראה
שם
,
כג
-
כד)
,
להראות
צדק
השם:
ואם
האריך
אפו
,
לבסוף
הענישו
,
כטעם
"ונקה
לא
ינקה"
(שמ'
לד
,
ז).
זה
ספר
-
הנזכר
אחר
כן.
וטעם
לאמר
בדמות
אלהים
עשה
אותו:
כי
הוא
לבדו
היה
ככה
,
רק
בניו
אחריו
היו
"בדמותו
בצלמו"
(ראה
להלן
,
ג).
זה
ספר
תולדות
אדם
-
הבנים
אשר
יזכיר
בפרשה.
ולפי
דעתי
,
ירמוז
לכל
התורה
,
כי
כל
התורה
כולה
ספר
תולדות
אדם;
על
כן
אמר
בכאן
ספר
ולא
אמר
'ואלה
תולדות
אדם'
,
כאשר
יאמר
בשאר
מקומות:
"ואלה
תולדות
ישמעאל"
(בר'
כה
,
יב);
"ואלה
תולדות
יצחק"
(שם
,
יט);
וכן
כולם.
וטעם
ביום
ברוא
אלהים
אדם
-
נמשך
לפניו
,
כי
יתחיל
באדם
עצמו
,
יזכיר
בו
שנברא
מֵאַיִן
,
ולכך
אמר
ביום
ברא
אלהים
מֵאַיִן
האדם
הזה
הנזכר
,
בדמות
אלהים
עשאו
,
יפרש
שהוא
מעשה
אלהים
ובדמות
אלהים.
והזכיר
כי
כאשר
ברא
אותו
מאין
,
כן
ברא
את
אשתו.
ואמר
ויברך
אותם
-
שנתן
בהם
כח
תולדה
,
להתברך
לעד
בבנים
ובנות
רבים
מאד.
והכונה
לומר
,
כי
התולדות
מברכת
אלהים
,
כי
הם
לא
נולדו
אבל
נבראו
מאין
,
ונתברכו
לעשות
כן.
וטעם
ויקרא
את
שמם
אדם
-
מפני
ששֵׁם
אדם
כלל
לכל
המין
האנושי
,
הזכיר
כי
האלהים
קרא
הזוג
הראשון
בשם
הזה
,
מפני
שכולם
בהם
בכח
,
ועליהם
הוא
אומר
זה
ספר
תולדות
אדם.
וכתב
רבנו
שרירא
הגאון:
מסרו
חכמים
אחד
לחברו
הכרת
פנים
וסדרי
שרטוטין
,
מקצתן
אמורין
בסדר
פסוק
זה
ספר
תולדות
אדם
,
ומקצתן
בסדר
פסוק
שלאחריו:
זכר
ונקבה
בראם;
ואין
מוסרין
סתרי
תורה
ורזין
אלא
למי
שרואין
בו
סימנין
שראוי
לכך
(ראה
חגיגה
יג
,
א);
אלו
דברי
הגאון
,
ולא
זכינו
בהם.
זה
ספר.
ספר
-
ענין
חשבון
,
כי
הוא
סופר
שני
התולדות
מאדם
ועד
נח.
והחל
מבריאת
אדם
,
ולא
זכר
קין
והבל
,
כי
הבל
-
לא
היו
לו
תולדות
,
וקין
-
אבדו
תולדותיו;
ומשת
נתקיים
המציאות.
והחל
ואמר
ביום
בְרֹא
אלהים
אדם
בדמות
אלהים
עשה
אותו.
פירוש:
ביום
שבראו
,
בראו
בדמות
מלאך
,
בנשמה
העליונה
שנתן
בו;
אלא
שיצא
ממצותיו
אחר
כן
,
כי
"זכר
ונקבה
בראם"
(להלן
,
ב)
,
והנקבה
הסתה
אותו
בהסתת
הנחש
(ראה
בר'
ג
,
ו).
זה
ספור
תולדות
אשר
נמשך
מהם
המציאוּת:
הנה
ביום
שברא
אלהים
אדם
,
עשאו
בעל
שכל
,
ובראם
זכר
ונקבה
,
וקרא
שמם:
אדם
ביום
הבראם
-
רוצה
לומר
,
שמהותם
נברא
בהם
בשלמוּת
ביום
שנבראו
,
לא
נתחדש
דבר
במהותם
,
אחר
כן
,
שלא
היה
בו
מראשית
העניין.
ואולם
אמר
זה
,
שלא
יטעה
אדם
ויחשוב
-
מפני
הסיפור
שספר
מהנחש
והגן
,
וקללת
הנחש
וחוה
ואדם
,
והמצאת
הכרובים
ולהט
החרב
המתהפכת
-
שיהיה
הרצון
בזה
,
שכבר
חודש
באדם
וחוה
טבע
לא
היה
בם
,
כי
זה
שקר
,
רוצה
לומר
,
שלא
נתחדש
במהותם
דבר
אחר
הבריאה.