תנ"ך - זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּרְאָֽם: (בראשית פרק ה פסוק ב)

טקסט וניקוד:

זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: (בראשית פרק ה פסוק ב)

טקסט בלבד:

זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם: (בראשית פרק ה פסוק ב)

תיקון קוראים:

זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את־שמם אדם ביום הבראם: (בראשית פרק ה פסוק ב)
דְּכַר וְנוּקבָּא בְּרָנוּן וּבָרֵיך יָתְהוֹן וּקרָא יָת שׁוֹמְהוֹן אָדָם בְּיוֹמָא דְּאִתבְּרִיאוּ :

בראם - ל'; הבראם - ל'.

זה ספר תולדות אדם - הבנים ובני בנים שהוליד. רק הוא לא הולידוהו אב ואם , רק בדמות אלהים נעשה. ומה טעם להזכיר ויולד בדמותו בצלמו? שנתן בו השם כח תולדת להוציא דמותו , עד שידמה מעט לעליון. ולא הזכיר כן על קין והבל , גם לא הזכיר כמה שנים חיה קין ובן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך (ראה בר' ד , יז) , בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול. והזכיר הריגת קין (ראה שם , כג - כד) , להראות צדק השם: ואם האריך אפו , לבסוף הענישו , כטעם "ונקה לא ינקה" (שמ' לד , ז).

יש לשאול: אחר שנקרא שמם אדם , איך יודיענו הכתוב לאמר "ויאמר האדם" (בר' ג , יב) , ואין משפט הלשון להודיע שם אדם? ובפירושנו אפרשנו; וככה "יום השביעי" (בר' ב , ג) - למה נוסף הה"א.

וטעם זכר ונקבה: בעבור שלא יתכן שיולד לאחד מהם נפרד. וטעם ויברך אותם: להוליד רבים. וטעם ויקרא את שמם אדם: כי בשם הזה יקרא זרעם.

זה ספר תולדות אדם - הבנים אשר יזכיר בפרשה. ולפי דעתי , ירמוז לכל התורה , כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם; על כן אמר בכאן ספר ולא אמר 'ואלה תולדות אדם' , כאשר יאמר בשאר מקומות: "ואלה תולדות ישמעאל" (בר' כה , יב); "ואלה תולדות יצחק" (שם , יט); וכן כולם. וטעם ביום ברוא אלהים אדם - נמשך לפניו , כי יתחיל באדם עצמו , יזכיר בו שנברא מֵאַיִן , ולכך אמר ביום ברא אלהים מֵאַיִן האדם הזה הנזכר , בדמות אלהים עשאו , יפרש שהוא מעשה אלהים ובדמות אלהים. והזכיר כי כאשר ברא אותו מאין , כן ברא את אשתו. ואמר ויברך אותם - שנתן בהם כח תולדה , להתברך לעד בבנים ובנות רבים מאד. והכונה לומר , כי התולדות מברכת אלהים , כי הם לא נולדו אבל נבראו מאין , ונתברכו לעשות כן. וטעם ויקרא את שמם אדם - מפני ששֵׁם אדם כלל לכל המין האנושי , הזכיר כי האלהים קרא הזוג הראשון בשם הזה , מפני שכולם בהם בכח , ועליהם הוא אומר זה ספר תולדות אדם. וכתב רבנו שרירא הגאון: מסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין , מקצתן אמורין בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם , ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו: זכר ונקבה בראם; ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך (ראה חגיגה יג , א); אלו דברי הגאון , ולא זכינו בהם.

זכר ונקבה. ויברך אותם - כמו שאמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה" (בר' א , כח). ואם נתן להם כח לכבוש אחרים , כל שכן שהיה להם לכבוש את עצמם. ויקרא את שמם אדם ביום הבראם - ביום הבראם קראם אדם , כמו שאמר: "נעשה אדם בצלמנו" (בר' א , כו); כי לכך בראם , שיהיו אדם ולא בהמה. ואף האשה נקראת אדם , כי על שניהם אמר "נעשה אדם" , כמו שאמר "וירדו" (שם). ובשֵם הבדילם משאר החיים אשר באדמה , כי נשמת האדם היא עליונה , אלא שבו חלק מאדמה , כי הגוף נברא מאדמה; לפיכך קראו אדם. ואם ימשך אחר טבע האדמה , הרי הוא כאלו כלו מאדמה , וכאלו אין בו חלק עליוני. לפיכך לא זכר עתה בספור תולדותיו קין ובניו , לפי שנמחה זכרם , לפי שנמשכו אחר טבע האדמה , ולא נתקיים העולם מהם.

זה ספור תולדות אשר נמשך מהם המציאוּת: הנה ביום שברא אלהים אדם , עשאו בעל שכל , ובראם זכר ונקבה , וקרא שמם: אדם ביום הבראם - רוצה לומר , שמהותם נברא בהם בשלמוּת ביום שנבראו , לא נתחדש דבר במהותם , אחר כן , שלא היה בו מראשית העניין. ואולם אמר זה , שלא יטעה אדם ויחשוב - מפני הסיפור שספר מהנחש והגן , וקללת הנחש וחוה ואדם , והמצאת הכרובים ולהט החרב המתהפכת - שיהיה הרצון בזה , שכבר חודש באדם וחוה טבע לא היה בם , כי זה שקר , רוצה לומר , שלא נתחדש במהותם דבר אחר הבריאה.
ריכוז קישורים