תנ"ך - ויקרא את־שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרֲרָ֖הּ יְהוָֽה: (בראשית פרק ה פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהוָה: (בראשית פרק ה פסוק כט)

טקסט בלבד:

ויקרא את־שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה ה': (בראשית פרק ה פסוק כט)

תיקון קוראים:

ויקרא את־שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן־האדמה אשר אררה יהוה: (בראשית פרק ה פסוק כט)
וּקרָא יָת שְׁמֵיהּ נֹחַ לְמֵימַר דֵּין יְנַחֲמִינַנָא מֵעוּבָדַנָא וּמִלֵיאוּת יְדַנָא מִן אַרעָא דְּלָטַהּ יְיָ :

ויקרא את - שמו - י': ראה בר' ד , כו. זה - ה' בתרי טעמין (תלישא וגרש או גרשיים): בר' ה , כט; וי' י , ד; מ"ב יז , יג; יח' מח , י; צפ' ב , טו. ידינו - ו' מלא: בר' ה , כט; דב' כא , ז; יר' ו , כד; הו' יד , ד; תה' צ , יז (פעמיים).

ויקרא את - שמו - י'; ינחמנו - ל'; ממעשנו - ל' חס'; אררה - ל'.

זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה , והוא הכין להם; והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים , כשזורעין חטין , מקללתו של אדם הראשון (ראה תנח' בראשית יא) , ובימי נח נחה , וזה ינחמנו - ינח מנו. ואם לא כן תפרשהו , אין טעם השם נופל על השם , ואתה צריך לקרות שמו 'מנחם'.

[[זה ינחמינו - (ואם תאמר: כיון שאמרו (ב"ר לז , כה): נביא גדול היה עבר , שקרא לבנו "פלג" (בר' יא , טז) , למה אין אומר: 'נביא גדול היה למך' , שקרא לבנו נח? ותירץ רשב"ם , ) שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם , ולכך קראו נח , שאמר: יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה. ולשון תפלה הוא: ינחמנו - ינח ממנו , כלומר , שיעשה לנו הנחה וקורת רוח; אבל לשָם לא שייך למימר בלשון 'תפלה' , אלא לשון 'נביאות'.]]

וטעם זה ינחמנו - שידעו על יד אדם , כי נביא היה , כי על יד זה הנולד תחיה האדמה; או ראו זה בדרך חכמה. וכן היה , כי על ידו נתקיים העולם. גם הוא היה "איש האדמה" , כי כן כתוב (בר' ט , כ). גם יתכן שנקרא שמו נח , כמו "ירובעל" (שו' ו , לב) , אחר שעבד את האדמה והצליחה. ונח - הֶפֶך העצבון; והטעם: זה ינחמנו , וננוח מעצבון ידינו; גם 'נחמה' - מנוחה מעצבון הלב. כי העברים - הטעמים ישמרו ולא המלות , והעד "ירובשת" (ש"ב יא , כא) ו"אשבעל" (דה"א ח , לג). והשואלים 'מי היה אשת קין ושת' - ומה טעם לשאלה הזאת , כי כתוב באדם "ויולד בנים ובנות" (לעיל , ד) , וכן כולם.

נח - מגזרת ינחמנו בעניין , כי התנחום מנוחה בנפש. והכלל , כי אנשי לשוננו לא ישמרו בשמות דרך דקדוק הפעלים , וככה "שמואל" איננו מגזרת "כי מיי' שאלתיו" (ש"א א , כ) , רק ה'שורק' תחת 'חולם'. ואל תתמה איך יקרא שם אדם ככה , כי כן "צורי שדי" (בנוסחנו: צורישדי; במ' א , ו) ואחרים רבים. ולא נלמוד מדגשות צד"י ומעצבון ידינו , על כן טעה האומר: 'תהי רוחי בידך פקדוני , לולא שאר עורוני' - בדגשות הקו"ף והוי"ו בעבור המשקל.

זה ינחמנו ממעשנו - אולי חנוך ראה בדרך נבואה , כי נח הֶחֱיָה העולם , ועל ידו סרה הקללה מהאדמה; כי כן כתוב "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" (בר' ח , כא); על כן נקרא "איש האדמה" (בר' ט , כ). או ראה זה במזלו , כי ספרים רבים חבר בחכמות רבות , והם היום נמצאים. או נקרא כן אחר שגדל , וראו כי הוא איש אדמה. וחכמה גדולה היא עבודת האדמה , וספרים רבים חברו בה אנשי המחקר.

זה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו וגו' - שמא לא נתכוון לכך , אלא נזרק ניצק מפיו לקרותו על העתיד להיות בימיו , וזו היא הנחמה , שבימיו כלה זרעו של קין , שנתקללה האדמה בעבורו , כדכתיב "לא תוסיף תת כחה לך" (בר' ד , יב) - כל זמן שאתה וזרעך בעולם , וכיון שכלה זרעו של קין , התחילה לשוב לקדמתה; ולכך נאמר מן האדמה אשר אררה.

ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו - אמרו רבותינו ז"ל (ב"ר כה , ב): לא מן השם הוא המדרש , ולא מן המדרש הוא השם. לא היה לו לומר אלא 'נח - זה יניחנו' , או 'נחמן זה ינחמנו'. ואמת הוא זה , אלא שהמנוח מן הצרה הוא הנחמה , וקרובים הם בענין; ולשון הקדש לא ידקדק בזה בקריאת השמות. כמו 'שמואל' מן "כי מיי' שאלתיו" (ש"א א , כ); ולפי המדרש (ראה או"מ ע' 458 ) היה שמו 'שאול' , אלא שקרוב הוא בענין. גם בשם 'שמואל' נכלל הענין יותר שלם , כי יש בו 'שאול מאל'. וכן "יעבץ" מן "עצב" (דה"א ד , ט) , והדומים לו. ואמרו רבותינו ז"ל: נביא גדול היה למך , שאמר בלדת בנו: זה ינחמנו; היאך ידע? אלא נביא היה. ומה היתה ההנחה והנחמה שעשה נח בעולם? אמרו (תנח' בראשית יא) , כי עד שלא בא נח בעולם , לא היה להם כלי מחרשה , והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע; משבא נח , שהיה איש האדמה , וחשב בשכלו להקל בעבודת האדמה , תקן כלי מחרשה , וחרש עם השוורים והחמורים; ולמדו בני העולם ממנו. הנה כי הוא הקל בעבודת האדמה , וזהו הנחמה וההנחה. לפיכך אמר ממעשנו - והוא עבודת האדמה , כמו "ממעשהו מן השדה" (ראה שו' יט , טז). ואע"פ שכל מלאכה בכלל 'מעשה' , ברוב הוא נופל על מעשה האדמה. ומעצבון ידינו - ממה שהיינו עצבים ועמלים בידינו. אשר אררה יי' - כמו שאמר לאדם: "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" (בר' ג , יז). ואע"פ כן אחר נח גם כן עבודתה בעצבון , אלא שהוא הקל בחכמתו בעמל ובעצבון. ולפי דרך הפשט , מה שאמר למך זה ינחמנו - לא אמר דרך נבואה , אלא קראו נח לסימן , דרך ברכה ותפלה; כמו שקראה רחל בנה "יוסף לאמר יוסף יי' לי בן אחר" (בר' ל , כד). וכתב משה רבינו מפי הגבורה ספור שמות אלה האנשים מאדם ועד נח , ומספר שנותיהם , כדי לקיים בידינו אנחנו , נוחלי תורתו , חדוש העולם , וידע כל דור ודור זמן חדוש העולם מתי היה.

וספר שחנוך הוליד מתושלח (לעיל , כא) , ומתושלח הוליד למך , ולמך הוליד נח. וספר שכבר קראו נח על שם העתיד , כי בימיו סרה הקללה אשר קולל קין ונתנה הארץ כֹּחה , אשר אררה השם בעון קין ש"לא תוסף תת כחה" (בר' ד , יב); וזה כי הקללה ההיא היתה לקין , כמו שאמר "לא תוסף תת כחה לך" , וכאשר נמחה זרעו במבול , אז סרה הקללה ההיא; ובו גם כן התנחמו ממעשיהם הרעים , כי הוא אחז דרך ישרה , ואולי לִמֵּד הוריו והדריכם אל דרך החיים; או אמר זה לפי שמפני מעשיהם הרעים נגזר להם שישחתו כולם , ונח לבדו נשאר מהם , ובו נתקיים המציאוּת.
ריכוז קישורים