תנ"ך - ויקרא
את־שמו
נח
לאמר
זה
ינחמנו
ממעשנו
ומעצבון
ידינו
מן־האדמה
אשר
אררה
ה':
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֧א
אֶת־שְׁמ֛וֹ
נֹ֖חַ
לֵאמֹ֑ר
זֶ֞֠ה
יְנַחֲמֵ֤נוּ
מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙
וּמֵעִצְּב֣וֹן
יָדֵ֔ינוּ
מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
אֵֽרֲרָ֖הּ
יְהוָֽה:
(בראשית פרק ה פסוק כט)
וַיִּקְרָא
אֶת־שְׁמוֹ
נֹחַ
לֵאמֹר
זֶה
יְנַחֲמֵנוּ
מִמַּעֲשֵׂנוּ
וּמֵעִצְּבוֹן
יָדֵינוּ
מִן־הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר
אֵרֲרָהּ
יְהוָה:
(בראשית פרק ה פסוק כט)
ויקרא
את־שמו
נח
לאמר
זה
ינחמנו
ממעשנו
ומעצבון
ידינו
מן־האדמה
אשר
אררה
ה':
(בראשית פרק ה פסוק כט)
ויקרא
את־שמו
נח
לאמר
זה
ינחמנו
ממעשנו
ומעצבון
ידינו
מן־האדמה
אשר
אררה
יהוה:
(בראשית פרק ה פסוק כט)
וּקרָא
יָת
שְׁמֵיהּ
נֹחַ
לְמֵימַר
דֵּין
יְנַחֲמִינַנָא
מֵעוּבָדַנָא
וּמִלֵיאוּת
יְדַנָא
מִן
אַרעָא
דְּלָטַהּ
יְיָ
:
ויקרא
את
-
שמו
-
י':
ראה
בר'
ד
,
כו.
זה
-
ה'
בתרי
טעמין
(תלישא
וגרש
או
גרשיים):
בר'
ה
,
כט;
וי'
י
,
ד;
מ"ב
יז
,
יג;
יח'
מח
,
י;
צפ'
ב
,
טו.
ידינו
-
ו'
מלא:
בר'
ה
,
כט;
דב'
כא
,
ז;
יר'
ו
,
כד;
הו'
יד
,
ד;
תה'
צ
,
יז
(פעמיים).
ויקרא
את
-
שמו
-
י';
ינחמנו
-
ל';
ממעשנו
-
ל'
חס';
אררה
-
ל'.
זה
ינחמנו
-
ינח
ממנו
את
עצבון
ידינו.
עד
שלא
בא
נח
לא
היה
להם
כלי
מחרישה
,
והוא
הכין
להם;
והיתה
הארץ
מוציאה
קוצים
ודרדרים
,
כשזורעין
חטין
,
מקללתו
של
אדם
הראשון
(ראה
תנח'
בראשית
יא)
,
ובימי
נח
נחה
,
וזה
ינחמנו
-
ינח
מנו.
ואם
לא
כן
תפרשהו
,
אין
טעם
השם
נופל
על
השם
,
ואתה
צריך
לקרות
שמו
'מנחם'.
[[זה
ינחמינו
-
(ואם
תאמר:
כיון
שאמרו
(ב"ר
לז
,
כה):
נביא
גדול
היה
עבר
,
שקרא
לבנו
"פלג"
(בר'
יא
,
טז)
,
למה
אין
אומר:
'נביא
גדול
היה
למך'
,
שקרא
לבנו
נח?
ותירץ
רשב"ם
,
)
שזה
היה
ראשון
לנולדים
אחר
מיתת
אדם
,
ולכך
קראו
נח
,
שאמר:
יהי
רצון
שיתקן
זה
עיותו
של
זה.
ולשון
תפלה
הוא:
ינחמנו
-
ינח
ממנו
,
כלומר
,
שיעשה
לנו
הנחה
וקורת
רוח;
אבל
לשָם
לא
שייך
למימר
בלשון
'תפלה'
,
אלא
לשון
'נביאות'.]]
וטעם
זה
ינחמנו
-
שידעו
על
יד
אדם
,
כי
נביא
היה
,
כי
על
יד
זה
הנולד
תחיה
האדמה;
או
ראו
זה
בדרך
חכמה.
וכן
היה
,
כי
על
ידו
נתקיים
העולם.
גם
הוא
היה
"איש
האדמה"
,
כי
כן
כתוב
(בר'
ט
,
כ).
גם
יתכן
שנקרא
שמו
נח
,
כמו
"ירובעל"
(שו'
ו
,
לב)
,
אחר
שעבד
את
האדמה
והצליחה.
ונח
-
הֶפֶך
העצבון;
והטעם:
זה
ינחמנו
,
וננוח
מעצבון
ידינו;
גם
'נחמה'
-
מנוחה
מעצבון
הלב.
כי
העברים
-
הטעמים
ישמרו
ולא
המלות
,
והעד
"ירובשת"
(ש"ב
יא
,
כא)
ו"אשבעל"
(דה"א
ח
,
לג).
והשואלים
'מי
היה
אשת
קין
ושת'
-
ומה
טעם
לשאלה
הזאת
,
כי
כתוב
באדם
"ויולד
בנים
ובנות"
(לעיל
,
ד)
,
וכן
כולם.
נח
-
מגזרת
ינחמנו
בעניין
,
כי
התנחום
מנוחה
בנפש.
והכלל
,
כי
אנשי
לשוננו
לא
ישמרו
בשמות
דרך
דקדוק
הפעלים
,
וככה
"שמואל"
איננו
מגזרת
"כי
מיי'
שאלתיו"
(ש"א
א
,
כ)
,
רק
ה'שורק'
תחת
'חולם'.
ואל
תתמה
איך
יקרא
שם
אדם
ככה
,
כי
כן
"צורי
שדי"
(בנוסחנו:
צורישדי;
במ'
א
,
ו)
ואחרים
רבים.
ולא
נלמוד
מדגשות
צד"י
ומעצבון
ידינו
,
על
כן
טעה
האומר:
'תהי
רוחי
בידך
פקדוני
,
לולא
שאר
עורוני'
-
בדגשות
הקו"ף
והוי"ו
בעבור
המשקל.
זה
ינחמנו
ממעשנו
-
אולי
חנוך
ראה
בדרך
נבואה
,
כי
נח
הֶחֱיָה
העולם
,
ועל
ידו
סרה
הקללה
מהאדמה;
כי
כן
כתוב
"לא
אוסיף
לקלל
עוד
את
האדמה
בעבור
האדם"
(בר'
ח
,
כא);
על
כן
נקרא
"איש
האדמה"
(בר'
ט
,
כ).
או
ראה
זה
במזלו
,
כי
ספרים
רבים
חבר
בחכמות
רבות
,
והם
היום
נמצאים.
או
נקרא
כן
אחר
שגדל
,
וראו
כי
הוא
איש
אדמה.
וחכמה
גדולה
היא
עבודת
האדמה
,
וספרים
רבים
חברו
בה
אנשי
המחקר.
זה
ינחמינו
ממעשינו
ומעצבון
ידינו
וגו'
-
שמא
לא
נתכוון
לכך
,
אלא
נזרק
ניצק
מפיו
לקרותו
על
העתיד
להיות
בימיו
,
וזו
היא
הנחמה
,
שבימיו
כלה
זרעו
של
קין
,
שנתקללה
האדמה
בעבורו
,
כדכתיב
"לא
תוסיף
תת
כחה
לך"
(בר'
ד
,
יב)
-
כל
זמן
שאתה
וזרעך
בעולם
,
וכיון
שכלה
זרעו
של
קין
,
התחילה
לשוב
לקדמתה;
ולכך
נאמר
מן
האדמה
אשר
אררה.
ויקרא
את
שמו
נח
לאמר
זה
ינחמנו
ממעשנו
-
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
כה
,
ב):
לא
מן
השם
הוא
המדרש
,
ולא
מן
המדרש
הוא
השם.
לא
היה
לו
לומר
אלא
'נח
-
זה
יניחנו'
,
או
'נחמן
זה
ינחמנו'.
ואמת
הוא
זה
,
אלא
שהמנוח
מן
הצרה
הוא
הנחמה
,
וקרובים
הם
בענין;
ולשון
הקדש
לא
ידקדק
בזה
בקריאת
השמות.
כמו
'שמואל'
מן
"כי
מיי'
שאלתיו"
(ש"א
א
,
כ);
ולפי
המדרש
(ראה
או"מ
ע' 458
)
היה
שמו
'שאול'
,
אלא
שקרוב
הוא
בענין.
גם
בשם
'שמואל'
נכלל
הענין
יותר
שלם
,
כי
יש
בו
'שאול
מאל'.
וכן
"יעבץ"
מן
"עצב"
(דה"א
ד
,
ט)
,
והדומים
לו.
ואמרו
רבותינו
ז"ל:
נביא
גדול
היה
למך
,
שאמר
בלדת
בנו:
זה
ינחמנו;
היאך
ידע?
אלא
נביא
היה.
ומה
היתה
ההנחה
והנחמה
שעשה
נח
בעולם?
אמרו
(תנח'
בראשית
יא)
,
כי
עד
שלא
בא
נח
בעולם
,
לא
היה
להם
כלי
מחרשה
,
והיו
יגעים
בידיהם
במר
ופסל
לחרוש
ולזרוע;
משבא
נח
,
שהיה
איש
האדמה
,
וחשב
בשכלו
להקל
בעבודת
האדמה
,
תקן
כלי
מחרשה
,
וחרש
עם
השוורים
והחמורים;
ולמדו
בני
העולם
ממנו.
הנה
כי
הוא
הקל
בעבודת
האדמה
,
וזהו
הנחמה
וההנחה.
לפיכך
אמר
ממעשנו
-
והוא
עבודת
האדמה
,
כמו
"ממעשהו
מן
השדה"
(ראה
שו'
יט
,
טז).
ואע"פ
שכל
מלאכה
בכלל
'מעשה'
,
ברוב
הוא
נופל
על
מעשה
האדמה.
ומעצבון
ידינו
-
ממה
שהיינו
עצבים
ועמלים
בידינו.
אשר
אררה
יי'
-
כמו
שאמר
לאדם:
"ארורה
האדמה
בעבורך
בעצבון
תאכלנה"
(בר'
ג
,
יז).
ואע"פ
כן
אחר
נח
גם
כן
עבודתה
בעצבון
,
אלא
שהוא
הקל
בחכמתו
בעמל
ובעצבון.
ולפי
דרך
הפשט
,
מה
שאמר
למך
זה
ינחמנו
-
לא
אמר
דרך
נבואה
,
אלא
קראו
נח
לסימן
,
דרך
ברכה
ותפלה;
כמו
שקראה
רחל
בנה
"יוסף
לאמר
יוסף
יי'
לי
בן
אחר"
(בר'
ל
,
כד).
וכתב
משה
רבינו
מפי
הגבורה
ספור
שמות
אלה
האנשים
מאדם
ועד
נח
,
ומספר
שנותיהם
,
כדי
לקיים
בידינו
אנחנו
,
נוחלי
תורתו
,
חדוש
העולם
,
וידע
כל
דור
ודור
זמן
חדוש
העולם
מתי
היה.
וספר
שחנוך
הוליד
מתושלח
(לעיל
,
כא)
,
ומתושלח
הוליד
למך
,
ולמך
הוליד
נח.
וספר
שכבר
קראו
נח
על
שם
העתיד
,
כי
בימיו
סרה
הקללה
אשר
קולל
קין
ונתנה
הארץ
כֹּחה
,
אשר
אררה
השם
בעון
קין
ש"לא
תוסף
תת
כחה"
(בר'
ד
,
יב);
וזה
כי
הקללה
ההיא
היתה
לקין
,
כמו
שאמר
"לא
תוסף
תת
כחה
לך"
,
וכאשר
נמחה
זרעו
במבול
,
אז
סרה
הקללה
ההיא;
ובו
גם
כן
התנחמו
ממעשיהם
הרעים
,
כי
הוא
אחז
דרך
ישרה
,
ואולי
לִמֵּד
הוריו
והדריכם
אל
דרך
החיים;
או
אמר
זה
לפי
שמפני
מעשיהם
הרעים
נגזר
להם
שישחתו
כולם
,
ונח
לבדו
נשאר
מהם
,
ובו
נתקיים
המציאוּת.