תנ"ך - ויהי־נח
בן־חמש
מאות
שנה
ויולד
נח
את־שם
את־חם
ואת־יפת:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִי־נֹ֕חַ
בֶּן־חֲמֵ֥שׁ
מֵא֖וֹת
שָׁנָ֑ה
וַיּ֣וֹלֶד
נֹ֔חַ
אֶת־שֵׁ֖ם
אֶת־חָ֥ם
וְאֶת־יָֽפֶת:
(בראשית פרק ה פסוק לב)
וַיְהִי־נֹחַ
בֶּן־חֲמֵשׁ
מֵאוֹת
שָׁנָה
וַיּוֹלֶד
נֹחַ
אֶת־שֵׁם
אֶת־חָם
וְאֶת־יָפֶת:
(בראשית פרק ה פסוק לב)
ויהי־נח
בן־חמש
מאות
שנה
ויולד
נח
את־שם
את־חם
ואת־יפת:
(בראשית פרק ה פסוק לב)
ויהי־נח
בן־חמש
מאות
שנה
ויולד
נח
את־שם
את־חם
ואת־יפת:
(בראשית פרק ה פסוק לב)
וַהֲוָה
נֹחַ
בַּר
חֲמֵישׁ
מְאָה
שְׁנִין
וְאוֹלֵיד
נֹחַ
יָת
שֵׁם
יָת
חָם
וְיָת
יָפֶת
:
בן
-
י"ב
פסוקים
'את
את
ואת'
ומלה
ביניהם:
*בר'
ה
,
לב;
ו
,
י;
יא
,
כו;
שמ'
כא
,
ה;
וי'
א
,
ח;
דב'
ג
,
כד;
כו
,
טו;
כח
,
כ;
יש'
כט
,
י;
יר'
כד
,
י;
כז
,
ה;
כט
,
יז.
ויהי
-
נח
(ויהי
-
פלוני)
-
ה'
בטעמא
(מקף
וזקף
גדול
,
כולל:
ויחי
-
פלוני):
ראה
לעיל
,
ו.
נח
את
-
שם
את
-
חם
-
ה'
מלין
מן
ב'
אתין
(אחד
מחמשה
פסוקים
שיש
בהם
חמש
מלים
רצופות
בנות
שתי
אותיות):
בר'
ה
,
לב;
לה
,
יז;
ש"א
כ
,
כט;
מ"א
ג
,
כו;
נחמ'
ב
,
ב.
בן
-
י"ב
פסוק'
את
את
ואת
ומלה
ביניה'.
בן
חמש
מאות
שנה
-
אמר
רבי
יודן
(ב"ר
כו
,
ב):
מה
טעם
כל
הדורות
הולידו
למאה
שנה
וזה
לחמש
מאות?
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
אם
רשעים
הם
,
יאבדו
במבול
ורע
לצדיק
זה;
ואם
צדיקים
הם
,
אטריח
עליו
לעשות
תיבות
הרבה?
כבש
את
מעיינו
,
ולא
הוליד
עד
חמש
מאות
שנה
,
כדי
שלא
יהא
יפת
,
הגדול
שבבניו
,
ראוי
לעונשין
לפני
המבול
,
דכתיב:
"הנער
בן
מאה
שנה
ימות"
(יש'
סה
,
כ)
-
ראוי
לעונש
לעתיד;
וכן
לפני
מתן
תורה.
את
שם
ואת
חם
ואת
יפת
וגו'
-
והלא
יפת
הוא
הגדול?
אלא
בתחלה
אתה
דורש
את
שהוא
צדיק
,
ונולד
כשהוא
מהול
,
ושאברהם
יצא
ממנו
וכו';
בבראשית
רבה
(כו
,
ג).
יש
אומרים
,
כי
יפת
הוא
הגדול
,
ויש
אומרים
(סנה'
סט
,
ב)
,
כי
שם
הוא
הגדול;
ובפרשת
"שם
בן
מאת
שנה"
(בר'
יא
,
י)
אפרש
זה.
וזה
הפסוק
מוקדם
לפסוק
"לא
ידון
רוחי
באדם"
(בר'
ו
,
ג)
,
ובתורה
ובמקרא
כמהו
רבים
,
כמו
"וימת
תרח
בחרן"
(בר'
יא
,
לב)
-
והוא
לא
מת
,
רק
אחר
שיצא
אברהם
אבינו
כמו
ששים
שנה;
ו"בחדש
הראשון"
,
"בשנה
השנית"
(במ'
ט
,
א)
-
מאוחר
,
כי
בתחלה
כתוב
"באחד
לחדש
השני
בשנה
השנית"
(במ'
א
,
א).
ויהי
נח
בן
חמש
מאות
שנה
ויולד
נח
וגו'
-
כמדומה
שנח
איחר
כל
כך
להעמיד
תולדות
,
שהיה
ירא
מן
המבול
,
שהיו
יודעים
שיבא
,
כמו
שפירשתי
למעלה
(בר'
ד
,
כג
-
כד)
,
עד
שהבטיחו
הקדוש
ברוך
הוא
כי
ינצל
הוא
וזרעו.
שם
וחם
ויפת
-
לפי
ששם
חשוב
מכולם
מנה
אותו
ראשון
,
ואע"פ
שהוא
הקטון
,
כמו
שמוכיחים
הפסוקים
,
ומפורש
בסנהדרין
(סט
,
ב)
,
בפרק
בן
סורר;
ומאחר
שהתחיל
בשם
,
מונה
למפרע
עד
יפת
שהוא
הגדול.
ויהי
נח
בן
חמש
מאות
שנה
-
לא
ידענו
למה
אחר
כל
כך
להוליד
,
שהרי
אשר
היו
לפניו
הולידו
בני
מאה
שנה
או
פחות
או
יותר
מעט.
ומן
הנראה
,
כי
הראשונים
,
כמו
שכתבנו
,
לא
היו
רודפים
התאוות
ולא
היו
נזקקים
לאשה
אלא
בני
מאה
או
פחות
או
יותר
מעט;
וכונתם
להשאיר
להם
זרע
בלבד
,
לא
לתאות
הבשר.
והיו
יודעים
לפי
טבע
דורותם
וליושר
מעשיהם
,
שיחיו
שנים
רבות.
וכשהיו
מגיעים
למאה
או
קרוב
היו
נזקקים
לאשה
והיו
מולידים.
והראשון
היה
דומה
להם
במעשים
טובים
,
לפיכך
זכרם
הכתוב
,
הם
ומספר
ימיהם.
ונח
,
לפי
שראה
דורו
רע
,
לא
היה
רוצה
להזקק
לאשה
,
שמא
יוליד
בנים
שיהיו
רעים
,
כמו
שהיה
דורו
רע;
ושהה
עד
שהיה
בן
חמש
מאות
שנה
,
ונזקק
לאשה
והוליד;
אולי
נאמר
לו
אז
בנבואה.
והוליד
שלשה
בנים
שהיו
טובים
,
אלא
שחם
לא
היה
שלם
כאחיו.
ולא
הוליד
נח
בנות.
ובבראשית
רבה
(כו
,
ב):
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
אם
רשעים
הם
,
אין
רצוני
שיאבדו
בני
נח
במים;
ואם
צדיקים
הם
,
לא
אטריח
עליו
ויעשה
תבות
הרבה.
וכבש
הקדוש
ברוך
הוא
מעיינו
,
ולא
הוליד
עד
שהיה
בן
חמש
מאות
שנה.
ורבי
נחמיה
אמר
בשם
רבי
אלעזר
בנו
של
רבי
יוסי
הגלילי:
אפלו
יפת
שהיה
גדול
,
לכשיבא
המבול
אינו
בן
מאה
שנה
,
ואינו
ראוי
לעונשין.
ויולד
נח
את
שם
את
חם
ואת
יפת
-
דעת
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
כו
,
ג)
,
כי
יפת
הוא
הגדול.
ולמדו
זה
ממה
שאמר
"ויהי
שם
בן
מאת
שנה
ויולד
את
ארפכשד
שנתים
אחר
המבול"
(ראה
בר'
יא
,
י).
ואם
שם
היה
גדול
,
הרי
היה
לו
מאה
שנה
אחר
המבול.
נחשוב
,
כי
נולד
בשנת
אחת
וחמש
מאות
שנה
לנח
,
מפני
ימי
העבור;
כי
כשהיה
בן
חמש
מאות
שנה
,
נזקק
עם
אשתו
ונתעברה
,
והמבול
היה
בשנת
שש
מאות
לנח
(ראה
בר'
ז
,
יא);
והנה
היה
שֵׁם
בבא
המבול
בן
מאה
פחות
שנה
,
ואחר
המבול
היה
בן
מאה;
ואיך
אמר
"שנתים
אחר
המבול"
(בר'
יא
,
י)?
אלא
יפת
היה
הגדול
,
וכן
אמר
"אחי
יפת
הגדול"
(שם
,
כא).
ואע"פ
שרבותינו
אמרו
כך
(ב"ר
כו
,
ג)
,
יש
לתמוה:
היאך
כתב
בכל
מקום
שזכר
שלשתם
"שם
חם
ויפת"
(בר'
י
,
א
ועוד)?
מלמד
ששם
היה
גדול
ויפת
הקטן!?
ומה
שאמר
"שנתים
אחר
המבול"
(בר'
יא
,
י)
,
רוצה
לומר:
אחר
תחלת
המבול;
והיה
אז
שם
בן
מאה
פחות
שנה
,
כמו
שכתבנו.
וכשעבר
המבול
היה
בן
מאה
שנה;
והיה
שנה
אחר
המבול
,
והחלה
השנה
השניה
,
ומנה
אותה
"שנתים"
(שם).
ולא
מנה
אותה
על
מאה
,
לפי
שלא
שלמה
לה.
וספר
על
נח
שכבר
הוליד
שם
וחם
ויפת
,
בהיותו
בן
חמש
מאות
שנה.
והנה
הגיד
בזה
הספור
מאלו
האנשים
אשר
השתלשל
מהם
נח
בני
כמה
שנים
היו
כשהולידו
,
וכמה
שנים
חיו
אחר
זאת
ההולדה
,
ליישב
יותר
בנפשותינו
אמתת
זה
הספור;
ואולם
שאר
מה
שהולידו
מהבנים
והבנות
לא
ספרה
לנו
בזה
התורה
דבר
,
לפי
שאין
בזכרונם
תועלת
לנו
כלל.
וראוי
שנתבונן
בעניין
אורך
החיים
הנפלא
אשר
מצאנוהו
לאלו
הדורות
אשר
זְכָרָם
,
כי
מן
השקר
שיֵאָמֵר
,
שיהיה
אז
לאדם
טבע
אחר
זולת
הטבע
אשר
לנו
היום
,
שאם
היה
הענין
כן
,
היה
מהות
האנשים
ההם
מתחלף
במין
למהות
האנשים
האלו
,
וזה
שקר.
ונֹאמר
,
כי
מפני
שהיה
האדם
נברא
לתכלית
שישלים
נפשו
השלמוּת
אשר
הוא
כֹּחִיִי
עליו
,
הנה
מן
הראוי
שיהיה
לו
כלי
,
יתכן
שיגיע
בו
אל
זה
השלמוּת
,
ואם
לא
,
הנה
כבר
תהיה
זאת
ההכנה
בו
לבטלה.
ולפי
שבהגעת
זה
השלמוּת
מהקושי
העצום
בכללוּת
,
כמו
שביארנו
בביאורנו
לשיר
השירים
(ראה
הקדמה
,
שם)
,
וכל
שכן
לאנשים
אשר
נמצאו
ראשונה
בעולם
,
שלא
קדם
להם
שום
בעל
עיון
יהיו
נעזרים
בחקירותיהם
בדעותיו;
הנה
אִלו
לא
היו
חייהם
כי
אם
כשיעור
חיינו
,
היה
משיגם
המות
טרם
התבוננם
בטבע
הנמצאות
בדרך
שיגיע
מהעיון
ההוא
שום
פרי;
וזה
,
כי
האדם
הוא
מוכן
מתחלת
ענינו
להִמָּשֵךְ
אל
הדברים
הערֵבים
,
אשר
כל
מה
שיחזיק
בהם
ירחיקוהו
מהשלמוּת
,
ולא
יצא
מזה
מעצמו
,
אם
לא
יקח
המוסר
בו
מזולתו
,
כי
אם
בקושי
עצום
ובאורך
נפלא
מהחיים
,
יתבאר
לו
באורך
הזמן
ההוא
שזה
התכלית
הוא
בלתי
מכוון
באדם
,
ושבכאן
תכלית
אחר
ייוחד
בו
,
והוא
תכלית
הנפש;
וזה
ממה
שיקשה
מאד
שיגיע
לאדם
מעצמו.
ועוד
,
כי
הרבה
מהדברים
העיוניים
ילקחו
התחלותיהם
מהחוש
,
בקושי
גדול
ובזמן
ארוך
אורך
נפלא
יעבור
החיים
האנושיים
,
כמו
העניין
מהרבה
הדברים
הטבעיים
ומחכמת
הכוכבים.
ואִלו
לא
היו
חיי
הקודמים
כי
אם
כשיעור
חיינו
,
היו
מתים
טרם
שיגיע
מעיונם
שום
פרי
במה
שיחקרו
בו.
ובהיות
העניין
כן
,
הנה
מהראוי
היה
שתשגיח
ההשגחה
האלהית
באדם
בזה
האופן
מההשגחה
,
רוצה
לומר
,
שיִמָּצְאוּ
קצת
הראשונים
ארוכי
החיים
אורך
נפלא
,
באופן
שיתחילו
להמציא
בעיון
מה
שיאות
בו
שיהיה
כלי
לבאים
אחריהם
להשלימם
,
כדי
שלא
תהיה
ההכנה
,
אשר
המציאה
השם
יתעלה
באדם
להגיע
אל
השלמוּת
,
לבטלה.
ואולם
היה
אורך
החיים
הזה
,
הנזכר
בתורה
-
לאלו
האנשים
אשר
זכר
לבד
,
כדרך
שאר
הפלאים.
הנה
כמו
שנִתנה
התורה
להשלימנו
בדרך
פלא
,
להשגחה
בנו
,
כן
יֻתן
אורך
החיים
לאלו
האנשים
בדרך
פלא
,
להשגחה
במין
האנושי
בכללו
,
כדי
שלא
תהיה
ההכנה
אשר
בו
לבטלה.
הנה
זה
הוא
מה
שנראה
לנו
בסבה
התכליתית
,
אשר
בעבורה
הושם
אורך
החיים
לראשונים
אשר
בא
זכרונם
בתורה.
ואין
ראוי
שיסופק
עלינו
מה
שסופר
מאדם
,
שהשיג
חכמת
הטבע
עד
שקרא
שמות
לכל
הבעלי
חיים
,
כי
כבר
קדם
לנו
שזה
היה
כולו
על
דרך
משל
,
להגיד
סודות
הבריאה
האנושית
באדם
,
ואיך
תגיע
לו
הצלחתו.
והנה
אפשר
עם
זה
,
שהשם
יתעלה
שם
האדם
במקום
מהיישוב
אשר
יאות
בו
אורך
החיים
יותר
,
כי
כבר
יִמָּצְאוּ
מקומות
מתחלפים
בזה
העניין
,
כמו
שהתבאר
ב'טבעיות'
,
וזה
כי
הרבה
תמצא
במה
שיעשהו
השם
יתעלה
מהמופתים
,
שהוא
אמנם
יחבר
להם
הסבות
היותר
נאותות
―
הלא
תראה
שקריעת
ים
סוף
,
אשר
הוא
מהמופתים
הגדולים
הנזכרים
בתורה
,
אמר
"ויהפוך
יי'
רוח
ים
חזק
מאד"
(שמ'
י
,
יט)
―
ועם
כל
זה
,
אין
ספק
שלא
יתכן
אשר
יִשְלַם
אורך
החיים
הנזכר
בזה
המקום
,
אם
לא
בפליאה
מהשם
יתעלה.