תנ"ך - ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת: (בראשית פרק ה פסוק לב)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי־נֹחַ בֶּן־חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת: (בראשית פרק ה פסוק לב)

טקסט בלבד:

ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת: (בראשית פרק ה פסוק לב)

תיקון קוראים:

ויהי־נח בן־חמש מאות שנה ויולד נח את־שם את־חם ואת־יפת: (בראשית פרק ה פסוק לב)
וַהֲוָה נֹחַ בַּר חֲמֵישׁ מְאָה שְׁנִין וְאוֹלֵיד נֹחַ יָת שֵׁם יָת חָם וְיָת יָפֶת :

בן - י"ב פסוקים 'את את ואת' ומלה ביניהם: *בר' ה , לב; ו , י; יא , כו; שמ' כא , ה; וי' א , ח; דב' ג , כד; כו , טו; כח , כ; יש' כט , י; יר' כד , י; כז , ה; כט , יז. ויהי - נח (ויהי - פלוני) - ה' בטעמא (מקף וזקף גדול , כולל: ויחי - פלוני): ראה לעיל , ו. נח את - שם את - חם - ה' מלין מן ב' אתין (אחד מחמשה פסוקים שיש בהם חמש מלים רצופות בנות שתי אותיות): בר' ה , לב; לה , יז; ש"א כ , כט; מ"א ג , כו; נחמ' ב , ב.

בן - י"ב פסוק' את את ואת ומלה ביניה'.

בן חמש מאות שנה - אמר רבי יודן (ב"ר כו , ב): מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות? אמר הקדוש ברוך הוא: אם רשעים הם , יאבדו במבול ורע לצדיק זה; ואם צדיקים הם , אטריח עליו לעשות תיבות הרבה? כבש את מעיינו , ולא הוליד עד חמש מאות שנה , כדי שלא יהא יפת , הגדול שבבניו , ראוי לעונשין לפני המבול , דכתיב: "הנער בן מאה שנה ימות" (יש' סה , כ) - ראוי לעונש לעתיד; וכן לפני מתן תורה. את שם ואת חם ואת יפת וגו' - והלא יפת הוא הגדול? אלא בתחלה אתה דורש את שהוא צדיק , ונולד כשהוא מהול , ושאברהם יצא ממנו וכו'; בבראשית רבה (כו , ג).

יש אומרים , כי יפת הוא הגדול , ויש אומרים (סנה' סט , ב) , כי שם הוא הגדול; ובפרשת "שם בן מאת שנה" (בר' יא , י) אפרש זה. וזה הפסוק מוקדם לפסוק "לא ידון רוחי באדם" (בר' ו , ג) , ובתורה ובמקרא כמהו רבים , כמו "וימת תרח בחרן" (בר' יא , לב) - והוא לא מת , רק אחר שיצא אברהם אבינו כמו ששים שנה; ו"בחדש הראשון" , "בשנה השנית" (במ' ט , א) - מאוחר , כי בתחלה כתוב "באחד לחדש השני בשנה השנית" (במ' א , א).

ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח וגו' - כמדומה שנח איחר כל כך להעמיד תולדות , שהיה ירא מן המבול , שהיו יודעים שיבא , כמו שפירשתי למעלה (בר' ד , כג - כד) , עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא כי ינצל הוא וזרעו. שם וחם ויפת - לפי ששם חשוב מכולם מנה אותו ראשון , ואע"פ שהוא הקטון , כמו שמוכיחים הפסוקים , ומפורש בסנהדרין (סט , ב) , בפרק בן סורר; ומאחר שהתחיל בשם , מונה למפרע עד יפת שהוא הגדול.

ויהי נח בן חמש מאות שנה - לא ידענו למה אחר כל כך להוליד , שהרי אשר היו לפניו הולידו בני מאה שנה או פחות או יותר מעט. ומן הנראה , כי הראשונים , כמו שכתבנו , לא היו רודפים התאוות ולא היו נזקקים לאשה אלא בני מאה או פחות או יותר מעט; וכונתם להשאיר להם זרע בלבד , לא לתאות הבשר. והיו יודעים לפי טבע דורותם וליושר מעשיהם , שיחיו שנים רבות. וכשהיו מגיעים למאה או קרוב היו נזקקים לאשה והיו מולידים. והראשון היה דומה להם במעשים טובים , לפיכך זכרם הכתוב , הם ומספר ימיהם. ונח , לפי שראה דורו רע , לא היה רוצה להזקק לאשה , שמא יוליד בנים שיהיו רעים , כמו שהיה דורו רע; ושהה עד שהיה בן חמש מאות שנה , ונזקק לאשה והוליד; אולי נאמר לו אז בנבואה. והוליד שלשה בנים שהיו טובים , אלא שחם לא היה שלם כאחיו. ולא הוליד נח בנות. ובבראשית רבה (כו , ב): אמר הקדוש ברוך הוא: אם רשעים הם , אין רצוני שיאבדו בני נח במים; ואם צדיקים הם , לא אטריח עליו ויעשה תבות הרבה. וכבש הקדוש ברוך הוא מעיינו , ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה. ורבי נחמיה אמר בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אפלו יפת שהיה גדול , לכשיבא המבול אינו בן מאה שנה , ואינו ראוי לעונשין. ויולד נח את שם את חם ואת יפת - דעת רבותינו ז"ל (ב"ר כו , ג) , כי יפת הוא הגדול. ולמדו זה ממה שאמר "ויהי שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול" (ראה בר' יא , י). ואם שם היה גדול , הרי היה לו מאה שנה אחר המבול. נחשוב , כי נולד בשנת אחת וחמש מאות שנה לנח , מפני ימי העבור; כי כשהיה בן חמש מאות שנה , נזקק עם אשתו ונתעברה , והמבול היה בשנת שש מאות לנח (ראה בר' ז , יא); והנה היה שֵׁם בבא המבול בן מאה פחות שנה , ואחר המבול היה בן מאה; ואיך אמר "שנתים אחר המבול" (בר' יא , י)? אלא יפת היה הגדול , וכן אמר "אחי יפת הגדול" (שם , כא). ואע"פ שרבותינו אמרו כך (ב"ר כו , ג) , יש לתמוה: היאך כתב בכל מקום שזכר שלשתם "שם חם ויפת" (בר' י , א ועוד)? מלמד ששם היה גדול ויפת הקטן!? ומה שאמר "שנתים אחר המבול" (בר' יא , י) , רוצה לומר: אחר תחלת המבול; והיה אז שם בן מאה פחות שנה , כמו שכתבנו. וכשעבר המבול היה בן מאה שנה; והיה שנה אחר המבול , והחלה השנה השניה , ומנה אותה "שנתים" (שם). ולא מנה אותה על מאה , לפי שלא שלמה לה.

וספר על נח שכבר הוליד שם וחם ויפת , בהיותו בן חמש מאות שנה. והנה הגיד בזה הספור מאלו האנשים אשר השתלשל מהם נח בני כמה שנים היו כשהולידו , וכמה שנים חיו אחר זאת ההולדה , ליישב יותר בנפשותינו אמתת זה הספור; ואולם שאר מה שהולידו מהבנים והבנות לא ספרה לנו בזה התורה דבר , לפי שאין בזכרונם תועלת לנו כלל. וראוי שנתבונן בעניין אורך החיים הנפלא אשר מצאנוהו לאלו הדורות אשר זְכָרָם , כי מן השקר שיֵאָמֵר , שיהיה אז לאדם טבע אחר זולת הטבע אשר לנו היום , שאם היה הענין כן , היה מהות האנשים ההם מתחלף במין למהות האנשים האלו , וזה שקר. ונֹאמר , כי מפני שהיה האדם נברא לתכלית שישלים נפשו השלמוּת אשר הוא כֹּחִיִי עליו , הנה מן הראוי שיהיה לו כלי , יתכן שיגיע בו אל זה השלמוּת , ואם לא , הנה כבר תהיה זאת ההכנה בו לבטלה. ולפי שבהגעת זה השלמוּת מהקושי העצום בכללוּת , כמו שביארנו בביאורנו לשיר השירים (ראה הקדמה , שם) , וכל שכן לאנשים אשר נמצאו ראשונה בעולם , שלא קדם להם שום בעל עיון יהיו נעזרים בחקירותיהם בדעותיו; הנה אִלו לא היו חייהם כי אם כשיעור חיינו , היה משיגם המות טרם התבוננם בטבע הנמצאות בדרך שיגיע מהעיון ההוא שום פרי; וזה , כי האדם הוא מוכן מתחלת ענינו להִמָּשֵךְ אל הדברים הערֵבים , אשר כל מה שיחזיק בהם ירחיקוהו מהשלמוּת , ולא יצא מזה מעצמו , אם לא יקח המוסר בו מזולתו , כי אם בקושי עצום ובאורך נפלא מהחיים , יתבאר לו באורך הזמן ההוא שזה התכלית הוא בלתי מכוון באדם , ושבכאן תכלית אחר ייוחד בו , והוא תכלית הנפש; וזה ממה שיקשה מאד שיגיע לאדם מעצמו. ועוד , כי הרבה מהדברים העיוניים ילקחו התחלותיהם מהחוש , בקושי גדול ובזמן ארוך אורך נפלא יעבור החיים האנושיים , כמו העניין מהרבה הדברים הטבעיים ומחכמת הכוכבים. ואִלו לא היו חיי הקודמים כי אם כשיעור חיינו , היו מתים טרם שיגיע מעיונם שום פרי במה שיחקרו בו. ובהיות העניין כן , הנה מהראוי היה שתשגיח ההשגחה האלהית באדם בזה האופן מההשגחה , רוצה לומר , שיִמָּצְאוּ קצת הראשונים ארוכי החיים אורך נפלא , באופן שיתחילו להמציא בעיון מה שיאות בו שיהיה כלי לבאים אחריהם להשלימם , כדי שלא תהיה ההכנה , אשר המציאה השם יתעלה באדם להגיע אל השלמוּת , לבטלה. ואולם היה אורך החיים הזה , הנזכר בתורה - לאלו האנשים אשר זכר לבד , כדרך שאר הפלאים. הנה כמו שנִתנה התורה להשלימנו בדרך פלא , להשגחה בנו , כן יֻתן אורך החיים לאלו האנשים בדרך פלא , להשגחה במין האנושי בכללו , כדי שלא תהיה ההכנה אשר בו לבטלה. הנה זה הוא מה שנראה לנו בסבה התכליתית , אשר בעבורה הושם אורך החיים לראשונים אשר בא זכרונם בתורה. ואין ראוי שיסופק עלינו מה שסופר מאדם , שהשיג חכמת הטבע עד שקרא שמות לכל הבעלי חיים , כי כבר קדם לנו שזה היה כולו על דרך משל , להגיד סודות הבריאה האנושית באדם , ואיך תגיע לו הצלחתו. והנה אפשר עם זה , שהשם יתעלה שם האדם במקום מהיישוב אשר יאות בו אורך החיים יותר , כי כבר יִמָּצְאוּ מקומות מתחלפים בזה העניין , כמו שהתבאר ב'טבעיות' , וזה כי הרבה תמצא במה שיעשהו השם יתעלה מהמופתים , שהוא אמנם יחבר להם הסבות היותר נאותות ― הלא תראה שקריעת ים סוף , אשר הוא מהמופתים הגדולים הנזכרים בתורה , אמר "ויהפוך יי' רוח ים חזק מאד" (שמ' י , יט) ― ועם כל זה , אין ספק שלא יתכן אשר יִשְלַם אורך החיים הנזכר בזה המקום , אם לא בפליאה מהשם יתעלה.
ריכוז קישורים