תנ"ך - מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַחֲיֽוֹת: (בראשית פרק ו פסוק כ)

טקסט וניקוד:

מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת: (בראשית פרק ו פסוק כ)

טקסט בלבד:

מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות: (בראשית פרק ו פסוק כ)

תיקון קוראים:

מהעוף למינהו ומן־הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל יבאו אליך להחיות: (בראשית פרק ו פסוק כ)
מֵעוֹפָא לִזנוֹהִי וּמִן בְּעִירָא לִזנַהּ מִכֹּל רִחשָׁא דְאַרעָא לִזנוֹהִי תְּרֵין מִכּוֹלָא יֵיעֲלוּן לְוָתָך לְקַיָימָא :

למינהו - י"ד: ראה בר' א , יב.

למינהו - י"ד; יבאו אליך להחיות - ל'.

מהעוף למינהו - אותן שנדבקו במיניהן ולא השחיתו דרכם , ומאיליהן באו , וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה (ראה סנה' קח , ב).

ומלת יבאו אליך - שהם יבואו מעצמם , ולא ייגע לבקש אותם באיים ולצוד כל מיני העוף; וצוה , שיתקן מאכל לכל. ותועי רוח ישאלו , מה אכל כל עוף דורס , וכל חיה כמו האריה , שלא יחיה כי אם מבשר. וזאת איננה שאלה , כי מי שלא ימצא בשר , יאכל העשב ופרי העץ כאשר ירעב. וכן דרש (ויק"ר כב , י) , שיש בהמות גדול , והוא רועה אלף הרים (ראה איוב מ , טו , כ) - טוב הוא להשמעות אזנים; וכן עוף שיכסה אור השמש בכנפיו (ויק"ר כב , י) , יש לו סוד , ואיננו כמשמעו.

ומינהו - מהפעלים עלומי העי"ן , ואינו מגזרת "וימן יי'" (יונה ב , א) , כי הוא מעלומי הה"א , ו'מין' הוא שם כלל , ואיננו נכון ודומה.

שנים מכל יבאו אליך להחיות - הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שנים שנים , ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים ובאיים , והוא יביאם בתיבה אחרי כן. ובמעשה פירש שבאו "זכר ונקבה" (בר' ז , טו) , וזה היה בכללם. אחרי כן צוהו שיקח מכל הבהמה הטהורה "שבעה שבעה" (בר' ז , ב); ובאלה לא אמר שיבאו אליו אלא שהוא יקח אותם , כי הבאים להנצל ולחיות להם זרע באים מאליהם , אבל הבאים להקרב עולות לא גזר שיבאו מעצמם להשחט , אבל לקחם נח , כי הצואה של "שבעה שבעה" היתה כדי שיוכל נח להקריב מהן קרבן. וטעם "הטהורה" (שם) - הקדוש ברוך הוא פירש לו סימני הטהרה , אבל הכתוב יקצר לומר ה'טהורה' על פי התורה. ורבנו שלמה כתב: העתידה להיות טהורה לישראל; מלמד שלמד נח תורה. והנה מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור , וכן אמר בהבל "מבכורות צאנו" (בר' ד , ד) , אבל כל המינין הטהורים כשרין בהם , כדכתיב "ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח" (בר' ח , כ) , והוסיף לישראל במצוה שיהו כל קרבנותם "מן הבקר ומן הצאן" , "מן התורים או מן בני היונה" (וי' א , ב , יד). וטעם "גם מעוף השמים" (בר' ז , ג) - הטהור , כי הכתוב נמשך למעלה.

מהעוף למינהו - מכל מיני העוף; וכן ומן הבהמה למינה - ובכללה החיה , כי חיה בכלל בהמה , ובהמה בכלל חיה. יבאו - מעצמם יבאו אליך לפני התיבה , ואתה תכניסם. להחיות - פירשנוהו (לעיל , יט).

והנה צוהו השם , שיכניס עמו זכר ונקבה מכל מין ומין מהבעל - חיים ההולך והמעופף הנולדים ממינם , והם אשר יתכן הִפָּסְדָם במי המבול. והנה הוסיף על זה בקצת המינים , כמו שנתבאר אחר זה (בר' ז , ב - ג) , רוצה לומר , שממיני הבעלי חיים הטהורים צוהו להכניס מכל מין ומין ארבעה עשר , שבעה זכרים ושבע נקבות. והנה ביאר השם לנח בנבואה מאיזה מין יכניס ארבעה עשר , ומאיזה מין שנים , כי לא נתנה התורה עדיין , ואלו המינים , אשר צוהו שיכניס מהם ארבעה עשר , הם אשר היו טהורים לפי משפטי התורה. ואמנם הוסיף באלו המינים , להיותם יותר הכרחיים למין האנושי; וזה מעניינם מבואר. והנה זאת הנבואה היתה מאה ועשרים שנה קודם בֹא המבול , כמו שזכרנו בסוף פרשת בראשית (בה"פ לעיל , ג) , ולזה היה פנאי רב לנח לעשות זאת התיבה ולבקש אלו המינים מהבעלי חיים , עם שכבר נעזר בזה הפועל מהשם יתעלה.
ריכוז קישורים