תנ"ך - וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֣רְא יְהוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם: (בראשית פרק ו פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם: (בראשית פרק ו פסוק ה)

טקסט בלבד:

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום: (בראשית פרק ו פסוק ה)

תיקון קוראים:

וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל־יצר מחשבת לבו רק רע כל־היום: (בראשית פרק ו פסוק ה)
וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי סְגִיאַת בִּישַׁת אֱנָשָׁא בְּאַרעָא וְכָל יִצרָא מַחשְׁבָת לִבֵּיהּ לְחוֹד בִּישׁ כָּל יוֹמָא :

וירא יי' - ד' בתורה: בר' ו , ה; כט , לא; שמ' ג , ד; דב' לב , יט. וכל - יצר - ב': בר' ו , ה; דה"א כח , ט.

וירא יי' - ד' בתור'; וכל - יצר - ב'.

וירא יי' - בעבור היות הרע בגלוי , וזה הוא המעשה , ומחשבת נפשם גם היא רעה , כי לא ינחמו.

וירא יי' - כיון שהגיע הקץ שנתן להם , "מאה ועשרים שנה" (לעיל , ג) , ראה כי לא היטיבו מעשיהם אבל הרעו אותם , וכל יום היה קשה מחבירו; זהו שאמר רק רע כל היום. ופירוש וכל יצר - משני יצרים שיש בלבו של אדם , אחד טוב ואחד רע , כלו היה לרע , ולא היה טוב בהם. ונקראת תאות מחשבת הלב יצר , לפי שהלב יוצר ופועל בלבו הענינים , הן לטוב הן לרע , להוציאם לידי מעשה. וטעם מה שהאריך האל להם מאה ועשרים שנה אם ישובו , והוא היה יודע שלא ישובו , עשה כן , כדי שילמד האדם ממדותיו ויאריך אפו לחוטא לו , ולא ינקם ממנו מיד , אע"פ שהיכולת בידו; אולי ישוב ויתחרט בו וישוב. והנה האל ברא עולמו להיותו טוב , או כלו או רובו; ואם כלו רע לא יוכל לעמוד , כי לא יבחר האל כי אם בטוב. והנה ראה דור המבול כלו רע בזנות וחמס , שמפסידין סדר העולם , והיו מעשיהם כנגד מעשיו; ואמר להשחית את העולם השפל ולהשאיר ממנו הטוב שנמצא בו , והיה שמץ מנהו (ע"פ איוב ד , יב) כדי לקיימו לעתיד. והשאיר נח שמצא אותו טוב , וכן בניו עם נשותיהם , כדי לקיים זרע. ולמך אביו כבר מת חמש שנים לפני המבול , ומתושלח - שָלְמוּ שנותיו בבא המבול ומת , כי חמש שנים חיה אחר למך בנו (ראה בר' ה , כו - כז לא). הנה לא נשאר צדיק בעולם אלא נח ובניו.

וכראות השם יתעלה זה המנהג הרע אשר נשקעו בו האנשים כולם בעת ההוא , ושכבר ימּשך מזה המּנע השלמוּת המכוון באדם , גזר שימחו כל הדור ההוא באופן שנמחו עמם שאר הבעלי חיים. ונח נמלט , כי הוא לבדו היה צדיק בדור ההוא , ולזה מצא חן בעיני יי' והשגיח בו להצילו , כמו שזכר אחר זה (להלן , ט ואי'). ואמנם חויב שיִפָּסֵד זה הדור הרע מצד ההשגחה על נח וזרעו , ומצד ההשגחה על המין האנושי בכללו , כמו שהיה אורך החיים הנפלא הנזכר בזה הספור להשגחה על המין האנושי בכללו. וכבר ביארנו דרכי ההשגחה האלהית באדם ושרשיה ברביעי מ'מלחמות יי'' , ובביאורנו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג; לד , א - לז; ועוד). וראוי שתדע שהבהמה והרמש והעוף לא נמחו להשחתת דרכם , כי אינם בעלי שכל , שיהיה ראוי בהם הגעת העונש; ואמנם השיגם העונש מפני עונש הדור ההוא , רוצה לומר , כי מפני שנגזר עליהם שימחו במבול מים , הנה כבר נמשך מזה הפסד הבעלי חיים הנמצאים ביבשה. ואולם זכר היותם נמחים עם האדם , כי ההשגחה האלהית השגיחה מפני זה בשמירת אלו המינים , להיותם הכרחיים לאדם , ולכן צוה נח לעשות התיבה , שימלט בה הוא ואלו המינים בכללם מהבעלי חיים. אמרו בבראשית רבה (כח , ו) , שזה משל למלך , שהיה משיא בנו , ועשה לו חופה וסיידה וכיירה וציירה. כעס המלך על בנו , והרגו; מה עשה? נכנס לתוך החופה והתחיל לשבר הקנים , ובחציאות , ולקרוע בכלאות. אמר המלך: כלום לא עשיתי אלא בשביל בני? בני אבד וזו קיימת? לפיכך: מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. הנה כבר הורו לך , שהִמָּחוֹת הבעלי חיים האלו לא היה כי אם מפני המחות האדם. ואולם התועלות המגיעות מהפרשה הזאת כבר העירונו עליהם בביאורינו בה , ואם באנו למנותם , רבו מלמנות , כי אין בה דבר שלא יהיה נפלא התועלת בדעות , ולזה יהיה מנין התועלות בה מביא לכפול דברינו , וזה בלתי ראוי. והנה מה שהיה מהתועלות האלו במדות - כבר זכרנום עם המאמר בהם. ובכאן נשלם לנו הביאור בזאת הפרשה , רוצה לומר: פרשת בראשית , באופן שלם ונאות מאד לאמת וללשון , כמו שתראה. והיתה השלמתו בזמן קצר מאד , עם מה שהשיגנו בזה מהקושי החזק , מפני הפירושים שמצאנום לקודמים אשר בזאת הפרשה , אשר הם כמעט שהיו סבה אל הרחקתנו מהשגת האמת בה , כמו שיתבאר למי שיראה דברינו ודבריהם; והתהלה לאל אשר עזרנו. והנה היתה השלמתו בסוף חדש אב משנת השמונים ושמנה לפרט האלף הששי ליצירה. (חלק ראשון: "אלה תולדות נח" וגו' עד סוף ספור עניין המבול; בר' ו , ט - ט , יז).
ריכוז קישורים